הצגת המקור של הדף "הליכוד"

{{מפנה|מחל|מתנדבי חוץ לארץ|מח"ל}}
{{מפלגה
| צבע כותרת = 1f5aa5
| צבע גופן = #FFF
| סמל = Likud Logo.svg
| אידאולוגיות = [[ציונות רוויזיוניסטית]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20110222215318/http://www.likudanglos.org.il/2010/08/zeev-jabotinsky-1880-1940.html|כותרת=Likud Anglos: Ze'ev Jabotinsky (1880-1940)|אתר=web.archive.org|תאריך=2011-02-22|תאריך_וידוא=2024-03-06}}</ref>{{ש}}[[ליברליזם כלכלי]]<ref name=":2">{{המכון הישראלי לדמוקרטיה||מפלגת הליכוד|policy/parties-and-elections/parties/likud/}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.timesofisrael.com/israels-new-unity-government-is-neither-united-nor-likely-to-govern-well/|הכותב=חביב רטיג גור|כותרת=Israel’s new ‘unity’ government is neither united nor likely to govern well|אתר=The Times of Israel|תאריך=21 באפריל 2020}}</ref>{{ש}}[[שמרנות]]<ref name=":2" /><ref name=":3">{{קישור כללי|כתובת=https://apcoworldwide.com/blog/israels-37th-government-netanyahus-right-wing-coalition/|הכותב=Avraham Gold|כותרת=Israel’s 37th Government: Netanyahu’s Right-Wing Coalition|אתר=APCO Worldwide|תאריך=5 בינואר 2023|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-09-16}}</ref>{{ש}}[[פופוליזם ימני]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.populismstudies.org/nationalism-religion-and-archaeology-the-civilizational-populism-of-benjamin-netanyahu-and-likud/|כותרת=Nationalism, Religion, and Archaeology: The Civilizational Populism of Benjamin Netanyahu and Likud - ECPS|תאריך=2022-10-10|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-05-17}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Noam Gidron|שם=Why Israeli Democracy Is in Crisis|כתב עת=Journal of Democracy|כרך=34|שנת הוצאה=2023|עמ=33–45|קישור=https://muse.jhu.edu/pub/1/article/900431}}</ref>
| אפיון = מפלגת [[ימין פוליטי בישראל|ימין]] [[שמרנות|שמרנית]] [[ציונות|ציונית]]
| כנסות = [[הכנסת השמינית|שמינית]] (1973) ואילך
| אותיות = מחל{{ביאור|במערכת [[הבחירות לכנסת השמינית]] ב-1973, הראשונה בה התמודד הליכוד, אותיות הרשימה היו "חלטעם", שילוב של אותיות המפלגות מהן הורכבה הרשימה. מאז [[הבחירות לכנסת התשיעית]] ב-1977 האותיות של הרשימה הן מחל.}}
| ממשלות = [[ממשלת ישראל השמונה עשרה|18]]–[[ממשלת ישראל העשרים וארבע|24]], [[ממשלת ישראל העשרים ושבע|27]], [[ממשלת ישראל העשרים ותשע|29]]–[[ממשלת ישראל השלושים|30]], [[ממשלת ישראל השלושים ושתיים|32]]–[[ממשלת ישראל השלושים וחמש|35]], [[ממשלת ישראל השלושים ושבע|37]]
| מטה = [[מצודת זאב]], [[רחוב המלך ג'ורג' (תל אביב)|המלך ג'ורג']] 38, [[תל אביב]]
| מנהיגים = [[מנחם בגין]]{{ש}}[[יצחק שמיר]]{{ש}}'''[[בנימין נתניהו]]'''{{ש}}[[אריאל שרון]]
| מדינה = {{דגל|ישראל||+}}
| שיא כוחה = 48 מנדטים
| זמן שיא כוחה = [[הבחירות לכנסת העשירית|1981]]
| שפל כוחה = 12 מנדטים
| זמן שפל כוחה = [[הבחירות לכנסת השבע עשרה|2006]]
| רשימה פוליטית = {{ללא שבירה|[[הליכוד-גשר-צומת]] {{כתב מוקטן|(1996–1999)}}}}{{ש}} הליכוד-[[מפלגת אח"י|אח"י]] {{כתב מוקטן|(2009–2013)}} {{ש}} [[הליכוד ביתנו]] {{כתב מוקטן|(2013–2014)}}
| נוצרה מתוך = [[גח"ל]]{{ש}}[[הרשימה הממלכתית]]{{ש}}[[המרכז החופשי]]{{ש}}[[התנועה למען ארץ ישראל השלמה]]
| מיקום במפה הפוליטית = [[ימין פוליטי בישראל|ימין]]<ref name=":2" /><ref name=":3" /><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://time.com/6230211/netanyahu-israel-palestine-ben-gvir/|הכותב=Orly Halpern|כותרת=With Netanyahu Elected, Liberal Israelis Fear for the Future of Democracy|אתר=Time|תאריך=8 בנובמבר 2022}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.npr.org/2022/10/31/1132246865/israel-election-netanyahu|הכותב=Daniel Estrin|כותרת=Will the far right rise to power in Israel's election? Here's what to know|אתר=NPR|תאריך=31 באוקטובר 2022}}</ref>
| שם נציגות1 = [[הכנסת]]
| מספר חברי הנציגות1 = 32
| מספר מושבים1 = 120
| ארגונים בינלאומיים = [[הליכוד העולמי]], [[ההסתדרות הציונית העולמית]], [[ברית השמרנים והרפורמיסטים באירופה]], [[האינטרנציונל השמרני]], [[האיחוד הדמוקרטי הבין-לאומי]]
| צבעים רשמיים = [[כחול]] ו[[לבן]]
| תאריך ייסוד = [[13 בספטמבר]] [[1973]]
| אתר אינטרנט = [https://www.likud.org.il likud.org.il]
| מייסד = [[מנחם בגין]], [[אריאל שרון]]
| סיעות שהתפצלו = [[התחיה]] (1979) {{ש}} [[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]] (1990) {{ש}} [[מפלגת גשר (1996)|גשר]] (1996) {{ש}} [[חרות - התנועה הלאומית]] (1999){{ש}}[[קדימה (מפלגה)|קדימה]] (2005){{ש}} [[תקווה חדשה (מפלגה)|תקווה חדשה]] (2021)
}}
'''הליכוד – תנועה לאומית ליברלית'''{{ביאור|השם (בלא הניקוד) על פי [https://www.gov.il/he/departments/dynamiccollectors/parties-db?skip=0&Name=הליכוד רשם המפלגות].}} היא [[מפלגות בישראל|מפלגת]] [[ימין פוליטי בישראל|ימין]] [[שמרנות|שמרנית]] [[ציונות|ציונית]] [[ישראל]]ית.<ref name=":2" /><ref name=":3" /> היא קמה בשנת 1973 כאיחוד של מספר מפלגות ימין, שרצו לראשונה כמפלגה מאוחדת ב[[הבחירות לכנסת השמינית|בחירות לכנסת השמינית]].

מה[[הכנסת השמינית]] ואילך הייתה המפלגה הגדולה או השנייה בגודלה בכנסת, למעט ב{{ה|כנסת השבע עשרה}}. בעקבות היחלשות [[מפלגת העבודה הישראלית]], יריבתה העיקרית, מ[[הכנסת העשרים]] ואילך הפכה הליכוד למפלגה הגדולה בכנסת.{{ביאור|בכנסת 21 ובכנסת 22 הייתה [[כחול לבן (רשימה)|סיעת כחול לבן]] גדולה מהליכוד מבחינת מושבים בכנסת אך היא הורכבה משלוש מפלגות.}} המפלגה בראשות [[בנימין נתניהו]] מחזיקה כיום בשלטון במדינת ישראל, וכן החזיקה בשלטון ברוב השנים משנת [[1977]].

== היסטוריה וציוני דרך ==
=== הקמה ===
[[קובץ:זאב ז'בוטינסקי-JNF010760.jpeg|ממוזער|300x300 פיקסלים|[[זאב ז'בוטינסקי]], אביה הרעיוני של תנועת הליכוד]]
הליכוד הוקם ב-[[13 בספטמבר]] [[1973]],{{הערה|שם=הערה מספר 20180721221038:0|{{דבר||אמנת הליכוד נחתמה סופית|19730914|45}}}} לקראת [[הבחירות לכנסת השמינית]], כרשימה משותפת למספר מפלגות ותנועות:
#[[גח"ל]] (רשימה משותפת למפלגות [[תנועת החרות]] ו[[המפלגה הליברלית]], היה המרכיב העיקרי בליכוד)
#[[הרשימה הממלכתית]]
#[[המרכז החופשי]]
#[[התנועה למען ארץ ישראל השלמה]]
תנועות אלו שמרו על מוסדותיהן ה[[מפלגה|מפלגתיים]]. הרשימה לכנסת הורכבה, על פי מפתח מוסכם, מנציגי התנועות השונות. היוזם העיקרי של מהלך זה, שהוביל בסופו של דבר לאיחוד מלא, היה [[אריאל שרון]], שפרש באותה שנה מ[[צה"ל]]. בראש הליכוד נבחר לעמוד מנהיגה הוותיק של [[תנועת החרות]] ומפקד ה[[אצ"ל]] לשעבר, [[חבר הכנסת]] [[מנחם בגין]]. בגין, שעד הקמת הליכוד הוביל את מפלגת חרות כסמן הימני הניצי במפה הפוליטית הישראלית, בחר להנהיג את המפלגה החדשה בדרך ימנית מתונה.

באוגוסט 1973, הנהלת גח"ל דחתה את בקשת [[הליגה להגנה יהודית]] להצטרף לליכוד.{{הערה|{{על המשמר||⁨גח"ל דחתה פניית הליגה היהודית להצטרף למערך הימני⁩|19730820|49}}}}

=== בראשות מנחם בגין===
[[קובץ:Menachem Begin (cropped).jpg|ממוזער|286x286px|[[מנחם בגין]]]]
ב{{ה|בחירות לכנסת השמינית}} ([[1973]]) התמודד הליכוד בראשות [[מנחם בגין]] וזכה ב-39 [[מנדט]]ים, לעומת 51 ל{{ה|מערך}}. ב-[[1976]] התאחדו המפלגות הקטנות הרשימה הממלכתית, התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ו[[המרכז העצמאי]] (פורשי המרכז החופשי) והקימו את [[מפלגת לע"ם]], שנשארה חברה בסיעת הליכוד. עם הקמת לע"ם, התבססה המפלגה החדשה כחטיבה השלישית בגודלה בליכוד, לצד [[תנועת החרות|חירות]] והמפלגה הליברלית.

בשנת 1976 התקיימה ועידת הליכוד ב[[חברון]], לפי דרישת [[מנחם בגין]]. בוועידה נקבע כי "השאיפה היא להחיל את הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון".{{הערה|[[אבי שילון]], '''בגין, 1992-1913 ''', [[הוצאת עם עובד]], 2007. עמוד 247}}

ב{{ה|בחירות לכנסת התשיעית}} ב-[[17 במאי]] [[1977]], שהתקיימו על רקע [[אינפלציה]] גואה, טראומת [[מלחמת יום הכיפורים]] ממנה לא הצליחה עדיין המדינה להתאושש, ותחושת מיאוס ציבורי הולכת וגדלה כלפי פרשות שחיתות בהן היו מעורבים בכירי המערך, ובמיוחד ההאשמות נגד [[אשר ידלין]] ו[[אברהם עופר]] ו[[פרשת חשבון הדולרים]] שהביאה לפרישתו של ראש הממשלה [[יצחק רבין]], הסתמנה לראשונה אפשרות אמיתית לחילופי שלטון בישראל. בנוסף לכך נראה היה כי בני הברית המסורתיים של שלטון המערך אינם מוכנים עוד לחסות בצילו, ואירועים כגון [[יום האדמה]] ומשבר קליטת מטוסי ה־[[F-15]] בשבת, אותתו על התרחקותם של הציבור ה[[ערביי ישראל|ערבי]] וה[[דתיים לאומיים|דתי]] ממנו.

על היערכות הליכוד למערכת הבחירות העיב התקף לב קשה ממנו סבל בגין בתחילת אפריל, אשר מנע ממנו ליטול חלק ברוב שלבי המערכה. לבסוף למרות בריאתו הרופפת, הצליח בגין להשתתף ב[[עימות בחירות|עימות טלוויזיוני]] ראשון מסוגו מול שמעון פרס. אף שבעימות לא היה מנצח ברור, הצליח בגין לשלול את התדמית הקיצונית שביקשו להדביק לו אנשי המערך, והצטייר כמנהיג שקול ומוכן להנהגה.

הליכוד ניצח בבחירות עם 43 מנדטים, לעומת 32 בלבד למערך, ומנחם בגין היה לראש הממשלה. ניצחון הליכוד כונה בפי שדר החדשות [[חיים יבין]] "[[המהפך|מהפך]]", מילה שהפכה למטבע לשון שגור בפי רבים. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל בה ראש הממשלה הנבחר לא היה נציג תנועות הפועלים על גלגוליהן השונים, ושלטונם הרציף של [[מפא"י]] ויורשיה, שנמשך למעשה עוד מאז הקמתה בימי [[היישוב]] ב-[[1930]], הגיע לידי סיום.

הישגיה העיקריים של ממשלת הליכוד הראשונה היו [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום עם מצרים]], הנפת נס ההתיישבות היהודית ב[[יהודה, שומרון ועזה|יש"ע]] וב{{ה|גליל}}, תוכנית שיקום שכונות והפצצת ה[[כור גרעיני|כור הגרעיני]] ב[[עיראק]] במסגרת [[מבצע אופרה]]. בנוסף נחקק בתמיכת ממשלת בגין [[חוק ירושלים]], שעיגן בחוק את מעמדה של [[ירושלים]] המאוחדת כבירת [[מדינת ישראל]].

ב-1981, על רקע מערכת בחירות סוערת במיוחד [[הבחירות לכנסת העשירית|לכנסת העשירית]] זכה הליכוד ב-48 מנדטים לעומת 47 של המערך והקים ממשלה צרה בראשותו של בגין. ממשלה זו ידועה בשל המשכם של מפעלי הממשלה הקודמת, חקיקת [[חוק רמת הגולן]], וכן בשל החלטתה על היציאה ל[[מבצע שלום הגליל]].

ב-1983 התפטר מנחם בגין מראשות הממשלה ומראשות הליכוד בהצהירו "אינני יכול עוד". עד לפטירתו ב-[[9 במרץ]] [[1992]] התבודד בביתו ולא שב לפעילות ציבורית.

=== בראשות יצחק שמיר ===
[[קובץ:Yitzhak Shamir 1992 Dan Hadani Archive (1).jpg|ממוזער|286x286px|[[יצחק שמיר]]]]
ראש הממשלה השני מטעם הליכוד היה [[יצחק שמיר]], אשר מונה לראשות הממשלה בעקבות פרישתו של בגין בשנת [[1983]]. זאת, לאחר שניצח את דוד לוי בבחירות שנערכו במרכז הליכוד ב-[[2 בספטמבר]] אותה שנה.{{הערה|{{דבר|טוביה מנדלסון|אם שמיר „יסגור” הבוקר יילד בגין היום לנשיא|19830902|1}}}} כבר בחודשי כהונתו הראשונים, נאלץ שמיר להתמודד עם משברים רבים. [[אסון צור השני]] שהתרחש ב-[[4 בנובמבר]] 1983 המחיש את פגיעותו של צה"ל, שהיה שרוי עדיין בעומק לבנון. גם המצב הביטחוני בפנים הארץ נראה כמדרדר, לאחר אירועים כגון פיגוע ב[[אוטובוס]] בירושלים ב-[[6 בדצמבר]] 1983 (שנחשב לאירוע חריג בזמנו), ו[[פרשת קו 300|השתלטות מחבלים על קו 300]], שגררה אף משבר פוליטי-חוקתי קשה לאחר שנתגלה כי אנשי [[השב"כ]] הרגו שניים מן המחבלים בחקירתם, לאחר שאלו נחלצו ללא פגע מהפיגוע עצמו. באופן חריג נאלצה הממשלה להתמודד גם עם [[טרור יהודי]], לאחר שנתגלה דבר קיומה של [[המחתרת היהודית]] שהייתה אחראית לשורת פיגועים נגד הפלסטינים ב[[יהודה ושומרון]].

במישור הכלכלי סבלה המדינה מכישלון תוכנית "המהפך הכלכלי", עלותה של מלחמת לבנון, ה[[מיתון]] העולמי, ו[[משבר מניות הבנקים]] שפרץ במלוא עוצמתו ב-[[2 באוקטובר]] [[1983]] לאחר שהבנקים לא יכלו להמשיך לווסת את מניותיהם ב[[הבורסה לניירות ערך בתל אביב|בורסה]]. כל אלו הכו ב[[כלכלת ישראל]], גרמו ל[[היפר-אינפלציה]], והביאו את המשק אל סף התמוטטות.

גם הקיטוב בין המחנות הפוליטיים בארץ, שעלה אל השטח בעקבות מלחמת לבנון, המשיך להחמיר, ורציחתו של פעיל [[שלום עכשיו]] [[אמיל גרינצוויג]] הביאה את האלימות הפוליטית בארץ לשיא חדש.

למרות כל אלו הצליח שמיר למתן את הירידה הקשה שהייתה צפויה בכוחו של הליכוד, וב{{ה|בחירות לכנסת ה-11}} ב-[[1984]] זכה הליכוד ב-41 מנדטים, לעומת 44 ל[[המערך השני|מערך]] בראשות [[שמעון פרס]]. בשל התיקו הפוליטי היחסי שנוצר נאלץ פרס להקים [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] יחד עם הליכוד. במסגרת [[הסכם רוטציה]] עמד בראשה פרס למשך שנתיים, ולאחר מכן שמיר החל מ-[[1986]] למשך שנתיים נוספות. ממשלת אחדות זו התאפיינה בעיקר במאמציה המוצלחים לבלום את [[האינפלציה בישראל בשנות ה-80|האינפלציה המשתוללת]] ו[[תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985|לייצב את המשק]], וכן בהמשך הנסיגה ההדרגתית מ[[דרום לבנון]], וביסוס [[רצועת הביטחון]]. בנוסף זכור [[הסכם לונדון (פרס-חוסיין)|הסכם לונדון]] שיזם פרס ל[[הסכם שלום|שלום]] עם [[ירדן]] במסגרתו תשלוט זו ב[[פלסטינים]] ב[[השטחים|שטחי יש"ע]], הסכם שלא יצא אל הפועל בשל התנגדות שמיר.

