ארכיון המדינה
 | |
| בניין RAD בהר חוצבים בו שוכן ארכיון המדינה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
ארכיון לאומי, מסד נתונים מקוון  |
| כתובת | ירושלים |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה | ישראל |
| בעלים | ממשלת ישראל |
| מידע על ההקמה | |
| תקופת הבנייה | ? – 1948 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1948 |
| קואורדינטות | 31°48′17″N 35°12′43″E / 31.804638888889°N 35.211972222222°E |
| http://www.archives.gov.il | |
 | |
  | |
ארכיון מדינת ישראל או בקיצור ארכיון המדינה (עד 2011: גַּנְזַךְ המדינה[1]) הוא הארכיון הממלכתי של מדינת ישראל. באחריות משרד ראש הממשלה. אוספי הארכיון מהווים מקור למחקר ומשמשים את חוקרי תולדות היישוב ומדינת ישראל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארכיון המדינה החל לפעול עם הקמת המדינה, ופעולתו הוסדרה בחוק הארכיונים ה'תשט"ו–1955. החוק מהווה את המסגרת המשפטית, המינהלית והמקצועית לניהול המערכת הארכיונית במדינה. התקנות וההנחיות הנלוות לחוק מעניקות לגנז, ובאמצעותו לעובדי גַנזך המדינה, את הסמכות להדריך, להנחות ולפקח על ניהול הארכיונים והרשומות במוסדות המדינה, ברשויות המקומיות ובתאגידים הממשלתיים.
תפקידיו העיקריים של ארכיון המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כינוס התיעוד הארכיוני (על כל סוגיו) של מוסדות המדינה, שמירתו לצמיתות ופתיחתו לעיון הציבור, בהתאם לתקנות העיון.
- קביעת מדיניות לשמירה, או לחלופין, לביעור התיעוד במדינת ישראל.
- פיקוח מקצועי על פעולות ארכיונים שונים במדינה.
- איתור, רישום והפקדה של ארכיונים פרטיים, המצויים בידי מוסדות המדינה ותושביה.
- הוצאה לאור של "תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל".
- הוצאה לאור של ספרי הנצחה לזכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה.
- הוצאה לאור של מדריכים מקצועיים וחוברת ביבליוגרפית של פרסומי הממשלה.
אוספי הארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוסף מתועדים מוסדות המדינה וכן הממשלים הקודמים בארץ ישראל: השלטון העות'מאני (חומר מן השנים 1815–1917), המנדט הבריטי (1917–1948), וכן אוספים שמקורם במוסדות הקהילה הערבית בארץ ישראל בתקופות אלה[2].
בארכיון המדינה שמורים מסמכים, מפות, בולים, ופרסומים רשמיים של משרדי הממשלה השונים, של הכנסת ושל בית הנשיא, ובהם פרוטוקולים של ישיבות הממשלה לאחר 1948, פרוטוקולים של ועדות הכנסת, תיעוד של ועדות חקירה ממלכתיות ותיעוד משפטי, ובכלל זה תיעוד מבית המשפט העליון ותיעוד מרשם הקרקעות. בנוסף לאלו מופקדים בארכיון עשרות ארכיונים פרטיים של מוסדות ושל אישים בעלי חשיבות בתולדות היישוב והמדינה. בארכיון מצויים כשלושה מיליון תיקים, נכון לינואר 2018.
בארכיון שמורים מסמכי היסוד של מדינת ישראל ובראשם מגילת העצמאות, חוק השבות, חוקי המדינה והסכמים בינלאומיים שהמדינה חתמה עליהם כגון הסכמי שביתת הנשק, הסכם השילומים עם גרמניה, הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן, הצהרת העקרונות בדבר הסדרי-ביניים של ממשל עצמי וחילופי האיגרות עם אש"ף (הסכמי אוסלו) ועוד.
חומרי הארכיון מאוחסנים במתקן ייעודי במדפים באורך של כ-45 ק"מ. החומר הארכיוני כולל בין היתר תיקים ומסמכים ניריים (מנייר) וכן תיעוד אור-קולי מגוון, ובו סרטים המתעדים אירועים מתקופת המנדט והמדינה לרבות משפט אייכמן, קלטות קול וסרטי וידאו ובהם עדויות של אישים מרכזיים במדינת ישראל, תקליטים המתעדים נאומים, ישיבות כנסת, טקסים ואירועים שונים וכן אוסף של כ-100,000 תצלומים. בשנים האחרונות הופקדה בשרתי ארכיון המדינה כמות גדולה של חומר born digital - כלומר קבצי מחשב שאף פעם לא הודפסו.
