וסילי ליוואנוב

וסילי ליוואנוב
Василий Борисович Ливанов
לידה	19 ביולי 1935 (בן 88); מוסקבה
שם לידה	Василий Борисович Ливанов
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
תקופת הפעילות	מ-1959
עיסוק	במאי
מקום לימודים	Moscow Academic Art Liceum (1954); המכון לתיאטרון על שם בוריס שצ'וקין (1958); Top Courses for Scriptwriters and Film Directors (1966) ;
בן או בת זוג	Elena Livanova
פרסים והוקרה	אביר מסדר האימפריה הבריטית
	http://www.221b.ru
	פרופיל ב-IMDb

וסילי בוריסוביץ' ליוואנוב (ברוסית: Василий Борисович Ливанов;‏ נולד ב-19 ביולי 1935) הוא שחקן, במאי, תסריטאי וסופר רוסי. את עיקר פרסומו קיבל בזכות משחקו בסדרה הרפתקאותיהם של שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון, בו גילם את דמותו של שרלוק הולמס ובשנת 2006 אף קיבל על כך את אות מסדר האימפריה הבריטית^[1]. בשנת 1988 הוענק לו תואר אמן העם של רוסיה הסובייטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליוואנוב הוא בנו של השחקן בוריס ליוואנוב, ונכדו של השחקן ניקולאי איזוולסקי. אמו יבגניה הייתה "אחת הנשים היפות ביותר במוסקבה^[^{דרוש מקור]}". בין המבקרים הקבועים בבית משפחת ליוואנוב נמנו בוריס פסטרנק, אלכסנדר דובז'נקו וניקולאי צ'רקסוב.
כבר בשנות לימודיו נכר בו השילוב של אינטליגנציה, שנינות רגשית, ורומנטיקה.
בין השנים 1966 ל-1973 עבד באולפני סויוזמולטפילם. במהלך עבודתו דיבב כשלוש מאות דמויות, ביניהן קרלסון, התנין גֶנַה מצ'בורשקה, ויחד עם יורי אנטין יצר את הסרט המצויר "הנגנים של ברמן".
בשנת 1988 הוענק לו תואר אמן העם של ברית המועצות. ב-15 ביוני 2006 העניק לליוואנוב שגריר בריטניה במוסקבה את אות מסדר האימפריה הבריטית על משחקו בסדרה הרפתקאותיהם של שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון שבזכותו הוכרז כ"שרלוק הולמס הטוב ביותר בכל הזמנים".

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לילנה (1949), העובדת בהנפשה. לזוג שלושה ילדים — אנסטסיה (1963), בוריס (1974) וניקולאי (1984); ושלושה נכדים.

ב-2009 הורשע בנו בוריס בהריגה בהיותו שיכור ונידון ל-9 שנות מאסר.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס על שירות מיוחד לאומה - 2005^[2] על "תרומה גדולה לפיתוח הקולנוע"
אות מסדר האימפריה הבריטית - 2006 על היותו "שרלוק הולמס מן הטובים ביותר בכל הזמנים"^[3]
תואר אמן העם של ברית המועצות - 1988

עובדות מעניינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את קולו הייחודי קיבל ליוואנוב לאחר משחקו בסרט "המכתב שלא נשלח", בו הכריח הבמאי מיכאל קאלאטוזוב את השחקנים לצעוק בקור של-40 מעלות וכתוצאה מכך קרע ליוואנוב את מיתרי גרונו. לאחר שעבר טיפולים רפואיים להחזרת קולו התברר שהוא שב לדבר, אך עם צרידות ייחודית שמהווה את אחד מסמליו המסחריים.