בתקופה זו בלטה תופעת המחנאות והמאבקים הפנימיים בליכוד, ובמיוחד בלטו [[דוד לוי]], ו[[אריאל שרון]] כאופוזיציה לשמיר. למרות מאמציהם לא הצליחו השניים ליצור איום ממשי על שמיר, על אף מאבקים פנימיים לא קלים, שהגיעו לשיאם בכינוס מרכז [[תנועת החרות]] שפוצץ ב-[[1986]] על ידי פעילים ממחנה לוי.{{הערה|[https://olam.eu-central-1.linodeobjects.com/spdf/2532/B-I2532-D120386-P37.pdf שוברים את הכלים]}}{{הערה|[https://www.nli.org.il/he/newspapers/?a=d&d=hadashot19860311-01.1.1&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI--------------1 בני בגין היום מול שרון]}} שמיר אמר אחרי הכנס: "זוהי תנועה שמאבדת את עצמה לדעת".{{הערה|{{nrg|מנחם רהט|מומחים לסאונד|988/712|26 בספטמבר 2005|1|}}}}

ב-[[25 באוגוסט]] [[1988]]{{הערה|{{מעריב|יצחק בן חורין|החתונה הגדולה בגני התערוכה|19880826|50}}}} אוחדו סופית מוסדות חרות והליברלים והתנועה החדשה נקראה '''הליכוד – תנועה לאומית ליברלית'''. לאחר [[הבחירות לכנסת השתים עשרה]] הקים יצחק שמיר פעם נוספת ממשלת אחדות עם המערך, אך בראשותו. גם בממשלה זו ניסו לקרוא על שמיר תיגר מימין "החישוקאים": אריאל שרון, דוד לוי, ו[[יצחק מודעי]]. בכינוס מרכז הליכוד בפברואר [[1990]], שזכה לכינוי "[[ליל המיקרופונים]]" ביקש שמיר את אמון חברי המרכז בו ובמדיניותו. בעוד מורמות אצבעות החברים, החל שרון לקרוא ממיקרופון אחר: "אני שואל את חברי המרכז: מי בעד חיסול הטרור? שירים את ידו! מי נגד שיתוף מגורשים? שירים ידו! מי נגד שיתוף ערביי [[מזרח ירושלים]]? ירים ידו!".{{הערה|{{ynet||ליל המיקרופונים הראשון: כך זה היה|3011682|30 בנובמבר 2004}}}}

ב-1990 התפוררה ממשלת האחדות עקב "[[התרגיל המסריח]]" שבו ניסה [[שר האוצר]] שמעון פרס לרקוח בחשאי הסכם עם החרדים להקמת ממשלה בראשותו. לאחר כישלונו של פרס להרכיב קואליציה, וקריאתו המפורסמת של שמיר "אברשה חזור הביתה!" אל חבר הכנסת [[אברהם שריר]] שעזב קודם לכן את הליכוד, הוקמה ממשלת ימין-דתיים [[ממשלה צרה|צרה]], שזכורה בעיקר בשל הסכמת שמיר להשתתף ב{{ו|ועידת מדריד}} ובהסכמתו למשא ומתן עם הצדדים במזרח התיכון מלבד אש"ף, בשל ההבלגה הישראלית ב[[מלחמת המפרץ]] ובשל מפעלי [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|העלייה מברית המועצות לשעבר]] ו[[עליית יהודי אתיופיה]].

ב{{ה|בחירות לכנסת השלוש עשרה}} ב-[[1992]] נחל הליכוד תבוסה והשיג רק 32 מנדטים, וזאת לעומת 44 מנדטים ל{{ה|עבודה}}. בעקבות כך פרש שמיר מתפקידו כיו"ר המפלגה.

=== בראשות בנימין נתניהו: כהונה ראשונה ===
[[קובץ:Benjamin Netanyahu 1996 (cropped).jpg|ממוזער|285x285 פיקסלים|[[בנימין נתניהו]]]]
לאחר [[התפטרות]]ו של שמיר התקיימו [[הבחירות לראשות הליכוד (1993)|בחירות לראשות הליכוד]], בהן התמודד [[בנימין נתניהו]] על תפקיד יו"ר המפלגה מול [[דוד לוי]], [[משה קצב]] ו[[בני בגין]]. מערכת הבחירות לוותה בחילופי האשמות והשמצות קשות בין נתניהו ללוי, שיאן ב[[פרשת הקלטת הלוהטת]], בה טען נתניהו בשידור ישיר בטלוויזיה כי "בכיר בליכוד המוקף חבורת פושעים" מנסה לסחוט אותו באמצעות קלטת בה הוא נראה [[בגידה (זוגיות)|בוגד]] באשתו. נתניהו נבחר ברוב גדול להנהגת הליכוד.

נתניהו הנהיג את הליכוד ב[[אופוזיציה]] לממשלת [[יצחק רבין|רבין]] ובהתנגדות ל[[הסכמי אוסלו]], וביסס את מעמדו בראשותו. לאחר [[רצח רבין]] התנגד נתניהו להקדמת הבחירות משום שסבר שהדבר יתפרש כניצול לא ראוי של הרצח. במהלך כהונת הכנסת הגיעו יחסיהם של נתניהו ולוי, שדומה היה שלא יכלו להחמיר עוד, לשפל חדש כאשר זה האחרון פרש מהליכוד והקים את [[מפלגת גשר (1992)|מפלגת גשר]]. ערב [[הבחירות לכנסת ה-14]] הצליח נתניהו לצרף את לוי ומפלגתו, כמו גם את [[מפלגת צומת|צומת]] של [[רפאל איתן]], ל[[הליכוד-גשר-צומת|רשימה משותפת]] בראשותו. יותר משנעשה הדבר על מנת להגדיל את כוחו של הליכוד, הייתה מטרת האיחוד למנוע מהשניים להתמודד מול נתניהו ב[[חוק הבחירה הישירה|בחירות האישיות לראשות הממשלה]] שהתקיימו אז לראשונה, ויעיד על כך השריון הלא פרופורציונלי לכוחן האמיתי שניתן למפלגותיהם: שבעה נציגים במקומות שנחשבו ריאליים לכל אחת מהן.

בבחירות זכה נתניהו בראשות הממשלה ברוב דחוק מול [[שמעון פרס]], אך הרשימה המשותפת זכתה רק ל-32 מנדטים, מהם 22 לליכוד. נתניהו לא הצליח לשמור על יחסים טובים עם שריו והביא לפרישת מספר שרים מהממשלה ולאחר מכן מהליכוד. תנועת "גשר" של [[דוד לוי]] פרשה מהשותפות עם הליכוד וחברה לקראת [[הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה]] בשנת [[1999]], ל{{ה|עבודה}} במסגרת [[ישראל אחת]]. נתניהו ניסה בעת ובעונה אחת להמשיך ב[[תהליך אוסלו]] שאליו הייתה מחויבת הממשלה בהסכמים בין-לאומיים, ולנקוט קו תקיף יותר נגד הפלסטינים בהתאם לעמדתו הניצית המסורתית של הליכוד, אך לא הצליח להביא את שריו לתמוך בדרכו. [[בני בגין]] פרש מהממשלה בעקבות [[הסכם חברון]] ולאחר חתימת [[הסכם ואי]] שהביא להקדמת הבחירות, הקים את [[חרות - התנועה הלאומית|חרות]] ב-[[23 בפברואר]] 1999. מנגד, קבוצת חברי כנסת שהיו ממוקמים משמאלו, בראשות [[יצחק מרדכי]], חברו להקמת [[מפלגת המרכז]]. צומת החליטה גם היא שלא להתמודד בבחירות ביחד עם הליכוד.

בבחירות 1999 הפסיד נתניהו לברק בבחירות האישיות לראשות הממשלה, והליכוד בראשותו השיג 19 מנדטים בלבד, שיא שלילי כמוהו לא נראה מאז הקמתו. בעקבות התבוסה פרש נתניהו מהנהגת הליכוד ומהכנסת.

=== בראשות אריאל שרון ===
[[קובץ:Ariel Sharon official portrait 2001 (cropped).webp|ממוזער|286x286 פיקסלים|[[אריאל שרון]]]]
לאחר פרישתו של נתניהו מונה [[אריאל שרון]] לשמש במקומו כיושב ראש זמני. ב-[[2 בספטמבר]] [[1999]] גבר שרון ב[[הבחירות המקדימות במפלגת הליכוד|פריימריז]] על [[אהוד אולמרט]], [[מאיר שטרית]] ופרופ' ולדימיר הרצברג, ונבחר באופן רשמי לראשות המפלגה. שרון הנהיג את הליכוד בזמן תקופת כהונתו של [[אהוד ברק]] כראש הממשלה. כיו"ר הליכוד, יזם שרון תוכניות הבראה וייעול במנגנוני התנועה, צמצם את הגרעון התקציבי של המפלגה והחל במסע לראשות הממשלה. בחודש יולי 2000 הוביל הליכוד את בחירתו של חבר הכנסת מטעמו, [[משה קצב]], ל[[נשיא מדינת ישראל]]. ב-[[2001]], על רקע כישלון [[ועידת קמפ דייוויד (2000)|ועידת קמפ דייוויד]] ופרוץ [[האינתיפאדה השנייה]], התנהלו [[הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה - 2001|בחירות חדשות לראשות הממשלה]]. בנימין נתניהו סירב להתמודד ללא בחירות חדשות לכנסת והשאיר את הבמה לאריאל שרון שזכה ברוב מוחץ ונתמנה לראש הממשלה, לאחר שהקים [[ממשלת ישראל העשרים ותשע|ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה]]. חודשים אחדים לאחר שנבחר שרון לראשות הממשלה הכריז בפני כנס מורות בלטרון, בניגוד למצע הליכוד, כי הוא מוכן לאפשר לפלסטינים הקמת מדינה עצמאית. על רקע כוונותיו אלו יזמה קבוצה של חברי מרכז הליכוד בשם "הפורום לשמירת ערכי הליכוד" שבראשה עמד ח"כ [[אלי כהן (פוליטיקאי, 1949)|אלי כהן]], הצעת החלטה הקובעת כי הליכוד מתנגד להקמתה של [[מדינה פלסטינית]] בין הירדן לים. הצעת החלטה זו התקבלה על ידי מרכז הליכוד, הגוף המחוקק והעליון של התנועה, ברוב מוחץ.

בנובמבר [[2002]] פרשה [[מפלגת העבודה]] מהממשלה, והובילה את המערכת הפוליטית לבחירות חדשות. בבחירות המקדימות שנערכו בליכוד לקראת הבחירות הכלליות, שנערכו לאחר שבנימין נתניהו קיבל את הצעתו של שרון לשמש כ[[שר החוץ]], התמודד נתניהו מול שרון על הנהגת הליכוד, אך הפסיד ושרון נבחר לעמוד בראש הליכוד. לאחר ההתמודדות הפנימית חבר נתניהו לשרון וב{{ה|בחירות לכנסת השש עשרה}} ב-[[2003]] ניצח שרון פעם נוספת ונבחר לראשות הממשלה, והליכוד קיבל 38 מנדטים, פי שניים מבכנסת הקודמת. זמן קצר לאחר מכן התאחדה מפלגת [[ישראל בעליה]] עם הליכוד, ומספר המנדטים שלו הגיע ל-40.

את מדיניותה הכלכלית של [[ממשלת ישראל השלושים|הממשלה החדשה]] הוביל נתניהו שמונה לשר אוצר, וזאת אף על פי שרצה תחילה להמשיך בתפקידו כשר חוץ. [[בנימין נתניהו#שר האוצר|בתקופתו הובילה הממשלה רפורמות כלכליות ליברליות רבות]], שכללו בין השאר קיצוץ חד בקצבאות הרווחה, הורדת מיסים (לצד ביטול פטורים והרחבת [[בסיס המס]]), והפרטת גופים ממשלתיים. השיפור במצבו של המשק שהיה נתון במשבר מאז פריצת ה[[אינתיפאדה]], והצמיחה הגבוהה בשנים שלאחר מכן מיוחסים על ידי רבים למדיניות זו, אף על פי שיש הטוענים כי אמצעים חריפים אלו הובילו לפגיעה קשה מדי בשכבות החלשות, ואף פגעו בבסיס התמיכה של הליכוד.

בתקופה זו גברה הביקורת בציבור על כוחו העצום של מרכז הליכוד, שנבע משליטתו על בחירת הרשימה לכנסת, ומהגידול הפוליטי בכוחו של הליכוד כולו.{{הערה|{{הארץ|דניאל בן סימון|עיין ערך מרכז הליכוד|1.1377284|7 בינואר 2007}}}} בתקשורת הועלו טענות על סידור מכרזים לחברי מרכז ומינויים פוליטיים מתרבים במשרדי הממשלה שנשלטו על ידי התנועה, כמו גם על תופעות אזוטריות יותר כגון נוכחות ערה של חברי הכנסת של התנועה באירועים משפחתיים של חברי המרכז, מתוך רצון לשמור על יחסים טובים איתם. גם ריחוק גופים מקצועיים ממוקדי קבלת ההחלטות, שהתקבלו בתכיפות הולכת וגדלה ב"[[פורום החווה]]",{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20071011101628/http://news-israel.net/Article.asp?Code=5704 בוגי: דן חלוץ השחית את צה"ל], באתר "עניין מרכזי", 6 ביולי 2007}} והתחושה בקרב חלקים בציבור כי ויתוריו המדיניים המפתיעים של שרון נבעו מרצון להימנע מהעמדה לדין בשל החשדות הפליליים נגדו,{{הערה|{{ynet||סגן השר הנדל בתגובה לתוכנית שרון: "עומק העקירה כעומק החקירה"|2868769|2 בפברואר 2004}}}} גררו האשמות בדבר השחתת הנורמות הציבוריות.

==== תוכנית ההתנתקות והמחלוקות ====
ב-[[2004]] החל שרון לקדם תוכנית פרי יוזמתו, [[תוכנית ההתנתקות]], שעיקרה פינוי [[רצועת עזה]] מ[[התנחלויות]] ישראליות ויציאת הצבא ממנה, וכן פינוי ארבעה יישובים בצפון [[השומרון]]. בשל התנגדות עזה נוספת מצד גורמים בתנועה החליט שרון להעמיד את התוכנית לאישור חברי הליכוד.{{הערה|{{גלובס||שרון: ההתנתקות תוצג למשאל בקרב מתפקדי הליכוד לפני הדיון בממשלה|785293|30 במרץ 2004}}}} תוצאות המשאל היו דחיית תוכנית ההתנתקות על ידי מתפקדי הליכוד, ברוב של 59.5%.{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי ודיאנה בחור-ניר|תבוסת שרון: 59.5% - נגד ההתנתקות, 39.7% - בעד|2910838|3 במאי 2004}}}} חרף דחיית התוכנית הצהיר שרון שמנוי וגמור עמו לבצעה והוא הביא אותה למשאל נוסף בפני חברי מרכז הליכוד, תוך הבטחה כי תוצאות המשאל יחייבו אותו, על אף שאין למשאל זה תוקף חוקי מחייב.{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי|שרון הציג: תוכנית ההתנתקות מחברי המרכז|2854754|6 בינואר 2004}}}} לאחר שהתוכנית נדחתה גם במשאל שנערך בקרב חברי המרכז אמר שרון "נכשלתי, אחשוב על תוכנית חדשה" והביא את התוכנית לאישור הממשלה,{{הערה|{{ynet|כתבי ynet|שרון: אגיש תוכנית חלופית לממשלה ולכנסת|2911106|3 במאי 2004}}}} תוך שהוא מאיים כי שר שלא יתמוך בתוכנית יפוטר. התוכנית אושרה על ידי הממשלה ומאוחר יותר הובאה להצבעה בכנסת, שוב כששרון מאיים על חברי סיעת הליכוד כי ינקטו סנקציות נגד ח"כ שלא יצביע בעד ההצעה. התוכנית אושרה בכנסת בהצבעה שכונתה "[[ליל השפנים]]" וביצועה החל ב-[[15 באוגוסט]] 2005 והושלם ימים אחדים לאחר מכן. היו שאמרו כי בעקבות ההחלטה לבצע את התוכנית חל פילוג "דה-פקטו" בליכוד, כאשר שלושה-עשר מחברי-הכנסת של הסיעה, שכונו "המורדים" (על ידי נאמני שרון), הצביעו נגד ממשלת שרון בשל הפרת החלטת משאל המתפקדים על-ידו. כשבוע לפני ביצוע התוכנית התפטר שר האוצר, בנימין נתניהו, מן הממשלה.{{הערה|{{ynet|דיאנה בחור-ניר ואטילה שומפלבי|שר האוצר נתניהו התפטר: "בגלל ההתנתקות"|3123837|7 באוגוסט 2005}}}}

בהצבעה שנערכה בוועידת הליכוד על הקדמת הבחירות לראשות המפלגה, דחה המרכז את ההצעה ברוב של כ-52%. תוצאה זו נחשבה לניצחון לשרון ולתבוסה קשה ליריבו הפוליטי, בנימין נתניהו.

שרון גם לא נענה להחלטת ועידת הליכוד לקיים משאל עם בנושא תוכנית ההתנתקות, אף שגם רוב גדול בסיעה – 27 חברי כנסת תמך בקיום משאל עם כזה. בהצבעה על הנושא בכנסת התפלגה הסיעה בהצבעה ו-13 שרים וח"כים הצביעו בכנסת נגד משאל עם בניגוד לעמדת הסיעה, כתוצאה מכך נפלה ההצעה לקיים [[משאל עם]] בעניין תוכנית ההתנתקות. ימים אחדים לאחר מכן הביא שרון לכנסת לאישור את הצעתו למנות כשרים חדשים בממשלתו את [[רוני בר-און]] ואת [[זאב בוים]]{{הערה|{{גלובס||אין רוב לשרון: החליט לדחות את ההצבעה על מינוי בוים, בראון ואולמרט לשרים לשבוע הבא|1000023894|31 באוקטובר 2005}}}} והודיע לכנסת על מינוי סגני שרים שהתנגדו כמוהו למשאל העם. המינויים החדשים זכו לגינוי רחב של כל סיעות הבית, משום שנראו כמתן תמורה אישית על דרך ההצבעה של אותם ח"כים. שרון הסיר את הצעתו למינוי השרים מאחר שקבוצת חברי כנסת במפלגתו הודיעו שלא יתמכו בה ולא הובטח למינוי הרוב הדרוש. בעקבות כישלון המינויים אמר שרון "בסך הכל רציתי לעשות טובה לחברים, למה שקרה היום יהיו השלכות גדולות".

ימים ספורים לאחר פרשת מינוי השרים, בנובמבר 2005 פרש שרון מהליכוד על רקע ההתנגדות העזה במפלגה למהלכיו האחרונים ועל רקע כישלון מינוי השרים. יחד עם עוד שלושה-עשר חברי כנסת שפרשו מהליכוד הוא הקים את מפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו למפלגה החדשה גם פורשים מ[[מפלגת העבודה]].

=== בראשות בנימין נתניהו: כהונה שנייה ===
[[קובץ:Netanyahu official portrait (cropped2).jpg|ממוזער|286x286 פיקסלים|[[בנימין נתניהו]]]]
עם פרישת שרון החל מסע הבחירות לראשות הליכוד, כשהמתמודדים היו [[בנימין נתניהו]], [[סילבן שלום]], [[שאול מופז]], [[משה פייגלין]], [[עוזי לנדאו]] ו[[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]].{{הערה|{{nrg|מיה בנגל|שלום פתח הקמפיין: "ביבי כבר ברח בעבר"|014/288|30 בנובמבר 2005|1|1}}}} הבחירות המוקדמות התקיימו ב-[[19 בדצמבר]]. בתחילת דצמבר הודיע המועמד עוזי לנדאו על פרישתו מהמירוץ ותמיכתו בבנימין נתניהו על בסיס [[מצע מדיני]] משותף.{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי ואילן מרסאינו|עוזי לנדאו פורש מהמירוץ, תומך בנתניהו|3179491|5 בדצמבר 2005}}}} כשבוע לאחר מכן, הודיע [[שר הביטחון]] שאול מופז במפתיע על הצטרפותו למפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]] בניגוד לעמדתו המוצהרת הקודמת.{{הערה|{{ynet|רוני סופר|מופז עוזב את הליכוד, עובר לקדימה|3182561|11 בדצמבר 2005}}}} בנימין נתניהו זכה בבחירות אלו ברוב גדול, עם 44 אחוזי תמיכה, ושב לראשות הליכוד.{{הערה|שם=בנגל|{{nrg|מיה בנגל|נתניהו ניצח בפריימריז – פייגלין הושאר בחוץ|622/180|15 באוגוסט 2007|1|1}}}}

[[קובץ:MAHAL.JPG|ממוזער|100px|[[פתק הצבעה]] לליכוד מ[[הבחירות לכנסת השבע עשרה]]|ימין]]
ב[[הבחירות לכנסת השבע עשרה|בחירות 2006]] ספגה סיעת הליכוד, בראשות בנימין נתניהו, את המכה הקשה בתולדותיה. לאחר מערכת הבחירות בהן גרפה מפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]] בראשות [[אהוד אולמרט]] אחוז נכבד מהמצביעים הפוטנציאליים של הליכוד, התרסקה הליכוד מ[[מפלגת שלטון]] בעלת 38 מנדטים ל־12 מנדטים בלבד, ובכך הפכה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת, השווה בגודלה לסיעת [[מפלגת ש"ס|ש"ס]]. עם זאת, כיוון שהליכוד הייתה הסיעה הגדולה ביותר ב[[אופוזיציה]] (ש"ס הייתה בקואליציה), כיהן יושב־הראש שלה, בנימין נתניהו, כ[[ראש האופוזיציה]], עד ל[[בחירות]] ל{{ה|כנסת}} ה-18.

