לוטרה (סוג)

לוטרה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי כלב
משפחה:	סמוריים
תת־משפחה:	לוטרות
סוג:	לוטרה
שם מדעי
Lutra ‏בריסון, 1762

לוטרה מצויה (שם מדעי: Lutra; נקראת לעיתים כלב הנהר) הוא סוג של לוטרות שהן חיות קטנות ממשפחת הסמוריים המותאמות למים.

לוטרה אירופאית

שלד של לוטרה יפנית

שלט המזהיר מפני לוטרות המופרעות על ידי האדם

קבוצת לוטרות בגן חיות

בול ארמני ובו לוטרה אירופית

לוטרה אירופית טורפת דג

תיאור

גופה של הלוטרה המצויה מארך וגלילי, אורכו 55–85 ס"מ. הזנב גדול יחסית, 30-60 ס"מ אורכו, חלקו האחורי שטוח מעט, והוא עבה ושרירי ביותר. משקלה של הלוטרה המצויה 5–16.5 ק"ג. הפרווה חומה כהה, בקיץ מעט יותר בהירה מאשר בחורף. הגחון בהיר יותר.

הגורים נולדים כשהם עיוורים וחסרי שיניים, פרוותם חומה כהה עד שחורה.

מזונה של הלוטרה כולל בעיקר דגים ומינים אחרים החיים במים. לעיתים רחוקות, טורפת הלוטרה גם בעלי חיים יבשתיים.

מוחה של הלוטרה מפותח ביותר, כמו רבים מן היונקים החיים במים (דולפינים, לווייתנים וכדומה).

התאמה למים

גופה של הלוטרה מותאם ביותר לחיים במים, יתרון שעזר לה להמשיך ולהתקיים גם באזורים בהם כבר לא חיים סוגים אחרים בני משפחת הסמוריים, ואף לא טורפים דומים אחרים. ראשה של הלוטרה משוטח מעט, והעיניים והנחיריים שלה ממוקמות בגובה הראש. הדבר מיועד לתת ללוטרה אפשרות להביט מתוך המים או לנשום, מבלי לחשוף חלק ניכר מגופה. התאמה זו לחיים במים, אופיינית גם לסוגים אחרים לגמרי הגרים בסביבה דומה - צפרדעים, היפופוטמים, תנינים ועוד. פתחי אוזניה ונחיריה של הלוטרה מותאמים אף הם בצורה מושלמת לתנאי סביבת המגורים - בשעה שהלוטרה נכנסת למים, הם נאטמים על ידי מכסים מיוחדים.

עיניה של הלוטרה מותאמות להשתברות קרני האור במים. השריר המכווץ את קשתית עינה, דוחף אותה גם כלפי חוץ - דבר המאפשר לה לראות היטב גם בתוך המים. תכונה זו של העין, אופיינית אף היא לבעלי חיים שוכני מים, ביניהם ידועים הקורמורן וכלב הים. בנוסף, מצוידת הלוטרה בזיפים ארוכים סביב אפה, המאפשרים לה לחוש תנועות קלות ביותר בתוך מים אפילו בחשיכה.

פרוותה של הלוטרה עשויה משתי שכבות: העליונה עשויה זיפים ארוכים וקשים המגינים על גופה של הלוטרה מחבלות, ואילו התחתונה מורכבת משערות צמריות ורכות השומרות על חום גופה. השערות החיצוניות מתכסות תדיר בשומן המופרש מבלוטות מיוחדות, וכאשר הלוטרה שוחה, הופכת שכבת השערות החיצוניות לשכבה צפופה, חלקה ואטומה - מה שמפחית את החיכוך ועוזר ללוטרה לשמור על חום יציב.

ראותיה של הלוטרה מתאימות במיוחד לצלילות ארוכות; מדידות שנעשו בטבע מראות כי אורכה של צלילה ממוצעת הוא כשלוש דקות, אך לעיתים עשויה הלוטרה שלא לעלות אל פני המים משך שבע דקות ואף יותר, בעומק של כ-10 מטרים.

אצבעות רגליה של הלוטרה מחוברות בקרום שחייה. הלוטרה שוחה על פני המים בעזרת רגליה בלבד, כשרק קצה ראשה, חלק מגבה וקצה זנבה בולטים מעליהם, ואילו בתוך המים, במהירות גבוהה, מותחת הלוטרה את גופה ושוחה בעזרת תנועות גליות של הגוף והזנב, בדומה לשחייתו של דולפין. זנבה הארוך והכבד, מאפשר ללוטרה לבצע סיבובים חדים תוך כדי שחייה, והיא מסוגלת להסתובב לאחור תוך כדי שחייה מהירה, כך שרדיוס הסיבוב קטן מאורך גופה.

