הצגת המקור של הדף "מוסא כאזם אל-חוסייני"

{{מנהיג
|תאריך לידה=1850{{הערה|שם=פורת 1850}} או 1853{{הערה|שם=פפה 111}}
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[ראש עירייה|ראש עיריית]] [[ירושלים]]
|למניין=
|התחלת כהונה=[[1918]]
|סיום כהונה=[[1920]]
|מנהיג דת בתקופה=
|מונרך בתקופה=
|הקודם בתפקיד=[[עארף א-דג'אני]]
|הבא בתפקיד=[[ראע'ב נשאשיבי]]
|אירועים בתקופתו=
}}
}}
'''מוסא כּאזם (באשה) אל-חוסייני''' (ב[[ערבית]]: '''موسى كاظم الحسيني'''; בתעתיק מדויק: '''מוסא כאט'ם אלחסיני'''; [[1850]]{{הערה|שם=פורת 1850|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 86: "יליד 1850".}} או [[1853]]{{הערה|שם=פפה 111|Ilan Pappe, ''The Rise and Fall of a Palestinian Dynasty - The Husaynis 1700-1948'', University of California Press, Berkeley Los Angeles 2010; [https://books.google.co.il/books?id=jN02DwAAQBAJ&pg=PA111&dq=%22Musa+Kazim+attended+a+religious+primary+school+in+Jerusalem,+where+he+had+been+born+in+1853%22&hl=en&newbks=1&newbks_redir=0&source=gb_mobile_search&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=%22Musa%20Kaz p. 111]|כיוון=שמאל}} – [[27 במרץ]] [[1934]]) היה פוליטיקאי [[ערבים|ערבי]] [[פלסטינים|פלסטיני]], [[ראש עיריית ירושלים]] בשנים 1918–1920, ומנהיגה הראשון של [[התנועה הלאומית הפלסטינית]],{{הערה|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות''', עמ' 408.}} מ-[[1920]] ועד מותו.
לדעת רבים היה האישיות הפלסטינית הבכירה ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]].{{הערה|שם=ארליך 318}}

==תולדות חייו==
מוסא כאזם אל-חוסייני נולד ב[[ירושלים בתקופה העות'מאנית]].{{הערה|שם=ארליך 318}} הוא היה בן ל[[משפחת חוסייני]], בנו של [[סלים אל-חוסייני]] שכיהן כ[[ראש עיריית ירושלים]] בשנות ה-80 וה-90 של [[המאה ה-19]]. אחיו [[חוסיין אל-חוסייני]] שימש כראש העיר לפניו.{{הערה|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''', עמ' 12: "בשנות ה-80 של המאה ה-19 כיהן בתפקיד זה סלים אל-חוסייני ובעשור השני של המאה ה-20 כיהנו שני בניו: חוסיין סלים אל-חוסייני ומוסא כאזם אל-חוסייני"; עמ' 10, הערה 9: "בשנות ה-70 של המאה ה-19 החזיק במשרה סלים אל-חוסייני... לאחר מכן היתה המשרה נתונה בידי בנו חוסיין סלים אל-חוסייני... ועם מותו מינה השלטון הבריטי את אחיו הגדול כאזם פאשא אל-חוסייני".}} הוא למד בבית הספר היסודי הדתי בירושלים, והתקבל ללימודים בבית הספר למנהל ב[[איסטנבול]]. הוא היה הבוגר השלישי מכל העולם הערבי של מוסד זה שהכשיר מושלים ופקידים בכירים ל[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]]. את הקריירה המנהלית החל במשרד הבריאות בירושלים ואחר כך כקאימקאם של [[יפו]], תפקיד אליו התמנה לפני שמלאו לו 30. בהמשך שירת כמושל ב[[צפת]] ואחר כך בשורה של מחוזות ב[[תימן]], ב[[אנטוליה]], ב[[חורן]] ובעיראק{{הערה|[[אילן פפה]], אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמוד 136}}.
ב-1886 נתמנה לנשיא בית המשפט לעניינים פליליים בירושלים.{{הערה|[[אורי שטנדל]], המשפחות המוסלמיות המנהיגות בירושלים בתקופה העות'מאנית, בתוך: '''התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה?''' (עורכים: [[משה מעוז]] ו[[ב"ז קדר]]), משרד הביטחון 1996, עמ' 54.}}
ערב [[מלחמת העולם הראשונה]] פרש ממשרתו.

