חמירא סכנתא מאיסורא
חמירא סכנתא מאיסורא (עברית: חמורה סכנה מאיסור) הוא כלל הלכתי[1] הקובע שהלכות הנוגעות לבריאות הגוף ולקיום החיים הפיזיים, חמורות יותר מהלכות הנוגעות לעניינים רוחניים. חומרה זו מתבטאת, בין השאר, בכך שבנוגע להלכות המוגדרות כ"איסורים" הולכים אחרי הרוב, גם במקרים בהם משמעות הדבר היא להקל. זאת בניגוד לעניינים הנוגעים לחיים הגשמיים - שם פוסקים לחומרה בכל מקרה.
בדיני ביטול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד שבדיני ספק הולכים באופן כללי אחר רוב, ואומרים שהמועט בטל ברוב בדברים שיש בהם משום סכנת נפשות או שעלולים להזיק לגוף, נחלקו אחרונים: יש שסוברים כי גם בזה הולכים אחר הרוב[2], אך רוב האחרונים סוברים שאין הולכים אחר הרוב, שכן חמירא סכנתא מאיסורא, ויש להתייחס להכול כאילו הוא מסוכן[3].
דין כל דפריש מרובא פריש כתבו אחרונים שלא אומרים אותו בדברים שיש בהם משום סכנה, ולכן תמיד יש להחמיר ולהתייחס לפורש כאילו הוא מהמיעוט שיש בו סכנה[4].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שיעור של הרב אשר וייס בנושא חמירא סכנתא מאיסורא, באתר קול הלשון
- מאמרים בנושא חמירא סכנתא מאיסורא, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף י', עמוד א'.
- ^ רבי יוסף תאומים, פרי מגדים, אורח חיים, משבצות זהב, סימן קע"ג, וראו שם שסיים ב"צריך עיון".
- ^ רבי צבי הירש שפירא, דרכי תשובה, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ז, ס"ק ס', בשם כמה אחרונים; רבי דוד פלדמן, שו"ת לב דוד, סימן ל"ה.
- ^ רבי צבי הירש שפירא, דרכי תשובה, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ז, ס"ק ס', בשם ספר שערי שמחה, שער ג', סי' ב' (דף מ"ג, ע"א וע"ב), ושו"ת שם אריה, יורה דעה, סימן ט"ז; רבי דוד פלדמן, שו"ת לב דוד, סימן ל"ה. וכן משמע בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ו, עמוד ב': "ודילמא איניש אשכחיה ואיפסק ביה". וראו: רבי ישכר תמר, עלי תמר, על תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ח', הלכה ג', ד"ה חומר, בביאור דברי הירושלמי.
.jpg){kind=small}