שרלוק הולמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמותו של שרלוק הולמס בקולנוע בסרט משנת 1946

שרלוק הולמס (אנגלית: Sherlock Holmes) הוא דמות ספרותית, הגיבור והדמות הראשית של סדרת הספרים הבלשית פרי יצירתו של סר ארתור קונאן דויל.

ביוגרפיה דמיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון

על פי סיפור העלילה, שרלוק הולמס הוא בלש פרטי וסוכן חשאי[1] המפענח פרשיות סבוכות בעצמו או מסייע למשטרה ולשירות המודיעין הבריטי, בו עובד אחיו הבכור, מייקרופט הולמס[2], לפתור תעלומות ומקרי רצח שונים.

עיקר ייחודו של הולמס הוא חוש התבוננות שמאפשר לו להבחין בפרטים החשובים, ו"יכולת היקש", שמאפשרת לו להסיק מהן מסקנות מרחיקות לכת. על פי תפיסתו יש רק כמות מסוימת של ידע שיכול אדם לצבור, לכן הוא מרכז את מאמציו בכיוונים מהם הוא עתיד להפיק את התועלת הרבה ביותר. הולמס מתפאר לעתים במחקר שביצע, בו סיווג עשרות סוגים של אפר. שיטות מחקר דומות לאלו סייעו לו רבות בחקירותיו. גישתו לחקירות מאופיינת באמירה, כי כאשר אתה שולל את הבלתי אפשרי מה שנותר גם אם היותו בלתי סביר, חייב להיות האמת‏[3].

דמותו של שרלוק הולמס מבוססת על דמותו של אדם אמיתי, פרופסור שלימד את הסופר ארתור קונאן דויל בשם ג'וזף בל (Joseph Bell), אדם התואם גם את מראהו החיצוני של שרלוק הולמס כדמות גבוהה וגרומה. בעת קריאת סיפורי שרלוק הולמס אין הקורא אמור בדרך כלל לנחש מי העבריין, מכיוון שלא ניתנים לקורא די רמזים כדי לפתור את התעלומה. משום כך האפשרויות העומדות בפני קונאן דויל לסיום הסיפור רבות יותר מאשר אלו העומדות בפני סופרים דוגמת אגאתה כריסטי, אשר מגבילים את עלילת ספרם בכך שהם יוצרים מסגרת מצומצמת של חשודים אפשריים (למשל, בטירה אליה הוזמנו מספר אנשים לארוחת ערב). אצל שרלוק הולמס מסתיימת החקירה פעמים רבות בכך שהוא מספק לחוקרי הסקוטלנד יארד תיאור מדוקדק של העבריין והם אלה שלוכדים אותו.

חברו הטוב של הולמס, ד"ר ווטסון, המתפקד כרושם תולדותיו, משמש לעתים קרובות להבהרת העלילה כאשר ווטסון מבקש מהולמס להסביר את ההיקשים הלוגיים בהם נקט. הולמס התגורר בלונדון, ברחוב בייקר 221 ב', כתובת שלא הייתה קיימת בזמן כתיבת הסיפורים. עד שנת 2002 שכן בכתובת זו סניף בנק, אך בסמוך לו (ברחוב בייקר מס' 239) נמצא מוזיאון שרלוק הולמס. כמו כן, בקצה הרחוב ישנה תחנת רכבת תחתית בשם תחנת רחוב בייקר (Baker Street Station) שבה מעטרות צלמיות פרופיל של הולמס את קירות התחנה.

חדר במוזיאון שרלוק הולמס ברחוב בייקר בלונדון

הולמס הינו צלף מיומן‏[4] הבקי בשימוש באקדח[5] ובאמנות הלחימה הידועה בשם בריטסו. בנוסף הולמס הינו אמן התחפושות ולאורך הספרים והסיפורים משנה את מראהו פעמים רבות באמצעות מלבושים שונים וכלי איפור כדי להונות את יריביו ולהתגבר עליהם‏[6].

