ורקליאני
 סמל ורקליאני | |
 | |
| ארמון בוורקליאני | |
| מדינה |
 לטביה |
|---|---|
| מחוז | ורקליאני |
| תאריך ייסוד |
1928  |
| שטח | 5.33 קמ"ר |
| גובה | 107 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 1,693 (1 בינואר 2023) |
| ‑ צפיפות | 367.73 נפש לקמ"ר (2016) |
| קואורדינטות | 56°36′N 26°45′E / 56.600°N 26.750°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| www.varaklani.lv | |
  | |
ורקליאני (בלטבית: ⓘ?; ביידיש: וארקליאן) היא עיירה במזרח לטביה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
ורקליאני נזכרת לראשונה בשנת 1226. בשנת 1928 הוענקו ליישוב זכויות עיר.
יהודי ורקליאני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1897 היוו היהודים כ-75% מאוכלוסיית ורקליאני. בשנת 1935 נמנו בוורקליאני 950 יהודים, כ-60% מכלל תושביה, ופעלו בה שלושה בתי כנסת, תלמוד תורה, וכן חוגים ציוניים. פעילות זו הופסקה עם כניסת הסובייטים לאזור בשנת 1940. בתקופה זו הגיעו לעיירה פליטים יהודים.
עם פרוץ מבצע ברברוסה, בסוף יוני 1941, נכנסו לעיירה הגרמנים, ועד מהרה הטילו על יהודי המקום גזירות שונות, ובהן החרמת רכוש, העסקה בעבודות כפייה משפילות, וריכוז בגטו.
ב-4 באוגוסט 1941 רוכזו כ-540 יהודי הגטו שבעיירה, ונרצחו בבורות ירי שכרו בעצמם בבית העלמין היהודי בעיירה. בחודשים שלאחר מכן ערכו הגרמנים מצוד אחר יהודים מומרים בעיירה, והוציאו אותם להורג. טרם נסיגתם, ציוו הגרמנים על איכרים מקומיים לשרוף את גופות הנרצחים שבבורות הירי בעיירה.
הוריו של שלום חנוך ואמו של חנן יובל עלו לארץ מוארקליאן בשנות ה-30.
לאחר המלחמה חזרו לעיירה כ-20 משפחות יהודיות שהספיקו להימלט מזרחה טרם כניסת הגרמנים. במהלך שנות ה-50 וה-60 הקהילה היהודית בוארקליאן חדלה להתקיים עקב הגירת המשפחות לריגה ודווינסק, משם רובן ככולן עלו ארצה בשנות ה-70. כיום נותר בוארקליאן יהודי אחד בלבד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ורקליאני- ורקליאני (Varaklani), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "ורקליאני", באתר JewishGen (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), ורקליאני, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1024–1025), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
