גוסטב ויגלנד

גוסטב ויגלאנד, 1929

גוסטב ויגֶלָאנד (בנורבגית: Gustav Vigeland; ‏ 11 באפריל 1869 - 12 במרץ 1943) היה פסל נורבגי.

ביוגרפיה

גוסטב ויגלאנד נולד למשפחה כפרית של עובדי מלאכה במאנדאל, עיירה קטנה בדרום נורבגיה. כנער גילה כישרון בגילוף בעץ, ובגיל 15 נשלח לאוסלו לשמש שוליה לפסל ידוע. עם מות אביו נאלץ ויגלאנד לשוב למאנדאל כדי לתמוך כלכלית במשפחתו. הוא עבד כשנתיים בחווה המשפחתית ובמהלכן הכין תרשימים לפסלים עתידיים שלו. הוא לקח עימו סקיצות אלו ב-1888 כאשר חזר לאוסלו, נחוש להפוך לפסל מקצועי. הוא משך את תשומת לבו של בּריניוּלף בֶּרגסליֶאן (Bryunjulf Bergslien) שלקח אותו תחת חסותו.

בזכות כספי מלגה שקיבל, ערך ויגלאנד בשנים 1896-1891 מסע באירופה במהלכו ביקר בקופנהגן, פריז, ברלין ופירנצה, בהן עבד ונפגש עם אמנים רבים. הוא הושפע במיוחד מסגנונו של אוגוסט רודן וביקר בסטודיו שלו תכופות, אולם מעולם לא נפגש עימו פנים מול פנים.

משאזל כספו שב ויגלאנד למולדתו והחל לפסל למחייתו. הוא הציג את תערוכתו הראשונה בין 1894 ל-1896, וכמו כן, תרם לעבודות שחזורה של קתדרלת נידארוס בטרונדהיים. באותן שנים הוא שב לאוסלו וקיבל מהעירייה סטודיו נטוש ומוזנח בו יוכל לעבוד. עם ההכרזה על עצמאותה של נורבגיה ב-1905, כבר היה ויגלאנד המפורסם שבפסלי המדינה, וזרמו אליו הצעות עבודה רבות. הוא התמחה בעיקר בפיסול בני אדם ובאותה תקופה פיסל כ-100 פורטרטים, ביניהם של אישים סקנדינבים ידועים כגון הנריק איבסן ואלפרד נובל. כמו כן, הוא פיסל אנדרטה לזכרו של המתמטיקאי הנורבגי נילס הנריק אבל.

ב-1921 חלה תפנית בחייו של ויגלאנד; עיריית אוסלו החליטה להרוס את הסטודיו בו עבד, ולאחר מאבק ממושך נחתם הסכם בין הצדדים: עיריית אוסלו הבטיחה לספק לוויגלאנד סטודיו חדש ורחב ידיים בו יוכל ללון ולעבוד, ובתמורה יתרום ויגלאנד לעירייה את כל עבודתיו העתידיות, לרבות הדגמים המקוריים ורישומי ההכנה.

ויגלאנד עבר לסטודיו החדש ב-1924, ובעשרים השנים הבאות הקדיש עצמו לחלוטין לפרויקט עד למותו ב-1943. בהתאם להסכם עברו פסליו לחזקת העירייה וכיום הם פתוחים לקהל הרחב בפארק ויגלאנד. הסטודיו עצמו הפך ל"מוזיאון ויגלאנד", המציג פסלים מוקדמים שלו וכן תבניות מגבס, תחריטי עץ ותרשימי הכנה.

אחיו, עמנואל ויגלאנד, היה גם הוא פסל, אם כי מפורסם פחות. מבין עבודותיו ניתן למנות את הוויטראז'ים שבקתדרלת אוסלו. מרבית יצירותיו מוצגות במוזיאון עמנואל ויגלאנד באוסלו.