קונאן דויל לא היה מרוצה מהפופולריות אשר לה זכו ספרי הולמס, ולכן החליט להמית את גיבורו הספרותי. בסיפור "הבעיה הסופית" הופיע לראשונה פרופסור מוריארטי, אשר היה האנטגוניסט בקו העלילה הראשי של סדרת הספרים ואויבו הגדול והמתוחכם ביותר של הולמס. הולמס סיפר עליו שהוא ראש ארגון פשע גדול, הקשור כמעט לכל פשע באנגליה, ובתמורה לכסף או לטובות אחרות, הארגון דואג לטובת הפושע או הפושעים, ומנקה אותם מכל פשע. בנוסף, הולמס סיפר שבמפגש שלו עם מוריארטי‏[5] הוא ראה שלפרופסור יש יכולות היקש ומחשבה מעולים‏[7], מה שהופך אותו ליריב הראשון של הבלש שבאמת משתווה לו. למרות איומיו של מוריארטי, סירב הולמס לנטוש את החקירה כנגדו‏[8] אנשיו של מוריארטי ניסו להרוג את הולמס מספר פעמים מפני שהוא מצא די ראיות לחשיפת ארגונו של מוריארטי. לאחר שהולמס הביא את כל הראיות לידי המשטרה, הוא נסע עם שותפו, דוקטור ווטסון, אל מפלי רייכנבאך, אך מוריארטי עקב אחרי הולמס עד לשם והתעמת איתו. הולמס הלך לעבר המפלים, ושם הוא נאבק עם מוריארטי עד שנפל יחד איתו אל המפלים ושניהם מתו יחדיו‏[9].

ציבור הקוראים לא השלים עם מותו של הולמס והפעיל לחץ על קונאן דויל, אשר נכנע לדעת הקהל של קוראיו והשיב את הולמס לחיים בסיפור "הרפתקת הבית הריק". הוא מצא מוצא מן הסבך בהסבירו כי בשיטת היאבקות יפנית מיוחדת, הצליח שרלוק הולמס להפיל את מוריארטי לתוך אשד רייכנבך שבקרבת העיירה מיירינגן, והלה נהרג ואילו הולמס נותר בחיים‏[10]. אנשי מיירינגן הקימו פסל לזכרו של שרלוק הולמס, ורבים התיירים שממשיכים לפקוד אותו. העירייה אף קבעה לוח ארד למרגלות האשד, ובו מתוארת דמותו של שרלוק הולמס, וחקוקה כתובת המציינת את המאבק בינו ובין מוריארטי. כמו כן, בעיירה פועל 'מוטל שרלוק הולמס', וכל אחד מ-21 החדרים קרוי על שם אחת הדמויות בספריו של קונאן דויל. בלב אדינבורו מצויה אנדרטה לארתור קונאן דויל, המעוצבת לפי תבניתו של שרלוק הולמס.

הולמס זכה להערכה רבה מצד הנעזרים בשירותיו ובהם הסקוטלנד יארד והמודיעין הבריטי. ב"הרפתקת ששת הנפוליאונים"‏[11] הוא אחד מהמקרים הבודדים שבהם הולמס מתואר במצב של התרגשות, לאחר שלסטרייד אומר לו:

Cquote2.svg

ובכן, ראיתיך מטפל במקרים רבים מאוד, מר הולמס, אבל אינני חושב שראיתי מימי מלאכת-אמן מצוינת כל כך כמו במקרה הזה. איננו מקנאים בך בסקוטלנד יארד. לא, אדוני, אנו גאים בך מאוד, ואם תבוא מחר אל המטה, לא יהיה אדם - החל בזקן המפקחים וכלה בשוטר הצעיר ביותר - שלא ישמח ללחוץ את ידך.

Cquote3.svg

בסיום החקירה שניהל, "פרשת תוכניות ברוס- פרטינגטון", בעבור הביון הבריטי הוענק לו שי מאת המלכה[12]. גם בסיפור האחרון שפרסם קונאן דויל אודות הבלש, "הקידה האחרונה", עסק הלה, ערב מלחמת העולם הראשונה בלכידת מרגל גרמני בעבור הביון הבריטי.

