יוליוס סטון
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| לידה |
7 ביולי 1907 לידס, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1985 (בגיל 78) סידני, אוסטרליה |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, ניו זילנד, אוסטרליה  |
| השכלה |
בית הספר למשפטים בהרווארד |
| תקופת כהונה |
1942–1985 (כ־43 שנים) |
| תקופת הפעילות | 1942–1985 (כ־43 שנים) |
| תחומי מחקר | משפט בינלאומי |
| תפקידים בולטים | פרופסור למשפטים ולמשפט בינלאומי באוניברסיטת סידני |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
יוליוס סטון (באנגלית: Julius Stone, 7 ביולי 1907 – 3 בספטמבר 1985) היה פרופסור יהודי למשפטים ומשפט בינלאומי באוניברסיטת סידני בשנים 1942–1972, ולאחר מכן פרופסור אורח למשפטים באוניברסיטת ניו סאות' ויילס ובמקביל פרופסור למשפטים ומשפט בינלאומי במכללת הייסטינגס למשפטים, שבאוניברסיטת קליפורניה.[1]
חיבר 27 ספרים בנושאי משפט ומשפט בינלאומי, והיה מוכר כאחד מבכירי התאורטיקנים המשפטיים שקמו.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בלידס שבאנגליה לישראל ואלנה סטון, פליטים עניים מליטא, הצעיר מבין שלושת ילדיהם.[3][4]
קיבל מלגה לאוניברסיטת אוקספורד, שם קיבל תואר ראשון בתורת משפט, תואר ראשון במשפט אזרחי ותואר דוקטור למשפט אזרחי (אנ'). בנוסף, קיבל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת לידס, ולאחר מכן דוקטור למדעי המשפט מאוניברסיטת הרווארד.
בשנים 1933–1936 היה מרצה בכיר באוניברסיטת הרווארד,[5] ולזמן קצר באוניברסיטת לידס, ובשנת 1938 עבר לניו זילנד שם מונה לדיקאן של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת אוקלנד.[5] ב-1942 מונה לפרופסור לתורת המשפט ולמשפט בינלאומי באוניברסיטת סידני, תפקיד שמילא עד 1972. מינויו של סטון היה שנוי במחלוקת מכמה סיבות, אולם על פי החשד גם עובדת היותו יהודי הייתה מן הסיבות להתנגדות. ויכוח על מינויו נערך הן בפרלמנט האוסטרלי והן בעיתונים המקומיים; קנצלרית האוניברסיטה, ושני עמיתים בסנאט האוניברסיטה, התפטרו במחאה. הביוגרף שלו, ליאוני סטאר, טען שההתנסות שלו באפליה על רקע אנטישמי הותירה את חותמה על מחויבותו לכל החיים לצדק.
הקים באוניברסיטה מחלקה לתורת המשפט ולמשפט בין-לאומי, ונמנה עם מייסדי כתב העת המשפטי Sydney Law Review והאגודה האוסטרלית לפילוסופיה של המשפט.
ספריו המשפיעים ביותר בתורת המשפט היו The Province and Function of Law, שיצא לאור ב-1947 ובמהדורה שנייה ב-1961, ו-Precedent and Law: Dynamics of Common Law Growth, שיצא לאור ב-1985, לאחר מותו.
בשנת 1959 קרא להקמת קו תקשורת ישיר בין הבית הלבן והקרמלין, לשם מניעת מלחמה גרעינית.[6] הקו החם מוסקבה-וושינגטון אכן הוקם ארבע שנים לאחר מכן.
בשנת 1968 מונה למנהל אקדמי של מכון טרומן של האוניברסיטה העברית בירושלים.[7] סטון תואר בביוגרפיה הרשמית שלו ב-JSIJ כבעל "מחויבות לכל החיים לישראל" וב-Sydney Law Review כבעל "נאמנות רגשית עזה למדינת ישראל".[8]
בשנת 1972 עבר לאוניברסיטת ניו סאות' ויילס, שם היה פרופסור אורח למשפטים עד מותו בשנת 1985. בהיותו באוניברסיטת ניו סאות' ויילס, היה במקביל פרופסור (distinguished professor) למשפטים ומשפט בינלאומי במכללת הייסטינגס למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה.