לאחר שנים רבות של מאבק[3], בשנת 2016 החליטה ממשלת ישראל על חשיפת החומר הארכיוני הקשור בפרשת ילדי תימן החומר נחשף במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-28 בדצמבר 2016[4]. תיקים הקשורים בפרשת ילדי תימן רוכזו באתר מיוחד. אך באוגוסט 2018, נחשף כי בארכיון המדינה יש עוד חומרי משטרה שטרם נחשפו[5].
מדיה ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארכיון המדינה ניתן למצוא את מסמכי המדינה: דיונים של מקבלי החלטות, פועלם של עובדי המדינה, טופסי הממשק בין האזרחים למשרדי הממשלה; תצלומי אירועים, סרטי חדשות מלפני היות הטלוויזיה, מפות של ארץ-ישראל המתפתחת והמשתנה על-פני מאה וחמישים שנה; מרשמי אוכלוסין, דיווחים סודיים, מכתבי אזרחים, חומרים כלכליים, משפטיים, גאוגרפיים, דמוגרפיים ומנהליים. תוכניות חינוך, תוכניות בינוי, תוכניות שיכון ועוד.
עובדי הארכיון עוסקים מאז הקמת המדינה בזיהוי התיעוד שבמוסדות המדינה ובהבאתו לארכיון, בסידורו, בשימורו ובהעמדתו לציבור. ואולם רובו העצום של התיעוד מעולם לא נפתח.
בשנת 1965 החל הארכיון להשתמש בטכנולוגית מיקרופילם[6].
בשנת 1970 החל הארכיון להשתמש במחשב לרישומו ולקליטתו של החומר הארכיוני[7].
בשנת 2004 החל פרויקט מחשוב הארכיון והתאמתו לעידן האינטרנט, שבו התיעוד דיגיטלי[8].
שינוי מדיניות החשיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 2015, החלה סריקה מואצת של מסמכי הארכיון. בשנת 2016 הוקם אתר אינטרנט חדש אשר מאפשר לחפש ולצפות בתיקים ומסמכים, לחפש ולהזמין תיקים שטרם נחשפו לציבור וכן להתעדכן אודות תיקים שנחשפו אך המידע עליהם חלקי. הדיגיטציה של התיקים הביאה לשימוש מוגבר בארכיון וב-2017 הגיע ל-40,000 מספר התיקים שנסרקו לבקשת הציבור. בעקבות תהליך הדיגטציה, ביוני 2016, דרש המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך דין רז נזרי, מגנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק, להיצמד לתקנת חוק הארכיונים[9][10] בנוגע למדיניות חשיפת החומר הארכיוני ופתיחתו לעיון הציבור, כלומר, ההחלטה על חשיפת החומרים לא תעשה על ידי עובדי הארכיון, אלא על ידי נציג מוסד המדינה שהפקיד את החומרים בארכיון. הוראה זו האריכה מאוד את זמן הטיפול בבקשות לחשיפת תיקים מאחר שכל משרד נדרש להחליט איזה מסמכים יפתחו לעיון הציבור והאם קיימת מגבלה על חלק ממסמך שנפתח לעיון הציבור ועל כן משחירים חלק ממנו. זאת ועוד, בחלק ממשרדי הממשלה והגופים המדינתיים האחרים לא הוסמך כוח אדם לנושא. 13 משרדים ממשלתיים הסמיכו את הארכיון לחשוף חומרים מטעמם[11]. החלטה זו עוררה ביקורת רבה בקרב חוקרים שטענו כי קבלת החומרים מהארכיון תתעכב עוד יותר[12]. בהמשך הגנז הודיע כי הוא סוגר את חדר העיון לחוקרים[13][14].
בספטמבר 2020, הודיע ארכיון המדינה שהוא מתכנן לפרסם מאות מיליוני מסמכים בעזרת בינה מלאכותית. הטכנולוגיה נועדה לאתר מידע מסווג[15][16], ותאפשר לארכיון לעבור על מסמכים במהירות שהייתה דורשת אלפי שנות עבודה. המידע יועבר למומחים שיקבעו אם ניתן לפרסמו[17].
מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים שכן ארכיון המדינה במבנים שונים. עם הקמת המדינה הוא היה מפוזר במספר מקומות, עד שנת 1963, בה רוכז במרתף בניין משרד ראש הממשלה החדש[18]. אך כבר ב-1964 הוכרז על הקמת בניין חדש ליד הכנסת, בגלל חוסר מקום[19]. ב-1966 הוכרז שיוקם מבנה מרכזי משותף, לגנזך המדינה ולארכיון הציוני[20]. אך מנהלי הארכיון הציוני המרכזי לא הסכימו לאיחוד המוסדות, והקימו לבסוף בניין משלהם ליד בניני האומה, שנחנך ב-1985.