===בראשות עיריית ירושלים 1918–1920===
[[קובץ:الشريف حسين بن علي في بيت المقدس.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ראש העיר מוסא כאזם אל-חוסייני עם [[חוסיין בן עלי]], ירושלים 1917.]]
במרץ [[1918]] לאחר מות אחיו, מינו אותו הבריטים ל[[ראש עיריית ירושלים]].

ב-2 בנובמבר 1918 ערך [[ועד הצירים]] בירושלים תהלוכה וחגיגות לציון יום השנה ל[[הצהרת בלפור]]. מנהיגי הערבים בארץ ישראל החליטו לנצל את המאורע הזה, ומשלחת של ראשי הציבור המוסלמי והנוצרי, בראשות אל-חוסייני, מסרה את מחאת האגודות הערביות נגד המדיניות הציונית למושל ירושלים, [[רונלד סטורס]].{{הערה|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 23–24.}} אל-חוסייני היה הנשיא הראשון של "[[האגודה המוסלמית-נוצרית|האגודה המוסלמית-הנוצרית]]" בירושלים, אולם סטורס אסר עליו לעסוק בפוליטיקה, משום שהחזיק בתפקיד ציבורי, ובמקומו התמנה לנשיא האגודה בירושלים [[עארף א-דג'אני]].{{הערה|שם=ארליך 318|[[חגי ארליך]], '''המזרח התיכון בין מלחמות העולם''', ספר ב, יחידה 4, עמ' 318.}}
באוקטובר [[1919]] נפגש אל-חוסייני לשיחת היכרות עם [[מנחם אוסישקין]], שהחליף את [[חיים ויצמן]] בראש ועד הצירים והגיע לארץ ישראל. השיחה הייתה עוקצנית ונערכה בעזרת [[מתורגמן]]: אוסישקין דיבר עברית ואל-חוסייני ערבית.{{הערה|שם=ימי הכלניות 110-108|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות''', עמ' 110-108.}}
אל-חוסייני לא השתתף ב[[הקונגרס הערבי-פלסטיני|וועידה הפלסטינית]] הראשונה בינואר 1919, משום שהיה ראש עיר ואסור היה לו לקחת חלק בתעמולה למען אחדות סורית.{{הערה|שם=צמיחת התנועה 86}}
הוא סירב להכיר בשפה העברית כשפה רשמית בעיריית ירושלים, דבר שעורר מורת רוח בקרב "ועד העיר ליהודי ירושלים".{{הערה|שם=צמיחת התנועה 82}}

