מוסקביץ' 412

מוסקביץ' 412
Москвич-412

מאפיינים כלליים
יצרן	מוסקביץ'
שנות ייצור	1967-2001
הרכבה	, ומשנת 1991
מודל קודם	מוסקביץ' 408
מודל אחריו	מוסקביץ' 2140
סיווג	משפחתית
פלטפורמה	מנוע קדמי, הנעה אחורית
אורך	4,250 מ"מ
רוחב	1,550 מ"מ
גובה	1,480 מ"מ
משקל	1,045 ק"ג
בסיס גלגלים	2,400 מ"מ
מפרט טכני
מנוע	ארבעה צילינדרים, 1.5 ליטר, בנזין
הילוכים	ידני: 4 הילוכים

מוסקוביץ 412, מבט מבפנים

מוסקוביץ 412

מוסקוביץ 412, 1975

מוסקוביץ 412-028

מוסקביץ' 412 (ברוסית: Москвич-412) היא מכונית נוסעים סובייטית שהייתה מיוצרת במפעל מוסקביץ' בעיר מוסקבה ובמפעל לייצור מכוניות בעיר איז'בסק במהלך השנים 1967–2001 (ייצור סדרתי עד לשנת 1997). במהלך תקופה זו בקווי הייצור של המפעלים נבנו כמה מאות אלפי מכוניות.

גרסאות

• M-412: דגם 4 דלתות סדאן
• М-427: דגם סטיישן
• M-434: דגם טנדר

היסטוריית ייצור

המכונית נבנתה על בסיס דגם "מוסקביץ' 408" ותקופה ארוכה הדגמים היו מיוצרים במקביל. אף בשנת 1969 שני הדגמים התקדמו לגרסה מתקדמת. החל משנה זו הדגם כלל חגורת בטיחות, הפרדה של מושבים הקדמיים וידית תיבת הילוכים עברה לרצפת הסלון^{[דרושה הבהרה]}. בשנת 1969 החל ייצור המכונית במפעל לייצור מכוניות באיז'בסק במקביל להמשך ייצור במוסקבה. בשנת 1971 המפעל במוסקבה עבר שדרוג משמעותי והכפיל את יכולת ייצור.

בנוסף למכירה לשימוש אישי המכונית נוצלה במשטרה הסובייטית. ניסיונות להשתמש במכוניות זו כמונית לא צלחו.

בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 המכונית נמכרה מחוץ לגבולות ברית המועצות יחסית בהצלחה. להצלחה זו תרמו הישגי המכונית במהלך השתתפותה במרוצי מכוניות שונות כולל מרוצי ראלי לונדון-סידני בשנת 1968. כמויות קטנות של מכוניות מדגם זה נבנו לפי רישיון מיוחד בבלגיה ובבולגריה. החלקים להרכבה הובאו מברית המועצות.

במהלך שנות ה-60 המכונית עמדה בסטנדרטים המקובלים בעולם והייתה תחרותית לעומת מכוניות מייצור היצרנים המובילים. במכונית זו הותקן מנוע חדש. המנוע יוצר במפעל בעיר אופה. תיבת הילוכים הייתה חלשה יחסית. במקרים רבים היא הייתה מסוגלת להחזיק עד לתיקון משמעותי כ-63 אלף ק"מ ולפי התכנון לא יותר מכ-100 אלף ק"מ.

בשנות ה-70 החלו להגיע לשוק הסובייטי מכוניות מתוצרת אווטוואז שהיו מוצלחות יותר ותפסו נתח משמעותי של השוק. הממשל הסובייטי נתן העדפה ברורה למכוניות מתוצרת אווטוואז וכתוצאה מכך המפעלים במוסקבה ואיז'בסק לא הצליחו להביא לייצור סדרתי של דגמים מתקדמים שיחליפו את ה"מוסקביץ' 412". במהלך שנות ה-70 מכוניות מדגם זה היו ידועות כמכוניות בעלות יכולת להתמודד בקלות עם כבישים ירודים ומוסכים בעלי יכולת טכנית נמוכה, דבר שהתאים לתנאים ששררו בברית המועצות. זה היה היתרון העיקרי שלהן לעומת מכוניות לאדה. לקראת שנות ה-80 הנחיתות הטכנית פגעה בפופולריות שלהן ומכוניות אלו כבר לא היו יכולות להתמודד מול מכוניות לאדה אף בשוק המקומי.

המוסקוביץ 412 התחרה ^{[דרושה הבהרה]} בדגמים הבאים: אופל קדט, פורד קורטינה, פיאט 125, פיג'ו 304, סימקה 1500, פורד אסקורט.

באליפות "רכב סלון" לשנים 1972–1973 ניצחה המוסקוביץ 412 את ה-הילמן אימפ ואת האוסטין-מוריס.

המוסקוביץ 412 יוצאה לבריטניה. בין השנים 1969–1973 נמכרו שם 14,500 יחדות.

לקריאה נוספת

• רכב ותחבורה יבשתית ברוסיה בני אביעד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוסקביץ' 412 בוויקישיתוף

• תיאור מפורט של המכונית (ברוסית)