על אף היות הלוטרה חית מים מובהקת, יכולה היא לרוץ על היבשה במהירות רבה, ואף לטפס על עצים או מכשולים.

רבייה

הלוטרות מזדווגות בתחילת החורף - מדצמבר עד סוף מרץ. בתקופת הייחום, עשויים הזכרים להשמיע צווחות תוך כדי מאבקיהם על הנקבות. לאחר ההזדווגות, נשארים הזכר והנקבה יחד משך מספר חודשים. ההריון נמשך כשבעה שבועות, הגורים כאמור נולדים כשהם עוורים ובעלי פרווה שחורה דלילה. על פי רוב נולדים בהמלטה שניים או שלושה גורים, אך לעיתים ממליטה הלוטרה עד שישה גורים בשגר. גדילתם של הגורים מהירה, בגיל ארבעה ימים משקלם מגיע לחצי קילוגרם, בגיל שבעה שבועות כבר לכקילוגרם. היניקה נמשכת 50–70 יום, אך הגורים נשארים קרובים לאמם עוד כשבעה חודשים. בגיל שנה, הלוטרה כבר גדולה כבוגרת, אך לבגרותה המינית היא מגיעה רק בגיל שנתיים.

התנהגות

הלוטרה היא חיה טריטוריאלית; הטריטוריה של פרט בודד מגיעה ל-5–10 ק"מ לאורך חופו של נהר, נחל או אגם. בדרך כלל, מסתתרת הלוטרה במחסות מזדמנים, כגון מאורות נטושות של בעלי חיים קטנים אחרים. לקן קבוע, נזקקת הלוטרה רק בעונת הרבייה. בתקופה זו, בונה הלוטרה את קינה במאורה שפתחה תחת המים, ורק מסדרון אוורור צר יוצא ממנה ליבשה. את קינה, לא בונה הלוטרה על גדתו של הנהר או האגם עצמו, ככל הנראה מחשש להצפה, אלא על גדתה של ברכה קטנה ושקטה או נחל שקט. את פנים המאורה, מרפדת הלוטרה בעשבים, עלים וטחב.

את גלליה, מטילה הלוטרה בדרך כלל על אבן בחוף או בתוך הנהר - במקומות בהן היא בולטת במיוחד. לעיתים עשויה ערימת הגללים להגיע למשקל של מספר קילוגרמים, ונראה שיש לה תפקיד בקביעת גבולותיה של טריטוריית הלוטרות. הגללים בצבע ירוק-חום כהה, והם מכוסים תמיד בריר, המגן על המעי הגס מפני חלקים בלתי נעכלים, והמפיץ ריח עז של שומן דגים, להבלטת הגבול בין הטריטוריות.

בדרך כלל, הלוטרה פעילה וצדה בעיקר בשעות הלילה. מחקרים חדשים מראים, כי תכונה זו אינה טבעית ללוטרה, והיא נובעת מהסכנה הנשקפת לה מן האדם. במקומות בהם הלוטרה יכולה לחוש עצמה מספיק בטוחה, פעילה הלוטרה גם במשך היום.

הלוטרה היא חיה קולנית ופעילה ביותר, ועורכת דרך קבע מסעות ציד. על פי רוב נודדת הלוטרה לאורך הנהר או החוף בו היא חיה. היא שוחה בדרך כלל נגד הזרם, תוך חציית הנהר מגדה לגדה, ומניחה לעצמה להיסחף במורד הזרם, בדרך חזרה לביתה. במקרים אחרים, שוחה הלוטרה במורד הנהר, ואילו את הדרך חזרה עורכת על היבשה. לפעמים, עוברת הלוטרה גם ממקור מים אחד למשנהו; כשהן עוברות על פני היבשה מרחקים גדולים. בזמנים אלו, ניזונה הלוטרה מציד חיות יבשתיות, ואף מצמחים.

רוב הזמן הלוטרה חיה בבדידות, אך בעונות מסוימות מצטרפות הלוטרות לקבוצות קטנות ומשחקות יחד. משחקן העיקרי של הלוטרות מתמקד בהחלקה על גדתו הבוצית של הנהר. הלוטרות משתטחות על גחונן ופורשות את רגליהן, או שוכבות על גבן בראש מוגבה ורגליים מקופלות. תוך כדי החלקה, צווחות הלוטרות צווחות שמחה, ודוחפות זו את זו בתור למגלשה.

