לבוש יהודי מרכז תימן
לבוש יהודֵי מרכז תימן הוא הלבוש שלבשו היהודים שגרו באזור מרכז תימן, בעיקר במחוז צנעא.
לבוש הגברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבוש עליון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלבוש העליון היה נקרא קֻפְטַאן (נקרא גם: קֲמִיץ או עַנְתֲּרִי). הקפטאן הוא שמלה בעלת שרוולים ארוכים, שמגיעה עד אחרי הברכיים. לקפטאן יש פתח קדמי שמתחיל מפתח הצוואר ומגיע עד אזור הטבור, תפור משני צידיו באמרה שנקראת קִיטַאן, ורכוס בחלקו העליון בכפתור. בחלקו הפנימי של הפתח תפור כיס.[1] הקפטאן לימי החול צבעו שחור או כחול כהה, ולשבת וחגים צבעו לבן.[1]
מתחת לקפטאן היו לובשים בגד שזהה בגזרתו לקפטאן, אבל ישן יותר, והוא נקרא תִּחְתַּאנִי (בגד תחתון). צבע התחתאני לבן בדרך כלל. בבגד זה הסתובב היהודי בביתו, ובצאתו לרחוב לבש מעליו או במקומו (בימות הקיץ החמים) את הקפטאן.[2]
לבוש תחתון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר, במקום מכנסיים היו לובשים מַיְזַר[2] או חִזַאם,[1] שהיא חתיכת בד הכרוכה מגובה המותניים עד אמצע השוקיים. כדי להחזיק את המיזר היו קושרים חתיכת בד בחוזקה על המותניים, שנקראה חִזַאם[2] או מגער.[1]
החל ממחצית המאה ה-20 הגיעו לתימן מכנסיים, להם קראו סִרוַאל, והם שימשו כעין תחתונים בימינו.[2]
כיסוי ראש
[עריכת קוד מקור | עריכה]כובע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר, לבשו כולם כובע הנקרא לִגֵּ'ה. הכובע היה עשוי בד, תפור שש חתיכות אחת על גבי השנייה. על הבסיס היה מכסה בד משי, עליו רקומים פסים אלכסוניים בצבע לבן, אדום או שחור. על השטח העליון היה עיגול גדול רקום במשי אדום, וסביבו שישה עיגולים קטנים יותר. מהעיגול הגדול יצאו שני פסים אלכסוניים אדומים, שירדו עד תחתית הלג'ה. היו גם סוגים של לג'ה בעלי שמונה עיגולים קטנים, והיו בעלי אחד-עשר. בדורות האחרונים הלג'ה הייתה בשימוש הרבנים בלבד.[2]
בדור האחרון הכובע הנפוץ היה כובע לבד שחור, שנקרא כְּוַאפִי. בשבת לבשו כובע דומה, אך תפור מבד חלק, בצבע שחור או בורדו.[2]
בעבר, לבשו הילדים כובע הנקרא עֻמַרִי עם רקמה, תפור מבד בצבע אדום לבן (דומה בצורתו ללג'ה).[2]
מצנפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]סביב הלג'ה והכואפי קשרו מֲצַר, שהיא מצנפת מבד משי שחור ליום חול, ולשבת עם פסים כחולים ולבנים.[2]
הצעירים שאינם נשואים לא קשרו מצר סביב הכובע.[2]
נעליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב תושבי תימן כלל לא הלכו עם נעליים בימות הקיץ, אלא רק הזקנים והחולים היו נועלים נעלי עור. בימות החורף, היו לובשים סנדלי עץ, שנקראו קַבְקַאב.[1]
טלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר הטלית הייתה מבד ארוג פסים בצבע לבן שחור, בשם סִגַּ'אדֵּה. מאוחר יותר ארגו את הטלית אריגה יפה ועדינה, בד שחור חלק, ושמה היה שַׁמְלֵה בַּלַדִּי. בשמלה זו היו משתמשים בשבתות.[2]
בתקופה האחרונה הטלית ליום חול הייתה נקראת שַׁמְלֵה, והיא טלית עשויה מבד שחור גס. בעשרות השנים האחרונות לפני העלייה הגדולה לארץ ישראל, רוב היהודים קנו לעצמם לשבתות טליתות ארוגות פסים שחורים או כחולים על בד לבן, שיוצרו באירופה.[2]
בימי חול כל יהודי בצאתו לרחוב היה מקפל את הטלית ומניחה מקופלת על כתפו, כאשר מגיע לבית הכנסת מתעטף בה לקראת התפילה, ובהגיעו לביתו היה מוריד אותה. בשבת, כל יהודי בצאתו לרחוב היה מעוטף עטיפה מלאה בטליתו, ולא מניחה מקופלת על כתפו.