חגורת בטיחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חגורת בטיחות - שלוש נקודות

חגורת בטיחות היא חגורה שנועדה לרתום נוסעים למקום מושבם בכלי רכב כדי למנוע היטלטלות הנוסע, העלולה להיגרם בעת תאונת דרכים או עצירה פתאומית. ובכך למנוע פציעות העלולות להיגרם כתוצאה מפגיעת הנוסע (ובמיוחד ראשו) בעצמים קשיחים או בנוסעים אחרים. חגורת בטיחות היא אביזר בטיחות המותקן על פי חוק ברוב כלי הרכב הנעים בכביש הציבורי. חגורות בטיחות משמשות גם בכלי טיס ובמתקנים שונים המשלבים תנועת נוסעים.

טיפוסי חגורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל חגורות הבטיחות מורכבות מרצועה אחת או יותר המעוגנות לגוף הרכב בנקודות המאפשרות לחגורה להיכרך מסביב לגוף הנוסעים. רצועות החגורה מכוונות בהתאם למידותיו של הנוסע באמצעות מנגנון דינמי או סטטי. מנגנון סטטי היה מקובל בעבר ואיפשר כוונון מראש בדומה לרצועת תרמיל גב. המנגנון הדינמי המקובל בכלי רכב מודרניים מאפשר שחרור כמות משתנה של רצועה בהתאם לצורך. במנגנון דינמי משולב תמיד מנגנון מצמד שנועל את שחרור הרצועה במקרה של משיכת רצועה במהירות מעל לסף מסוים. סף זה מותאם למהירויות משיכה המאפיינות תזוזת גוף במצבי תאונה. לעתים מתוכנן מנגנון נעילת השחרור להינעל גם במצבי הטיה של כלי הרכב כדי לסייע בהגנה על נוסע בעת התהפכות רכב.

  • חגורת שלוש נקודות היא חגורה המורכבת מרצועה בודדת המקובעת בשלוש נקודות. חלק הרצועה הראשון עובר באלכסון מאזור כתף הנוסע אל אזור המותן והחלק השני עובר בסמוך לירכיים מהמותן האחת לשנייה. נקודת הביניים במותן אינה מעוגנת למיקום קבוע ברצועה אלא ממוקמת באופן משתנה על הרצועה בהתאם למידת אורך הרצועה שנבחר. זוהי החגורה הנפוצה ביותר בכלי רכב מודרניים והיא משולבת לרוב במנגנון שחרור רצועה דינמי.
  • חגורת מותניים היא חגורה המעוגנת בשתי נקודות בסמוך למותניים. בדרך כלל הייתה בעלת מנגנון כיוון סטטי. חגורה זו הייתה מקובלת בעבר ועדיין מופיעה במושב האחורי האמצעי של כלי רכב ישנים. השימוש בחגורות אלו כמעט והופסק בכלי רכב בגלל הסיכון המוגבר במצב של חוסר ריסון לפלג הגוף העליון. במטוסי נוסעים עדיין מקובל להשתמש בחגורות מסוג זה.
חגורה מסוג רתמה במכונית מרוץ
  • רתמת חמש (או שש) נקודות היא חגורת בטיחות העשויה משלוש או ארבע רצועות. שתי רצועות הכרוכות סביב כתפי הנוסע בדומה לרצועות תרמיל מחוברות במרכזן אל אבזם משותף. רצועה שלישית (ולעתים רביעית במקרה של שש נקודות) מעוגנת בין רגלי הנוסע ומתחברת גם כן לאותו אבזם. חגורה זו מקובלת בעיקר במכוניות מרוץ או במושבי בטיחות לרכב של תינוקות ופעוטות. השימוש בחגורה מסורבל בהשוואה לחגורת שלוש נקודות, אך מספק רמת בטיחות גבוהה יותר.

אמצעים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגורות הבטיחות מלוות במנגנונים ואמצעים המיועדים לשפר את יעילותן.

