לדלג לתוכן

לקולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גופי חדירה עיקריים: 1 – לקולית; 2 – דייק קטן; 3 – בתולית; 4 – דייק; 5 – סיל; 6 – פקק געשי; 7 – לופולית

לקולית הוא מחדר פלוטוני הנוצר מחדירת מאגמה לסלעי הליתוספירה והתגבשותה לסלע פלוטוני. לקוליתים הם גופי חדירה תואמים, כלומר הם חודרים במקביל לשכבות סלעי הסביבה ומתגבשים ביניהם.

את המונח "לקולית" טבע גרוב קרל גילברט (Grove Karl Gilbert) לאחר מחקר שערך ב-1875 במחדרי דיוריט ב"הרי הנרי" במדינת יוטה – שם קיים מתחם נרחב של לקוליתים.[1] מקור השם מיוונית: לקוס – בריכת מים + ליתוס – אבן.

לקולית נוצר בעומק רדוד יחסית על ידי מאגמה צמיגה יחסית, הזורמת מבעד לדייק דק ומתקררת לאטה מתחת לפני השטח – תהליך המאפשר את היווצרותם של גבישים גדולים. המאגמה מתגבשת לסלע פלוטוני מאפי בדרך-כלל דוגמת דיוריט, או סלעים חמוצים יותר דוגמת גרנודיוריט וגרניט.

לקולית דומה בהיווצרותו ללופולית, אך שונה ממנו בצורתו. ללקולית צורת פטריה או עדשה שראשה הרחב מעובה במרכזו והולך ומידקק בכיוון השוליים, בעוד ללופולית צורת משפך. צורת הפטריה נובעת ממפגש המאגמה בשכבות סלע גמישות יחסית, המאפשרת לה לדחוק את השכבות מעליה ולקמר אותן.

לקוליתים נקראים לעיתים "הרי כיפה"[2] וממדיהם קטנים יחסית: קוטרם אינו עולה לרוב על 16 ק"מ ועוביים נע בין מאות מטרים לקילומטרים ספורים.[3]

לקולית חשוף בסקוטלנד

מגדל השטן בויומינג – אתר התרחשות הסצנה האחרונה בסרט מפגשים מהסוג השלישי – נחשב בעבר לפקק געשי, אולם יש הסבורים כי הוא שריד ללקולית קדום[4] אף שהסלע הבונה אותו הוא פונוליט געשי.

במכתש רמון נחשף לקולית גדול בין שכבות הגבס מתור הטריאס. במרכזו של הלקולית התגבשה המאגמה לגברו אלקלי בעל גבישים גסים. קיימת סברה כי חדירת המאגמה אל בין השכבות בלקולית זה נעשתה לא דרך צינור הזנה אנכי אלא מן השוליים.[5]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לקולית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]