המפלגה העממית הצרפתית
 | |
| מדינה |
צרפת  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
28 ביוני 1936 – 1945 (כ־8 שנים) |
| אידאולוגיות | אנטישמיות, פשיזם צרפתי, אנטי קומוניזם, קורפורטיזם |
| מטה |
פריז |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין רדיקלי |
| צבעים רשמיים | כחול, אדום, לבן |
  | |
המפלגה העממית הצרפתית (בצרפתית: Le Parti Populaire Français או P.P.F) הייתה מפלגה צרפתית ימנית קיצונית בסגנון פאשיסטי שנוסדה ב-28 ביוני 1936 בפרבר של פריז, "סן דני", על ידי ז'אק דוריו.
הגרעין המייסד של המפלגה כלל קומוניסטים לשעבר שהתנגדו לחזית העממית והתרחקו מהמרקסיזם, פעילים של איגודים מקצועיים, ויוצאי קבוצות ימניות לאומניות כמו "סולידריות צרפתית" (Solidarité Française) ו"הפעולה הצרפתית" (Action Française) הוותיקה.
בימי מלחמת העולם השנייה נמנו חברי מפלגה זו עם התומכים העיקריים בשיתוף הפעולה עם הכובש הנאצי ועם אושיות המשטר בווישי. מנהיגי המפלגה העממית הצרפתית ופעיליה השתתפו בהתלהבות ברדיפות נגד היהודים בצרפת וביישום התוכניות להשמדתם, וחלקם התגייסו כמתנדבים למאמץ המלחמתי הגרמני בחזית נגד ברית המועצות.
כסמל המפלגה נבחר "הצלב הקלטי".
מתולדותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה התחזקה בין השנים 1936–1937 הודות להגברת האנטי קומוניזם. בשנת 1937 דוריו ניסה להקים את עצמו כמנהיג לאומני מוביל בהקמת חזית של חירות כדי להתנגד לחזית העממית, עם המפלגה הרפובליקנית הלאומית והחברתית, בראשותו של פייר טטנז'ה (גלגול של הארגון "הנוער הצרפתי", שהתפרק גם כן ביוני 1936) מפלגת האיכרים החקלאית של פלראן אגריקולה והפדרציה הרפובליקנית, אחת משתי מפלגות הימין הגדולות ב-אותה תקופה.
המפלגה העממית מומנה על ידי תאגידים גדולים, אם כי הרכבה התבסס בעיקר על חברים ממעמד הפועלים. חרף הרטוריקה האנטיקפיטליסטית, מדיניותה הכלכלית לא דגלה בהלאמת החברות הפרטיות ונטתה יותר אל קורפורטיזם מתון.[1] אף על פי שהמפלגה העממית הצרפתית לא הכריזה את עצמה כ"פאשיסטית" מוחלטת, היא הלכה ואימצה במפגנים שלה יותר ויותר סמלים וייצוג עצמי מסוג פאשיסטי. היא שאפה ליצירתם של "אדם חדש" ו"אירופה חדשה" מבלי להדגיש את הצורך להתפשטות טריטוריאלית של צרפת. דוריו ביקש להשתמש בה כדי לרכוש מעמד של מנהיג על לאומי בראשות תנועה עממית לאומית רחבה יותר.
ב-1938 נמנעה עדיין מנהיגות ה-PPF מלהכניס את נושא היהודים והאנטישמיות למצעה ולהשקפת עולמה, והסבירה שלמפלגה יש דברים חשובים יותר לעשות מאשר לתקוף את היהודים, ובוודאי שלא להגן עליהם. בשנת 1938, פוסטר של PPF קרא לאזרחים שתמכו בה, להמשיך במאבק עבור "פירוק המפלגה הקומוניסטית".
אחרי הפלישה הגרמנית לצרפת ב-1940, התקרבה המפלגה העממית מבחינה אידאולוגית להשקפה נציונאל סוציאליסטית (נאצית). מפלגתו של דוריו הפכה למשתף הפעולה הראשון למעלה בצרפת הכבושה, תמכה בגירוש יהודי צרפת והקימה איגוד מתנדבים על מנת להשתתף המאמץ המלחמתי הנאצי בחזית הסובייטית. אחרי 1942 נציגי המפלגה העממית הצרפתית עמדו בראש הממשל האזרחי הצרפתי בתוניסיה הכבושה על ידי הגרמנים. אחרי שחרור צרפת על ידי בעלות הברית המערביות, ז'אק דוריו וחלק מחסידיו נמלטו לזימגרינגן בגרמניה, בה הקימו בינואר 1945 בסיוע האס.אס את ועד השחרור הצרפתי שמטרתו לארגן מלחמת גרילה בצרפת המשוחררת. מותו של דוריו בהפגזה אווירית של בעלות הברית ב-22 בפברואר 1945 ציינה את קיצה של המפלגה העממית הצרפתית. בצרפת המפלגה פוזרה ב-8 בספטמבר 1944 על סמך הצו מ-9 באוגוסט 1944 "בנוגע להחזרת החוקיות הרפובליקנית בשטח היבשתי של צרפת" [2][3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
J.P.Brunet Un fascisme français : le Parti populaire français de Doriot (1936-1939) dans la Revue française de science politique 1983 33:2 p.255-290 (ז'.פ.ברונה - פאשיזם צרפתי:המפלגה העממית הצרפתית של דוריו (1939-1936))
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ J.P.Brunet 1983
- ^ L.de Boissieu
- ^ הצו מ-9 באוגוסט 1944 בנוגע להחזרת החוקיות הרפובליקנית בצרפת היבשתית