למרות התבוסה הקשה שספגה המפלגה בהנהגתו, זכה נתניהו לעדנה מסוימת בעין הציבור לאחר שאירועים כגון [[עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה|השתלטות החמאס על רצועת עזה]] והתגברות ירי ה[[קסאם|קסאמים]], ובצידם פריצת [[מלחמת לבנון השנייה]] נראו כמוכיחים את אזהרותיו המוקדמות בדבר הסכנות הביטחוניות הטמונות לישראל, אזהרות שתוארו בזמן הבחירות כ"קמפיין הפחדה" וזכו ללעג מצד מתנגדיו.{{הערה|{{הארץ|מזל מועלם|סיסמת קמפיין הליכוד: "קדימה לגבולות 67"|1.1545647|19 בינואר 2006}}}} גם פעילות ההסברה הענפה מחוץ לישראל בה עסק בזמן המלחמה בלבנון זכתה להערכה. מדיניותו הכלכלית הקפיטליסטית שהובילה לתבוסתו בבחירות, נחשבה לאחד הגורמים לשגשוג הכלכלי המחודש (ששרר עד פרוץ [[משבר הסאבפריים]]).

ביולי [[2007]], לאחר הבחירות המקדימות לראשות [[מפלגת העבודה]] שבהן ניצח [[אהוד ברק]], החליטו ראשי הליכוד כי עליהם להיערך לבחירות הבאות לכנסת ולהקדים את הבחירות לראשות התנועה. נתניהו, שהתמיכה בו בקרב הציבור הייתה גבוהה לפי הסקרים באותה התקופה, טען שיש לקיים את הבחירות לראשות התנועה בהקדם האפשרי, ואילו [[סילבן שלום]] טען שיש לערוך אותן רק בסוף 2007. לאחר שמרכז הליכוד החליט לקיים את הפריימריס כבר ב-[[14 באוגוסט]], פרש שלום מהמירוץ בטענה שלא ניתן לו זמן להיערך לבחירות וכינה את ההחלטה על הקדמת הבחירות "הצגה נוסח משטר [[בעת' (סוריה)|הבעת' הסורי]]". בבחירות על ראשות הליכוד התמודדו נתניהו, [[משה פייגלין]] ו[[דני דנון]], יו"ר [[הליכוד העולמי]]. נתניהו ניצח בהן ברוב של 73%, פייגלין קיבל 23.4% מקולות המצביעים ודנון קיבל 3.5% מהקולות בלבד.{{הערה|שם=בנגל}}[[קובץ:Likud-shelet01.jpg|ממוזער|שלט בחירות 2006 של הליכוד|200x200 פיקסלים]]הבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד לכנסת ה-18 התקיימו ב-[[8 בדצמבר]] [[2008]]{{הערה|{{ynet|אמנון מרנדה|"כוכבי הליכוד" יתמודדו בפריימריז ב-8 בדצמבר|3622751|13 בנובמבר 2008}}}} והשתתפו בהן כלל מתפקדי הליכוד אשר בחרו 12 נציגים ברשימה ארצית ושני נציגים למשבצות העולים. בנוסף, כל מתפקד בחר נציג של המחוז אליו הוא משתייך. המקום הראשון [[שריון (פוליטיקה)|שוריין]] לנתניהו. תוצאות ראשונות פורסמו בלילה שאחרי הבחירות, אך לאחר מכן פורסמו תוצאות שונות במקצת על פי פרשנות אחרת של תקנון הליכוד. ערעורים שונים הוגשו לבית המשפט המחוזי על הרשימה, אולם רק ערעורו של [[מיכאל רצון]], על דחיקת נציגי הרשימה הארצית מפני נציגי המחוזות, התקבלה, בטענה שהשינוי נעשה על מנת לדחוק אחורה את [[משה פייגלין]], שהוא שיקול זר.{{הערה|{{וואלה!|פנחס וולף|עתירה נוספת עשויה לשנות את רשימת הליכוד|1396016|11 בדצמבר 2008}}}} אולם בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה באומרו שהתערבות בהליכים בתוך מפלגה צריכים להיות מוגבלים למקרים קיצוניים, ושלא הוכח שאכן היו שיקולים זרים בפני בית הדין העליון של הליכוד, בניגוד לוועדת הבחירות שלה. השופטים גם בקשו שהליכוד תנקוט אמצעים כדי שמקרים כפי שהובאו בערעורים לא יישנו.{{הערה|1=[https://www.ruling.co.il/ע%22א-10985-08-עזריאל-יפים-נ.-גיא-יפרח_fbbd70b4-510a-fb45-21bf-9c43877caab1 עזריאל יפים נ. גיא יפרח, 28 בדצמבר 2008]}} סמוך להגשת הרשימה ל[[ועדת הבחירות המרכזית|וועדת הבחירות המרכזית]] חתם הליכוד על הסכם איחוד עם [[מפלגת אח"י]], שפרשה מ[[הבית היהודי]], ובמסגרתו שוריינו לאח"י המקומות 39 (שלום לרנר) ו-45 ([[אדמונד חסין]]) ברשימת הליכוד-אח"י לכנסת השמונה עשרה.

ב[[בחירות לכנסת ה-18]] קיבלה תנועת הליכוד 27 מנדטים. אף על פי שקדימה קיבלה 28 מנדטים,{{הערה|{{ynet|כתבי ynet|אין הכרעה בבחירות 2009: קדימה 28, הליכוד 27|3669898|11 בפברואר 2009}}}} הצליח בנימין נתניהו לגבש רוב קואליציוני יחד עם מפלגת [[ישראל ביתנו]], [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] ו[[מפלגת העבודה]] ולהרכיב ממשלה. הממשלה אושרה ב-69 קולות, כאשר חמישה מחברי מפלגת העבודה בחרו להיות נוכחים במליאת הכנסת אך לא להשתתף בהצבעה. ב-31 במרץ 2009 הושבעה ממשלת ישראל [[ממשלת ישראל השלושים ושתיים|ה-32]] בראשות בנימין נתניהו שבה היו חברים 30 שרים ושמונה סגני שרים והיא הייתה מהממשלות הגדולות בהיסטורית מדינת ישראל.{{הערה|{{ynet|ירון דרוקמן|שלושים מי יודע: פני הממשלה|3694141|31 במרץ 2009}}}}

[[קובץ:Reuven Rivlin opened the consultations after the 2015 elections with the Likud Party (1).jpg|ממוזער|חברי הליכוד מתייעצים עם [[נשיא מדינת ישראל]] [[ראובן ריבלין]] אחרי [[הבחירות לכנסת העשרים]], בהם זכה הליכוד ל-30 מנדטים.|200x200 פיקסלים]]
בתחילת דצמבר 2011 הודיע בנימין נתניהו על הקדמת הפריימריז על ראשות מפלגת הליכוד. כעבור מספר שבועות זכתה ההודעה לתמיכת ואישור מרכז המפלגה, ונקבע מועד ההתמודדות לתאריך 31 בינואר 2012. [[סילבן שלום]], שהתכוון להתמודד מול נתניהו, יצא בהכרזה על אי חוקיותו של ההליך, אך לבסוף הסיר את התמודדותו מול נתניהו. היחיד שהתייצב מול נתניהו היה משה פייגלין. בבחירות ניצח נתניהו כשהוא מקבל 74% מקולות הבוחרים, לעומת פייגלין ששימר את הישגו מהבחירות הקודמות – 24%.{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי|נתניהו אחרי הניצחון הצפוי: "יש זמן לבחירות"|4183521|1 בפברואר 2012}}}}

באוקטובר 2012 הודיעו בנימין נתניהו (יו"ר הליכוד) ו[[אביגדור ליברמן]] (יו"ר מפלגת [[ישראל ביתנו]]) על כוונתם להגיש רשימת מועמדים משותפת לשתי המפלגות, שנקראה "[[הליכוד - ישראל ביתנו]]", ב{{ה|בחירות לכנסת התשע עשרה}}.{{הערה|{{גלובס|לילך ויסמן|הליכוד וישראל ביתנו חוברים למפלגה משותפת: נתניהו וליברמן סיכמו על ריצה משותפת בבחירות|1000793279|25 באוקטובר 2012}}}} הסיעה המשותפת זכתה ב-31 מנדטים, מתוכם 20 לליכוד, ונתניהו מונה להקים את [[ממשלת ישראל השלושים ושלוש|הממשלה השלישית בראשותו]].

ב-[[9 ביולי]] [[2014]] פורקה הסיעה המשותפת למרכיביה, וסיעת הליכוד חזרה לתפקד כסיעה עצמאית.{{הערה|[http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Pages/press090714-ee.aspx ועדת הכנסת אישרה את התפלגות סיעת ישראל ביתנו מהליכוד], באתר הכנסת}}

ב-[[2 בדצמבר]] 2014 פיטר ראש הממשלה נתניהו ממשלתו את השרים [[יאיר לפיד]] ו[[ציפי לבני]], בהאשמת חתרנות נגדו.{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי|נתניהו פיטר את לפיד ולבני: "לא אסבול שרים שתוקפים מתוך הממשלה"|4598870|2 בדצמבר 2014}}}} בהמשך הערב התפטרו יתר שרי [[יש עתיד]], ונתניהו הודיע על כוונתו לתמוך בהצעות החוק להקדמת הבחירות שהונחו על שולחנה של הכנסת באותם ימים. ב{{ה|בחירות לכנסת העשרים}} שנערכו ב-[[17 במרץ]] [[2015]], זכה הליכוד לניצחון, והגדיל כוחו ל-30 מנדטים. ניצחון זה הושג בניגוד לתחזיות מוקדמות, שהראו על יתרון למפלגת המחנה הציוני בראשות [[יצחק הרצוג]], והוצג על ידי נתניהו והליכוד ככזה שהושג "כנגד כל הסיכויים".{{הערה|{{TheMarker|TheMarker Online|ניצחון גדול לנתניהו: 30 מנדטים לליכוד, לעומת 24 למחנה הציוני|LIVE-1.2591536|18 במרץ 2015}}}} תומכי הליכוד טענו כי הקמפיין הנגטיבי והאגרסיבי שנעשה לטענתם נגד המפלגה מצד "חוגי השמאל והתקשורת", יצר אפקט הפוך והוביל לתמיכה גדולה של מצביעים בבחירות אשר הציבה את הליכוד שוב כמפלגת השלטון. ביום הבחירות לכנסת העשרים, במטרה לגייס מצביעים נוספים למפלגתו, יצא נתניהו בהצהרה כי "[[המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי]]". ההתבטאות גררה ביקורת רחבת היקף נגד נתניהו, בישראל ומחוצה לה. הביקורת, שהחלה כבר ביום הבחירות, נשמעה גם חודשים לאחר מכן. אמירתו של נתניהו העלתה לדיון את ה[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] סביב הגדרת מדינת ישראל כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]], [[זהות לאומית|זהותם הלאומית]] של ערביי ישראל ואופן ההתייחסות לזכות ההצבעה והבחירה שלהם.{{הערה|1=אורנה כהן, [http://canthink.molad.org/articles/בן-גוריון-נתניהו-ואזרחי-ישראל-הערבים בן-גוריון, נתניהו ואזרחי ישראל הערבים], באתר "[[מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה|מולד]]", 2 באפריל 2015{{ש}}[http://edition.cnn.com/videos/tv/2015/03/24/erin-panel-netanyahu-apologizes-to-israels-arabs.cnn Was Netanyahu's apology to Israeli Arabs sincere?], באתר [[CNN]],{{כ}} 24 במרץ 2015 {{באנגלית}} {{סרטונים}}}}

[[קובץ:Likud Inquiry 2.jpg|200x200px|ממוזער|בכנס החירום של הליכוד, 17 בנובמבר 2019]]
בספטמבר 2018, הצטרפה המפלגה לארגון גג של מפלגות שמרניות האיחוד הדמוקרטי הבין-לאומי.{{הערה|{{ישראל היום|אריאל כהנא|הליכוד צורף לארגון הגג של המפלגות השמרניות|589485|22 בספטמבר 2018}}}}

לקראת [[הבחירות לכנסת העשרים ואחת]], ב-20 בפברואר 2019, נמסרה הודעה משותפת לליכוד ול{{ה|בית היהודי}}, בה נאמר כי סוכם שרשימת [[עוצמה יהודית]] תרוץ כבלוק טכני עם הבית היהודי, ובתמורה הליכוד מתחייב [[שריון (פוליטיקה)|לשריין]] את המקום ה-28 ברשימתו לכנסת, עבור ח"כ מהבית היהודי, שיוכל לעבור לבית היהודי מיד לאחר היבחרו לכנסת.{{הערה|{{ynet||מרכז הבית היהודי אישר את האיחוד עם עוצמה יהודית|5467244|20 בפברואר 2019}}}} חבר הכנסת ששוריין הוא סגן שר הביטחון אלי בן דהן, וכדי למנוע עתירות נגד המהלך הועברה מפלגת אח"י של אפי איתם לידיו של בן דהן ובוצע איחוד מפלגות עם הליכוד.{{הערה|{{סרוגים|עטרה גרמן|הליכוד והבית היהודי שריינו את בן דהן במפלגת אח"י|316683-הליכוד-והבית-היהודי-שריינו-את-בן-דהן-במ|21 בפברואר 2019}}}} הליכוד זכה בכ-35 מנדטים המונים כ-26.46% מן הקולות.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://votes21.bechirot.gov.il/|הכותב=|כותרת=תוצאות האמת של הבחירות לכנסת ה-21|אתר=ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21|תאריך=|שפה=עברית|תאריך_וידוא=2019-05-09|archive-date=2019-04-11|archive-url=https://web.archive.org/web/20190411205835/https://votes21.bechirot.gov.il/|url-status=dead}}}}

[[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] [[ראובן ריבלין]] הטיל על יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, להרכיב את [[ממשלת ישראל השלושים וחמש]], אך זה כשל במשימה ודחף לקיום בחירות בפעם השנייה ב-2019, לראשונה בתולדות המדינה.{{הערה|{{הארץ|יהונתן ליס|ריבלין הטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה ה-35: "הרוב אמר את דברו"|0000017f-f84a-d887-a7ff-f8ee17900000|17 באפריל 2019}}}}

לקראת [[הבחירות לכנסת העשרים ושתיים]], הודיעו ראשי המפלגות הליכוד ו[[כולנו]], על ריצה משותפת בבחירות. נציגי כולנו בכנסת ישובצו במקומות 5, 15, 29 ו-35. המפלגה קיבלה 32 מנדטים כך שרק שלושת המקומות הראשונים נכנסו, מתוכם [[יפעת שאשא-ביטון]] הוצבה כחלק ממפלגתה בעוד שאר הרשימה הצטרפה לליכוד.{{הערה|{{ynet|יובל קרני|כחלון 5 בליכוד: אושר איחוד עם כולנו וביטול הפריימריז|5516793|28 במאי 2019}}}}

לקראת [[הבחירות לכנסת העשרים ושלוש]] בוטלו הפריימריז לרשימת ליכוד והמועמדים לכנסת נשארו באותו מיקום, עם השריון למועמדי [[כולנו]] בראשות [[יפעת שאשא-ביטון]]. ב-[[26 בדצמבר]] 2019, ב[[הבחירות לראשות הליכוד (2019)|פריימריז]] שנערכו, התמודד [[גדעון סער]] על ראשות הליכוד מול נתניהו, ונתניהו נבחר כשקיבל 72.5% מהקולות.{{הערה|{{ynet||הליכוד שלו: נתניהו הביס את סער בפריימריז|5649655|27 בדצמבר 2019}}}}

בבחירות לכנסת העשרים ושלוש קיבלה המפלגה 36 מנדטים (תוספת של 4 מנדטים מהבחירות הקודמות), לעומת 33 מושבים למפלגת כחול לבן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://votes23.bechirot.gov.il/|כותרת=ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-23 {{!}} תוצאות ארציות|אתר=votes23.bechirot.gov.il|תאריך_וידוא=2020-03-17}}</ref> הוקמה [[ממשלת ישראל השלושים וחמש]], [[ממשלת אחדות לאומית]] תוך התחיבות לרוטציה של נתניהו עם ראש כחול לבן, [[בני גנץ]].

לקראת מערכת [[הבחירות לכנסת העשרים וארבע]], הודיע [[גדעון סער]] כי הוא פורש מהליכוד כדי להקים את מפלגת [[תקווה חדשה (מפלגה)|תקווה חדשה]]. חברי הכנסת [[זאב אלקין]], [[שרן השכל]], [[מיכל שיר]] ו[[יפעת שאשא-ביטון]] הצטרפו אליו. לאחר הבחירות והקמת [[ממשלת ישראל השלושים ושש]], הליכוד הלך לאופוזיציה לאחר 12 שנות שלטון רצופות.

לקראת מערכת [[הבחירות לכנסת העשרים וחמש]], הוחלט על פי חוקת הליכוד שיתקיימו בחירות מקדימות לראשות המפלגה ולרשימה. אולם לאחר פרישת ח"כ [[יולי אדלשטיין]] מהמירוץ לראשות המפלגה, נשאר יו"ר הליכוד [[בנימין נתניהו]] מועמד יחיד ונבחר לראשות התנועה באופן אוטומטי. [[הבחירות המקדימות בליכוד (2022)]] בהן נקבעה רשימת המפלגה לכנסת התקיימו ב-10 באוגוסט.

בית הדין של הליכוד פסק כי לאחר שחברי המרכז לא נבחרו מחדש למעלה מעשור,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/news/590015/|הכותב=עטרה גרמן|כותרת=דייני תנועת הליכוד: לא נשנה את הרכב המוסדות לפני הבחירות המקומיות|אתר=www.makorrishon.co.il|תאריך=2023-03-12|תאריך_וידוא=2024-05-31}}</ref> מתפקדי הליכוד יבחרו את נציגי המחוזות ברשימה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/12434178|הכותב=אמיר אטינגר|כותרת=בית הדין של הליכוד דחה את העתירות: מתפקדי המפלגה יבחרו את חברי המחוזות|אתר=www.israelhayom.co.il|תאריך=2022-07-24|תאריך_וידוא=2024-05-31}}</ref>

בשנת 2020, לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, מפלגת הליכוד הייתה חייבת לכנסת יותר מ-73 מיליון ש"ח. סכום זה מהווה 85% מגובה החוב שמותר למפלגה לקחת מהכנסת.{{הערה|{{שקוף|עידן בנימין|הליכוד חייב 73 מליון, המפלגה של שפיר כ-4 מיליון, של אבקסיס - 2. מפת החובות של המפלגות נחשפת|11948|29 במרץ 2020}}.}} בשנת 2022 עמד החוב על 65 מיליון ש"ח.{{הערה|{{מעריב אונליין|בן כספית|חשיפה: הליכוד מימן בסכום עתק ייצוג משפטי ליועצי נתניהו שנחשדו בהטרדת עד מדינה|journalists/Article-900101|23 בפברואר 2022}}.}} בדצמבר 2022, לאחר הקמת [[ממשלת ישראל השלושים ושבע]] הליכוד חזר להנהגת המדינה ונתניהו התמנה לעמוד בראשות הממשלה.

