אדריכלות היי-טק – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Paris.pompidou.jpg|left|thumb|250px|מרכז פומפידו]] |
[[תמונה:Paris.pompidou.500pix.jpg|left|thumb|250px|מרכז פומפידו]] |
||
סגנון אדריכלי שהחל להתפתח בשנות ה-60 בעקבות התפתחות ה[[פוסט-מודרניזם]] ובעקבות התפתחויות טכנולוגיות אשר איפשרו בנייה זו. |
סגנון אדריכלי שהחל להתפתח בשנות ה-60 בעקבות התפתחות ה[[פוסט-מודרניזם]] ובעקבות התפתחויות טכנולוגיות אשר איפשרו בנייה זו. |
||
גרסה מ־02:10, 20 במרץ 2006
סגנון אדריכלי שהחל להתפתח בשנות ה-60 בעקבות התפתחות הפוסט-מודרניזם ובעקבות התפתחויות טכנולוגיות אשר איפשרו בנייה זו. בניית ההיי-טק, כשמה כן היא - בנייה בטכנולוגיה מתקדמת, אשר משתמשת בעיקר בחומרים קלים וחדשניים לבנייה. פלדה, זכוכית ואלמנטים נמתחים במקום חומרים מסורתיים יותר כגון לבנים, עץ ובטון. באדריכלות ההיי-טק נעשה פעמים רבות שילוב בין חומרים מסורתיים לבין חומרים "טכנולוגיים" יותר ובכך מפתחים שיטות בנייה ופרטי חיבור מעניינים בין חומרים שונים בעלי תכונות שונות לטובת בנייה שחייבת בסופו של דבר להיות יציבה ופנקציונאלית.
אחת מאבני הדרך החשובות באדריכלות ההיי-טק היא מרכז פומפידו בפריז אשר תכננו האדריכלים רנזו פיאנו וריצ'רד רוג'רס ובנייתו הושלמה בשנת 1977. במבנה זה מודגשת שיטת הבנייה של הבניין ומערכות הבניין מוחצנות באופן שאף עורר את כעסם של הפריזאים בעת הקמתו.