ב-8 במרץ [[1920]] פרצו הפגנות ברוב המרכזים העירוניים של ארץ ישראל.{{הערה|שם=פורת 78}} בעת שעברו המפגינים בירושלים על פני בית העירייה, נאם לפניהם ראש העיר אל-חוסייני.{{הערה|[[אביבה חלמיש]], '''ירושלים בתקופת המנדט הבריטי''' (יחידה 10 בקורס '''ירושלים לדורותיה'''), [[האוניברסיטה הפתוחה]], תשפ"א–2020, עמ' 91.}} הוא דיבר נגד הצהרת בלפור ונגד החלת המנדט הבריטי על הארץ (בלשונו: "[[סוריה הדרומית]]"), ונאומו כלל התבטאויות אנטי-יהודיות.{{הערה|אביבה חלמיש, '''ירושלים בתקופת המנדט הבריטי''' (יחידה 10 בקורס '''ירושלים לדורותיה'''), האוניברסיטה הפתוחה, תשפ"א–2020, עמ' 76.}} בעקבות נאומו, הודיע "ועד העיר ליהודי ירושלים", כי יהודי ירושלים, שמהווים את רוב תושבי העיר, אינם רואים בו יותר "בא כוחם".{{הערה|שם=פורת 78|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 78–79.}} ב-4 באפריל 1920 נערכו בירושלים [[חגיגות נבי מוסא]]. בשעות הבוקר נאם אל-חוסייני מעל מרפסת העירייה מול כ-70 אלף איש שהתקהלו ברחבת העירייה. הקהל צעק "עצמאות עצמאות" ושר "פלסטין ארצנו - היהודים כלבינו". מתוך התקהלות זו פרצו [[מאורעות תר"פ]] בעיר.{{הערה|שם=ימי הכלניות 110-108}} באותו חודש פוטר אל-חוסייני על ידי מושל מחוז ירושלים, [[רונלד סטורס]], ממשרת ראש עיריית ירושלים, בשל נאומו הפוליטי המסית, ובמקומו מונה [[ראע'ב נשאשיבי]], איש [[משפחת נשאשיבי]], יריבתם של החוסיינים.{{הערה|שם=צמיחת התנועה 82|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 82.}}

===בראשות התנועה הלאומית הפלסטינית 1920–1934===
מוסא כאזם אל-חוסייני נחשב במשך שנים רבות ל"ראש המשפחה"{{הערה|[[יעקב שמעוני]], '''ערבי ארץ-ישראל''', פרק 11: המשפחות החשובות, עמ' 215.}} והיה פעיל עד למותו ב[[התנועה הלאומית הפלסטינית|תנועה הלאומית הפלסטינית]].

בפגישות משותפות בחודשים יולי–ספטמבר 1920 בין [[האגודות המוסלמיות-נוצריות|האגודה המוסלמית-הנוצרית]], "[[המועדון הספרותי]]" ו"[[המועדון הערבי]]", הוחלט להפריד את התנועה הלאומית הפלסטינית מזו הסורית ולרכז את כל המאמצים בארץ ישראל. במהלך הפגישות, פנו הארגונים לאל-חוסייני לקחת על עצמו את ההנהגה ואליו הצטרף [[עארף א-דג'אני]], נשיא האגודה המוסלמית-הנוצרית בירושלים.{{הערה|שם=צמיחת התנועה 86|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 86–88.}} בהתייחסו לגירוש ממשלת [[פייסל הראשון, מלך עיראק|פייסל]] מ[[הממלכה הערבית של סוריה]] על ידי הצרפתים בחודש יולי, ולחזון פלסטין כאוטונומיה בחלקה הדרומי של "[[סוריה הגדולה|סוריה גדולה]]" עצמאית, אמר באוגוסט לחבריו בתנועה הלאומית: "עכשיו, אחרי האירועים האחרונים בדמשק, עלינו להנהיג שינוי יסודי בתוכניותינו פה. [רעיון] [[סוריה הדרומית]] אינו קיים יותר. אנחנו צריכים להגן על פלסטין".{{הערה|שם=קורבנות 101-100|[[בני מוריס]], '''קורבנות''', עמ' 101-100.}} בספטמבר נערכה בירושלים פגישה אליה הוזמנו נציגים מהמרכזים העירוניים האחרים בארץ, ובה נבחר אל-חוסייני לנשיא הארגון.{{הערה|שם=צמיחת התנועה 86}}
אל-חוסייני עלה לגדולה בקונגרס הערבי-פלסטיני השלישי שנערך בחיפה בדצמבר 1920. בקונגרס זה נבחר לנשיא הקונגרס ו[[הוועד הפועל הערבי]],{{הערה|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 89–90.}} תפקיד בו נשא עד מותו. הוא שימש כנשיא חמישה קונגרסים פלסטיניים שהתקיימו בתקופת [[המנדט הבריטי|המנדט]].