  • קדם מותחן הוא מנגנון המיועד לשפר את רמת המתיחה של החגורה ולהביא לנעילתה המהירה במקרה תאונה. הוא מבוסס על כמות קטנה של חומר נפץ בדומה למנגנון כרית האוויר לרכב כך שבעת שמזוהה מקרה תאונה, חומר הנפץ מתפוצץ ומבצע מתיחה של החגורה עוד לפני שהנוסע מתחיל להיטלטל. קיבוע מוקדם זה מפחית משמעותית את סיכוי הנוסע להיפצע כתוצאה מהמכה בחגורה עצמה.
  • חגירה אוטומטית הוא מנגנון החוגר את החגורה באופן אוטומטי סביב הנוסע ללא צורך בפעולה ידנית מצידו.
  • לולאות עיגון הן תוספת לחגורת הבטיחות המיועדות לשפר את איכות הקיבוע של מושבי בטיחות אל מושב הרכב. לולאות אלו מספקות את רמת הבטיחות הגבוהה ביותר אך הן מחייבות התאמת כיסא הפעוט לסטנדרט קיבוע מסוים כדוגמת Isofix והן מחליפות את הקיבוע הסטנדרטי באמצעות חגורות הבטיחות.
  • התראה קולית היא מערכת המזכירה לנוסעי הרכב לחגור חגורת בטיחות במקרה של התחלת נסיעה ללא חגירה המזוהה על ידי חיישן באבזם החגורה. בדיקת מצב החגורה של הנוסע מבוססת בנוסף על חיישן מגע/משקל המזהה מצב ישיבה במושב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצאת חגורת הבטיחות מיוחסת למהנדס אנגלי מהמאה ה-19 בשם ג'ורג' קיילי שעסק בתכנון כלי תעופה. ב-1913 הותקנה חגורת בטיחות לראשונה במטוס אך היא לא הייתה נפוצה במטוסים עד לשנות ה-30. השימוש בחגורות בטיחות בכלי רכב יבשתיים הוצג לראשונה בשנות ה-50 ובשנת 1959 הוצגה חגורת שלוש הנקודות על ידי המהנדס נילס בוהלין מחברת וולבו.

בתחילת שנות ה-60 החלו כלי רכב להציע חגורות בטיחות במושבים הקדמיים ובסוף אותו עשור הוצעו חגורות גם במושבים האחוריים. במקומות רבים בעולם נחקקו חוקים המחייבים את השימוש בחגורת בטיחות בכביש הציבורי.

בישראל נקבעה חובת חגירת חגורת בטיחות במושבים קדמיים בדרכים בין עירוניות בשנת 1975 (עבור כלי רכב משנת ייצור 1969 ואילך). בשנות ה-80 הורחבה החובה גם לדרכים עירוניות ובשנות ה-90 הורחבה חובת השימוש גם למושבים האחוריים (עבור כלי רכב משנת יצור 1983 ואילך). משנת 2006 אף חלה חובת חגירת חגורות בטיחות באוטובוסים המסיעים ילדים.

הרגלי שימוש בחגורת בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים[1], שיעור החגירה במגזר היהודי עמד בשנת 2008 על 92% בקרב הנהגים, 81% בקרב היושבים מלפנים ליד הנהג ו-41% בקרב היושבים מאחור. במגזר הלא-יהודי עמד שיעור החגירה על 61% בקרב היושבים מלפנים, ו-31% בקרב היושבים מאחור. בשנה זו היה שיעור הנוסעים הלא-חגורים מתוך כלל הנוסעים שנהרגו בתאונות דרכים בישראל בין 16 ל-45 אחוז.

בארצות הברית פורסם בשנת 2010 שכ-84% מהנהגים חוגרים חגורות בטיחות‏[2].

חובת חגירת חגורת בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2009 קבע בית המשפט העליון שחובת חגירת חגורת בטיחות כוללת חגירת חגורת שלוש נקודות מעל לכתף, וכי אדם שחגור חגורה מתחת לבית השחי לא מילא את החובה החוקית‏[3].

אכיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטרה במדינות שונות מקיימת אכיפה במטרה להעניש נהגים שאינם חוגרים חגורת בטיחות. בישראל, קרה לא אחת שנסיון של המשטרה לעצור נהג שלא היה חגור בחגורת בטיחות הסתיים במרדף משטרתי ובעונש מאסר בפועל לנהג שברח מהשוטרים‏[4]. במקרה אחד הסתיים המלטות נהג ממתנדבי משטרת התנועה בירי על רכבו ופציעת בנו‏[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]