== אפיון ואידאולוגיה ==
=== השקפה מדינית ===
מבחינה מדינית, תנועת החרות, שהייתה המרכיב העיקרי בליכוד, היא ממשיכתה הרעיונית של [[התנועה הרוויזיוניסטית]], אשר תבעה בעלות על כלל שטחי ארץ ישראל, כולל על [[עבר הירדן המזרחי]]. תנועת הליכוד תמכה במפעל ה[[התנחלויות]] מראשיתו, והרחיבה אותו במידה ניכרת, החל מתחילת כהונתו של מנחם בגין כראש ממשלה ועד לחילופי השלטון לאחר [[הבחירות לכנסת השלוש עשרה]] ב-[[1992]]. תומך בולט בהתיישבות ב[[יש"ע]] בהנהגת הליכוד היה [[אריאל שרון]], אשר לאורך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ניצח על הקמתן של מרבית ההתנחלויות, במסגרת תפקידו כ[[שר המסחר והתעשייה]] ולאחר מכן כ[[שר הבינוי והשיכון]].

בשאלת [[יחסי ישראל–סוריה]], הביע הליכוד תמיכה עקרונית בפיתוח ההתיישבות ב[[רמת הגולן]] והתנגדות לנסיגה ממנה, ואף הוביל את [[חוק רמת הגולן|החלת החוק הישראלי עליה]]. בפועל לא גדל מספר היישובים והתושבים בגולן באופן משמעותי בתקופת שלטונו.

למרות עמדתו המוצהרת הנוקשה בסוגיית עסקאות מסוג [[שטחים תמורת שלום]], היה זה דווקא הליכוד בראשות מנחם בגין אשר הוביל ב-[[1979]] את [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום עם מצרים]], וב-[[2005]] אריאל שרון הוביל את [[תוכנית ההתנתקות]], במסגרתם התחייבה ישראל לנסיגה מלאה מ[[חצי האי סיני]], יישובי [[חבל ימית]], [[עזה]] וצפון ה[[שומרון]]. האפשרות לוויתורים מדיניים גרמה לאורך השנים למחלוקות חריפות בתנועה יותר מכל נושא אחר. כאשר היא נעשתה ללא [[הסכם שלום]] בתוכנית ההתנתקות, היא אף הביאה לפיצול בליכוד ולהקמת [[קדימה (מפלגה)|מפלגת קדימה]] בסוף 2005.
ב-28 בינואר 2024 השתתפו השרים חיים כץ, מאי גולן, עידית סילמן, עמיחי שיקלי, שלמה קרעי וחברי הכנסת חנוך מילביצקי, ניסים ואטורי, עמית הלוי, טלי גוטליב, אתי עטיה, משה פסל, אריאל קלנר ודן אילוז בכנס "ניצחון ישראל" - כובשים ומיישבים את חבל עזה. השר מיקי זוהר השתתף בסרטון שמקדם את הכנס.

=== ביטחון ===
מדיניותו הביטחונית של הליכוד גורסת תמיכה בצעדים תקיפים נגד ה[[טרור פלסטיני|טרור הפלסטיני]], ונגד מבצעיו בישראל ומחוצה לה. במסגרת מדיניות זו יזם שלטון הליכוד את [[מבצע שלום הגליל]] במטרה לפגוע ב[[פתחלנד|נוכחות אש"ף בלבנון]]. אף על פי שמשימה זו נחלה לבסוף הצלחה עם עזיבתם הכפויה של [[יאסר ערפאת]] ואנשיו את [[ביירות]], תרמה המלחמה לצמיחתם של ארגונים פנים לבנונים עוינים לישראל כגון [[חזבאללה]] ו[[אמל]], וגררה נוכחות ישראל בלבנון (מוגבלת החל מיוני [[1985]] ל[[רצועת הביטחון]]) שנמשכה כ-18 שנים. בנוסף תמך הליכוד, יחדיו עם שר הביטחון מטעם מפלגת [[העבודה]] [[יצחק רבין]], ביד תקיפה לדיכוי [[האינתיפאדה הראשונה]]. מבחינה צבאית גרידא נחלה מדיניות זו הצלחה וההתקוממות הפלסטינית האלימה גוועה ברובה, אך ישראל לא הצליחה לדכא את שאיפותיהם הלאומיות של ה[[פלסטינים]], ותדמיתה הבין-לאומית נפגעה.

בשנות [[הסכם אוסלו|אוסלו]] הנהיג הליכוד את הימין בהתנגדות להסכם, תוך שהוא מצביע על הסכנות הביטחוניות הטמונות בו. לאחר גל ה[[טרור|פיגועים]] בפברואר-מרץ [[1996]], הובילה את קמפיין הבחירות של [[בנימין נתניהו|נתניהו]] הסיסמה "עושים שלום בטוח", הבאה להדגיש את נכונותו של הליכוד להמשיך בתהליך המדיני, אך תוך דרישה תקיפה מ[[הרשות הפלסטינית]] לעמוד בהתחייבויותיה הביטחוניות. [[ממשלת ישראל העשרים ושבע|ממשלת הליכוד שקמה ב-1996]] המשיכה בהסכמים מדיניים עם הפלסטינים כ[[הסכם חברון]] ו[[הסכם ואי]], אך תבעה את עקרון ההדדיות, ודרשה מהפלסטינים לנקוט בצעדים תקיפים נגד ארגוני טרור כדוגמת [[חמאס]] ו[[הג'יהאד האסלאמי]] בתמורה לוויתורים מדיניים. בנוסף לא היססו ממשלות הליכוד להפעיל את [[צה"ל]] הרחק מעבר לגבולות מדינת ישראל נגד מה שתפסו כאיומים על שלומה. כך נפגעה קשות (ולמעשה חוסלה) [[נשק גרעיני|תוכניתה הגרעינית]] של [[עיראק]] ב[[מבצע אופרה]], וננקטו צעדים נגד [[אש"ף]] אף במהלך שהותו ב[[תוניסיה]] לאחר גרושו מלבנון, כגון הפצצת מפקדותיו וחיסולו של [[אבו ג'יהאד]].

=== כלכלה ===
{{להשלים|פסקה=כן|נושא=ישראל}}
גם מבחינה כלכלית ממוקם הליכוד בעל השורשים במפלגה הליברלית בימין, והוא התנגד מראשיתו למדיניות הכלכלית ה[[סוציאליסט]]ית של שלטון [[המערך]], ותמך בעידוד [[יזמות עסקית]], הקטנת המעורבות הממשלתית במשק, ו[[הפרטה|הפרטת]] גופים ממשלתיים. עם זאת ניתן לזהות שניות מסוימת בין תמיכתו של הליכוד בליברליזם כלכלי, לבין מיתוגו כמפלגה חברתית השואפת לקדם את רווחת השכבות החלשות. דוגמה לכך ניתן לראות בכהונתו של בגין, שבה לצד תוכנית [[המהפך הכלכלי]] שכללה צעדים ליברליים רבים כגון הסרת מגבלות על שוק ה[[מטבע חוץ|מט"ח]] וביטול סובסידיות ממשלתיות, נקט הליכוד במדיניות של השקעה ממשלתית ניכרת בתקציבי רווחה, שהתבטאה בין השאר בתוכנית [[שיקום השכונות]] ובהגדלה משמעותית של קצבאות הביטוח הלאומי. לאחר כישלון התוכנית הכלכלית של הליכוד, בין השאר בגלל [[משבר האנרגיה העולמי]] ושקיעתו של המשק במשבר כלכלי קשה, ממנו נחלץ רק לאחר [[תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985]], נקט הליכוד בגישה מתונה יותר ולא יזם רפורמות מקיפות במשק בשאר כהונתו של שמיר. חזרה מתונה למצעו הכלכלי של הליכוד הייתה בעת שובו של הליכוד לשלטון ב-[[1996]] וב-[[2001]] שהביאה לנקיטת רפורמות כלכליות מסוימות, אולם ניסיון משמעותי נוסף למימושה של האידאולוגיה הכלכלית של הליכוד התרחש רק עם תחילת [[בנימין נתניהו#שר האוצר|כהונתו של נתניהו כשר האוצר]] ב-[[2003]], שהביאה עמה מדיניות [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] תקיפה שכללה רפורמות ליברליות רבות במטרה להפחית את הוצאות הממשלה ואת [[נטל המס]], ולהגביר את התחרותיות במשק. עם זאת, עקב ירידה בהכנסות ממיסים, כמו גם עקב התחייבויות הרבות לשותפי הקואליציה, החלה ממשלתו השנייה של נתניהו את כהונתה בגל של העלאות מיסים,{{הערה|{{TheMarker|צבי זרחיה|נתניהו עולה לנו ביוקר: ההוצאות על לחם, דלק, מים, פירות וירקות צפויות לעלות|career/1.550207|3 ביולי 2009}}}} ששיאן העלאת שיעור ה[[חוק מס ערך מוסף|מע"מ]] מ-15.5% ל-16.5%. צעדים אלה היו בניגוד לדברים שאמר נתניהו ערב הבחירות.{{הערה|{{TheMarker|גיא רולניק|בנימין נתניהו: "הפחתת מסים תאיץ המשק כמו דלק סילוני"|markets/1.520929|1 בפברואר 2009}}}}

חוקת הליכוד מגדירה את מטרת התנועה בתחום הכלכלי כחתירה למשק חופשי תוך צמצום ההתערבות הממשלתית, לצד "אחריות ממלכתית לרמה סבירה של ביטחון הפרט, חינוך, בריאות, תעסוקה, ואיכות הסביבה".{{הערה|[https://www.likud.org.il/על-הליכוד/חוקת-הליכוד חוקת הליכוד], סעיף ב'}}

היסטורית, אחד הדגלים העיקריים של הליכוד היה המאבק נגד [[הסתדרות העובדים]] שנשלטה בידי [[מפא"י]] ובהמשך [[המערך]]. נושא זה איבד מחשיבותו עם הירידה בהשפעתה של ההסתדרות והיחלשות הקשר בינה לבין מפלגת העבודה. במשך השנים אף השתלבו בעמדות כוח בליכוד ראשי ועדי עובדים חזקים במשק, כ[[חיים כץ]] מוועד [[התעשייה האווירית]] ו[[פנחס עידן]] מוועד עובדי [[רשות שדות התעופה]].{{הערה|{{TheMarker|חגי עמית|הפריימריז בליכוד הם יום הניצחון של עובדי רשות שדות התעופה והתעשייה האווירית|news/politics/1.6912730|6 בפברואר 2019}}}}

=== דת ומדינה ===
בשאלת [[יחסי דת ומדינה]] והמאבק על ה[[סטטוס קוו (ישראל)|סטטוס קוו]] נחשב הליכוד למקורב לפלג המסורתי בוויכוח. הליכוד תמך בחוקים שונים בנימוק של שמירת צביונה היהודי של המדינה כגון [[חוק חג המצות (איסורי חמץ)]], האוסר הצגת [[חמץ]] למכירה בפומבי בפסח, ו[[חוק יסודות המשפט]] שקבע כי יש לפנות ל"עקרונות מורשת ישראל" במקרה של [[לאקונה]] בחוק. גם במאבקים על פתיחת מקומות בילוי ומסחר בשבת, שפרצו במלוא עוזם במהלך [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], התייצב הליכוד בדרך כלל לצד הדתיים. הדבר היה מנוגד לעמדותיו של ז'בוטינסקי שהיה בעל השקפה חילונית. ה[[מפד"ל]] הייתה חברה בכל ממשלות הליכוד עד לתוכנית ההתנתקות, ו[[החינוך הממלכתי דתי]], כמו גם מפעל [[ישיבת הסדר|ישיבות ההסדר]] וה[[מכינה קדם צבאית|מכינות קדם צבאיות]] זכו לתמיכה רבה בתקופה זו. עם התבססות חזון [[גוש אמונים]] בלב הקונצנזוס ה[[ציונות דתית|ציוני דתי]], הלך והפך שידוך זה לברור מאליו, וימיה של [[תנועת המזרחי]] כבת ברית קבועה של שלטון [[מפא"י]] ו[[המערך]] חלפו ללא שוב.

ממשלות הליכוד, למעט [[ממשלת ישראל ה-30]] ו[[ממשלת ישראל ה-33]], כרתו ברית עם המפלגות ה[[יהדות חרדית|חרדיות]]. [[ממשלת ישראל השמונה עשרה|ממשלתו של בגין]] הסירה את המגבלה על מספר הפטורים הניתנים במסגרת הסדר [[תורתו אומנותו]] (שעמד אז על 800 בשנה), פעולה שהביאה ברבות השנים למצב בו 11% ממחזור הגיוס אינו מתגייס מסיבה זו, נכון ל-[[2007]]. ממשלות הליכוד גם הגדילו במידה ניכרת את תקציב הישיבות, [[החינוך העצמאי]] ורשת [[מעיין החינוך התורני]] של [[מפלגת ש"ס|ש"ס]], כמו גם את התמיכה בעמותות חרדיות. בגין החליט גם על הענקת קצבת [[הבטחת הכנסה]] גם לאברכים. אף על פי שגם ממשלות המערך הפגינו נכונות לוויתורים מופלגים לחרדים במסגרת הקואליציות שהקימו לאורך השנים, נראה שהמרכיב המסורתי החזק בקרב גרעין התמיכה של הליכוד ו[[הצבעה]] לליכוד בעיקר בקרב אוכלוסייה המגדירה את עצמה כ[[מסורתיים|מסורתית]] ו[[ציונות דתית|דתית]], ומנגד אפיונן החילוני המובהק של תנועות השמאל בישראל,{{הערה|{{TheMarker|רותם שטרקמן|פרופ' קמיל פוקס יודע איך נתניהו מנצח בחירות - אבל לא בטוח שהוא יהיה ראש הממשלה הבא|0000017f-f2f9-d223-a97f-fffdb31f0000|28 בדצמבר 2018}}}} וזיהוין בקרב המגזר החרדי כחלק מאליטה שהחרדים מעולם לא חשו עצמם כשייכים לה, גרמו להזדהות רגשית עם הליכוד בקרב רבים במגזר החרדי, ובו בזמן לרגשי טינה עמוקים כלפי המערך והעבודה. רגשות אלו התבטאו בין השאר ב[[נאום השפנים והחזירים]] של [[הרב שך]].

שבר גדול ביחסיו של הליכוד עם ה[[דתיים לאומיים|דתיים הלאומיים]] אירע בזמן תוכנית ההתנתקות ב-2005, שבמהלכה הובילה ממשלה בראשות הליכוד את פינוי כלל יישובי [[רצועת עזה]] וצפון [[השומרון]]. אומנם העובדה שהמהלך הפתאומי היה מזוהה עם שרון יותר משהיה מזוהה עם הליכוד, וכי רוב התומכים בו עזבו לקדימה לאחר פילוג התנועה, הביאה במידה מסוימת לאיחוי הקרע, אך האפשרות לוויתורים מדיניים נוספים מוסיפה להיות מוקש אפשרי ביחסיו של הליכוד עם הציבור הדתי-לאומי. בניגוד לברית זו עם הדתיים הלאומיים, אשר על כל קשייה מתבססת על חזון מדיני משותף ואמונה באידאולוגיה ה[[ציונות|ציונית]], כמו גם על נוכחות מסורתית ואף דתית חזקה בתוך הליכוד, נראה שהחיבור לחרדים היה פוליטי יותר מאשר אידאולוגי, ואידיאל לימוד התורה כדרך חיים לא זכה מעולם לתמיכה רבה במפלגה. גם הסתגרותם המופגנת של החרדים מפני החברה הישראלית לא אפשרה חיבור משמעותי בינם לליכוד. עקב כך בשנת [[2003]] הסכים הליכוד ללא היסוס רב לדרישתה של [[מפלגת שינוי]] להקים [[קואליציה]] ללא חרדים לאחר [[הבחירות לכנסת השש עשרה]], ואף קיצץ עמוקות בקצבאות במסגרת מדיניותה הכלכלית של [[ממשלת ישראל השלושים|הממשלה]] שהוקמה בראשותו לאחריהן. גם בהתלהט הוויכוח סביב נושאי ה[[גיור]] ו[[היתר מכירה|היתר המכירה]] ב[[שנת שמיטה|שנות השמיטה]], התנגדו ככלל אנשי הליכוד לגישתם ה[[הלכה|הלכתית]] הנוקשה של החרדים.{{הערה|{{nrg|[[אריק בנדר]]|חוק הגיור הצבאי אושר בכנסת בקריאה טרומית|189/522|15 בדצמבר 2010|1|2}}}}

==תומכים==

בשנים 1969–1992 היו תומכי הליכוד צעירים יותר בממוצע מתומכי [[המערך]]. ככל הנראה, הסיבה לכך היא בתחלופה דורית ולא בשינוי אישי אצל המצביעים במהלך החיים. לעומת זאת, לא נמצא כל קשר בין [[מגדר]] לבין דפוסי הצבעה. מצביעי הליכוד הגיעו בממוצע ממעמד יותר נמוך. בעוד בסקרים לא נמצא קשר בין דפוסי הצבעה לרמת הכנסה, מצביעי הליכוד באופן מסורתי מגיעים מאזורי הפריפריה, ומתאפיינים במגורים בצפיפות גבוהה יותר. הבדלי השכלה בין מצביעי הליכוד והמערך לא נמצאו בשנים 1969–1977, אך התחילו להופיע בבחירות 1981 והתחזקו בבחירות של 1984–1992.{{הערה|שם=אריאן1|1=Alan Arian, [http://books.google.co.il/books?id=lXSRXaRKxR0C&pg=PA143 Security Threatened: Surveying Israeli Opinion on Peace and War], pages 143-145|כיוון=שמאל}}

בשנים 1969 ו-1973 לא היו מצביעי הליכוד דתיים יותר ממצביעי [[המערך]], אף על פי שהם תמכו יותר בצביון יהודי למדינה, אולם בשנים 1977–1981 היו מצביעי הליכוד דתיים יותר ממצביעי המערך ובבחירות 1984–1992 היו מצביעי הליכוד הרבה יותר דתיים ממצביעי המערך ומפלגת העבודה.{{הערה|שם=אריאן1}}
תוצאות בחירות 2015, הצביעו על תמיכה משמעותית וחזקה לליכוד בערי ה[[פריפריה]] של ישראל. בבחירות אלו התבסס ניצחון הליכוד על תמיכתם של מצביעים מסורתיים ודתיים מערי הפיתוח ומההתנחלויות ביהודה ושומרון{{מקור|נושא=ישראל}}. לפי סקרים המבוססים על הצבעה ב[[בחירות לכנסת העשרים וארבע]], 56% ממצביעי הליכוד הם [[מסורתיים]] (33% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת), 31% הם [[חילונים]] (45% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת), 11% הם [[דתיים לאומיים]] (12% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת) ו-2% הם [[חרדים]] (10% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת).<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.idi.org.il/articles/46138|הכותב=אריאל פינקלשטיין|כותרת=דפוסי הצבעה לפי הגדרה דתית|אתר=המכון הישראלי לדמוקרטיה|תאריך=23 באוקטובר 2022}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.cbs.gov.il/he/publications/LochutTlushim/לוחות%20שנתון/st28_06x.pdf|כותרת=בני 20 ומעלה, לפי מידת דתיות|אתר=הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה|תאריך=31 באוגוסט 2021}}</ref>