פארק ויגלאנד

פרונגר פארק ובתוכו ויגלאנד פארק

הסטודיו אותו קיבל ויגלאנד מהעירייה היה סמוך לפרוֹנגֶר פארק, גן ציבורי בגודל 300 דונם. ויגלאנד בחר בפארק כמקום האידאלי להצגת עבודותיו, וב-1931 כבר ניתנה חותמת סופית לפרויקט. עבודות הבנייה נערכו בשנים 1949-1939, ומשנסתיימו, נחנך באמצע הפארק שביל מרכזי באורך 850 מטרים, שמשני צידיו פזורים 212 פסלים עשויים גרניט, ברונזה, וברזל חשיל. זהו פארק ויגלאנד. הפסל, שעיקר עבודתו התבצעה בחרסית, בנה דגמים מלאים של כל הפסלים בפארק, ואנשי מלאכה מקצועיים נשכרו בשביל העבודות בגרניט ובברונזה. בפארק יש חמישה חלקים עיקריים: שער הכניסה, הגשר, המזרקה, "מעגל החיים" והמונולית.

שער הכניסה לפארק פוסל על ידי ויגלאנד, והוא כולל חמישה שערים גדולים ועוד שניים קטנים למעבר הולכי רגל; הגשר, 100 מטרים אורכו ו-15 מטרים רוחבו, מעביר את המבקרים מעל אגם קטנטן והוא בעצם שיפוץ של גשר ישן שכבר נכח במקום. על הגשר החדש פיסל ויגלאנד 58 פסלי ברונזה, בהם נראים מבוגרים וצעירים, ביחד או לחוד, בשלל מצבים ומצבי רוח. בגשר נמצא הפסל "ילד זועף", שעל אף גודלו הקטן הוא אחד מהפופולרים בפארק.
המזרקה הייתה אמורה במקור לקשט את רחבת הפרלמנט הנורבגי, אך בשל אילוצי מקום הוחלט להציבה בפארק. היא מעוטרת ב-60 תבליטים המציגים את מעגל החיים, ועל השוליים שלה נמצאים 20 פסלים בהם נראים עצי ענק דמויי עצמות המחזיקים ילדים קטנים. היצירה מבטאת את הרעיון שממוות נוצרים חיים חדשים. העבודות על המזרקה ארכו פרק זמן עצום - מ-1906 עד 1947.
היצירה האחרונה בפארק היא "מעגל החיים", העשוי ברזל ומורכב ממספר דמויות אדם המחזיקות זו את זו ויוצרות צורת עיגול, המסמל את מעגליות, וכתוצאה מכך, נצחיות החיים.

גולת הכותרת של הפארק, עם זאת, הינו המונולית שגובהו 14 מטרים ושחולש על הגבעה הגבוה ביותר בפארק. ויגלאנד פיסל דגם בגודל מלא של היצירה במשך עשרה חודשים, ועטף אותו בטיח. באותו זמן הובאה אבן גרניט אחת במשקל כמה מאות טונות ממחצבה ליד העיר האלדן שבדרום-מזרח נורבגיה, לצורך בניית הפסל (מונולית הינו פסל העשוי מאבן אחת בלבד). הדגם הוצב ליד האבן ב-1929, והעבודות החלו. שלושה סתתי-אבן עמלו מידי יום עד להשלמת היצירה ב-1943. בטקס הסרת הלוט נכחו 180,000 צופים שבאו לחזות בפלא.
בעמוד שזורות 121 דמויות אדם לפרטי-פרטים, המתפתלות זו בזו בנסיון להגיע לקצה, לשמיים. פרשנויות רבות ניתנו למונולית: מאבק לקיום, שאיפה להגשמה עצמית, כמיהה לדרגת רוחניות גבוהה ועוד. אל הבסיס שעליו הוא עומד מובילות מדרגות שעליהן 36 פסלים אנושיים, הנמצאים בשלל מצבים מחייו של האדם: מקצתם שמחים, עצובים, אופטימים או שיש בהם מין הביזאר.

• 
  הגשר
• 
  המזרקה
• 
  המונולית

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה מקיפה
• מידע רב על הפארק ועל החלקים העיקריים בו