הענק מקרדיף

הענק מקרדיף (באנגלית: Cardiff Giant) הוא השם בו ידועה מתיחה מפורסמת מההיסטוריה של ארצות הברית, שבמסגרתה זויף שלד של ענק והוצג באוקטובר 1869. כממצא ארכאולוגי של ענק מאובן.

ב-5 באוקטובר 1869 חופרי בארות שחפרו באר באדמתו של איכר בשם ויליאם ניואל בקרדיף (ניו יורק) גילו שלד ענק. השלד, שגובהו 3 מטרים, זוהה כשלד של ענק. ויליאם ניואל הקים אוהל מעל התגלית וגבה דמי כניסה ממבקרים, שבאו לראות את התגלית, הידועה כיום בשם "הענק מקארדיף". מחיר הכניסה נקבע בתחילה ל-25 סנט ולאחר מכן, בעקבות הביקוש הגדול, הועלה ל-50 סנט.

עד נובמבר 1869, יותר משנים עשר אלף מבקרים כבר באו לראות את הענק. התגלית המדומה נרכשה תמורת 37,500 דולר והועברה לעיר סירקיוז לתצוגה ציבורית. חרף דבריהם של שאנדרו דיקסון וייט ולאחר מכן עותניאל מארש, פליאונטולוג בולט באוניברסיטת ייל, שבאו בתורם לראות את "התגלית" ושניהם הכריזו עליה כמתיחה, השלד המשיך במסע הניצחון שלו לבוסטון, שם הכריז המשורר המפורסם ראלף וולדו אמרסון לאחר שראה אותו כי הוא "עתיק ללא ספק".

ב-14 בדצמבר 1869 הודה ג'ורג' האל, גיסו של ויליאם ניואל, כי הוא אבי המתיחה. האל הגה את הרעיון לאחר דיון נוקב במיוחד עם כומר מתודיסטי בשם טורק, שטען כי הענקים המוזכרים בספר בראשית אכן היו קיימים. האל, שהיה אתאיסט, אמר מאוחר יותר, כי בילה את הלילה "בתהייה מדוע אנשים מאמינים לסיפורים המדהימים האלה על ענקים בתנ"ך, כשלפתע חשבתי לעשות ענק מאבן ולהציג אותו כאדם מאובן". האל ציין כי השלד המדומה נחצב מגוש גבס בשיקגו ואז הוכה בפטיש ונגרמה לו התיישנות מדומה עם חומצה בטרם הועבר לקרדיף. האל וניוול קברו אותו בנובמבר 1868, וניוול המתין שנה לפני שביקש מהחופרים לחפור באר במקום שבו נקבר הפסל.

למרות הודאה זו, הציע פ.ט. ברנום להאל וניוול 50,000 דולר, כדי לקנות את השלד המדומה לתצוגה ציבורית בניו יורק. לאחר שסירבו, הכין ברנום עותק של השלד המדומה, והתערוכה בניו יורק זכתה להצלחה גדולה. האל וניוול שקלו לזמן קצר לתבוע את ברנום על פלגיאט, אך ויתרו. אף על פי שהענק מקרדיף הוכר כעת כזיוף מפוברק, אלכסנדר מקוורטר, פרופסור בקולג' ייל, אמר כי מדובר בפסל עתיק, עם עקבות של פוליכרומיה, ושעליו זיהה כתובת פיניקית הקשורה לאטלנטיס.

בשנת 1948, מוזיאון האיכרים בקופרסטאון, ניו יורק, רכש את השלד המדומה של הענק מקרדיף, הוא עדיין מוצג שם. העותק של ברנום שמור במוזיאון המכני המופלא של מרווין ליד דטרויט.

בתרבות

מרק טוויין כתב סיפור על שיחה עם רוח המת של הענק מקרדיף. ז'ול ורן, שביקר באותן שנים בארצות הברית, כתב סיפור בשם Le Humbug (ההונאה) על הונאה גדולה המבוססת על מציאה של שלד ענק. הסיפור של ורן פורסם על ידי בנו לאחר מותו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הענק מקרדיף בוויקישיתוף

A Ghost Story סיפור של מרק טוויין על הרוח של ענק קרדיף (באנגלית)