===עדה===
עיקר תומכי [[המפלגה הליברלית]] היו אשכנזים, כך שלמרות תמיכה של מזרחים ותיקים ב[[תנועת החרות]], [[גח"ל]] לא זוהתה בהכרח עם תומכים מזרחיים. במעבר מגח"ל ב-1969 לליכוד ב-1973 גברה התמיכה של המזרחים בליכוד ובבחירות 1977 גדלה התמיכה עוד יותר כך שהליכוד גבר על [[המערך]] בבחירות אלו כמעט בכל השכונות, היישובים והערים בהם האוכלוסייה הייתה בעיקרה של [[מזרחים]]. בשנה זו היו כ-52% ממצביעי הליכוד מזרחים (יהודים שעלו מאסיה-אפריקה או ילדים של יהודים שעלו מאסיה-אפריקה), 38% אשכנזים (יהודים שעלו מאירופה-אמריקה או ילדים של יהודים שעלו מאירופה-אמריקה) ו-10% ילידי ישראל. ב-1977, 53% מהמזרחים ו-44% מילידי ישראל הצביעו לליכוד, אך רק 20% מה[[אשכנזים]].{{הערה|שם=אריאן|1=Alan Arian, [http://books.google.co.il/books?id=lXSRXaRKxR0C&pg=PA149 Security Threatened: Surveying Israeli Opinion on Peace and War], pages 149-151|כיוון=שמאל}}

התמיכה של המזרחים בליכוד, וב[[גח"ל]] ממנה צמח הליכוד, התגברה עם השנים והייתה בעלת היקף שונה בהתאם למרחק מהערים הראשיות של ישראל. המזרחים הוותיקים תושבי שכונות ישנות בערים הגדולות, כמו [[מוסררה]], [[נחלאות]], [[כרם התימנים]], [[שכונת התקווה]], [[כפר שלם]], [[נווה שלום (שכונה)|נווה שלום]] ו[[ואדי סאליב]], היו תומכים מסורתיים של [[תנועת החרות]] וכבר ב-1965, זכתה גח"ל בתמיכה של 40.7% בממוצע בשכונות אלו. לאחר הקמת הליכוד ב-1973 עלה שיעור התמיכה ל-46.7% וב-1977 הגיע ל-55.7%. בשיכוני עולים בערים הגדולות, דוגמת [[רוממה]], [[קריית יובל]], [[עיר גנים (שכונה)|עיר גנים]], [[פרדס כץ]], [[תל גיבורים (חולון)|תל גיבורים]] ו[[ג'סי כהן (חולון)|ג'סי כהן]] ב[[חולון]], [[הדר גנים-עמישב|עמישב]], [[תל כביר]], [[מחנה דוד]] ב[[חיפה]] רמת הרצל ודורה ב[[נתניה]], זכה גח"ל ב{{ה|בחירות לכנסת השישית}} ב-1965 ב-25.6% בממוצע. התמיכה עלתה עם השנים, בשנת 1973 זכה הליכוד ברב שיכוני העולים ביותר קולות מהמערך, וב-1977 הגיעה התמיכה בליכוד ל-47.4% בממוצע. בערי עולים ליד הערים הוותיקות, דוגמת [[אור יהודה]], [[ראש העין]], [[אור עקיבא]], [[קריית אתא]], [[יהוד]], [[לוד]], [[קריית ים]] ו[[רמלה]], היה שיעור תמיכה דומה לזה שבשיכוני העולים בערים. התמיכה עלתה מ-23.7% ב-1965, ל-45.8% ב-1977. בערי הפיתוח היה שיעור התמיכה בגח"ל ב-1965 נמוך יחסית ועמד על 17.5% בממוצע. [[עמירם גונן]] משער שהסיבה לשיעור נמוך זה הוא התלות של תושבי הפריפריה בשלטון המרכזי. שיעור התמיכה בערי הפיתוח עלה ב-1977 ל-44.1% ובשנה זו הליכוד קיבל יותר קולות מ[[המערך]] כמעט בכל ערי הפיתוח.{{הערה|אברהם דיסקין ויואל תמנליס, הערה לעניין ההתפשטת הגאוגרפית של התמיכה בליכוד: 1961-1981, ועמירם גונן, ההתפשטת הגאוגרפית של התמיכה בליכוד: הערה להערה, מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 26, אביב תשמ"ז, עמ' 117-127}}

הזיהוי של הליכוד עם המזרחים הגיע לשיאו בבחירות לכנסת העשירית ב-1981, שבהן היה השסע העדתי חלק מרכזי במערכת הבחירות. בעצרת בחירות של [[המערך]] אמר [[דודו טופז]], במה שנודע כ[[נאום הצ'חצ'חים]]: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן [[צ'חצ'ח]]ים שהורסים אספות בחירות... הצ'חצ'חים הם ב[[מצודת זאב]]. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". [[מנחם בגין]] הגיב למחרת על הדברים באומרו לבוחריו להתקשר למכריהם:
{{ציטוט|תוכן=רק תספרו להם מה אמר פה דודו טופז, כל העם חייב לדעת את זאת. זה משפט אחד בסך-הכל: הצ'חצ'חים כולם במצודת זאב. אשרינו שהם במצודת זאב.}}

הזיהוי של הליכוד עם המזרחים המשיך להיות חזק מאוד גם בשנים שלאחר מכן. בבחירות 1992, 41% מהמזרחים ו-24% מילידי ישראל הצביעו לליכוד, אך רק 16% מהאשכנזים. כתוצאה מכך, 68% ממצביעי הליכוד היו מזרחים, 21% אשכנזים ו-11% ילידי ישראל.{{הערה|שם=אריאן}} ירידת כוחן של המפלגות הגדולות, עלייתה של [[מפלגת ש"ס]] ועליית שיעור [[נישואים בין-עדתיים בישראל|הנישואים הבין-עדתיים]] הקהו את השיוך העדתי של המפלגות הגדולות בישראל, כך שאף על פי שעדיין יש לליכוד יותר תמיכה אצל המזרחים, השיוך אינו כה מובהק.{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס|יו"ר ברית יוצאי מרוקו: "להחזיר השד לבקבוק"|3224867|7 במרץ 2006}}}}

== מבנה המפלגה ==
הגוף הרחב ביותר במפלגת הליכוד הוא מתפקדי (חברי) התנועה, הקונים את חברותם בתשלום [[דמי חבר]] שנתיים. גוף זה בוחר את יו"ר המפלגה (ומועמדה לראשות הממשלה), את חברי המרכז של המפלגה, ורשאי להיבחר למוסדותיה. בעקבות שינוי בחוקת הליכוד שבוצע לפני [[הבחירות לכנסת השבע עשרה]] ב-2006, עברה למתפקדי התנועה גם [[הבחירות המקדימות במפלגת הליכוד|הזכות לבחור את חברי הכנסת של התנועה]] בבחירות אישיות (פריימריס). נכון לשנת 2022 חברים בליכוד כ-137 אלף איש.{{הערה|{{כלכליסט|צבי זרחיה|הפריימריז בליכוד - דילים, בחישות ורשימות|local_news/article/h11hhg11ac|10 באוגוסט 2022}}}}

=== מוסדות ארציים ===
* '''[[מרכז הליכוד]]''' – זהו המוסד העליון של התנועה, הרשאי להחליט בכל עניין ועניין של התנועה. בזמן התכנסותו הראשונית נקרא מוסד זה '''ועידת הליכוד''', אך לאחר מכן הוא נהפך למרכז למשך ארבע השנים הבאות, עד לבחירתו מחדש. במרכז חברים כ-3000 צירים המורכבים מצירים שנבחרו בבחירות בסניפי התנועה בערים ומצירים מתוקף תפקידם. אלו הם חברי המרכז. בין השאר, מוסמך המרכז לשנות את חוקת המפלגה. עד 2006 היה המרכז אמון על בחירת חברי הכנסת של התנועה, אולם מספר שבועות לפני הבחירות הכלליות ב-2006 בחר המרכז לקבל את הצעתו של היו"ר, בנימין נתניהו, ולשנות את חוקת התנועה כך שהסמכות לבחירת הח"כים תועבר למתפקדים. היו"ר הנוכחי של מרכז הליכוד הוא [[חיים כץ]].
* '''לשכת הליכוד''' – זהו המוסד האמון על כל הנושאים המדיניים, ה[[כלכלה|כלכליים]], ה[[חברתי]]ים והבין-[[מפלגה|מפלגתיים]] המצויים על סדר יומה של התנועה. הלשכה מורכבת בין השאר מחברי הכנסת של התנועה, ראשי ערים של התנועה וראשי הסניפים העירוניים של התנועה, אך תפקידה מוגבל לדיונים והמלצות בלבד ואין החלטותיה מחייבות, ולכן נחשבת לגוף חסר שיניים.
* '''מזכירות הליכוד''' – מוסד זה אחראי על תפקודה השוטף של תנועת הליכוד, והוא מטפל בענייניה היום-יומיים. הוא מונה עד 61 חברים, ובאחריותו מינוי מנכ"ל התנועה וראשי האגפים הביצועיים של התנועה, וכמו כן הגדרת תפקידיהם סמכויותיהם ותחומי פעילותם, תוך הנחייתם ופיקוח עליהם במילוי תפקידם. יו"ר מזכירות הליכוד הוא [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]].
* '''בית הדין''' – המוסד ה[[משפטים|שיפוטי]] העליון של התנועה. חברי התנועה ומוסדותיה כפופים להחלטותיו ומחויבים לשיפוטו. בבית הדין חברים שופטים בדימוס ומשפטנים, והם המכריעים בענייני בוררות בנושאים שונים וכן בעניינים מהותיים, חוקתיים וערכיים. בראש נשיאות בית הדין כיום עומד חה"כ לשעבר [[מיכאל קליינר]].

בנוסף למוסדות אלו קיימים סניפי הליכוד, המהווים את המוסדות המוניציפליים ([[עיר]]וניים) של הליכוד, הקיימים בכל [[רשות מקומית|רשות]] או [[מועצה מקומית]], בכפוף לקיומו של מספר מתפקדים מינימלי של הליכוד באותה רשות מקומית. סניפי הליכוד מורכבים כל אחד ממועצת סניף ומהנהלת סניף. מועצת הסניף אמונה על בחירת רשימת הליכוד בבחירות המקומיות ומועמדו לראשות הרשות המקומית הרלוונטית. כמו במוסדות הארציים, רק חברי ליכוד רשאים לבחור ולהיבחר להיות חברי מועצות הסניפים והנהלותיהם, בכפוף ל[[תקופת אכשרה]].

'''מחלקת קשרי חוץ והסברה''' – הגוף המנהל את קשרי החוץ של הליכוד עם מפלגות וגופים זרים וכן מופקד על הסברה מטעם תנועת הליכוד. בראש המחלקה עומד אלי חזן.

כמו כן, לליכוד סיעה משלו ב[[ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל|הסתדרות]], וכן נציגים ב[[התאחדות הסטודנטים הארצית]]. לליכוד גוף צעירים רשמי המכונה "'''צעירי הליכוד'''", המקיים, בין היתר, תאים סטודנטיאלים ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] וב[[מכללה|מכללות]], המכונים בדרך כלל כיום "תא לביא". ראשיהם פעמים רבות, הם מועמדי הליכוד ליו"ר אגודת הסטודנטים באותו [[מוסד אקדמי]]. כפי ש"צעירי תנועת החירות" הצמיחו בעבר מנהיגות שחלקה נבחר לכנסת (מיקי איתן, מיכי רצון, ישראל כץ, מיכאל קליינר, לימור לבנת, רוני מילוא, צחי הנגבי ואחרים), כך גם "צעירי הליכוד" נחשבים "חממה" להצמחה של מנהיגות פוליטית ופרלמנטארית. כך בהיות יושבי ראש "צעירי הליכוד" – גלעד ארדן ו[[יואל חסון]] – הפכו במרוצת השנים לחברי כנסת. יו"ר צעירי הליכוד הנוכחי הוא דוד שאין.

בנוסף לצעירי הליכוד, ישנו גם [[נוער הליכוד]] שפועל להפצת האידאולוגיה של התנועה בקרב גילי 14–18. בדומה לצעירים, גם מנוער הליכוד יצאו מספר חברי כנסת כגון [[ניסים ואטורי]] (שאף כיהן כיו"ר הנוער) ו[[מיכל שיר]].

[[הליכוד העולמי]], ארגון הגג של סניפי הליכוד בעולם, אחראי על הטיפול בסניפים בארצות זרות ועל הקשר של תנועת הליכוד עם יהדות התפוצות. לליכוד העולמי מספר סניפים ב[[ארצות הברית]], [[קנדה]], [[אוסטרליה]], אפריקה ורוב מדינות אירופה. החל משנת 2020 העומד בראש הליכוד העולמי הוא [[דני דנון]], כאשר במקביל אליו מונה [[מיקי זוהר]] כיו"ר עמית.

משרדי ומנגנוני התנועה שוכנים ב[[מצודת זאב]], המבנה ההיסטורי ששימש גם את תנועת החירות, ב[[רחוב המלך ג'ורג' (תל אביב)|רחוב המלך ג'ורג']] 38 בתל אביב.

במקביל לגופים הרשמיים, פועלים בליכוד כמה ארגונים פנימיים וקבוצות מתפקדים הזוכים להכרה רשמית, אך אינם מהווים חלק ממנגנון המפלגה. בין הקבוצות הפעילות ניתן למנות את קבוצת [[הליברלים בליכוד]] שעוסקת בקידום מדיניות כלכלית חברתית הנשענת על עקרונות ה[[ליברליזם|ליברליזם הקלאסי]], [[המטה הלאומי בליכוד]] המקדם את נושא ה[[התנחלות|התיישבות]] ואת [[הליכודניקים החדשים – הקבוצה הדמוקרטית]] שמקדמים אג'נדה ליברלית-דמוקרטית.

===סמל===
אותיות [[סמל]] המפלגה נוצרו במקור בשנת [[1977]] על ידי ה[[מעצב גרפי|מעצב הגרפי]] [[גדעון שגיא (מעצב גרפי)|גדעון שגיא]], אשר יצר גם את הסלסול של האות [[למ"ד]] כך שידמה ל[[דגל]] המתנופף ברוח.{{הערה|{{הארץ|עודד בן יהודה|גלגולו של לוגו הליכוד: לא תמיד כחול, לא תמיד עם למ"ד מתנפנפת|0000017f-e0bf-d9aa-afff-f9ff51c80000|1 במרץ 2021}}}} בשנת [[1981]] שיפץ הפרסומאי [[ראובן אדלר]] את הסמל על בסיס ה[[גופן]] העברי [[חיים (גופן)|"חיים"]] בתצורה מוטה והוסיף את הצבע ה[[כחול]].{{הערה|{{הארץ|יובל סער, עכבר העיר אונליין|כיצד נוצר הלוגו של אובמה?|1.3353570|30 בדצמבר 2008}}}} [[מסע פרסום|קמפיינים]] רבים של מועמדי הליכוד שלמ"ד בשמם משלבים את הלמ"ד המסולסלת, המזוהה עם הסמל.
[[קובץ:Likud HQ in 2018 Lod elections.jpg|ממוזער|סניף מטה של הליכוד בעיר [[לוד]]]]

==הליכוד ברשויות המקומיות==
{{לשכתב|נושא=ישראל|נושא2=פוליטיקה}}
ב[[הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2018)|בחירות לרשויות המקומיות בישראל בשנת 2018]] הכניסה המפלגה 114 נציגים ל-52 עירייות, מתוכם 16 ראשי עיר.
[[יעקב אדרי]] נבחר מטעם הליכוד לראשות העיר [[אור עקיבא]], אך ב-20 במרץ 2023 הוגש נגדו [[כתב אישום]] המייחס לו קבלת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, שיבוש מהלכי חקירה, גניבה בידי עובד ציבור, מרמה, הפרת אמונים ותקיפה פיזית, ועקב כך התפטר מתפקידו.{{הערה|{{ynet|גלעד מורג|לקח שוחד, שיבש חקירה ותקף אישה: ראש העיר אור עקיבא הואשם - והתפטר|news/article/hyvoaqbgn|20 במרץ 2023}}}}

===הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2024)===
{{ערך מורחב|הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2024)}}
מפלגת הליכוד הגישה רשימות מטעמה להתמודד ב-60 רשויות מקומיות בבחירות ב-2024, והייתה שותפה להגשת רשימות בתשע רשויות נוספות.{{הערה|{{ynet|קורין אלבז-אלוש|לראשונה: נחשפות הזיקות בין הרשימות בבחירות המקומיות למפלגות הארציות|news/article/r1n00oc0fa|25 בינואר 2024}}}} בבחירות נבחרו כ-106 נציגים מטעם הליכוד בכ-49 רשויות מקומיות, מתוכם 15 ראשי עיר:
{| class="wikitable sortable"
|+ ראשי עיר מטעם הליכוד
|-
! ראש העיר !! העיר
|-
| [[איציק דנינו]] || [[אופקים]]
|-
| [[יחיאל לסרי]] || [[אשדוד]]
|-
| [[אריה גארלה]] || [[בני עי"ש]]
|-
| [[צביקה ברוט]] || [[בת ים]]
|-
| [[בני ביטון]] || [[דימונה]]
|-
| [[יצחק קשת]] || [[חריש (עיר)|חריש]]
|-
| [[נילי אהרון]] || [[ירוחם]]
|-
| [[יאיר רביבו]] || [[לוד]]
|-
| [[יורם שמעון]] || [[מבשרת ציון]]
|-
| [[אליה וינטר]] || [[מצפה רמון]]
|-
| [[יחיאל זוהר]] || [[נתיבות]]
|-
| [[יאיר מעיין]] || [[ערד]]
|-
| [[אלי דוקורסקי]] || [[קריית ביאליק]]
|-
| [[דוד אבן צור]] || [[קריית ים]]
|-
| [[אילן ירימי]] || [[קריית עקרון]]
|-
| [[יעקב פרץ]] || [[קריית אתא]]
|-
| [[מיכאל וידל]] || [[רמלה]]
|}
[[גבי נעמן]] מכהן בראשות העיר [[שלומי]] מטעם סיעה משותפת לליכוד, אך רשימתו נפסלה מלהתמודד בבחירות, שנדחו בשלומי לפברואר 2025{{הערה|{{וואלה!|יואב איתיאל|בגלל טעות טכנית: ראש מועצת שלומי צפוי לאבד את תפקידו|3629231|16 בדצמבר 2023}}}}