בשנת 1999, 15 שנים לאחר מותו, הקימה אוניברסיטת סידני מכון למשפטים שנקרא על שמו, מכון יוליוס סטון למשפטים.[9]
משנתו בנושא חוקיות ההתנחלויות ביהודה ושומרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטון עסק בהרחבה בשליטה הישראלית ביהודה ושומרון, ואף הקדיש לכך אחד מספריו – Israel and Palestine: An Assault on the Law of Nations.[10] לדעת סטון ההתנחלויות ביהודה ושומרון הן חוקיות על פי המשפט הבינלאומי, ואינן מהוות הפרה של אמנת ז'נבה הרביעית (סעיף 49(6)). וכך אמר בנושא:
האירוניה... תגיע לאבסורד בטענה שסעיף 49(6), שנועד למנוע חזרה על מדיניות רצח עם מהסוג הנאצי של הפיכת שטחי מטרופולין נאצים ליודנריין, יוביל כעת למשמעות ש...הגדה המערבית... צריכה להפוך ליודנריין ולהישאר כך, ובמידת הצורך ישראל צריכה להפעיל לשם כך כוח נגד תושביה שלה. השכל הישר כמו גם ההקשר ההיסטורי והתפקודי הנכון שוללים קריאה רודנית כל כך של סעיף 49(6).[11]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- International Guarantees of Minority Rights: Procedure of the Council of the League of Nations in Theory and Practice (1932)
- Regional Guarantees of Minority Rights: A Study of Minorities Procedure in Upper Silesia (1933)
- The Atlantic Charter: New Worlds for Old (1943)
- "Stand Up and Be Counted!" An Open Letter to the Right Honourable Sir Isaac Isaacs PC, GCMGM, on the Occasional of the Twenty-Sixth Anniversary of the Jewish National Home (1944)
- Recent Trends in English Precedent, with a Comparative Introduction on the Civil Law (1945)
- The Province and Function of Law: Law as Logic, Justice and Social Control, A Study in Jurisprudence (1947; second edition, 1961)
- Law and Society (1948–49)
- Legal Controls of International Conflict: A Treatise on the Dynamics of Disputes- and War-Law (1954)
- Aggression and World Order: A Critique of United Nations Theories of Aggression (1958)
- Legal Education and Public Responsibility (1959)
- The Eichmann Trial and the Rule of Law (1961)
- Quest for Survival: The Role of Law and Foreign Policy (1961)
- The International Court and World Crisis (1962)
- The Legal System and Lawyers' Reasonings (1964)
- Human Law and Human Justice (1965)
- Soviet Jewry (1965)
- Social Dimensions of Law and Justice (1966)
- Law and the Social Sciences in the Second Half Century (1966)
- Research for Advancement of Peace: A Check-List of Programme Choices (1968)
- Toward a Feasible International Criminal Court (1970)
- Approaches to the Notion of International Justice (1970)
- Self-Determination and the Palestinian Arabs (1970)
- Of Law and Nations: Between Power Politics and Human Hopes (1974)
- Conflict through Consensus: United Nations Approaches to Aggression (1977)
- Israel and Palestine: An Assault on the Law of Nations (1981)
- Visions of World Order: Between State Power and Human Justice (1984)
- Precedent and Law: The Dynamics of Common Law Growth (1985)
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס החברה האמריקאית למשפט בינלאומי (1956).
- חבר לחיים בחברה האמריקאית למשפט בינלאומי (1962).
- פרס סוויני למשפטים מטעם החברה המלכותית לאמנויות.[12]
- פרס מחקר עולמי מטעם כנס וושינגטון בנושא שלום עולמי דרך משפט (1965).
- קצין במסדר האימפריה הבריטית (1973).[13]
- קצין במסדר אוסטרליה (1981).[14]
- מכון המחקר למשפט של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת סידני נקרא על שמו.[9]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Leonie Star, Julius Stone, an intellectual life, Sydney University Press, 1992
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוליוס סטון (1907-1985), דף שער בספרייה הלאומית
- Julius Stone Institute of Jurisprudence - About Julius Stone
- Anthony Blackshield, Stone, Julius (1907–1985), Australian Dictionary of Biography, 2012
- In Memory of Julius Stone, AO, QC, Australian International Law News, 1985
- JULIUS STONE AND THE STUDY OF LAW AND SOCIETY IN AUSTRALIA, Australian Journal of Law & Society, Vol 2 No. 2, 1985
- JULIUS STONE HUMANIST, JURIST AND INTERNATIONALIST, Prime Minister, 3 DECENBER 1985
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Biography of Julius Stone (אורכב 23.06.2006 בארכיון Wayback Machine), Julius Stone Institute of Jurisprudence, Sydney Law School, University of Sydney. URL accessed 5 May 2006.
- ^ About Professor Julius Stone - Centres & Institutes - The University of Sydney, web.archive.org, 2010-07-13
- ^ Anthony Blackshield, Stone, Julius (1907–1985), Canberra: National Centre of Biography, Australian National University. (באנגלית)
- ^ Julius Stone, geni_family_tree
- ^ 1 2 In Memory of Julius Stone, AO, QC, Australian International Law News, 1985
- ^ טלפון ישיר בין הבית הלבן והקרמלין?, הארץ, 8 במאי 1959
- ^ פרופ' יוליוס סטון - בראש המרכז ע"ש טרומן, מעריב, 22 ביולי 1968
- ^ Kirby, Michael (2005). "Julius Stone and the Struggle for the Soul of Law" (PDF). Sydney Law Review. University of Sydney. 27 (2): 323, 332. נבדק ב-17 ביולי 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 The Julius Stone Institute of Jurisprudence, University of Sydney
- ^ Julius Stone, International law and the Arab–Israeli conflict
- ^ Why Israeli Settlements Are Not a Violation of International Law, blogs.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Award of the Swiney Prize for 1964, Journal of the Royal Society of Arts, February 1964, in JSTOR
- ^ Prof Julius STONE, Department of the Prime Minister and Cabinet, Australian Government
- ^ Professor Julius STONE, OBE, Department of the Prime Minister and Cabinet, Australian Government