הלוטרה מרבה ללמד את גוריה שחייה, צלילה ודיג. בראשונה היא מלמדת את גוריה לאכול אוכל מוצק; היא מושיטה להם דגים, ואם הגורים לא אוכלים היא לועסת אותם מעט ומחזירה, מספר פעמים ככל שיידרש. הלוטרה גם לוקחת את גוריה למרכז הנהר, שם היא עוזבת אותם בהשגיחה עליהם ממרחק בטוח. את הציד מתחילה הלוטרה ללמד לגוריה על ידי שהיא נותנת להם דג חי, כדי שיתאמנו בתפיסתו. מספר פעמים, נצפו לוטרות כשהן שורקות לגוריהן, ומיד אחר כך צוללות בהזמינם להצטרף אליה לצלילה.

ציד

רוב מזונה של הלוטרה המצויה מורכב מדגים ומבעלי חיים אחרים החיים במים. על אף היות הלוטרה המצויה שחיינית מצוינת, היכולה לצוד דגים גם במרדף, פיתחה לה הלוטרה מספר שיטות דיג קלות יותר ומעודנות יותר.

לעיתים, בשעה שמי הנהר או האגם צלולים, עשויה הלוטרה לארוב על אבן על שפת המים, ולזנק בהפתעה על דג חולף. פעמים אחרות, צוללת הלוטרה בעומק המים, ומתקרבת לטרפה מאחור, מעט מלמטה, בכיוון בו אין הדג מסוגל לראות. יש גם שהלוטרה נצפית כשהיא שוחה במהירות בסיבובים חדים מעל קרקעית האגם, כדי לערבב את הבוץ, ולהחריד ממנוחתם בעלי חיים הגרים בו.

את הדגים הניצודים, אוכלת הלוטרה מחוץ למים; דגים קטנים נאכלים החל מהראש, ואילו גדולים יותר נאכלים בדרך כלל מהגב, והם עשויים להספיק ללוטרה למספר ימים.

תפוצה ושימור

הלוטרה מצויה ברוב חלקי אירופה, אסיה ובצפון אפריקה.

בישראל הלוטרה הייתה מצויה בעבר באגן הירדן ובנחלי מישור החוף עד נחל שורק בדרום. בשל זיהום המים ובשל צייד הצטמצם מקום מחייתה וכיום מצויה רק באגן הירדן, בחולה ובעמק עכו. היא נמצאת בסכנת הכחדה חמורה.

בכל מקומות חיותה, ניצודה הלוטרה בכמויות רבות, לצורך שימוש בפרוותה המשובחת. הציידים ראו להסביר את מעשיהם בכך שהלוטרה טורפת דגים, ובכך פוגעת בכלכלתם של הדייגים. מחקרים שנערכו בשנים 1946–1950 על ידי ג. אלם וא.ב. וורתינגטון הראו כי לא זו בלבד שאין הלוטרה מזיקה לדגה, אלא שהעובדה כי הלוטרה צדה צפרדעים וצלופחים הטורפים דגיגים והעובדה כי היא טורפת בעיקר דגים חלשים, מסייעות לאוכלוסיית הדגים להתרבות, ועם זאת מגבילות את מספר הדגים ומשפרות את בריאותם הכללית.

כיום, עם התגברות המודעות לפיקוח על הצייד, לשימור בעלי החיים ולמניעת זיהום המים, שבה הלוטרה אט אט גם למקומות בהם ישנה פעילות אינטנסיבית של האדם.

מינים

• לוטרה אירופאית (Lutra lutra)
• לוטרה יפנית (Lutra nippon) - נכחדה
• לוטרה שעירת-אף (Lutra sumatrana)

קישורים חיצוניים

• לוטרה, באתר ITIS (באנגלית)
• לוטרה, באתר NCBI (באנגלית)
• לוטרה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• לוטרה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• לוטרה, באתר GBIF (באנגלית)
• דאגה ללוטרות בישראל, באתר החברה להגנת הטבע
• אלי אשכנזי, החברה להגנת הטבע: קיים חשש ממשי להמשך קיומן של הלוטרות בישראל, באתר הארץ, 14 במאי 2012
• ארז ארליכמן, קקי זהב: המרדף אחרי הלוטרות הנדירות, באתר ynet, 17 בספטמבר 2012