==ראשי המפלגה==
{| class="wikitable" style="text-align: center;"
! colspan="3" |יושב-ראש
! colspan="2" |כהונה
! rowspan="2" |ממשלות שבראשן עמד
|-
!מס'
!דיוקן
!שם
{{ללא גלישה|<small>(תקופת חיים)</small>}}
! תחילה
! סיום
|-
| style="background: #1f5aa5; color: white" | '''1'''
|[[קובץ:Menachem Begin (cropped).jpg|טקסט=|100x100 פיקסלים|מנחם בגין ב-1978]]
| '''[[מנחם בגין]]'''{{ש}}<small>(1913–1992)</small>
|13 בספטמבר 1973
|2 בספטמבר 1983
|[[ממשלת ישראל השמונה עשרה|השמונה עשרה]]{{ש}}[[ממשלת ישראל התשע עשרה|התשע עשרה]]
|-
| style="background: #1f5aa5; color: white" | '''2'''
|[[קובץ:Yitzhak Shamir 1992 Dan Hadani Archive (1).jpg|טקסט=|100x100 פיקסלים]]
| '''[[יצחק שמיר]]'''{{ש}}<small>(1915–2012)</small>
|2 בספטמבר 1983
|25 במרץ 1993
|[[ממשלת ישראל העשרים|העשרים]]{{ש}}[[ממשלת ישראל העשרים ושתיים|העשרים ושתיים]]{{ש}}[[ממשלת ישראל העשרים ושלוש|העשרים ושלוש]]{{ש}}[[ממשלת ישראל העשרים וארבע|העשרים וארבע]]
|-
| style="background: #1f5aa5; color: white" | '''3'''
|[[קובץ:Benjamin Netanyahu 1996 (cropped).jpg|טקסט=|100x100 פיקסלים|בנימין נתניהו ב-2012]]
| '''[[בנימין נתניהו]]'''{{ש}}<small>(1949–)</small>
|25 במרץ 1993
|6 ביולי 1999
|[[ממשלת ישראל העשרים ושבע|העשרים ושבע]]
|-
| style="background: #1f5aa5; color: white" | '''4'''
|[[קובץ:Ariel Sharon official portrait 2001 (cropped).webp|טקסט=|100x100 פיקסלים|אריאל שרון ב-2001]]
| '''[[אריאל שרון]]'''{{ש}}<small>(1928–2014)</small>
|6 ביולי 1999
|21 בנובמבר 2005
|[[ממשלת ישראל העשרים ותשע|העשרים ותשע]]{{ש}}[[ממשלת ישראל השלושים|השלושים]]
|-
| style="background: #1f5aa5; color: white" |'''(3)'''
|[[קובץ:Netanyahu official portrait (cropped2).jpg|טקסט=|100x100px|בנימין נתניהו ב-2012]]
| '''[[בנימין נתניהו]]'''{{ש}}<small>(1949–)</small>
|20 בדצמבר 2005
| מכהן
|[[ממשלת ישראל השלושים ושתיים|השלושים ושתיים]]{{ש}}[[ממשלת ישראל השלושים ושלוש|השלושים ושלוש]]{{ש}}[[ממשלת ישראל השלושים וארבע|השלושים וארבע]]{{ש}}[[ממשלת ישראל השלושים וחמש|השלושים וחמש]]{{ש}}[[ממשלת ישראל השלושים ושבע|השלושים ושבע]]
|}

==נציגי הליכוד בכנסת==
{{מנדטים|סוג=מפלגה|מרכז=כן|מקסימום=48|כנסות=17|1973=39|1977=43|1981=48|1984=41|1988=40|1992=32|1996=22|1999=19|2003=38|2006=12|2009=27|2013=20|2015=30|2019=35|2019ב=32|2020=36|2021=29|2022=32}}
{{-}}
{| class="wikitable"
!כנסת
<small>(בחירות)</small>
!מושבים
<small>(בהשבעת הכנסת)</small>
! colspan="2" |שיוך סיעתי
!חברי הכנסת
!חילופי גברי והערות
|-
|'''[[הכנסת השמינית|השמינית]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת השמינית|1973]])</small>
|{{סרגל הרכב|39|120|#1F5AA5}}
| colspan="2" rowspan="6" |
|'''{{מקרא2|#0078BA|תנועת החרות:}}''' [[מנחם בגין]], [[יוחנן בדר]], [[בנימין הלוי|''<s>בנימין הלוי</s>'']], [[חיים לנדאו]], [[יוסף קרמרמן]], [[מנחם ידיד]], [[יורם ארידור]], [[חיים קורפו]], [[בן-ציון קשת]], [[דוד לוי]], [[איתן לבני]], [[יצחק שמיר]], [[מאיר כהן-אבידב]], [[משה ארנס]], [[מתתיהו דרובלס]], [[גאולה כהן]], [[אברהם שכטרמן]]{{ש}}'''{{מקרא2|#FECA0A|המפלגה הליברלית:}}''' [[אלימלך-שמעון רימלט]], [[שמחה ארליך]], [[בנימין הלוי|<s>בנימין הלוי</s>]], [[אריאל שרון|<s>אריאל שרון</s>]],, [[יוסף תמיר]], [[שניאור זלמן אברמוב]], [[אליעזר שוסטק]], [[גדעון פת]], [[משה נסים]], [[יחזקאל פלומין]], [[פסח גרופר]], [[אברהם כץ]], [[ידידיה בארי]], [[ליאון דיציאן]], [[חיים קופמן]]{{ש}}'''{{מקרא2|#45964A|הרשימה הממלכתית:}}''' [[יגאל הורביץ]], [[זלמן שובל]], [[אמנון לין]], [[יצחק פרץ (חבר הכנסת)|יצחק פרץ]]{{ש}}'''{{מקרא2|#0058d4|המרכז החופשי:}}''' [[שמואל תמיר|''<s>שמואל תמיר</s>'']], [[עקיבא נוף|''<s>עקיבא נוף</s>'']], [[אהוד אולמרט]]{{ש}}'''{{מקרא2|#213864|התנועה למען א"י השלמה:}}''' [[אברהם יפה]]{{ש}}'''{{מקרא2|#DDDDDD|סיעת אחדות:}}''' [[הלל זיידל]]
----'''{{מקרא2|#FECA0A|המפלגה הליברלית:}}''' [[ציטה לינקר]], [[אמל נסראלדין]]{{ש}}'''{{מקרא2|#45964A|הרשימה הממלכתית:}}''' [[יגאל כהן (פוליטיקאי)|יגאל כהן]]
|חילופי גברי
* ב-23 בדצמבר 1974 פרש אריאל שרון מהכנסת. החליף אותו יגאל כהן.
* ב-19 בינואר 1977 פרש בנימין הלוי מהכנסת. החליף אותו חיים קופמן
* ב-25 בינואר 1977 פרש שמואל תמיר מהכנסת. החליפה אותו ציטה לינקר.
* ב-25 בינואר 1977 פרש עקיבא נוף מהכנסת. החליף אותו אמל נסראלדין.

הערות
* אהוד אולמרט ואליעזר שוסטק פרשו מהמרכז החופשי ב-1974 והקימו את מפלגת [[המרכז העצמאי]], שנשארה חברה בסיעת הליכוד.
* בנימין הלוי פרש מהליכוד ב-18 במרץ 1975 והקים [[סיעת יחיד]].
* ב-1976 התאחדו המפלגות [[המרכז העצמאי]], [[הרשימה הממלכתית]], ו[[התנועה למען ארץ ישראל השלמה]], והקימו את [[מפלגת לע"ם]], שנשארה חברה בסיעת הליכוד. חברי [[המרכז החופשי]] עקיבא נוף ושמואל תמיר לא הצטרפו למפלגה החדשה, ופרשו מהליכוד ב-26 באוקטובר 1976 על מנת להקים מחדש את המרכז החופשי כסיעה עצמאית.
* הלל זיידל הצטרף לליכוד ב-15 בפברואר 1977 מטעם סיעת "אחדות", שהקים לאחר שפרש מ[[ליברלים עצמאיים]].
|-
|'''[[הכנסת התשיעית|התשיעית]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת התשיעית|1977]])</small>
|{{סרגל הרכב|43|120|#1F5AA5}}
|'''{{מקרא2|#0078BA|תנועת החרות:}}''' [[מנחם בגין]], [[עזר ויצמן]], [[יצחק שמיר]], [[משה ארנס]], [[דוד לוי]], [[יורם ארידור]], ''[[גאולה כהן]]'', [[חיים קורפו]], [[יגאל כהן-אורגד]], [[איתן לבני]], [[מרדכי צפורי]], [[דב שילנסקי]], [[יוסף רום]], [[משה קצב]], [[רוני מילוא]], [[מיכאל דקל]], [[מאיר כהן-אבידב]], [[משה מרון]], [[אמל נסראלדין]], [[חיים קופמן]]{{ש}}'''{{מקרא2|#FECA0A|המפלגה הליברלית:}}''' [[שמחה ארליך]], [[משה נסים]], [[גדעון פת]], [[יחזקאל פלומין]], [[אברהם שריר]], [[פסח גרופר]], [[הלל זיידל]], [[יצחק מודעי]], [[אברהם כץ]], [[שמואל רכטמן|<s>שמואל רכטמן</s>]], [[יצחק ברמן]], [[אליקים-גוסטב בדיאן]], [[שרה דורון]], ''[[יוסף תמיר]]'', [[מנחם סבידור]]{{ש}}'''{{מקרא2|#3b916a|לע"ם:}}''' ''[[יגאל הורביץ]]'', [[אליעזר שוסטק]], ''[[משה שמיר]]'', [[יגאל כהן (פוליטיקאי)|יגאל כהן]], [[אמנון לין]], [[אהוד אולמרט]], ''[[זלמן שובל]]'', [[יצחק פרץ (חבר הכנסת)|''יצחק פרץ'']]{{ש}}'''{{מקרא2|#0D316C|שלומציון:}}''' [[אריאל שרון]], ''[[יצחק יצחקי]]''{{ש}}'''{{מקרא2|#DDDDDD|סיעת יחיד:}}''' [[עקיבא נוף]]
----'''{{מקרא2|#3b916a|לע"ם:}}''' [[דוד שטרן]]
|חילופי גברי
* ב-18 ביוני 1979 פרש שמואל רכטמן מהכנסת. החליף אותו דוד שטרן.
הערות
* יצחק יצחקי ואריאל שרון הצטרפו לתנועת החרות מ[[שלומציון (מפלגה)|שלומציון]] ב-5 ביולי 1977.
* משה שמיר פרש מהליכוד ב-15 במאי 1979.
* גאולה כהן פרשה מהליכוד ב-17 ביולי 1979 והצטרפה למשה שמיר בהקמת סיעת בנא"י ([[התחיה]]).
* יוסף תמיר פרש מהליכוד ב-31 בדצמבר 1979 והצטרף ל{{ה|תנועה לשינוי ויוזמה}}.
* יצחק יצחקי פרש מהליכוד ב-14 באוקטובר 1980. ב-11 בנובמבר 1980 הקים את סיעת ישראל אחת.
* יגאל הורביץ, יצחק פרץ וזלמן שובל פרשו מהליכוד ב-26 בינואר 1981 והקימו את סיעת רפ"י – הרשימה הממלכתית.
* עקיבא נוף הצטרף לליכוד מסיעת אחווה, שנוצרה לאחר הפילוג בסיעת [[התנועה הדמוקרטית לשינוי|ד"ש]], ב-28 בינואר 1981.
* יצחק פרץ חזר לליכוד ב-27 במאי 1981.
|-
|'''[[הכנסת העשירית|העשירית]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת העשירית|1981]])</small>
|{{סרגל הרכב|48|120|#1F5AA5}}
|'''{{מקרא2|#0078BA|תנועת החרות:}}''' [[מנחם בגין]], [[דוד לוי]], [[יעקב מרידור]], [[יצחק שמיר]], [[יורם ארידור]], [[אריאל שרון]], [[משה ארנס|<s>משה ארנס</s>]], [[דב שילנסקי]], [[חיים קורפו]], [[מרדכי צפורי]], [[אליהו בן-אלישר]], [[רוני מילוא]], [[משה קצב]], [[מיכאל דקל]], [[חיים קופמן]], [[דוד מגן]], [[אמל נסראלדין]], [[יוסף רום]], [[מרים גלזר תעסה]], [[יגאל כהן-אורגד]], [[מאיר כהן-אבידב]], [[מאיר שטרית]], [[איתן לבני]], [[מיכאל רייסר]], [[עקיבא נוף]]{{ש}}'''{{מקרא2|#FECA0A|המפלגה הליברלית:}}''' [[שמחה ארליך|<s>שמחה ארליך</s>]], [[משה נסים]], [[יצחק מודעי]], [[גדעון פת]], [[יצחק ברמן]], [[פסח גרופר]], [[מנחם סבידור]], [[אברהם שריר]], [[דוד שיפמן|<s>דוד שיפמן</s>]], [[פנחס גולדשטיין]], [[דן תיכון]], [[שרה דורון]], [[דרור זייגרמן]], [[אליעזר קולס]], [[צבי רנר]], [[יהודה פרח]], [[בני שליטא]], [[יצחק זיגר]]{{ש}}'''{{מקרא2|#3b916a|לע"ם:}}''' [[אליעזר שוסטק]], [[יגאל כהן (פוליטיקאי)|יגאל כהן]], [[אהוד אולמרט]], ''[[אמנון לין]]'', [[יצחק פרץ (חבר הכנסת)|''יצחק פרץ'']]
----'''{{מקרא2|#0078BA|תנועת החרות:}}''' [[מיכאל קליינר]]{{ש}}'''{{מקרא2|#FECA0A|המפלגה הליברלית:}}''' [[אריאל וינשטיין]]{{ש}}'''{{מקרא2|#3b916a|לע"ם:}}''' [[אברהם הירשזון]]
|חילופי גברי
* ב-19 בינואר 1982 פרש מהכנסת משה ארנס. החליף אותו מיכאל קליינר.
* ב-18 באוקטובר 1982 נפטר דוד שיפמן. החליף אותו אריאל וינשטיין.
* ב-19 ביוני 1983 נפטר שמחה ארליך. החליף אותו אברהם הירשזון.
הערות
*אמנון לין ויצחק פרץ פרשו מהליכוד ב-26 באוקטובר 1982 והצטרפו ל[[המערך השני|מערך]].
* ב-1984 נטמעה [[מפלגת לע"ם]] בתוך [[תנועת החרות]].
|-
|'''[[הכנסת האחת עשרה|האחת עשרה]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת האחת עשרה|1984]])</small>
|{{סרגל הרכב|41|120|#1F5AA5}}
|'''{{מקרא2|#0078BA|תנועת החרות:}}''' [[יצחק שמיר]], [[דוד לוי]], [[משה ארנס]], [[אריאל שרון]], [[יגאל כהן-אורגד]], [[יורם ארידור]], [[אליעזר שוסטק]], [[אליהו בן-אלישר]], [[משה קצב]], [[דוד מגן]], [[רוני מילוא]], [[מאיר שטרית]], [[דב שילנסקי]], [[מיכאל דקל]], [[מיכאל רייסר|<s>מיכאל רייסר</s>]], [[גדעון גדות]], [[אהוד אולמרט]], [[מיכאל איתן]], [[מרים גלזר תעסה]], [[מאיר כהן אבידב]], [[יגאל כהן (פוליטיקאי)|יגאל כהן]], [[עוזי לנדאו]], [[דן מרידור]], [[אמל נסראלדין]], [[עובדיה עלי]], [[חיים קופמן]], [[חיים קורפו]]{{ש}}'''{{מקרא2|#FECA0A|המפלגה הליברלית:}}''' [[יצחק מודעי]], [[משה נסים]], [[אברהם שריר]], [[פסח גרופר]], [[גדעון פת]], [[יצחק זיגר|<s>יצחק זיגר</s>]], [[אריאל וינשטיין]], [[פנחס גולדשטיין]], [[שרה דורון]], [[אוריאל לין]], [[יהושע מצא]], [[אליעזר קולס]], [[בני שליטא]], [[דן תיכון]]{{ש}}'''{{מקרא2|#DDDDDD|סיעות יחיד:}}''' [[אהרן אבוחצירא]], [[יגאל הורביץ]]
----'''{{מקרא2|#0078BA|תנועת החרות:}}''' [[יעקב שמאי]]{{ש}}'''{{מקרא2|#FECA0A|המפלגה הליברלית:}}''' [[דוד מור]]
|חילופי גברי
* ב-5 בפברואר 1985 נפטר יצחק זיגר. החליף אותו יעקב שמאי.
* ב-27 באוקטובר 1988 נפטר מיכאל רייסר. החליף אותו דוד מור.
הערות
*אהרן אבוחצירא הצטרף לסיעה ב-29 באוגוסט 1988 מ[[תמ"י]].
* באוגוסט 1988 התאחדו סופית המפלגות [[תנועת החרות|חרות]] ו[[המפלגה הליברלית]] שהרכיבו את הסיעה המשותפת, והקימו את מפלגת הליכוד.
* יגאל הורביץ הצטרף לסיעה ב-27 בספטמבר 1988 מ[[אומץ (מפלגה)|אומץ]].
|-
|'''[[הכנסת השתים עשרה|השתים עשרה]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת השתים עשרה|1988]])</small>
|{{סרגל הרכב|40|120|#1F5AA5}}
|[[יצחק שמיר]], [[דוד לוי]], ''[[יצחק מודעי]]'', [[אריאל שרון]], [[משה ארנס]], [[יגאל הורביץ]], [[משה נסים]], [[משה קצב]], [[בנימין נתניהו]], ''[[אברהם שריר]]'', [[דוד מגן]], [[אהרן אבוחצירא]], [[זאב בנימין בגין]], [[דן תיכון]], [[דן מרידור]], [[אליהו בן-אלישר]], [[גדעון פת]], [[יעקב שמאי]], [[רוני מילוא]], ''[[פנחס גולדשטיין]]'', [[חיים קורפו|<s>חיים קורפו</s>]], [[אהוד אולמרט]], [[אוריאל לין]], [[עובדיה עלי]], [[אריאל וינשטיין]], [[ראובן ריבלין]], [[יגאל כהן (פוליטיקאי)|<s>יגאל כהן</s>]], [[יהודה פרח]], [[מיכאל איתן]], [[יהושע מצא]], ''[[יוסף גולדברג]]'', [[גדעון גדות]], [[דב שילנסקי]], ''[[פסח גרופר]]'', [[עוזי לנדאו]], [[צחי הנגבי]], [[שאול עמור]], [[שרה דורון]], [[זלמן שובל|<s>זלמן שובל</s>]], [[יהושע שגיא]], [[אפרים גור]]
----[[מיכאל קליינר]], ''[[חיים קופמן]]'', [[לימור לבנת]]
|חילופי גברי
* ב-6 בדצמבר 1988 נפטר יגאל כהן. החליף אותו מיכאל קליינר.
* ב-8 באוקטובר 1990 פרש זלמן שובל מהכנסת. החליף אותו חיים קופמן.
* ב-14 באפריל 1992 פרש חיים קורפו מהכנסת. החליפה אותו לימור לבנת.

הערות
* יוסף גולדברג, פנחס גולדשטיין, פסח גרופר, יצחק מודעי, חיים קופמן ואברהם שריר פרשו מהליכוד ב-15 במרץ 1990 והקימו את [[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]].
* אברהם שריר חזר לליכוד ב-18 ביוני 1990.
* יוסף גולדברג חזר לליכוד ב-4 בדצמבר 1990.
* אפרים גור הצטרף לליכוד ב-17 במאי 1992 לאחר שפרש מהמערך ב-25 בדצמבר 1990.
|-
|'''[[הכנסת השלוש עשרה|השלוש עשרה]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת השלוש עשרה|1992]])</small>
|{{סרגל הרכב|32|120|#1F5AA5}}
|[[יצחק שמיר]], [[אריאל שרון]], ''[[דוד לוי]]'', [[משה קצב]], [[בנימין נתניהו]], [[זאב בנימין בגין]], [[רוני מילוא|<s>רוני מילוא</s>]], [[משה נסים]], [[דב שילנסקי]], [[מאיר שטרית]], [[אליהו בן-אלישר]], [[אהוד אולמרט]], [[דן תיכון]], ''[[דוד מגן]]'', [[דן מרידור]], [[גדעון פת]], [[עוזי לנדאו]], [[שאול עמור]], [[יהושע מצא]], [[יעקב שמאי]], [[צחי הנגבי]], [[מיכאל איתן]], [[עובדיה עלי]], [[דוד מנע]], [[אברהם הירשזון]], [[חיים קופמן|<s>חיים קופמן</s>]], [[רון נחמן]], [[אסעד אסעד]], ''[[אפרים גור]]'', [[לימור לבנת]], [[נעמי בלומנטל]], [[סילבן שלום]]
----[[אריאל וינשטיין|<s>אריאל וינשטיין</s>]], [[יוסף אחימאיר]], [[מיכאל רצון]]
|חילופי גברי
* ב-30 בדצמבר 1993 פרש רוני מילוא מהכנסת. החליף אותו אריאל וינשטיין.
* ב-7 באוגוסט 1995 נפטר חיים קופמן. החליף אותו יוסף אחימאיר.
* ב-10 במרץ 1996 נפטר אריאל וינשטיין. החליף אותו מיכאל רצון.

