הנס מולר
 | |
| מולר במשרדו כמנהל מפעל אתא, 1962 | |
| לידה |
1895 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1 באוקטובר 1962 (בגיל 67 בערך) |
| מעסיק |
אתא |
| בן או בת זוג |
אנני ווטיץ |
  | |
הנס מולר (בגרמנית: Hans Müller; 1895 - 1 באוקטובר 1962) היה תעשיין יהודי, מנהל מפעל אתא מ-1938 ועד מותו ב-1962.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בווינה, בירת אוסטריה, למשפחת תעשיינים יהודית. לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא האוסטרי והגיע לדרגת סגן. לאחר שחרורו מהצבא עבר לצ'כוסלובקיה ונכנס לעסקי אביו שניהל מפעל טקסטיל מקומי מצליח. ב-1929 ביקר בארץ ישראל ובדק אפשרות השתקעות והקמת מפעל טקסטיל במקום על רקע חששו מעליית האנטישמיות באירופה. ב-1934, כשנה לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה, סגר את עסקיו בצ'כוסלובקיה ועלה לארץ ישראל. בן דודו, התעשיין אריך מולר הקים ב-1934, בכפר אתא, את מפעל "אתא". לאחר שרכש חלק גדול מהבעלות במפעל, החל ב-1938 הנס מולר לנהל את המפעל. בשנותיו כמנהל צמחה "אתא" למפעל גדול והפכה לאחד מסמליה של התעשייה הישראלית החדשה. במקביל, צמחה גם כפר אתא ליישוב גדול והפכה ברבות השנים לעיר קריית אתא.
יש היסטוריונים המזכירים כי עם הגידול בהיקף הפעילות במפעל, החלו גם סכסוכי עבודה בין הנהלת המפעל, בראשות מולר, לבין העובדים, שיוצגו על ידי מועצת הפועלים החזקה של חיפה.
בית מולר בווינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מולר היה בעליו של "בית מולר" בעיר וינה. הבניין תוכנן על ידי האדריכל המודרניסטי אדולף לוס ונבנה ב-1928-1927.[1] זהו אחד הבתים הבולטים של התנועה המודרניסטית בווינה. הוא בולט בחזיתו הפשוטה, "הנקייה", הקובייתית והלבנה. פנים הבית תוכנן בקווים פשוטים ובשימוש נדיב בעץ בסגנון היוגנדשטיל.
לאחר מלחמת העולם השנייה דרש מולר את ביתו בחזרה, אולם נדרש לשלם ארנונה גבוהה מאוד על השנים שלא חי בו. משום כך החליט לתרום את הבית למדינת ישראל, ומאז משמש "בית מולר" בווינה למגורי השגריר הישראלי בבירת אוסטריה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנס מולר יובא היום למנוחות, דבר, 3 באוקטובר 1962
- וילה מולר, מעון השגרירה בווינה – פנינה אדריכלית ופתרון חידה היסטורית, בבלוג של ארכיון המדינה, 28 בדצמבר 2015
- וילה מולר חלק ב' - זיכרונות ממעון השגריר, בבלוג של ארכיון המדינה, 7 בינואר 2016
- איתמר אייכנר, ישראל שילמה חוב נאצי - וקיבלה וילה מפוארת, באתר ynet, 6 בינואר 2016
