ליבאני

ליבאני
**Līvāni**
סמל ליבאני סמל ליבאני	LVA ליבאני flag.png LVA ליבאני flag.png
מדינה	לטביה
מחוז	ליבאני
חבל ארץ	לטגליה
תאריך ייסוד	1926
שטח	6.37 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	6,790 (1 בינואר 2024)
קואורדינטות	56°21′14″N 26°10′34″E / 56.353888888889°N 26.176111111111°E
אזור זמן	שעון קיץ מזרח אירופה
	http://www.livani.lv/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת לטביה רגילה) ריגה דאוגבפילס ילגבה יורמלה לייפאיה אלוקסנה ונטספילס יקבפילס רזקנה ולמיירה בלארוס רוסיה אסטוניה ליטא הים הבלטי ליבאני

ליבאני (באנגלית: Līvāni) היא עיירה בעלת כ-10,000 תושבים בחבל לטגליה שבמזרח לטביה, היא ממוקמת בצומת של הנהרות דובנה ודווינה, כ-170 קילומטרים מזרחית לריגה בירת לטביה.

מאז 2007, ליבאני היא מרכז פיתוח אזורי שבו מרוכזים משאבי פיתוח, פעילויות חברתיות וכלכליות. המורשת ההיסטורית של העיר ליבאני נשמרת באופי ובמבנה של תכנון העיר.

היסטוריה

במאה ה-11, הוקמה התיישבות של סוחרים ובעלי מלאכה במקום. היישוב היה כ-7 קילומטרים צפונית למרכז נסיכות ירסיקה (אנ') בלטגליה שקדמה לרפובליקת לטביה, במפגש הנהרות דובנה ודאוגבה. העדות התיעודית הראשונה ליישוב מבוצר בשם דובנא מתוארכת לתקופה מאוחרת יותר.

ראשיתה של ליבאני כפי שאנו מכירים אותה כיום קשורות לשנת 1533, כאשר בעל האדמות המקומי גמרני בשם לייבן ייסד כפר וקרא לו על שמו - Lievenhof.

ב-1677, ליבאני הועברה לבעלותו של המגנאט הפולני לאונרד פוצ'יי, בשנת 1678 הוא בנה את הכנסייה הקתולית הראשונה. הכנסייה עמדה על גדת הנהר של דובנה, קרוב למיקומו הנוכחי של בית הספר התיכון מס' 1 של ליבוני באותם ימים, קבצנים רבים נהגו להתאסף סביב הכנסייה. הם נהגו לקחת את האוכל שניתן להם לגדת נהר דובנה, מעבר לכביש, שם אכלו את ארוחתם. מסיבה זו, המקום קיבל את השם "מפרץ הקבצנים" (Ubaglīcis). כיום זהו אזור מגורים אטרקטיבי.

ב-1824, קיבל ליבאני מעמד חוקי של רובע, ב-1689 נפתח בית המרקחת המקומי הראשון.

ב-1926 לאחר שלטביה הפכה למדינה עצמאית, התפתחה ליבאני וקיבלה מעמד של עיירה. כ-370 בתי מגורים (רובם - מבני עץ) נבנו לאורך הרחוב הראשי. רחוב זה היה מפורסם בשל מגוון רחב של חנויות קטנות שרובן בבעלות יהודי המקום. באמצע שנות ה-30 היו בליבאני כ-180 חנויות. העיירה מילאה גם את התפקיד של מרכז התרבות האזורי.

היסטוריה תעשייתית

ליבאני היא עיירה ייחודית בשל ההיסטוריה התעשייתית שלה. התעשייה הייתה הבסיס לפיתוח העיירה במשך כמעט מאתיים שנה.

ב-1861 הכלכלה המקומית חוותה תנופה חזקה בקרוב כתוצאה מפתיחת קו הרכבת ריגה-דאוגבפילס והרפורמות הדרסטיות של שנות ה-60, בין היתר ביטול הצמיתות. הצמיחה התעשייתית עוררה על ידי אמצעי התחבורה הטובים ביבשה ובים, כוח העבודה הזול שהגיע מאזורי וידזמה וקורזמה, כמו גם משאבי הטבע המקומיים העשירים.

למטרות ייצור, ניתן היה להשתמש בעצים מסביב לליבאני, מלבד אספקת עצים נוספת שהובאו על ידי נהרות דובנה ודאוגבה. מאגרי ענק של חימר, דולומיט, חול וכבול היו זמינים שם ובכך הבטיחו חומרי גלם לייצור חומרי בנייה, זכוכית וכבול. עד תחילת שנות העשרים של המאה ה-20 נבנו בליוואני 10 מפעלים חדשים; הגדולים שבהם היו מפעל עיסת (הוקם ב-1872), מפעל זכוכית (1887), מפעל לעיבוד עץ ומתקנים לייצור לינוליאום, לבנים ומוצרי טקסטיל. במנקי, אשר על גדת הנהר השמאלית של דאוגבה מול ליבאני, בנתה חברה צרפתית מפעל צופרים, שייצר כפתורים למחוכים, כובעים וטלפונים והיה היחיד מסוגו באירופה כולה.

במלחמת העולם הראשונה נסגרו המפעלים המקומיים וציודם פונה לרוסיה. במשך שנתיים וחצי, ליבאני הייתה בקו החזית. במהלך המלחמה נהרסו מירי כ-155 מבנים. לאחר המלחמה היו בלבאני רק 1880 תושבים.

מלחמת העולם השנייה הותירה חצי מהעיירה בהריסות. גם הכיבוש הסובייטי לא היטיב עם העיירה; הבניינים הישנים והנוף על גדות הנהר של דובנה ודאוגבה התקלקלו בהדרגה. בשנות ה-70 נבנו מבנים סטנדרטיים בני 5 קומות במקום בתי המגורים שנהרסו בחלקה הדרומי של העיירה. זה עלה בקנה אחד עם הקמתם של מתקנים תעשייתיים ענקיים בליבני.

בשנות ה-70 וה-80 נוצר במקום מפעל ביוכימי חדש, אתר ייצור לחומרי בניין וחברת בנייה. האחרון התמחה בבניית מה שנקרא "בתי ליוואני", שהיו פופולריים מאוד בשנות ה-80. אתר התעשייה העתיק ביותר בעיירה, מפעל הזכוכית הורחב. ליבאני הפכה למרכז התעשייתי השלישי של מחוז לטגליה, אחרי העיר השנייה בגודלה - דאוגבפילס ורזקנה.