הערות
* אפרים גור פרש מהליכוד ב-7 במרץ 1996 והקים סיעת יחיד.
* דוד לוי ודוד מגן פרשו ב-1 במרץ 1996 והקימו את [[מפלגת גשר (1992)|גשר]].
|-
| rowspan="3" |'''[[הכנסת הארבע עשרה|הארבע עשרה]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה|1996]])</small>
| rowspan="3" |{{סרגל הרכב|22|120|#1F5AA5}}
| rowspan="2" style="background:#1F5AA5" |
|[[הליכוד-גשר-צומת]]{{סרגל הרכב|32|120|#1f5aa5}}
| rowspan="3" |[[בנימין נתניהו]], ''[[יצחק מרדכי]]'', [[אריאל שרון]], [[משה קצב]], ''[[זאב בנימין בגין]]'', [[אהוד אולמרט|<s>אהוד אולמרט</s>]], ''[[דן מרידור]]'', [[צחי הנגבי]], [[עוזי לנדאו]], [[לימור לבנת]], [[מיכאל איתן]], [[סילבן שלום]], [[גדעון עזרא]], [[מאיר שטרית]], [[אליהו בן-אלישר|<s>אליהו בן-אלישר</s>]], [[דן תיכון]], [[נעמי בלומנטל]], [[יהושע מצא]], [[אברהם הירשזון]], ''[[דוד ראם]]'', [[זאב בוים]], [[שאול עמור]]
----[[ראובן ריבלין]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[דורון שמואלי]]
| rowspan="3" |חילופי גברי
* ב-1 בספטמבר 1996 עזב אליהו בן-אלישר את הכנסת. החליף אותו ראובן ריבלין.
* ב-18 בנובמבר 1998 עזב אהוד אולמרט ששימש במקביל כ[[ראש עיריית ירושלים]] את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו ישראל כ"ץ.
* ב-30 בנובמבר 1998 עזב פיני בדש חבר [[מפלגת צומת|צומת]], ששימש במקביל כראש מועצת עומר-להבים, את הכנסת, בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים. החליף אותו דורון שמואלי.

הערות
* ב-23 בפברואר 1999 עזבו נציגי גשר את הסיעה המשותפת, ושמה שונה ל[[הליכוד-צומת]]. בני בגין ודוד ראם עזבו את הליכוד והקימו את [[חרות - התנועה הלאומית|חרות]]. יצחק מרדכי ודן מרידור עזבו את הליכוד והקימו את [[מפלגת המרכז]].
* ב-4 במרץ 1999 פרשו נציגי צומת מהסיעה המשותפת.
|-
|[[הליכוד-גשר-צומת|הליכוד-צומת]]{{סרגל הרכב|27|120|#1f5aa5}}
|-
| colspan="2" |
|-
|'''[[הכנסת החמש עשרה|החמש עשרה]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה|1999]])</small>
|{{סרגל הרכב|19|120|#1F5AA5}}
| colspan="2" rowspan="4" |
|[[בנימין נתניהו|<s>בנימין נתניהו</s>]], [[סילבן שלום]], [[משה קצב|<s>משה קצב</s>]], [[לימור לבנת]], [[מאיר שטרית]], [[גדעון עזרא]], [[נעמי בלומנטל]], [[אריאל שרון]], [[עוזי לנדאו]], [[ראובן ריבלין]], [[דני נוה]], [[צחי הנגבי]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[מיכאל איתן]], [[יהושע מצא|<s>יהושע מצא</s>]], [[משה ארנס]], [[אברהם הירשזון]], [[ציפי לבני]], [[איוב קרא]], [[יחיאל לסרי]], [[רוני מילוא]]
----[[יובל שטייניץ]], [[זאב בוים]], [[אלי כהן (פוליטיקאי, 1949)|אלי כהן]]
|חילופי גברי
* ב-6 ביולי 1999 פרש בנימין נתניהו מהכנסת. החליף אותו יובל שטייניץ.
* ב-31 ביולי 2000 פרש משה קצב מהכנסת עקב [[בחירות 2000 לנשיאות ישראל|בחירתו]] ל[[נשיא מדינת ישראל]]. החליף אותו זאב בוים.
* ב-22 בפברואר 2002 פרש יהושע מצא מהכנסת. החליף אותו אלי כהן.

הערות
* יחיאל לסרי ורוני מילוא הצטרפו לליכוד ב-6 בנובמבר 2002 מ[[מפלגת המרכז]].
* לרשימת מועמדים מלאה ראו [http://www.knesset.gov.il/elections/asp/party.asp?id=0 כאן].
|-
|'''[[הכנסת השש עשרה|השש עשרה]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת השש עשרה|2003]])</small>
|{{סרגל הרכב|38|120|#1F5AA5}}
|''[[אריאל שרון]]'', [[בנימין נתניהו]], [[צחי הנגבי|<s>צחי הנגבי</s>]], [[סילבן שלום]], [[דני נוה]], [[לימור לבנת]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], ''[[גדעון עזרא]]'', [[נעמי בלומנטל]], [[עוזי לנדאו]], [[גילה גמליאל]], [[יובל שטייניץ]], ''[[ציפי לבני]]'', [[מיכאל איתן]], ''[[מאיר שטרית]]'', [[דוד לוי]], ''[[רוחמה אברהם]]'', [[גדעון סער]], [[דניאל בנלולו]], [[מיכאל רצון]], ''[[מג'לי והבה]]'', ''[[יעקב אדרי]]'', [[אהוד יתום]], ''[[אלי אפללו]]'', [[משה כחלון]], [[עמרי שרון|<s>''עמרי שרון''</s>]], [[מיכאל גורלובסקי]], [[גלעד ארדן]], ''[[רוני בר-און]]'', [[ענבל גבריאלי]], [[יחיאל חזן]], ''[[אהוד אולמרט]]'', ''[[זאב בוים]]'', ''[[אברהם הירשזון]]'', [[לאה נס]], [[ראובן ריבלין]], [[חיים כץ]], [[איוב קרא]], [[יולי אדלשטיין]], ''[[מרינה סולודקין]]''
----[[פנינה רוזנבלום]], [[דוד מנע]]
|חילופי גברי
* ב-10 בדצמבר 2005 פרש צחי הנגבי מהכנסת לטובת מפלגת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]. החליפה אותו פנינה רוזנבלום.
* ב-5 בינואר 2006 פרש עמרי שרון, שעבר קודם לכן לקדימה, מהכנסת עקב הרשעתו בפלילים. החליף אותו דוד מנע.

הערות
* יולי אדלשטיין ומרינה סולודקין הצטרפו לסיעה ב-10 במרץ 2003 ממפלגת[[ישראל בעלייה]].
* ב-23 בנובמבר 2005 עזבו 14 ח"כים את הליכוד, והקימו יחד עם [[דוד טל]] מסיעת היחיד נוי, את סיעת "אחריות לאומית", אשר החליפה את שמה בהמשך ל[[קדימה (מפלגה)|קדימה]].
* לרשימת מועמדים מלאה ראו [http://www.knesset.gov.il/elections16/heb/lists/list.asp?id=16 כאן].
|-
|'''[[הכנסת השבע עשרה|השבע עשרה]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת השבע עשרה|2006]])</small>
|{{סרגל הרכב|12|120|#1F5AA5}}
|[[בנימין נתניהו]], [[סילבן שלום]], [[משה כחלון]], [[גלעד ארדן]], [[גדעון סער]], [[מיכאל איתן]], [[ראובן ריבלין]], [[דני נוה|<s>דני נוה</s>]], [[יובל שטייניץ]], [[לימור לבנת]], [[נתן שרנסקי|<s>נתן שרנסקי</s>]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]]
----[[חיים כץ]], [[יולי אדלשטיין]]
|חילופי גברי
* ב-20 בנובמבר 2006 פרש נתן שרנסקי מהכנסת. החליף אותו חיים כץ.
* ב-25 בפברואר 2007 פרש דני נוה מהכנסת. החליף אותו יולי אדלשטיין.

הערות
* לרשימת מועמדים מלאה ראו [http://www.knesset.gov.il/elections17/heb/list/list.asp?id=53 כאן].
|-
|'''[[הכנסת השמונה עשרה|השמונה העשרה]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת השמונה עשרה|2009]])</small>
|{{סרגל הרכב|27|120|#1F5AA5}}
|[[בנימין נתניהו]], [[גדעון סער]], [[גלעד ארדן]], [[ראובן ריבלין]], [[זאב בנימין בגין]], [[משה כחלון]], [[סילבן שלום]], [[משה יעלון]], [[יובל שטייניץ]], [[לאה נס]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[יולי אדלשטיין]], [[לימור לבנת]], [[חיים כץ]], [[יוסי פלד]], [[מיכאל איתן]], [[דן מרידור]], [[ציפי חוטובלי]], [[גילה גמליאל]], [[זאב אלקין]], [[יריב לוין]], [[ציון פיניאן]], [[איוב קרא]], [[דני דנון]], [[כרמל שאמה הכהן]], [[אופיר אקוניס]], [[מירי רגב]]
----[[אללי אדמסו]]
|חילופי גברי
* ב-16 בספטמבר 2012 פרש יוסי פלד מהכנסת. החליף אותו אללי אדמסו.
הערות
* לרשימת מועמדים מלאה ראו [https://web.archive.org/web/20190404171632/http://electionsfe.azurewebsites.net/elections18/heb/list/List.aspx?ListId=92 כאן]
|-
| rowspan="2" |'''[[הכנסת התשע עשרה|התשע עשרה]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת התשע עשרה|2013]])</small>
| rowspan="2" |{{סרגל הרכב|18|120|#1F5AA5}}
| style="background:#1F5AA5" |
|[[הליכוד - ישראל ביתנו]]{{סרגל הרכב|31|120|#1f5aa5}}
| rowspan="2" |[[בנימין נתניהו]], [[גדעון סער|<s>גדעון סער</s>]], [[גלעד ארדן]], [[סילבן שלום]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[דני דנון]], [[ראובן ריבלין|<s>ראובן ריבלין</s>]], [[משה יעלון]], [[זאב אלקין]], [[ציפי חוטובלי]], [[יריב לוין]], [[יולי אדלשטיין]], [[חיים כץ]], [[מירי רגב]], [[משה פייגלין]], [[יובל שטייניץ]], [[צחי הנגבי]], [[לימור לבנת]], [[אופיר אקוניס]], [[גילה גמליאל]]
----[[כרמל שאמה הכהן|<s>כרמל שאמה הכהן</s>]]
| rowspan="2" |חילופי גברי
* ב-10 ביוני 2014 [[הבחירות לנשיאות ישראל (2014)|נבחר]] ראובן ריבלין לתפקיד [[נשיא המדינה]]. החליף אותו כרמל שאמה הכהן.
* ב-6 באוגוסט 2014 נבחר כרמל שאמה הכהן לתפקיד שגריר ישראל ל-[[OECD]] החליף אותו [[אלכס מילר]] (ממפלגת [[ישראל ביתנו]]).
* ב-4 בנובמבר 2014 התפטר [[גדעון סער]] מהכנסת. החליף אותו [[לאון ליטינצקי]] (ממפלגת ישראל ביתנו).

הערות
* לרשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את נציגי ישראל ביתנו, ראו [http://knesset.gov.il/elections19/heb/list/List.aspx?ListId=119 כאן].
|-
| colspan="2" |
|-
|'''[[הכנסת העשרים|העשרים]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת העשרים|2015]])</small>
|{{סרגל הרכב|30|120|#1F5AA5}}
| colspan="2" rowspan="6" |
|[[בנימין נתניהו]], [[גלעד ארדן]], [[יולי אדלשטיין]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[מירי רגב]], [[סילבן שלום|<s>סילבן שלום</s>]], [[משה יעלון|<s>משה יעלון</s>]], [[זאב אלקין]], [[דני דנון|<s>דני דנון</s>]], [[יריב לוין]], [[בני בגין]], [[צחי הנגבי]], [[יובל שטייניץ]], [[גילה גמליאל]], [[אופיר אקוניס]], [[דוד ביטן]], [[חיים כץ]], [[ז'קי לוי|<s>ז'קי לוי</s>]], [[יואב קיש]], [[ציפי חוטובלי]], [[דודי אמסלם]], [[מיקי זוהר]], [[ענת ברקו]], [[איוב קרא]], [[נאוה בוקר]], [[אבי דיכטר]], [[אברהם נגוסה]], [[נורית קורן]], [[ירון מזוז]], [[אורן חזן]]
----[[שרן השכל]], [[אמיר אוחנה]], [[יהודה גליק]], [[אוסנת מארק]]
|חילופי גברי
* ב-27 באוגוסט 2015 מונה דני דנון ל[[שגריר ישראל באומות המאוחדות|שגריר ישראל באו"ם]]. החליפה אותו שרן השכל.
* ב-27 בדצמבר 2015 התפטר סילבן שלום מהכנסת. החליף אותו אמיר אוחנה.
* ב-23 במאי 2016 התפטר משה יעלון מהכנסת. החליף אותו יהודה גליק.
* ב-18 בנובמבר 2018 התפטר ז'קי לוי מהכנסת לאחר שנבחר לראש העיר [[בית שאן]]. החליפה אותו אוסנת מארק.
|-
|'''[[הכנסת העשרים ואחת|העשרים ואחת]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת העשרים ואחת|אפ' 2019]])</small>
|{{סרגל הרכב|34|120|#1F5AA5}}<small>35 לרשימה</small>
|[[בנימין נתניהו]], [[יולי אדלשטיין]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[גלעד ארדן]], [[גדעון סער]], [[מירי רגב]], [[יריב לוין]], [[יואב גלנט]], [[ניר ברקת]], [[גילה גמליאל]], [[אבי דיכטר]], [[זאב אלקין]], [[חיים כץ]], [[צחי הנגבי]], [[אופיר אקוניס]], [[יובל שטייניץ]], [[ציפי חוטובלי]], [[דודי אמסלם]], [[אמיר אוחנה]], [[אופיר כץ]], [[אתי חוה עטייה]], [[יואב קיש]], [[דוד ביטן]], [[קרן ברק]], [[שלמה קרעי]], [[מיקי זוהר]], [[שרן השכל]], [[מיכל שיר]], [[קטי שטרית]], [[פטין מולא]], [[מאי גולן]], [[עוזי דיין]], [[אריאל קלנר]], [[אוסנת מארק]]
|הערות
* [[אלי בן-דהן]] שוריין במקום ה-28 ברשימת הליכוד מטעם [[מפלגת אח"י]]. ביוני 2019 פרש בן-דהן והקים סיעה עצמאית.
|-
|'''[[הכנסת העשרים ושתיים|העשרים ושתיים]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת העשרים ושתיים|ספ' 2019]])</small>
|{{סרגל הרכב|31|120|#1F5AA5}}<small>32 לרשימה</small>
|[[בנימין נתניהו]], [[יולי אדלשטיין]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[גלעד ארדן]], [[משה כחלון]], [[גדעון סער]], [[מירי רגב]], [[יריב לוין]], [[יואב גלנט]], [[ניר ברקת]], [[גילה גמליאל]], [[אבי דיכטר]], [[זאב אלקין]], [[חיים כץ]], [[אלי כהן (פוליטיקאי, 1972)|אלי כהן]], [[צחי הנגבי]], [[אופיר אקוניס]], [[יובל שטייניץ]], [[ציפי חוטובלי]], [[דודי אמסלם]], [[אמיר אוחנה]], [[אופיר כץ]], [[אתי חוה עטייה]], [[יואב קיש]], [[דוד ביטן]], [[קרן ברק]], [[שלמה קרעי]], [[מיקי זוהר]], [[שרן השכל]]ֿ, [[מיכל שיר]], [[קטי שטרית]]
|הערות
* ארבעה מקומות שוריינו ברשימת הליכוד לנציגי מפלגת כולנו. שניים מתוך שלושת המשוריינים שנבחרו לכנסת (משה כחלון ואלי כהן) התפקדו לליכוד טרם הבחירות.
|-
|'''[[הכנסת העשרים ושלוש|העשרים ושלוש]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת העשרים ושלוש|2020]])</small>
|{{סרגל הרכב|35|120|#1F5AA5}}<small>36 לרשימה</small>
|[[בנימין נתניהו]], [[יולי אדלשטיין]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[גלעד ארדן|<s>גלעד ארדן</s>]], [[גדעון סער|<s>גדעון סער</s>]], [[מירי רגב]], [[יריב לוין]], [[יואב גלנט]], [[ניר ברקת]], [[גילה גמליאל]], [[אבי דיכטר]], [[זאב אלקין]], [[חיים כץ]], [[אלי כהן (פוליטיקאי, 1972)|אלי כהן]], [[צחי הנגבי]], [[אופיר אקוניס]], [[יובל שטייניץ]], [[ציפי חוטובלי|<s>ציפי חוטובלי</s>]], [[דודי אמסלם]], [[גדי יברקן]], [[אמיר אוחנה|<s>אמיר אוחנה</s>]], [[אופיר כץ]], [[אתי חוה עטייה]], [[יואב קיש]], [[דוד ביטן]], [[קרן ברק]], [[שלמה קרעי]], [[מיקי זוהר]], [[שרן השכל|<s>שרן השכל</s>]], [[מיכל שיר|<s>מיכל שיר</s>]], [[קטי שטרית]], [[פטין מולא]], [[מאי גולן]], [[טלי פלוסקוב]], [[עוזי דיין]]
----[[אריאל קלנר]], [[אוסנת מארק]], [[עמית הלוי]], [[ניסים ואטורי]], [[שבח שטרן]], [[איוב קרא]], [[מטי יוגב]]
|חילופי גברי
* ב-5 ביולי 2020 הפסיקה ציפי חוטובלי את חברותה בכנסת במסגרת "[[חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49)|החוק הנורווגי]]". החליף אותה אריאל קלנר.
* ב-5 ביולי 2020 התפטר גלעד ארדן מהכנסת לאחר שנבחר ל[[שגריר ישראל באומות המאוחדות|שגריר ישראל באו"ם]]. החליפה אותו אוסנת מארק.
* ב-30 ביולי 2020 הפסיק אמיר אוחנה את חברותו בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליף אותו עמית הלוי.
* ב-13 בדצמבר 2020 התפטר גדעון סער מהכנסת כדי להקים את מפלגת "[[תקווה חדשה (מפלגה)|תקווה חדשה]]". החליף אותו ניסים ואטורי.
* ב-24 בדצמבר 2020 התפטרה מיכל שיר מהכנסת כדי להצטרף למפלגת "תקווה חדשה" החליף אותה שבח שטרן.
* ב-25 בדצמבר 2020 התפטרה שרן השכל מהכנסת כדי להצטרף למפלגת "תקווה חדשה" החליף אותה איוב קרא.
* ב-27 בדצמבר 2020 התפטר זאב אלקין מהכנסת כדי להצטרף למפלגת "תקווה חדשה" החליפה אותו מטי יוגב.
הערות
* יפעת שאשא-ביטון ממפלגת "כולנו" שוריינה ברשימה לכנסת.
|-
|'''[[הכנסת העשרים וארבע|העשרים וארבע]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת העשרים וארבע|2021]])</small>
|{{סרגל הרכב|29|120|#1F5AA5}}<small>30 לרשימה</small>
|[[בנימין נתניהו]], [[יולי אדלשטיין]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[מירי רגב]], [[יריב לוין]], [[יואב גלנט]], [[ניר ברקת]], [[גילה גמליאל]], [[אבי דיכטר]], [[גלית דיסטל-אטבריאן]], [[חיים כץ]], [[אלי כהן (פוליטיקאי, 1972)|אלי כהן]], [[צחי הנגבי]], [[אופיר אקוניס]], [[יובל שטייניץ]], [[דודי אמסלם]], [[גדי יברקן|<s>גדי יברקן</s>]], [[אמיר אוחנה]], [[אופיר כץ]], [[אתי עטייה]], [[יואב קיש]], [[דוד ביטן]], [[קרן ברק]], [[שלמה קרעי]], [[מיקי זוהר]], [[אורלי לוי-אבקסיס]], [[קטי שטרית]], [[פטין מולא]], [[מאי גולן]]
----[[טלי פלוסקוב]]
|חילופי גברי
* ב-4 באוגוסט התפטר גדי יברקן מהכנסת. החליפה אותו טלי פלוסקוב.
הערות
* [[אופיר סופר]] שוריין ברשימה לכנסת מטעם מפלגת "עתיד אחד". ב-27 ביוני 2021 פרש מסיעת הליכוד והצטרף למפלגת "[[הציונות הדתית (רשימה)|הציונות הדתית]]".
|-
|'''[[הכנסת העשרים וחמש|העשרים וחמש]]'''

