לדלג לתוכן

דניס מיטשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דניס אלן מיטשל
Dennis Allen Mitchell
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 בפברואר 1966 (בן 58)
האבלוק, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
מידע כללי
שם לידה Dennis Allen Mitchell עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
משקל 70 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.75 מטרים
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תת-ענף ריצת 100 מטר
4x400 מטר
מועדון אוניברסיטת פלורידה
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אתלטיקה
המשחקים האולימפיים
זהב ברצלונה 1992 4x100 מטר
כסף אטלנטה 1996 4x100 מטר
ארד ברצלונה 1992 100 מטר
אליפות העולם באתלטיקה
זהב טוקיו 1991 4x100 מטר
זהב שטוטגרט 1993 4x100 מטר
ארד טוקיו 1991 100 מטר
ארד שטוטגרט 1993 100 מטר
משחקי הרצון הטוב
זהב סנקט פטרבורג 1994 100 מטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דניס אלן מיטשלאנגלית: Dennis Allen Mitchell; נולד ב-20 בפברואר 1966) הוא אתלט אמריקני בעבר. זוכה מדליית ארד אולימפית (ברצלונה 1992), זוכה פעמיים ברציפות במדליית ארד באליפות העולם (טוקיו 1991 ושטוטגרט 1993) ו-4 פעמים אלוף ארצות הברית (1992, 1994, 1996 ו-1999) בריצת 100 מטר. אלוף אולימפי (ברצלונה 1992), סגן אלוף אולימפי (אטלנטה 1996), פעמיים ברציפות זוכה מדליית זהב באליפות עולם (טוקיו 1991 ושטוטגרט 1993) ושיאן עולם בריצת שליחים 4x100 מטר.

מארש נולד וגדל בהאבלוק, קרוליינה הצפונית. למד באוניברסיטת פלורידה והתאמן בהדרכתו של ג'ו ווקר.

באולימפיאדת סיאול סיים במקום רביעי בריצת 100 מטר בתוצאה של 10.04 שניות. נוסף לכך, הוא השתתף בריצת שליחים 4x100 מטר בשלב המוקדמות אך הרביעייה האמריקאית פסלה.

מדליית זהב באליפות העולם ושיאן עולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות העולם שנערכה בטוקיו, יפן בשנת 1991 זכה בשתי מדליות, זהב וארד. מדליית זהב בריצת שליחים 4x100 מטר ביחד עם אנדרה קייסון, לירוי בורל וקרל לואיס בשיא עולם חדש של 37.50 שניות, לפני צרפת (37.87 שניות) ובריטניה (38.09 שניות) ומדליית ארד בריצת 100 מטר בתוצאה של 9.91 שניות, אחרי חבריו לנבחרת ארצות הברית, קרל לואיס שקבע שיא עולם חדש של 9.86 שניות ולירוי בורל (9.88 שניות).

אלוף ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות ארצות הברית שנערכה בניו אורלינס, לואיזיאנה ביוני 1992 הוא זכה במדליית זהב לראשונה בקריירה שלו, בריצת 100 מטר בתוצאה של 10.09 שניות, לפני מארק ויתרספון (10.09 שניות) ולירוי בורל (10.10 שניות).

מדליית זהב אולימפית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת ברצלונה הוא זכה בשתי מדליות, זהב וארד. מדליית זהב בריצת שליחים 4x100 מטר, ביחד עם מייקל מארש, לירוי בורל וקרל לואיס בשיא עולם חדש של 37.40 שניות, לפני ניגריה (37.98 שניות) וקובה (38.00 שניות) ומדליית ארד בריצת 100 מטר בתוצאה של 10.04 שניות, אחרי לינפורד כריסטי מבריטניה (9.96 שניות) ופרנקי פרדריקס מנמיביה (10.02 שניות).

באליפות העולם שנערכה בשטוטגרט, גרמניה באוגוסט אותה שנה זכה בשתי מדליות, זהב וארד. מדליית זהב בריצת שליחים 4x100 מטר ביחד עם ג'ון דראמונד, אנדרה קייסון ולירוי בורל בתוצאה של 37.48 שניות, לפני בריטניה (37.77 שניות) וקנדה (37.83 שניות) ומדליית ארד בריצת 100 מטר בתוצאה של 9.99 שניות, אחרי לינפורד כריסטי שקבע שיא אירופה חדש של 9.87 שניות ואנדרה קייסון (9.92 שניות).

במשחקי הרצון הטוב שנערכו בסנקט פטרבורג, רוסיה בשנת 1994 הוא זכה במדליית זהב בריצת 100 מטר בתוצאה של 10.07 שניות, לפני חבריו לנבחרת ארצות הברית, לירוי בורל (10.11 שניות) וג'ון דרמונד (10.12 שניות).

באליפות העולם שנערכה בגטבורג, שוודיה באוגוסט 1995 הוא נפצע בשלב המוקדמות בריצת 100 מטר.

באוליפיאדת אטלנטה הוא זכה במדליית כסף בריצת שליחים 4x100 מטר בתוצאה של 38.05 שניות, אחרי קנדה (37.69 שניות) ולפני ברזיל (38.41 שניות). נוסף לכך, הוא סיים במקום רביעי בריצת 100 מטר בתוצאה של 9.99 שניות.

באליפות העולם שנערכה באתונה, יוון בשנת 1997 הוא השתתף בריצת שליחים 4x100 מטר בשלב המוקדמות אך הרביעייה האמריקאית לא סיימה את הריצה.

בבדיקה שערך מיטשל בשנת 1998 הוא נמצא עם רמות גבוהות מעל המותר של טסטוסטרון והושעה על ידי איגוד האתלטיקה הבינלאומי למשך שנתיים מהשתתפות בתחרויות.

באליפות העולם שנערכה באדמונטון, קנדה בשנת 2001 הוא זכה במדליית זהב בריצת שליחים 4x100 מטר אך המדליה נילקחה מהרביעייה האמריקאית לאחר שטים מונטגומרי הורשע באמרוץ בשנת 2005.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל נשוי לדאמו צ'רי-מיטשל (אנ'), מקום רביעי במשחקים האולימפיים (בייג'ינג 2008) בריצת 100 מטר משוכות ולהם ארבעה ילדים. הוא מאמן במועדון שלו, "כוכבי האתלטיקה", במונטוורדה, פלורידה. הוא אימן ספורטאים ברמה עולמית כולל אלופים אולימפיים ואלופי עולם בהם ג'סטין גאטלין, שקארי ריצ'רדסון, קני בדנרק, ארון בראון, קיילין ויטני, ג'ביאן אוליבר, טואנישה טרי ואחרים.

שיאים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]