====1921–1930====
[[קובץ:59 צ'רצ'יל מוסא כאטם ועבדאללה 1921.jpg|ממוזער|250px|אל-חוסייני לוחץ את ידו של שר המושבות [[וינסטון צ'רצ'יל]] בתום [[ועידת קהיר (1921)|ועידת קהיר]]  (משמאל: [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|האמיר עבדאללה]]), מרץ 1921]]
[[קובץ:Arab protest delegations, demonstrations and strikes against British policy in Palestine (subsequent to the foregoing disturbances (1929 riots)). An Arab 'protest gathering' in session. In LOC matpc.03048.jpg|שמאל|ממוזער|300px|"כנס פלסטיני – לקראת המשך המאבק בציונות", ירושלים, מרץ 1930. בשורה הקדמית המנהיגים שנבחרו לצאת ללונדון במטרה לשכנע את ממשלת בריטניה לשנות את מדיניותה. מוסא כאזם במרכז השורה הראשונה. משני צדיו: [[ראע'ב נשאשיבי]] ו[[אמין אל-חוסייני]].{{הערה|[[חגי ארליך]], '''המזרח התיכון בין מלחמות העולם''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], ספר ב, יחידה 4, עמ' 401.}}]]
[[קובץ:Mufti of Jerusalem 1929.jpg|שמאל|ממוזער|300px|מוסא אל-חוסייני מימין למופתי אמין אל-חוסייני (במרכז), בעצרת בשנת 1929]]
אל-חוסייני השתתף בנסיעות רבות ברחבי העולם במסגרת משלחות פלסטיניות{{הערה|{{דואר היום||מז"ט ושעה מוצלחת למשלחת החדשה|19221018|16}}}}. במרץ 1921 הוא עמד בראש משלחת למצרים כדי לפגוש את צ'רציל ב[[ועידת קהיר (1921)|ועידת קהיר]].{{הערה|{{דואר היום|י.ב.ש.|קהיר - העיתונים המקומיים והתנועת הציונית|19210329|8}}}}{{הערה|[[חגי ארליך]], '''המזרח התיכון בין מלחמות העולם''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], יחידה 1, עמ' 59.}} מיד לאחר ביקורו במצרים, ביקר צ'רצ'יל בארץ באותו חודש, אז נועדה איתו משלחת בראשות אל-חוסייני, שתקף את הציונות, את [[הצהרת בלפור]], את [[הרברט סמואל]] ואת היהודים בכלל: "היהודים היו ועודם בין הפעילים ביותר בהשחתת ארצות רבות... התפוררותה של רוסיה, כידוע היטב, הייתה כולה או רובה מעשה ידי היהודים, ואותם אפשר להאשים בחלק ניכר של תבוסת גרמניה ואוסטריה".{{הערה|שם=קורבנות 101-100}}