<small>([[הבחירות לכנסת העשרים וחמש|2022]])</small>
|{{סרגל הרכב|32|120|#1F5AA5}}
|[[בנימין נתניהו]], [[יריב לוין]], [[אלי כהן (פוליטיקאי, 1972)|<s>אלי כהן</s>]], [[יואב גלנט]], [[דודי אמסלם|<s>דוד אמסלם</s>]], [[אמיר אוחנה]], [[יואב קיש|<s>יואב קיש</s>]], [[ניר ברקת]], [[מירי רגב|<s>מירי רגב</s>]], [[מיקי זוהר|<s>מיקי זוהר</s>]], [[אבי דיכטר]], [[ישראל כ"ץ (הליכוד)|ישראל כ"ץ]], [[שלמה קרעי]], [[עמיחי שיקלי|<s>עמיחי שיקלי</s>]], [[דני דנון|<s>דני דנון</s>]], [[עידית סילמן|<s>עידית סילמן</s>]], [[דוד ביטן]], [[יולי אדלשטיין]], [[אליהו רביבו]], [[גלית דיסטל-אטבריאן]], [[ניסים ואטורי]], [[שלום דנינו]], [[חיים כץ|<s>חיים כץ</s>]], [[אופיר אקוניס|<s>אופיר אקוניס</s>]], [[טלי גוטליב]], [[חנוך מילביצקי]], [[בועז ביסמוט]], [[משה סעדה]], [[אליהו דלל]], [[גילה גמליאל]], [[אופיר כץ]], [[מאי גולן]]
----[[דן אילוז]], [[אריאל קלנר]], [[אתי עטייה]], [[עמית הלוי]], [[צגה מלקו]], [[אושר שקלים]], [[קטי שטרית]], [[משה פסל]], [[ששון גואטה]], [[אביחי בוארון]]
|חילופי גברי
* ב-6 בינואר 2023 הפסיק מיקי זוהר את חברותו בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליף אותו דן אילוז.
* ב-6 בינואר 2023 הפסיק חיים כץ את חברותו בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליף אותו אריאל קלנר.
* ב-7 בינואר 2023 הפסיקה עידית סילמן את חברותה בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליפה אותה אתי עטייה.
* ב-17 בינואר 2023 הפסיק עמיחי שיקלי את חברותו בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליף אותו עמית הלוי.
* ב-10 בפברואר 2023 הפסיק אופיר אקוניס את חברותו בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליפה אותו צגה מלקו.
* ב-13 בפברואר 2023 הפסיק אלי כהן את חברותו בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליף אותו אושר שקלים.
* ב-13 בפברואר 2023 הפסיקה מירי רגב את חברותה בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליפה אותה קטי שטרית.
* ב-26 במרץ 2023 הפסיק יואב קיש את חברותו בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליף אותו ששון גואטה.
* ב-31 במרץ 2023 הפסיק דוד אמסלם את חברותו בכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]". החליף אותו אביחי בוארון.
* ב-14 באוקטובר 2023 התפטרה [[גלית דיסטל-אטבריאן]] מתפקיד שרת הסברה, וחזרה לכנסת במסגרת "[[החוק הנורווגי]]"; בעקבות זאת, סיים בוארון את כהונתו.
* ב-30 ביוני 2024 התפטר [[דני דנון]] מהכנסת לקראת מינויו ל[[שגריר ישראל באומות המאוחדות]]. החליף אותו אביחי בוארון.
|}

== תוצאות בחירות ==
{| class="wikitable"
! בחירות
! מנהיג
! קולות
! מושבים
! +/-
! קואליציה/אופוזיציה
! הערות
|-
! [[הבחירות לכנסת השמינית|1973]]
| rowspan="3" |[[מנחם בגין]]
| 473,309 (#2)
| {{סרגל הרכב|39|120|#1F5AA5}}
| {{עלייה}} 7
| {{לא|אופוזיציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת התשיעית|1977]]
| 583,968 (#1)
| {{סרגל הרכב|43|120|#1F5AA5}}
| {{עלייה}} 4
| {{כן|קואליציה}}
| במהלך הקדנציה התמזגה [[שלומציון (מפלגה)|שלומציון]] עם המפלגה והוסיפו לה 2 מנדטים
|-
! [[הבחירות לכנסת העשירית|1981]]
| 718,941 (#1)
| {{סרגל הרכב|48|120|#1F5AA5}}
| {{עלייה}} 3
| {{כן|קואליציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת האחת עשרה|1984]]
| rowspan="3" |[[יצחק שמיר]]
| 661,302 (#2)
| {{סרגל הרכב|41|120|#1F5AA5}}
| {{ירידה}} 7
| {{כן|קואליציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת השתים עשרה|1988]]
| 709,305 (#1)
| {{סרגל הרכב|40|120|#1F5AA5}}
|{{ירידה}} 1
|{{כן|קואליציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת השלוש עשרה|1992]]
| 651,229 (#2)
| {{סרגל הרכב|32|120|#1F5AA5}}
| {{ירידה}} 8
| {{לא|אופוזיציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה|1996]]
| rowspan="2" |[[בנימין נתניהו]]
| 767,401 (#2)
{{כתב מוקטן|כחלק מ[[הליכוד-גשר-צומת]]}}
| {{סרגל הרכב|22|120|#1F5AA5}}
| {{ירידה}} 10
| {{כן|קואליציה}}
| כחלק מ[[הליכוד-גשר-צומת]]
|-
![[הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה|1999]]
| rowspan="2" |468,103 (#2)
| rowspan="2" |{{סרגל הרכב|19|120|#1F5AA5}}
| rowspan="2" |{{ירידה}} 3
| {{לא|אופוזיציה (1999-2001)}}
| rowspan="2" |סמוך לתחילת הקדנציה התפטר נתניהו מהכנסת ושרון מונה ליו"ר הליכוד וניצח ב[[הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה – 2001|בחירות המיוחדות לראשות הממשלה]] שנערכו ב-2001
|-
![[הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה – 2001|2001]]
| rowspan="2" |[[אריאל שרון]]
| {{כן|קואליציה (2001-2003)}}
|-
! [[הבחירות לכנסת השש עשרה|2003]]
| 925,279 (#1)
| {{סרגל הרכב|38|120|#1F5AA5}}
| {{עלייה}} 19
| {{כן|קואליציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת השבע עשרה|2006]]
| rowspan="9" |[[בנימין נתניהו]]
| 281,996 (#4)
| {{סרגל הרכב|12|120|#1F5AA5}}
|{{ירידה}}26
|{{לא|אופוזיציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת השמונה עשרה|2009]]
| 729,054 (#2)
| {{סרגל הרכב|27|120|#1F5AA5}}
| {{עלייה}} 15
| {{כן|קואליציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת התשע עשרה|2013]]
| 885,163 (#1)
{{כתב מוקטן|כחלק מ[[הליכוד - ישראל ביתנו]]}}
| {{סרגל הרכב|20|120|#1F5AA5}}
| {{ירידה}} 7
| {{כן|קואליציה}}
| כחלק מ[[הליכוד - ישראל ביתנו]]
|-
! [[הבחירות לכנסת העשרים|2015]]
| 985,408 (#1)
| {{סרגל הרכב|30|120|#1F5AA5}}
| {{עלייה}} 12
| {{כן|קואליציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת העשרים ואחת|2019 א]]
| 1,140,370 (#1)
| {{סרגל הרכב|35|120|#1F5AA5}}
| {{עלייה}} 5
| {{אולי|בחירות בזק}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת העשרים ושתיים|2019 ב]]
| 1,113,617 (#2)
| {{סרגל הרכב|32|120|#1F5AA5}}
| {{ירידה}} 3
| {{אולי|בחירות בזק}}
|מיזוג עם רשימת "[[כולנו]]"
|-
! [[הבחירות לכנסת העשרים ושלוש|2020]]
| 1,352,449 (#1)
| {{סרגל הרכב|36|120|#1F5AA5}}
| {{עלייה}} 4
| {{כן|קואליציה}}
|
|-
![[הבחירות לכנסת העשרים וארבע|2021]]
|1,066,892 (#1)
|{{סרגל הרכב|30|120|#1F5AA5}}
|{{ירידה}} 6
|{{לא|אופוזיציה}}
|
|-
! [[הבחירות לכנסת העשרים וחמש|2022]]
| 1,115,336 (#1)
| {{סרגל הרכב|32|120|#1F5AA5}}
| {{עלייה}} 2
| {{כן|קואליציה}}
|
|}

==שיתופי פעולה וארגונים בין-לאומיים==
מפלגת הליכוד הצטרפה בסוף שנת [[2016]] כחברה במפלגת "ברית השמרנים והרפורמיסטים באירופה" אשר מפעילה את סיעת [[השמרנים והרפורמיסטים האירופים]] ב{{ה|פרלמנט האירופי}}. בנוסף, נמצאת המפלגה במגעים להצטרפות לארגון הבין-לאומי של המפלגות השמרניות, ה-International Democrat Union, IDU. למפלגת הליכוד נציגויות בארצות הברית ובאירופה, ואף ארגון בין-לאומי בשם הליכוד העולמי, והיא בעלת נציגות בהסתדרות הציונית העולמית ומוסדותיה.
במאי 2017 הצטרפה המפלגה לארגון "האינטרנציונל השמרני", ארגון גג למפלגות ימין שמרניות על משקל [[האינטרנציונל הסוציאליסטי]], שהוקם באותה שנה. מנהל אגף קשרי החוץ של המפלגה, [[אלי ורד חזן|אלי חזן]], השתתף בכנס היסוד שנערך ב[[מיאמי]], [[פלורידה]].{{הערה|{{nrg|nrg חדשות|התשובה של הימין לאינטרנציונל הסוציאליסטי|880/450|2 ביוני 2017|1|2}}}} בפברואר [[2018]] צורפה המפלגה לארגון גג שמרני נוסף, [[האיחוד הדמוקרטי הבין לאומי]], בכנס שנערך ב[[מדריד]], והתקבלה על ידי יושב ראש האיחוד, ראש ממשלת [[קנדה]] לשעבר [[סטיבן הרפר]]{{מקור|נושא=ישראל}}.

מפלגת הליכוד קיימה שיתופי פעולה גם עם מפלגות ימין קיצוניות, בהן מפלגות שהוחרמו על ידי משרד החוץ הישראלי בשל עמדות [[אנטישמיות]] ואף פעילות נאו-נאצית בחלק מהמקרים.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/news/geopolitics/article/14258321|הכותב=שירית אביטן כהן|כותרת=הליכוד מזהה שינוי מגמה בימין הקיצוני באירופה לטובת ישראל - ומהדק יחסים|אתר=ישראל היום|תאריך=12 ביוני 2023}}</ref> ח"כ [[יהודה גליק]] מהליכוד קרא ל[[ראש ממשלת ישראל]] לשנות את המדיניות הנהוגה כיום של החרמת תנועות בעלות סממנים אנטישמיים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.inss.org.il/he/משמעויות-הידוק-הקשרים-בין-ממשלת-ישראל/|הכותב=יותם רוזנר ועדי קנטור|כותרת=משמעויות הידוק הקשרים בין ממשלת ישראל לבין תנועות ימין קיצוני באירופה|אתר=המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב|תאריך=15 בינואר 2018}}</ref> חברי כנסת של הליכוד נפגשו בין היתר עם נציגי המפלגות הבאות:

# [[אוסטריה]]: [[מפלגת החירות האוסטרית]]; מפלגת הליכוד אירחה את [[היינץ כריסטיאן שטראכה]], מנהיגה לשעבר של המפלגה, אשר תועד מצדיע במועל-יד והיה חלק מתנועת נוער נאו-נאצית.{{הערה|שם=:1|{{גלובס|אסף אוני|מה אפשר ללמוד על המהפכה המשפטית מטיסת נתניהו לאיטליה|1001440869|9 במרץ 2023}}}}
# [[איטליה]]: [[האחים של איטליה]]; ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם [[ג'ורג'יה מלוני]] בתפקידה כ[[ראש ממשלת איטליה]].<ref name=":1" />
# [[בלגיה]]: [[פלאמס בלאנג]]; ח"כ אופיר אקוניס נפגש עם נציגי המפלגה.<ref name=":1" />
# [[ספרד]]: [[ווקס (מפלגה)|מפלגת ווקס]]; אלי חזן, מנהל אגף קשרי החוץ של הליכוד הביע תמיכה פומבית במפלגה.<ref name=":1" />
# [[צרפת]]: [[האיחוד הלאומי (צרפת)|האיחוד הלאומי]]; ח"כ אורן חזן מהליכוד הביע תמיכה במנהיגת המפלגה, [[מרין לה פן]].{{הערה|{{ynet|אלכסנדרה לוקש|מאיר חביב: "שאורן חזן ישתוק, איך הוא יכול לתמוך במכחישת השואה לה פן?"|4958378|7 במאי 2017}}}}
# [[שוודיה]]: [[השוודים הדמוקרטים]]; עמיחי שיקלי, שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, נפגש עם בכירי המפלגה השוודית בביקורם בישראל.{{הערה|{{הארץ|דיויד סטברו|השר שיקלי נפגש בכנסת עם בכירי מפלגה שוודית בעלת שורשים ניאו-נאציים|0000018d-5441-d7e4-a7ad-5ef70ce50000|29 בינואר 2024}}}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://x.com/AmichaiChikli/status/1752069338058658189?s=20|הכותב=עמיחי שיקלי|כותרת=It was a pleasure to meet Jimmie Åkesson, leader of Swedish Democrats party 🇸🇪|אתר=טוויטר/X|תאריך=29 בינואר 2024|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=30 בינואר 2024}}</ref> לביקור זה קדם מפגש של חברי כנסת נוספים מהליכוד עם חברי פרלמנט מהמפלגה השוודית בעקבות יוזמה של ח"כ עמית הלוי מהליכוד. המפלגה, אשר מוחרמת על ידי משרד החוץ ויהודים בשוודיה בשל אידאולוגיה ופעילות אנטישמית ונאו-נאצית בעבר, ביקשה להצהיר על התנתקות מעברה האנטישמי ותמיכה בישראל, ובכלל זה הכרה בחשיבות המאבק באיראן; התנגדות לתמיכה בטרור על ידי הרשות הפלסטינית; דרישה מממשלת שוודיה להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר את שגרירותה לירושלים; וקריאה להכניס את ארגון חזבאללה בשלמותו לרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי.<ref name=":0" /><ref name=":1" />

== ראו גם ==
* [[המפלגה הרפובליקנית|המפלגה הרפובליקנית (ארצות הברית)]]
* [[המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה השמרנית (בריטניה)]]
* [[המפלגה העממית|המפלגה העממית (ספרד)]]
* [[הרפובליקנים|הרפובליקנים (צרפת)]]

==לקריאה נוספת==
*{{צ-ספר|שם=מאלטלנה עד הנה: גלגולה של תנועה, מחרות לליכוד|מו"ל=[[הוצאת כרמל]] ו[[מרכז מורשת מנחם בגין]]|שנת הוצאה=2011|עריכה=[[אברהם דיסקין]]}} {{ULI|009806209}}
*{{צ-ספר|מחבר=[[דרור זייגרמן]]|שם=המהפך הליברלי – מיזוגים פוליטיים: חקר המפלגה הליברלית בישראל|מו"ל=[[הוצאת שוקן]]|שנת הוצאה=2013|מקום הוצאה=}} {{ULI|011168241}}
*{{צ-ספר|מחבר=[[גיל סמסונוב]]|שם=הנסיכים: כיצד כבשו בני המשפחה הלוחמת את הנהגת המדינה|מו"ל=[[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]]|שנת הוצאה=2015}}

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Likud |ויקיציטוט=הליכוד}}
* {{אתר רשמי|http://www.likud.org.il}}
* {{רשתות חברתיות}}
* {{סיעה|1096|25}}
* {{סיעה|962|24|הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה}}
* {{סיעה|842|19|הליכוד – תנועה לאומית ליברלית}}
* {{סיעה|748|18|הליכוד - אח"י בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה}}
* [http://oknesset.org/party/2/ הליכוד], באתר "[[כנסת פתוחה]]"
* {{רשם המפלגות}}
* {{צ-מאמר|מחבר=[[דני פילק]]|שם=אנחנו העם (אתם לא!): פופוליזם מכיל ופופוליזם מדיר בישראל|כתב עת=[[עיונים בתקומת ישראל]] – המאסף|שנת הוצאה=2010|קישור=http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/20/a2.pdf|עמ=28–48|מו"ל=[[מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות|מכון בן-גוריון]]|כרך=20}}
* {{צ-מאמר|מחבר=אמיר גולדשטיין|שם=לידתה של אלטרנטיבה פוליטית: הדרך לליכוד, 1973|כתב עת=ישראל 67–77: המשכיות ומפנה|מו"ל=[[מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות|מכון בן-גוריון]]|עמ=130–158|קישור=http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/6777/GOLD.pdf|כרך=|סדרה=[[עיונים בתקומת ישראל]] – נושא|שנת הוצאה=2017}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007257067505171|הליכוד}}

== ביאורים ==
{{ביאורים}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{ניווטים
|כותרת=הליכוד - תבניות ניווט
|רוחב=100%
|יישור=ימין
|תוכן=
{{סיעות הכנסת ה-9}}
{{סיעות הכנסת ה-16}}
{{סיעות הכנסת ה-17}}
{{סיעות הכנסת ה-18}}
{{סיעות הכנסת ה-19}}
{{סיעות הכנסת ה-20}}
{{סיעות הכנסת ה-21}}
{{סיעות הכנסת ה-22}}
{{סיעות הכנסת ה-23}}
{{סיעות הכנסת ה-24}}
{{סיעות הכנסת ה-25}}
{{רשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-17}}
{{רשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-18}}
{{רשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-20}}
{{רשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-21}}
{{רשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-22}}
{{רשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-23}}
{{רשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-24}}
{{רשימות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-25}}
}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:הליכוד|*]]
[[קטגוריה:ישראל: מפלגות|ליכוד, ה]]
[[קטגוריה:מפלגות ציוניות]]
[[קטגוריה:סיעות בכנסת|ליכוד, ה]]
[[קטגוריה:ציונות רוויזיוניסטית]]
[[קטגוריה:ציונות כללית]]
[[קטגוריה:מפלגות שמרניות]]
[[קטגוריה:ישראל: מפלגות ימין]]
[[קטגוריה:ישראל: מפלגות ליברליות]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-18]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-19]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-20]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-21]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-22]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-23]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-24]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-29]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-30]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-32]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-33]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-34]]
[[קטגוריה:סיעות החברות בממשלת ישראל ה-35]]
[[קטגוריה:ישראל: מפלגות שלטון]]
[[קטגוריה:מפלגות שהוקמו ב-1973]]