בשנת 1992 עבר ארכיון המדינה לבניין משרדים ברחוב מקור חיים בירושלים. בנוסף הוקם "מתקן גניזה", מבנה מסווג ומתקן ביטחוני בו מרוכז רוב החומר הארכיוני[21]. באוקטובר 2012, הורה מנכ"ל משרד ראש הממשלה לסגור את המשרדים לאחר שהתברר כי לבניין במקור חיים אין טופס אכלוס. התברר כי הבניין הוקם כמבנה לסחר במכוניות, הורחב ועבר הסבה לבניין משרדים ללא היתר[22]. בדצמבר 2014 עבר ארכיון המדינה לבניין בבעלות קבוצת רד-בינת בהר חוצבים בירושלים. בקומה הראשונה שלו הוקם אולם קריאה, בו ניתן לעיין במסמכים ותיקים אשר לא ניתן להעלות אותם לאתר האינטרנט מטעמי צנזורה ואחרים.
מרכז המבקרים של ארכיון המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרכז המבקרים של ארכיון המדינה נפתח בשנת 2019 והוא שוכן בבניין קבוצת רד-בינת בהר חוצבים, בירושלים.
מרכז המבקרים הוקם בעלות של 2.5 מיליון ש"ח[23], והוא מציג בדרך חדשנית את החומר הרב הטמון בארכיון המדינה וכן מהווה מרכז הנצחה למנהיגי המדינה - ראשי הממשלה והנשיאים שהלכו לעולמם.
המרכז משתרע על שלושה אולמות, האחד מדמה מחסן ארכיוני עם מיכלי אחסון רבים שעומדים במדפים, באולם זה המבקר צופה בסרטון המתאר את החומרים שמגיעים לארכיון המדינה, ואת פעילות הארכיונאים. האולם השני מוקדש להנצחת נשיאי וראשי ממשלות ישראל שהלכו לעולמם. לצד דמותו של כל אחד מראשי הממשלה והנשיאים נפתחת מגירה ובה חפצים אישיים שלו. במקביל נפתחת מגירה ובה חומר ארכיוני שלו. האולם השלישי בנוי בסגנון של שעשועון טריוויה בו מתחרים המבקרים בשיוך ואיתור חומר ארכיוני באמצעות ארכיונאות נוכחית ועתידית – ארכיונאות דיגיטלית.
דף הפייסבוק של מרכז המבקרים מציג לעיתים קרובות חומרים מארכיון המדינה שרלוונטיים לתקופה, או למבקרים שביקרו במרכז.
הביקור במרכז ללא תשלום וכרוך בתיאום מראש.
מנהלי הארכיון / גנזי המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סופיה יודין 1949–1957
- ד"ר אלכסנדר ביין 1957–1971[24]
- פרופ' אברהם אלסברג 1971–1990[25]
- פרופ' ראובן ירון 1990–1992
- פרופ' אביתר פריזל 1993–1994
- ד"ר משה מוסק 1995-1994
- פרופ' אביתר פריזל 1995–2001
- ד"ר טוביה פרילינג 2001–2004
- ד"ר יהושע פרוינדליך 2005–2011
- ד"ר יעקב לזוביק 2011–2018
- רותי אברמוביץ' 2018–הווה[26]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ארכיון המדינה (באנגלית)
ארכיון המדינה, ברשת החברתית פייסבוק
ארכיון המדינה, ברשת החברתית טוויטר
ארכיון המדינה, סרטונים בערוץ היוטיוב
ישראל, גנזך המדינה, דף שער בספרייה הלאומית- רועי גולדשמידט, מידע בנושא פעילות ארכיון המדינה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 29 באוקטובר 2017
- על הגנזך באתר משרד ראש הממשלה
- דו"ח סיכום קדנציה של גנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק, באתר אתר ארכיון המדינה
- מיכל גרינברג, גנזך המדינה יועבר לערד כחלק מתוכנית לפיתוח הנגב, באתר הארץ, 7 במרץ 2007
- פ.א. אלסברג, גנזך המדינה כמקור לתולדות ארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני, קתדרה 1, אלול תשל"ו
- אורן פרסיקו, מי גונב לנו את העבר, באתר העין השביעית, 12 במרץ 2009
עופר אדרת, בארכיון המדינה מודים: שלל פריטים היסטוריים מחכים במחסנים, ואיש לא יודע מה יש בהם, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2015- עופר אדרת, המבקר: חשש כבד לתיעוד ההיסטורי של המדינה מהעשורים האחרונים, באתר הארץ, 24 במאי 2016
- עזרי עמרם, חדשות 2, חשיפה: ארכיון המדינה פרסם פרטים אישיים של חולים שהתאבדו, באתר מאקו, 14 באוגוסט 2016
- הילה בהר"ד, הסדנה להיסטוריה חברתית, ה █████ נוכח █████ █████ : מה קורה בארכיון המדינה?, באתר הארץ, 18 במאי 2017