הוא עמד בראשן של ארבע משלחות ל[[לונדון]] לקידום הסוגיה הערבית-פלסטינית בבריטניה. המשלחת הראשונה, שעל שיגורה והרכבה החליטה הוועידה הפלסטינית הרביעית שהתכנסה במאי 1921 בירושלים, יצאה לדרכה בקיץ אותה שנה, עברה דרך מצרים{{הערה|{{דואר היום||המשלחת הפלשתינאית באלכסנדריה|19210725|11}}}} וביקרה גם במושב [[חבר הלאומים]] בז'נבה בניסיון למנוע אישור המנדט הבריטי בא"י אלא שבשלב זה מדיניות [[התבדלות#התבדלות בארצות הברית|הבדלנות האמריקנית]] חיזקה את כוחן של בריטניה וצרפת כך שלא ניתן היה עוד להשפיע על המדיניות הבריטית באמצעות דיפלומטיה מעין זו.
החל מאוגוסט 1921 שהתה המשלחת בראשות אל-חוסייני בלונדון,{{הערה|[[חגי ארליך]], '''המזרח התיכון בין מלחמות העולם''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], ספר ג, עמ' 475.}} שם הוא ניסה להידבר עם פקידי משרד המושבות, שלא גילו נכונות למשא ומתן בסוגיית המנדט והצהרת בלפור.{{הערה|[[אילן פפה]], אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמודים 246-247}} ב-17 ביוני 1922 כתב אל שר המושבות: "הטבע אינו מרשה היווצרות רוח של שיתוף פעולה בין שני עמים כה שונים זה מזה".{{הערה|בני מוריס, '''מדינה אחת, שתי מדינות''', עמ' 122.}}
הידיעות על [[מלחמת יוון–טורקיה|הניצחונות הטורקיים על היוונים]] ב[[אנטוליה]] בספטמבר 1922 עוררו התלהבות רבה בקרב הפלסטינים. ניצחונם עורר תקוה שתהיה לו השפעה על שאלת ארץ ישראל, ובנובמבר נסע אל-חוסייני עם משלחת מטעם הוועד הפועל ל[[איסטנבול]] ולוועידת השלום ב[[לוזאן]], כדי להשיג את תמיכת הטורקים בתביעות הפלסטיניות. אולם לאכזבת הפלסטינים, החליטו הטורקים בוועידה להשלים עם הסטטוס קוו בארצות שנכבשו מהאימפריה העות'מאנית. המשלחת הגיעה בדצמבר ללונדון ובינואר 1923 נפגשה עם מזכיר המושבות החדש, אך זה החליט להמשיך במדיניות קודמו. מאמצי המשלחת נכשלו ובחודש מרץ היא שבה לארץ ישראל.{{הערה|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 128–129, 131–133, 135–136.}}

בסוף 1922, בעת שהותה של המשלחת בלוזאן, החל [[חיים מרגליות קלווריסקי]], שעמד בראש המחלקה הערבית של [[ההנהלה הציונית]] בירושלים, להדק את קשריו עם חוסייני, כדי למתן את עמדתו כלפי הציונות. המגעים ביניהם נמשכו גם במחצית הראשונה של 1923 והביאו לכך שחוסייני החל להטיף באותה תקופה לשיתוף פעולה בין היהודים, הנוצרים והמוסלמים. הוא אף עשה עצמו חולה כדי להביא לדחיית הוועידה הפלסטינית השישית. היהודים היו מעוניינים בדחייה זו של הוועידה שעלולה הייתה לגרום לסערת רוחות ולמהומות במהלך עונת החגים שהחלה באפריל. על פי מכתביו של קלוורסקי, נראה כי עמדתו החדשה של חוסייני נבעה משיחודו על ידי קלוורסקי. לדבריו, חוסייני הבטיח לו כי כל זמן שהוא יהיה לצד הציונים, הוא יוודא כי ההחלטות הקיצוניות שנתקבלו באותה ועידה לא תוצאנה אל הפועל. אלא שכאשר לא היה לקלוורסקי כבר מספיק כסף לשלם, נעלמה עמדתו המתונה של חוסייני.{{הערה|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 53–54.}}

המשלחת השלישית ללונדון בראשותו של חוסייני, שחזרה באוגוסט 1925, נחלה אף היא כישלון, אך מוסא כאזם הצליח לשכנע את ועידת [[הקונגרס הערבי-פלסטיני]] החמישי כי ניתן לקוות להישגים מול הבריטים באמצעים דיפלומטים. המשלחת הרביעית יצאה ללונדון וז'נבה בתחילת 1930{{הערה|{{דבר||המשלחת הערבית הורכבה|19300122|3}}}}. היא הביעה התנגדות ל[[עלייה|עליית]] יהודים [[המאבק הפלסטיני במכירת קרקעות ליהודים|ומכירת קרקעות ליהודים]]. כן הובעה התנגדות למתן זיכיון לפתיחת [[חברת אשלג ארץ-ישראלית|מפעל האשלג]] בים המלח ולהקמת ועדת החקירה לגבי [[הכותל המערבי]], שלטענתו הוא מוסלמי בלבד ואינו נושא לשלטונות המנדט. בשובו אמר שלא כל בקשות המשלחת נדחו בידי הבריטים וכי יש לבחון את [[הספר הלבן של פאספילד|הספר הלבן]] ואת החוקה המוצעת על ידי הבריטים, לפני קביעת עמדה.{{הערה|{{דבר||שיחה עם מוסא כאזם פחה|19300618|32}}}}