היכרות עם הולמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הראשון בסדרה, "חקירה בשני", פוגש ד"ר ג'ון ה. ווטסון את שרלוק הולמס דרך מכר משותף. ווטסון, קצין ורופא בצבא הבריטי בדימוס‏[13], אשר שירת בחיל הרגלים ברגימנט קלעי נורת'אמברלנד המלכותי והינו לוחם מיומן, ותיק המלחמה האנגלו- אפגנית השנייה[14]. ווטסון נפצע ב-27 ביולי שנת 1880, בעת שלחם באפגניסטן בקרב מאיוואנד, בעת שסופח לרגימנט חיל רגלים אחר, רגימנט ברקשיר המלכותי, ועדיין יש בגופו קליע שלא הוצא, למרות זאת הדבר אינו משפיע על מהירות הליכתו ("אני עצמי נחשב קל רגליים" - כלבם של בני בסקרוויל, ישראל התשס"ח, עמ' 184). ווטסון מגלה התעניינות בתחומי עבודתו של הולמס ובשל היותו רווק, מחליט לשכור יחד עם הולמס חדרי מגורים ברחוב בייקר 221 ב', ושם הם גרו בשותפות עד לנישואיו של ווטסון.

ספרי הפרשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווטסון מעלה על הכתב עשרות פרשיות שחקר שרלוק הולמס, ומוציא אותם לאור בתור קובצי סיפורים קטנים. לא תמיד מרשה הולמס לווטסון לפרסם סיפור. למשל, כשעסק בפרשיית בית המלוכה ההולנדי, הולמס לא הרשה לו לכתוב דבר על המעשה, ויתרה מכך גם לא גילה לו על כך דבר. בסיפור "הבעיה הסופית", הסיפור בו לכאורה "מת" שרלוק הולמס, משאיר הולמס לווטסון מכתב, בו הוא אוסר עליו לפרסם פרטים על אופן "מותו", ומנחה אותו כיצד להרשיע את הפושע שעמו הוא מתעמת, פרופסור מוריארטי. ווטסון מגדיר את הולמס כ"אדם המצוין והחכם ביותר שהכרתי מעודי"‏[15]. לפי הסיפור נראה שבינו לבין הבלש ישנה חברות עמוקה מאוד, ושניהם מעריכים מאוד איש את רעהו‏[16].

מספרי שרלוק הולמס שכתב קונאן דויל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורה ראשונה של הרפתקאות שרלוק הולמס, 1892

אזכורים בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים רבים נכתבו כספרי המשך לסדרה המצליחה ובהם: "שרלוק הולמס מול דרקולה", ד"ר ג'קיל ומיסטר הולמס", "זכרונותיו של ווטסון". בסיפור "הבעיה הסופית" שפורסם ב-1893, נהרג הולמס בהיתקלות עם פרופסור מוריארטי. עלילת הסיפור מתרחשת בשנת 1891. קונאן דויל החזיר את הולמס לתחייה לאחר 8 שנים, ובאחד מסיפורי ההמשך מספר הולמס לווטסון בנונשלנטיות כי הוא טייל שנתיים בטיבט ובידר את עצמו בביקור בלהסה. בעקבות משפט זה, החליט ג'מיאנג נורבו להשלים את הפער וכתב את "המנדלה של שרלוק הולמס: השנים החסרות", בו מתואר מסעו של הולמס בהודו ובטיבט. מוריס לאבלאן, יוצר דמותו של ארסאן לופאן, הפורץ הנוצץ, נזקק לדמותו של שרלוק הולמס ליצירת עימות באחד מספריו, אך כדי שלא יואשם בגניבה ספרותית שיבש את השם להרלוק שולמס. בספר של לאבלאן הבלש מושם ללעג על ידי ארסאן לופאן ודבר זה עורר את זעמו של ארתור קונאן דויל. ספרו של מייקל שייבון, "פתרון סופי", הוא תעלומת רצח המתרחשת באנגליה בשנת 1944, ובפתרונה עוסק "הזקן", שמאפייניו רומזים לשרלוק הולמס.

