פרובינציית פנסילבניה
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה |
אנגלית  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אמריקה הצפונית | ||
| היסטוריה | |||
| תאריכי הקמה |
4 במרץ 1681 | ||
| תאריכי פירוק |
12 בדצמבר 1787 | ||
| ישות קודמת |
 הולנד החדשה | ||
| ישות יורשת |
 פנסילבניה  דלאוור | ||
  | |||
.svg)
הפרובינציה של פנסילבניה, הידועה גם בשם מושבת פנסילבניה, הייתה מושבת קניין צפון-אמריקנית שניתנה לוויליאם פן ב-1681 על ידי צ'ארלס השני מלך אנגליה. המושבה הוקמה כמושבת קווייקרים ונמנית עם שלוש עשרה המושבות האמריקניות שמרדו בכתר הבריטי. כאשר הוקמה ארצות הברית, המושבה הפכה למדינת פנסילבניה.
המושבה הייתה "ללא מצודות, ללא חיילים, ללא מיליציה ואפילו ללא נשק". במהלך המלחמות והטבח של המתיישבים הלבנים אלה באלה ובאינדיאנים, הקווייקרים לא נפגעו, הנשים לא הוטרדו, הגברים לא עונו ואיש לא נטבח למוות.
כאשר פרצה מלחמת העצמאות נהרגו מספר מתיישבים לבנים, אך רק שלושה קווייקרים, שבניגוד לאמונתם בחרו להחזיק בנשק לשם הגנה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם פנסילבניה מורכב משם המשפחה של המייסד ויליאם פן ומהמילה הלטינית silva. באותה תקופה היו הבדלים בין המלך הבריטי צ'ארלס השני לוויליאם פן בכל הנוגע למתן שמות. פן רצה לקרוא למושבה רק סילבניה בגלל עושרה ביערות, אבל המלך צ'ארלס השני שם את פן לפני סילבניה לזכרו של אביו של ויליאם פן, האדמירל סר ויליאם פן, שכבש את ג'מייקה מטעם הכתר הבריטי.
חוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי חוקת פן, שהתקבלה ב-1682, המחוז נשלט על ידי מושל, הבעלים (פן), מועצת מחוז בת 72 חברים ואספה כללית. לאספה הכללית, שתורגמה גם כאספה המחוזית של פנסילבניה, הייתה השפעה מועטה למרות גודלה. חוקת המושבה תוקנה ב-1683, 1696 ו-1701. הגרסה האחרונה ידועה גם בשם אמנת הזכויות והייתה בתוקף עד המהפכה האמריקאית. פרובינציית פנסילבניה היה אחת משלוש עשרה המושבות בצפון אמריקה שהכריזו על עצמאות ב-1776 ונפרדו מממלכת בריטניה הגדולה. המהפכנים כתבו חוקה חדשה המבוססת על עקרונות מגילת העצמאות, ולאחר מכן הוקמה אספה כללית חדשה עם יותר זכויות. מדינת פנסילבניה האמריקאית של היום נוצרה על פי החוקה.
מערכת יחסים עם אינדיאנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקת 1682 חייבה יחס הוגן לאינדיאנים. זה הביא ליחסים טובים משמעותית עם השבטים לני לנאפ וסוסקהאנוק שנכחו שם מאשר למושבות אחרות. ויליאם פן ויורשיו התייחסו לתושבים בכבוד ושילמו להם כסף ברצון עבור אדמותיהם שהוחרמו. בנוסף, שליטי פנסילבניה לא שלחו חיילים למלחמות האינדיאנים של הממלכה האנגלית.
בשנת 1737, היחסים קיבלו תפנית שלילית כאשר ממשלת המחוז הפעילה התחייבות אמנה לכאורה מצד הילידים שכללה מכירה או שחרור של קרקע למושבה, שהחלה בנהר דלאוור ולפי אמנה מזויפת הייתה אמורה להסתיים "כמה מערבה שיכול אדם ללכת ביום וחצי". ממשלת המחוז דאז בחרה את שלושת הרצים המהירים ביותר במושבה ונתנה להם לרוץ בשביל שתוכנן מראש ונחקר בעבר על מנת להשיג כמה שיותר אדמה. השביל התחיל בהתפצלות נהר דלאוור ונהר ליהי והיה כל כך מתיש שרק אחד הרצים הגיע לקו הסיום במרחק 110 ק"מ. הצ'יפים האינדיאנים האמינו ש-60 ק"מ זה הכי רחוק שאדם יכול ללכת בזמן הזה. אולם המרחק שעבר חילק את אזורי שני השבטים, ונציגי המושבה ביקשו מהילידים לפנות מיד את השטח הנמכר, שהיה בגודל של רוד איילנד (כ-4900 קמ"ר). בני לנאפה ביקשו תמיכה משבט האירוקוי, משום שכנראה הולכו שולל על ידי השליטים הקולוניאליים. עם זאת, הם כרתו בעבר הסכם עם ג'יימס לוגאן, נשיא המועצה, שבו הבטיחו האירוקוי תמיכה בקולוניאליסטים. בני לנאפ ניסו לשווא במשך 19 שנים להחזיר את אדמתם. אירועים אלו ידועים כיום בשם הרכישה בהליכה.