====1930–1934====
לאחר [[מאורעות תרפ"ט]] החלו להתגלע סכסוכים על המנהיגות הלאומית בין מוסא כאזם ובין [[המופתי של ירושלים]] וקרוב משפחתו, [[חג']] [[אמין אל-חוסייני]]. בסתיו אותה שנה פרץ הסכסוך הראשון, באשר לפיקוח על כספי התרומות שהקרן לסיוע לנפגעי המאורעות הערבים אספה בארצות ערב.{{הערה|שם=צמיחת התנועה 220|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 220–221.}} בתחילת 1930 אירעה התנגשות בין השניים, כאשר הוועד הפועל בחר ב-5 בינואר את אמין לנשיא המשלחת ללונדון באותה שנה. מוסא כאזם התפטר בתגובה מהוועד הפועל הערבי, מה שהביא להתכנסות נוספת של הוועד ולהתפטרותו של אמין מנשיאות המשלחת לטובת בחירת מוסא כאזם לתפקיד.{{הערה|שם=ממהומות למרידה 138|יהושע פורת, '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929]]''', פרק חמישי, ערעור מעמדו של מוסא כאזם אל-חוסייני בידי אמין אל-חוסייני, עמ' 139-138.}} זו הייתה הפעם הראשונה שנעשה ניסיון לשלול ממנו את תפקיד נשיא המשלחת ורק חזית משותפת עם אנשי האופוזיציה הנשאשיבית הבטיחה בסופו של דבר את בחירתו.{{הערה|שם=צמיחת התנועה 220}}
בתחילת שנות ה-30 יחסיו של מוסא כאזם עם אמין התערערו עוד יותר, לאחר שהאשים נשיא הוועד הפועל את המופתי במעילה בכספי המשפחה ובחלוקתם למקורביו.{{הערה|אילן פפה, '''אצולת הארץ''': משפחת אל-חוסייני, עמ' 294.}}
בתקופה זו נוצרה התגבשות כוחות חדשה בציבור הפלסטיני: מוסא כאזם ואויבו לשעבר ראע'ב נשאשיבי, שהתבססו על הוועד הפועל וההנהגה המסורתית, מול חג' אמין, שמחנה תומכיו החל להזדהות עם דור חדש של צעירים רדיקליים.{{הערה|[[#פורת 1976|פורת, '''צמיחת התנועה הלאומית''']], עמ' 208–209.}}
קשריו של מוסא-כאזם עם הנשאשיבים התהדקו גם בשל מתינותם המדינית. חזית זו של נשיא הוועד הפועל עם הנשאשיבים הביאה לביקורת חריפה מצד המחנה של המופתי וביטאונו על הוועד הפועל בשנים 1930 ו-1931. מוסא-כאזם הבין כי ההתקפות הללו מכוונות כלפיו ואיים בתגובה כי אם הן לא תיפסקנה, הוא יצטרף בגלוי אל האופוזיציה הנשאשיבית. בכנס הארצי של הוועד הפועל בפברואר 1933, תמך מוסא-כאזם בתביעת הנשאשיבים לפיקוח ממשלתי הדוק יותר על כספי האוקאף ובתי הדין השרעיים ושלילת סמכותו המוחלטת של המופתי בתחומים הללו.{{הערה|שם=ממהומות למרידה 138}}