סופרים ויוצרים רבים שאבו השראה מדמותו של הולמס והעזר כנגדו ד"ר ג'ון ווטסון. הסופר ג'ון לה קארה, למשל, העיד כי את ההשראה לדמותם של גיבורו ג'ורג' סמיילי ושותפו פיטר גוילאם שאב מגיבוריו של קונאן דויל‏[17].

עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעה להצגת תיאטרון בניו-יורק בשנת 1900

סיפוריו של שרלוק הולמס זכו לעיבודים רבים על הבמה, בקולנוע ובטלוויזיה. אלה חלק מהם:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על המחבר

סיפורי שרלוק הולמס

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארתור קונאן דויל, "שובו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק ב'", "הרפתקת הבית הריק", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 14, "אחר עברתי דרך פרס, שהיתי במכה וערכתי ביקור קצר אך מעניין אצל הח'ליף בחארטום, ואת מסקנותי העברתי למשרד החוץ".
  2. ^ ארתור קונאן דויל, "כל עלילות שרלוק הולמס - פרשת נזר התרשיש", "פרשת תוכניות ברוס- פרטינגטון", הוצאת זמורה ביתן, 1985, עמוד 168, "כאן עליך להתמודד בבעיה בין- לאומית חיונית. מדוע נטל קדוגן וסט את הניירות? היכן נמצאים הגליונות החסרים? איך הוא מת? איך הגיעה גופתו למקום שבו נמצאה? איך אפשר לטשטש את הנזק? הבא לי תשובה לכל השאלות האלו- ועשית בכך שרות רב לארצך".
  3. ^ ארתור קונאן דויל, "כל עלילות שרלוק הולמס - פרשת נזר התרשיש", "פרשת תוכניות ברוס- פרטינגטון", הוצאת זמורה ביתן, 1985, עמוד 168, "עלי להזכיר לך את האמת הנושנה: כאשר כל ההסברים האחרים מכזיבים- מה שאינו סביר חייב להיות האמת".
  4. ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הטקס של בני מסגרייב", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 335, "יתר על כן, מאז ומתמיד החזקתי בדעה שאימוני ירי באקדח הינם בילוי שנועד ללא ספק להתקיים תחת כיפת השמים, וכאשר הולמס, באחד מאותם מצבי רוח מוזרים שלו, היה מתיישב בכורסה, כשבידו אקדח בעל הדק רגיש ולצדו מאה כדורי אקדח, ומעטר את הקיר ממול בעזרת נקבי כדור בראשי התיבות הפטריוטיים V.R, הייתי משוכנע בוודאות גמורה שלא היה בכך כדי לשפר את מראה חדרנו ואת אווירתו".
  5. ^ 5.0 5.1 ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 452, "האמת היא, שבעת כניסתו חשתי מיד בסכנה האישית הגדולה האורבת לי. דרך ההצלה היחידה שהייתה פתוחה לפניו הייתה השתקתי. כהרף עין חטפתי את האקדח מן המגירה ותחבתי אותו לתוך כיסי. הבגד הסתיר אותו מן העין".
  6. ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 456, "איש הכנסייה הישיש הטה את פניו לעומתי. כהרף עין התיישרו הקמטים, האף התרחק מן הסנטר, השפה התחתונה הפסיקה לרטוט והפה חדל למלמל. העיניים ניצתו שוב, הדמות השפופה הזדקפה. מיד התמוטטה התחפושת כולה, והולמס הופיע בדמותו שלו".
  7. ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "אני מכיר כל מהלך במשחקך. אינך יכול לעשות דבר לפני יום שני. היה זה דו- קרב בינך לביני, מר הולמס. אתה מקווה להיא אותי לספסל הנאשמים. אני מבטיח לך כי לעולם לא אעמוד בתא הנאשמים. אתה מקווה להביס אותי. אני מבטיח לך כי לעולם לא תצליח להביס אותי. אם תהיה מספיק פיקח להביא עלי חורבן, היה בטוח כי גם אני אעשה זאת לך".
