אנטיפרוטון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־16:51, 26 באוקטובר 2012

האנטיפרוטון ( ${\bar {p}}$ ) הוא האנטי-חלקיק‎ של הפרוטון. אנטיפרוטונים הם חלקיקים יציבים, אך קצרי ימים, בשל ההסתברות הגבוהה למפגש עם פרוטון, ששכיחותו בטבע גבוהה לאין שיעור, ולהתאיינות איתו. האנטיפרוטון התגלה בשנת 1955 על ידי הפיזיקאים אמיליו סגרה ואוון צ'מברליין מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אשר זכו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1959, על תגליתם זו. אנטיפרוטון מורכב משני קווארקים אנטי-אפ ומקווארק אחד של אנטי-דאון ( ${\bar {\mathrm {u} }}{\bar {\mathrm {u} }}{\bar {\mathrm {d} }}$ )

אנטי-פרוטון נוצר באופן ספונטני בתנאים שווי-ערך לטמפרטורה של כ- $10^{13}$ מעלות קלווין, תנאים שהתקיימו באופן טבעי רק במפץ הגדול. ב-CERN, למשל, משתמשים במאיץ חלקיקים מסוג סינכרוטרון של פרוטונים, כדי להאיץ פרוטונים לאנרגיה קינטית של 26 ג'יגה אלקטרון וולט ולהטיחם לעברו של מוט אירידיום. האנרגיה של הפרוטונים הניתזים מגרעיני האירידיום הינה גבוהה דיה כדי לחולל בריאה של חלקיקים שונים, כשהאנטיפרוטונים הנוצרים מופרדים באמצעות מגנטים הנתונים בריק.

גרסה מ־17:56, 26 במרץ 2012 עריכה Luckas-bot (שיחה \| תרומות) 179,857 עריכות מ r2.7.1) (בוט מוסיף: nn:Antiproton → העריכה הקודמת		גרסה מ־16:51, 26 באוקטובר 2012 עריכה ביטול איתן (שיחה \| תרומות) בדוקי עריכות אוטומטית, מנטרים 40,530 עריכות אין תקציר עריכה העריכה הבאה ←
שורה 1:		שורה 1:
	ה'''אנטיפרוטון''' (<math>\bar{p}</math>) הוא ה[[אנטי-חלקיק‎]] של ה[[פרוטון]]. אנטיפרוטונים הם חלקיקים יציבים, אך קצרי ימים, בשל ההסתברות הגבוהה למפגש עם פרוטון, ששכיחותו גבוהה לאין שיעור, ~~ולכן,~~ [[איון (פיזיקה)\|~~להתאיין~~]] איתו. האנטיפרוטון התגלה בשנת [[1955]] על ידי ה[[פיזיקאי\|פיזיקאים]] [[אמיליו סגרה]] ואוון צ'מברליין מ[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]], אשר זכו ב[[פרס נובל לפיזיקה]] לשנת [[1959]], על תגליתם זו. אנטיפרוטון מורכב משני [[קווארק\|קווארקים]] אנטי-אפ ומקווארק אחד של אנטי-דאון (<math>\bar{\mathrm{u}}\bar{\mathrm{u}}\bar{\mathrm{d}}</math>)		ה'''אנטיפרוטון''' (<math>\bar{p}</math>) הוא ה[[אנטי-חלקיק‎]] של ה[[פרוטון]]. אנטיפרוטונים הם חלקיקים יציבים, אך קצרי ימים, בשל ההסתברות הגבוהה למפגש עם פרוטון, ששכיחותו בטבע גבוהה לאין שיעור, ו[[איון (פיזיקה)\|להתאיינות]] איתו. האנטיפרוטון התגלה בשנת [[1955]] על ידי ה[[פיזיקאי\|פיזיקאים]] [[אמיליו סגרה]] ואוון צ'מברליין מ[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]], אשר זכו ב[[פרס נובל לפיזיקה]] לשנת [[1959]], על תגליתם זו. אנטיפרוטון מורכב משני [[קווארק\|קווארקים]] אנטי-אפ ומקווארק אחד של אנטי-דאון (<math>\bar{\mathrm{u}}\bar{\mathrm{u}}\bar{\mathrm{d}}</math>)

	אנטי-פרוטון נוצר באופן ספונטני בתנאים שווי-ערך ל[[טמפרטורה]] של כ- <math>10^{13}</math> מעלות [[קלווין]], תנאים שהתקיימו באופן טבעי רק ב[[המפץ הגדול\|מפץ הגדול]]. ב-[[CERN]], למשל, משתמשים ב[[מאיץ חלקיקים]] מסוג [[סינכרוטרון]] של פרוטונים, כדי להאיץ פרוטונים לאנרגיה קינטית של 26 [[ג'יגה]] [[אלקטרון וולט]] ולהטיחם לעברו של מוט [[אירידיום]]. האנרגיה של הפרוטונים הניתזים מגרעיני האירידיום הינה גבוהה דיה כדי לחולל בריאה של חלקיקים שונים, כשהאנטיפרוטונים הנוצרים מופרדים באמצעות [[מגנט]]ים הנתונים ב[[ריק]].		אנטי-פרוטון נוצר באופן ספונטני בתנאים שווי-ערך ל[[טמפרטורה]] של כ- <math>10^{13}</math> מעלות [[קלווין]], תנאים שהתקיימו באופן טבעי רק ב[[המפץ הגדול\|מפץ הגדול]]. ב-[[CERN]], למשל, משתמשים ב[[מאיץ חלקיקים]] מסוג [[סינכרוטרון]] של פרוטונים, כדי להאיץ פרוטונים לאנרגיה קינטית של 26 [[ג'יגה]] [[אלקטרון וולט]] ולהטיחם לעברו של מוט [[אירידיום]]. האנרגיה של הפרוטונים הניתזים מגרעיני האירידיום הינה גבוהה דיה כדי לחולל בריאה של חלקיקים שונים, כשהאנטיפרוטונים הנוצרים מופרדים באמצעות [[מגנט]]ים הנתונים ב[[ריק]].