אל-חוסייני נזכר ברשימה שנערכה בתנועה הציונית ב-5 בינואר 1937, הכוללת עשרות נכבדים ערבים שמכרו קרקעות ליהודים.{{הערה|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות''', עמ' 226.}} הוא מכר ליהודים אדמות באזור [[מוצא]] ו[[קריית ענבים]].{{הערה|[[צבי אל-פלג]], מנקודת ראותו של המופתי, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תשנ"ה, עמ' 165}}
[[קובץ:Musa Kazim Jaffa 1933.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוסא כאזם אל-חוסייני מוכה בידי שוטר בריטי בהפגנה ביפו, 27 באוקטובר 1933]]
ב-[[27 באוקטובר]] [[1933]] עמד אל-חוסייני בראש הפגנת מחאה בלתי חוקית שהתקיימה ב[[יפו]] נגד מדיניות הממשלה הבריטית. כ-10,000 מפגינים התכנסו באותו יום ב[[מסגד מחמודיה|מסגד המחמודיה]] ויצאו ממנו בשני ראשים, כשבראש אחד הראשים אל-חוסייני הישיש. כשהגיעו לרחבת מרכז העיר התפתח עימות אלים עם כוחות המשטרה והצבא שהתארגנו במקום. כתוצאה מאש המשטרה נהרגו בהפגנה 26 מפגינים ושוטר אחד. הופצו שמועות שכאזם עצמו נפצע, ולבקשת מושל ירושלים הכחיש אל-חוסייני את השמועות.{{הערה|{{דואר היום||שיחת קמפבל עם מוסה קאזם|19331029|39}}}}
[[קובץ:Khalil Raad, Musa Kazim Husseini's Funeral, Damascus Gate, Jerusalem, 17 March 1934.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הלווייתו של מוסא כאזם אל-חוסייני, [[שער שכם]], מרץ 1934.]]
בנובמבר 1933 חלה אל-חוסייני{{הערה|{{דואר היום||מוסא כאזם פחה חולה|19331120|39}}}} והוא נפטר ממחלתו במרץ 1934. הוא נקבר על [[הר הבית]] לצד [[חוסיין בן עלי]],{{הערה|{{דבר||הלוית מוסא כאזם פחה|19340328|26}}}} באחוזת קבר בדאר אל-ח'טיב, מאחורי החומה המערבית של החרם א-שריף (מצפון לרחבת התפילה של הכותל המערבי), שם נקברו גם בנו, [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]],{{הערה|אילן פפה, '''אצולת הארץ''': משפחת אל-חוסייני, עמ' 280.}} ונכדו, [[פייסל חוסייני]]. היו שטענו שהוא נפטר בגלל פציעתו בהפגנה ביפו.

==עמדותיו==
אל חוסייני נחשב לגורם מתון יחסית{{הערה|{{דבר||מה מספרת ועדת החקירה על הפגנות הערבים|19340214|27}}}}, ממתנגדי ה[[פאן-ערביות]] של [[מפלגת אל-איסתקלאל]], ובדצמבר 1929 הודיע הנציב העליון כי מגעיו עם הוועד הערבי יעברו רק דרך אל-חוסייני וסגניו{{הערה|{{דבר||השלטונות ואנשי האסתיקלאל|19300903|9}}}}.

בקונגרס הערבי בחיפה בדצמבר 1920 ביקש מוסא כאזם למצב את הקונגרס כמייצג של תנועה לאומית פלסטינית השואפת לעצמאות כחלופה לחזון ההשתלבות ב[[סוריה הגדולה]] כ"[[סוריה הדרומית]]" האוטונומית שקרס עם חדלונה של [[הממלכה הערבית של סוריה]]: "זה סיפורה של פלסטין, ארץ הניסים וערש הדתות..זה הקונגרס שנולד מתוך הסבל של פלסטין. והוא הנציג והדובר של פלסטין". הנאום היה ידידותי לבריטניה, הוזכרה התרומה של פלסטינים למלחמה באימפריה העות'מאנית והציונות הוצגה כגורם מסכסך בין בריטניה לפלסטינים.