  8. ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "'חלקת לי מחמאות אחדות מר מוריארטי,' אמרתי. 'הרשה לי לחלוק גם לך מחמאה ולומר כי לו הייתי בטוח באפשרות הראשונה, הייתי מקבל בשמחה גם את האפשרות השנייה, למען טובת הציבור".
  9. ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 456, "בדיקה של מומחים אינה מותירה מקום לספק בכך שמאבק אישי בין שני הגברים הסתיים- כפי שניתן היה לשער במצב כזה- בצניחתם מטה, לפותים זה בזרועותיו של זה. כל המאמצים למצוא את גופותיהם עלו בתוהו, ושם, עמוק בתוך היורה מטילת המורא של מים גועשים וקצף תוסס, ישכבו לעד הפושע ואלוף החוק הגדולים בדורם".
  10. ^ ארתור קונאן דויל, "שובו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק ב'", "הרפתקת הבית הריק", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 12, "כשהגעתי לקצה מצאתי את עצמי בין המצרים. הוא לא שלף כל נשק, אך נחפז לעברי וכרך את זרועותיו הארוכות סביבי. הוא ידע כי משחקו שלו כבר הסתיים, ולא רצה אלא לנקום בי. התנודדנו יחד על דפת המפל. אבל אני, כזכור, יודע בריטסו- שיטת ההיאבקות היפנית- שהועילה לי לא פעם בעבר. השתחררתי מאחיזתו, והוא התנודד נואשות בזעקה איומה במשך שניות ספורות ופילח את האוויר בשתי ידיו. חרף כל מאמציו לא הצליח להשיב לעצמו את שיווי המשקל וצנח למטה. רכנתי מעבר לשפה וראיתי אותו נופל הרחק- הרחק. לבסוף פגע בסלע, דילג מעליו וצלל אל תוך המים".
  11. ^ במהדורה שתורגמה על ידי שלומית קדם ואורלי דינצמן
  12. ^ ארתור קונאן דויל, "כל עלילות שרלוק הולמס - פרשת נזר התרשיש", "פרשת תוכניות ברוס- פרטינגטון", הוצאת זמורה ביתן, 1985, עמוד 175, "שבועות מספר לאחר מכן נודע לי בדרך מקרה, שחברי בילה יום בוינזדור, וחזר משם כשברשותו סיכת- עניבה ובה משובצת אבן ברקת נהדרת. כששאלתיו אם קנה אותה, השיב שזאת מתנה מגברת נעלה מסוימת, ששיחק מזלו לבצע למענה שליחות פעוטה.".
  13. ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הטקס של בני מסגרייב", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 335, "שירותי הקשה והפרוע באפגניסטן, בנוסף על נטייה בוהמית הטבועה בי, גרמו לי לנהוג ברשלנות יתרה שאינה יאה לאיש רפואה".
  14. ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "תעלומת עמק בוסקומב", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 78, "חיי הצבא באפגניסטן לימדו אותי, לפחות, להיות נוסע זריז ומיומן. צורכי היו פשוטים ומעטים, וכעבור זמן קצר מזה שנקבתי, כבר ישבתי בכרכרה שכורה ומזוודתי לצדי".
  15. ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 463.
  16. ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "שערורייה בבוהמיה", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 21, "לא ולא, דוקטור, הישאר במקומך. בלי בוזוול- שלי אני אבוד".
  17. ^ ג'ון לה קארה, "הקדמה:אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונאן דויל, אריה ניר הוצאה לאור, 2008, עמודים 8–9, "אין פלא אפוא שצימודם של הולמס ווטסון הוליד יותר חקיינים מכל צמד ספרותי אחר. דרמות שוטרים בנות-ימינו שואבות מהם בלי הפסק. הם אחראים בלעדיים כמעט לסרטי הצמד-חמד. המותחן המודרני היה אבוד בלעדיהם. בלי שרלוק הולמס, האם הייתי ממציא אי-פעם את ג'ורג' סמיילי? ובלעדי ד"ר ווטסון, האם הייתי נותן אי-פעם לסמיילי את העזר-כנגדו פיטר גילם? הייתי רוצה לחשוב שכן, אבל אני מטיל בכך ספק גדול".