- גיא ליברמן, הדליפה הגדולה, באתר "ידיעות אחרונות", 18 באוגוסט 2017
- עופר אדרת, בין ילדי תימן לחשיפת מסמכי שב"כ: גנז המדינה מסכם קדנציה סוערת, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2018
- חן מענית, האיש שאחראי על ההיסטוריה הישראלית: יש דברים שעלולים לא להיחשף לעולמים, באתר גלובס, 11 במאי 2019
- קובי כהן-הטב, הקמת גנזך המדינה במעבר מיישוב למדינה, 1950-1948, עיונים 32, 2019, עמ' 296–324
- יוסי מלמן, טקסי עירום ורמזים לטרור: מתברר שהשב"כ ריגל אחרי הכנענים. חשיפה, באתר הארץ, 11 במרץ 2021
- משה מוסק, ההחלטה על הקמת גנזך המדינה, באתר הארכיון הציוני, בינואר 2022
- עידן ארץ, גנזת המדינה: "יש חור שחור בתיעוד של מדינת ישראל", באתר גלובס, 12 בינואר 2023
- סרט תדמית של ארכיון המדינה, מרס 2023: https://www.youtube.com/watch?v=ExQgKmC5uqU
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ החלפת שמו של "גנזך המדינה" ל"ארכיון המדינה", באתר ארכיון המדינה, 8 בנובמבר 2011
- ^ "מדי שנה מצטברים בגנזך המדינה תיקים בעובי כללי של 3 ק"מ", למרחב, 21 ביוני 1959
- ^ איריס חפץ, איך ארכיון נעלם? כמו תינוק, באתר "העוקץ", 24 ביולי 2013
- ^ דוד טברסקי, העדויות נחשפות - הציבור ישפוט, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 28 בדצמבר 2016
- ^ אלה לוי-וינריב, ילדי תימן: בארכיון המדינה יש חומרי משטרה שטרם נחשפו, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2018
- ^ גנזך המדינה במיקרופילם, קול העם, 22 בספטמבר 1965
- ^ מחשב בגנזך המדינה, למרחב, 2 בספטמבר 1970
- ^ שירות גלובס, ארכיון המדינה בירושלים ייפתח לאינטרנט באמצעות שדרוג לתצורת Web, באתר גלובס, 23 ביוני 2004
- ^ "החדשות - ארכיון המדינה הפסיק לחשוף חומרים". mako. 2017-07-28. נבדק ב-2018-06-05.
- ^ היועץ המשפטי חוסם את ארכיון המדינה, באתר www.news1.co.il
- ^ "שינוי מדיניות החשיפה". ארכיון המדינה. נבדק ב-2018-06-05.
- ^ "הדליפה הגדולה". ynet. 2017-08-20. נבדק ב-2018-06-05.
- ^ עופר אדרת, הגישה למסמכים המקוריים בארכיון המדינה נחסמה, והחוקרים חוששים לגורל המחקר, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2016
- ^ "ארכיון המדינה: צעד קדימה, שניים אחורה - עקבות". עקבות. נבדק ב-2018-06-05.
- ^ עופר אדרת, מסווג ביותר לנצח: תיקי הארכיון שעדיין מוסתרים מעיני הציבור, באתר הארץ, 4 באפריל 2021
- ^ עופר אדרת, בג"ץ: חשיפת מסמכי פעילות שב"כ במעברות עשויה להסב נזק לביטחון המדינה, באתר הארץ, 7 באפריל 2021
- ^ עופר אדרת, ארכיון המדינה מתכנן לפרסם מאות מיליוני מסמכים בעזרת בינה מלאכותית, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2020
- ^ גנזך המדינה כונס בבניין ראש הממשלה, דבר, 9 בינואר 1963
ה"ניירת" הרבה תדרוש בקרוב הרחבת מקום גנזר המדינה, למרחב, 9 בינואר 1963 - ^ יוקם בנין מיוחד לגנזד המדינה, למרחב, 31 ביולי 1964
- ^ מבנה מרכזי לגנזך המדינה ולארכיון הציוני יוקם בירושלים, דבר, 15 בפברואר 1966
- ^ עופר אדרת, ההיסטוריה של מדינת ישראל מקופלת ב-150 אלף ארגזים, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2012
- ^ ניר חסון, בניין גנזך המדינה פעל ללא היתר, ונסגר, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2012
- ^ מרכז המבקרים של ארכיון המדינה, באתר אתר ארכיון המדינה
- ^ ד"ר אלכסנדר ביין – גנז המדינה, למרחב, 7 באוגוסט 1956
- ^ אורי דרומי, "מקצועיות ללא פשרות" בארכיון המדינה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2006
- ^ עופר אדרת, לראשונה: אשה נבחרה לעמוד בראש ארכיון המדינה, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2018