בשנת 1924 טען אל-חוסייני שלא ניתן להגיע להסכם בין היהודים לערבים כל עוד המדיניות הציונית קיימת. הוא הטיף לעצמאות בארץ ישראל שתשאב את שלטונה מהעם באמצעות בית נבחרים עם ייצוג יהודי, נוצרי ומוסלמי. כן טען שהוא לא מתנגד להגירה אלא דורש שהיא תוגבל כמו שהיא הוגבלה ב[[ארצות הברית]] באותה שנה{{הערה|{{דואר היום||שיחה בין אוסקר קרויס ומוסה קאזים|19240408|3}}}}. אל-חוסייני התבטא נגד פעילות אלימה. בשנת 1928 במענה לשאלה: "מה יעשו הערבים אם דרישתם תדחה?" ענה: "הם יוסיפו לדרוש. בדינאמיט לא ישתמשו. יתמידו במאמציהם בשלום אך ללא ליאות עד שישיגו את מטרתם."{{הערה|{{דבר||לפני עשר שנים|19380811|65}}}}

בעקבות אכזבתו מההצעות הבריטיות שהוצגו למשלחת הרביעית בראשותו שיצאה ללונדון בשנת 1930, לאחר פרסום דו"ח [[ועדת שאו]] איבד את אמונו ביכולת הפלסטינים לשנות את מדיניות השלטונות בהידברות והחל במערכת תעמולה בעיתונות הערבית לגיוס הציבור הרחב נגד הציונות{{הערה|[[אילן פפה]], אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמודים 275-276}}. בפברואר 1934 דרש מכל ראשי הערים הערבים להתפטר מתפקידיהם, בגלל סירוב שלטונות המנדט לשנות את חוק העיריות לפי דרישותיו. סירוב ראשי הערים להענות לדרישתו הביאה לקרע פנים ערבי{{הערה|{{דבר||מוסה כאזם דורש מראשי העיריות להתפטר|19340215|2}}}}.

במרץ 1934 אמר לעיתונאי אמריקאי: "היהודי זקוק תמיד למי שיגן עליו, אשר יוכל לחיות בצל חסותו [...] אין הערבים או מנהיגיהם שונאים את היהודים בתור יהודים. להפך, בכל לב היו רוצים שיהיו היהודים במסגרת 'הפדרציה הערבית'... אולם אין הערבים מסכימים בשום אופן כי מיעוט מהתושבים יקום ויאמר כי הוא בעל הארץ... לדעתנו צריכים היהודים ליהנות מזכויותיהם המגיעות להם לפי יחסם המספרי בארץ."{{הערה|{{דואר היום||מוסא כאזם אל חוסייני על הערבים והיהודים בארץ ישראל|19340312|43}}}}

==לקריאה נוספת==
* יוני פורס, '''תרשום! אנחנו אומה.''' מוסא כאזם אל-חוסיני, ביוגרפיה פוליטית. מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, [[אוניברסיטת תל אביב]], 2017
* {{עוגן|פורת 1976|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929]]''', הוצאת [[עם עובד]] תל אביב, 1976.}}

==קישורים חיצוניים==
{{קישורי פורטל|המזרח התיכון}}
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [https://web.archive.org/web/19990128121613/http://www.passia.org/palestine_facts/personalities/alpha_h.htm#qassem מוסא כאזם באשה אל-חוסייני] באתר ה-[http://www.passia.org Palestinian Academic Society for the Study of International Affairs] {{אנגלית}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{ראשי עיריית ירושלים}}

{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:חוסייני, מוסא כאזם}}
[[קטגוריה:משפחת חוסייני|מוסא כאזם]]
[[קטגוריה:פוליטיקאים פלסטינים]]
[[קטגוריה:ראשי עיריית ירושלים]]
[[קטגוריה:ירושלים בתקופת המנדט הבריטי]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בהר הבית]]
[[קטגוריה:ארץ-ישראלים שנולדו ב-1850]]
[[קטגוריה:ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1934]]
[[קטגוריה:החברה הפלסטינית בארץ ישראל המנדטורית: אישים]]