גנבה ספרותית
גנבה ספרותית (בלועזית: פְּלַגְיָאט) היא שימוש לא ראוי או גנבה של מילים, מחשבות, רעיונות וביטויים של אדם אחד והצגתם כשייכים לאחר.[1] לעיתים יש הרואים את תופעת הפלגיאט כשקולה להפרת זכויות יוצרים, אולם השתיים נבדלות זו מזו בשני עקרונות מרכזיים[2]: האחד, בעוד שזכויות יוצרים מגינות על צורת הביטוי ולא על הרעיון עצמו, ביצוע גנבה ספרותית משמעותו שימוש ברעיון גם כאשר צורת הביטוי שונה. השני, זכויות יוצרים חלות לתקופה מוגבלת לאחר מות בעליהן, אך העתקת יצירה על ידי אדם והצגתה כשייכת לו לעולם תיחשב כגנבה ספרותית.
הגנבה הספרותית נפוצה במגוון תחומי היצירה, כגון: מוזיקה, תיאטרון, ספרות, עיתונאות ואקדמיה.
יש מקרים בהם הגנבה הספרותית היא לא מודעת, אצל אנשים הסובלים מקריפטומנזיה, הפרעת זיכרון, שמקשה על הסובלים ממנה להבדיל בין דברים שהגו בעצמם ובין דברים שקראו או שמעו.
הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי הציע ב-1946 תחת המילה פלגיאט את המילה גְּנובֶת (במשקל פסולֶת) – ותחת פלגיאטור גנבר, אולם הצעותיו אלה לא קנו להן אחיזה.[3]
מקור המונח פלגיאט
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשיו של המונח פלגיאט טמונים במילה הלטינית Plagiarius, אשר משמעותה חוטף.[4] מילה זו שימשה עד שלהי המאה ה-17 לתיאור מעשי חטיפה של ילדים ועבדים לצד ציון מעשי גנבה ספרותית.[5] לדעת ההיסטוריונים, השוואת פעולת הגנבה הספרותית לגנבת העבד/הילד מלמדת על החשיבות הרבה שיוחסה ליצירה האמנותית וממחישה את תפיסת חומרת המעשה.
גנבה ספרותית במהלך ההיסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי הביניים כותבי שירים ופיוטים ניסו להתגבר על תופעה זו, באמצעות הצפנת שמם ביצירה. המקובל ביותר היה שימוש באקרוסטיכון - התחלת כל בית של השיר באות מהשם (לדוגמה - הפיוט לכה דודי).
ברנסאנס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת הרנסאנס השתפר מאוד מצבם של המשוררים והסופרים, כיוון שהאמנות עלתה למעמד חדש ועליון. הגנבה הספרותית בתחומים אלו הייתה מאוד לא מקובלת, ונחשבה לבגידה באמון הבסיסי בין אמן ואמנותו. לעומתם, המחזאים סבלו מבעיה קשה עוד יותר, היות שהגנבה הספרותית לא רק שהייתה חוקית אלא גם מקובלת, וכל תיאטרון היה מעלה אילו הצגות שרצה, שחלקן נכתבו על ידי מחזאי הבית, וחלקן נכתבו על ידי מחזאים זרים. להקות רבות לא עסקו בכתיבה כלל אלא רק העתיקו מלהקות אחרות. כדי למנוע העתקות, צריך היה כל מחזאי לכתוב את המחזה כך שיתאים בדיוק ללהקתו, ובכך להקשות על להקות אחרות להציגו. אצל ויליאם שייקספיר לדוגמה, אפשר לראות איך במחזות שונים הדמויות מקבילות זו לזו, ותפקידו של שחקן אחד הותאם לדמויות רבות במחזות שונים. רבים ממחזותיו של שייקספיר, כמו "הסוחר מוונציה", "המלט", ו"הנרי הרביעי" היו נחשבים כיום לגנבה ספרותית, כיוון שישנו שימוש רב בנושאים, בדמויות (ג'ון פלסטף, למשל, ב"המלך הנרי הרביעי", הוא דמות שנגנבה מן המחזאות האיטלקית) ואפילו בטקסטים שנכתבו על ידי מחזאים קודמים.
בתקופת המהפכה התעשייתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד השינויים העיקריים של המהפכה התעשייתית הוא המצאת זכויות היוצרים. בזמן שהומצא גם הפטנט הומצאו זכות היוצרים על כל קניין רוחני. על כן נעשו אותן גניבות בלתי חוקיות, ועל אף שהן המשיכו להתקיים מספרן קטן בצורה משמעותית. בבריטניה למשל כמעט שלא היו גניבות ספרותיות באותה עת.
גנבה ספרותית בעידן המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעידן המודרני התופעה חוזרת להתפשט, כיוון שקלות הפרסום וכמות יצירות אדירה מביאים לכך שהסיכוי להיתפס קטן מאוד. רשת האינטרנט מגבירה עוד יותר את זמינות התופעה, מכיוון שבעזרתה ההעתקה נעשית בקלות, ופרסום היצירה נוח מאוד. גם הקושי באכיפת החוק באינטרנט מקל על כך.
קונספירציות ותאוריות קשר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף, ואולי בגלל הקלות של ההעתקה, נוצרו עשרות קונספירציות בקשר ליצירות מסוימות, בטענה שהן מועתקות. דוגמה בולטת לתופעה זו היא סדרת הספרים "הארי פוטר" של הסופרת ג'יי קיי רולינג. בעבר נטען שהסופרת העתיקה אלמנטים רבים בספרה מספר אחר לא מוכר. כמו כן דובר על דמיון רב בין ספרה לבין סדרת הקומיקס של ניל גיימן (The Books of Magic). ניל גיימן עצמו הכריז שלדעתו הדמיון בין הספרים מקרי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקס ליבריס, מאת: אן פדימן: וידויים של קוראת מצויה, מאנגלית:יואב הלוי ורוני אמיר, אחוזת בית (הוצאה לאור), תשס"ו, עמ' 105–113
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גניבה ספרותית בעידן האינטרנט
- על גניבה ספרותית בספרות מעריצים
- דוד אסף, 'גנב, גנב!', גניבות ספרותיות בתיאטרון ואחריתן, דווקא 4 (תשס"ח), עמ' 8–9.
- מיה סלע, ואל ספרה תשוקתך, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2011
- נועה מנהיים, סופרים וגנבים - מסע בעקבות ההיסטוריה של הגניבה הספרותית, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2012
איתמר זהר, בין חיקוי למחווה | האם גניבה מוזיקלית היא בכלל דבר רע?, באתר הארץ, 9 במרץ 2015- בן סיסריו, הניו יורק טיימס, השיר של אד שירן נשמע לכם מוכר מאיפשהו? אתם לא לבד, באתר הארץ, 14 באפריל 2019
- עדות שמיעה, באתר גלובס, 7 ביולי 2016
- נועה מנהיים, הגניבה החצופה של רומנים רומנטיים היתה רק ההתחלה של הסיפור המוזר הזה, באתר הארץ, 4 ביולי 2019
- גנבה ספרותית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גניבה ספרותית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Merriam-Webster's Online Dictionary: Plagiarizing
- ^ Snapper, J. W. (1999). On the web, plagiarism matters more than copyright piracy. Ethics and Information Technology, 1, 127-136
- ^ יצחק אבינרי, יד הלשון, יזרעאל, 1964, עמ' 465
- ^ Online Etymology Dictionary: Plagiarism
- ^ Garfield, E. (1980). From citation amnesia to bibliographic plagiarism. Current Contents, 23, 5-9.
