בלדה מס' 1 בסול מינור, אופוס 23 – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תרגום מהוויקיפדיה האנגלית, הסרת תבנית עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''הבלדה הראשונה של שופן אופוס 23 בסול מינור''', היא יצירה שכתב [[פרדריק שופן]] בגיל צעיר יחסית. ביצוע ממוצע של הבלדה נמשך בין 8 עד 10 דקות. הבלדה נחשבת קשה מאד לביצוע, ודורשת רמה טכנית גבוהה מאד.
{{עריכה}}
'''הבלדה הראשונה של שופן אופוס 23 בסול מינור''', היא יצירה שכתב [[שופן]] בשנים 1836-1835 במהלך שנותיו הצעירות יחסית. ביצוע ממוצע של הבלדה נמשך בין 8 עד 10 דקות. הבלדה נחשבת קשה מאד לביצוע, ודורשת רמה טכנית גבוהה מאד.


שופן חיבר את הבלדה מסד' 2 ב[[סולם (מוזיקה)|פה מז'ור]] אופוס 38 בין השנים 1836 ל-1839 בנוהאנט, [[צרפת]] ובאי ה[[ספרד]]י [[מיורקה]]. [[רוברט שומאן]], שהקדיש את ה"קרייזלריאנה" אופוס 26 שלו לשופן, קיבל בתמורה את הקדשת הבלדה הזו. [[פסנתרן|פסנתרנים]] ו[[מוזיקולוג]]ים ידועי-שם, בהם שומאן שהיצירה הוקדשה לו, ביקרו אותה כנופלת בכושר ההמצאה שלה מקודמתה. מחלוקת מסוימת קיימת באשר להשראה שהביאה לכתיבתה, המיוחסת לעתים לפואמה של [[אדם מיצקייביץ']] "Świtezianka", אבל לייחוס זה אין אישוש, ויש המייחסים גם את הבלדה מס' 3 לאותה פואמה.
==מבנה היצירה==

היצירה מתחילה במין מבוא, שבמהלכו יד ימין ושמאל מנגנות סוג של ארפג' של אקורד לה במול מז'ור באוקטבות שונות. לאחר מכן מופיע קטע שבו מנגנים את אקורד סול מינור, לה מינור חצי מוקטן, מי מזו'ר ורה מז'ור. הקטע מתפתח ומגיע לסוג של אלתור מהיר מאד ביד ימין, שמיד לאחריו מתחיל שופן בהצגת נושא חדש. הוא בנוי בצורה כזו שיד ימין מנגנת אוקטבה ועוד שלושה צלילים, בעוד שיד שמאל מנגנת שני אקורדים שבכל פעם האקורד השני מוריד את אחת הדרגות שלו בטון או חצי טון. לאחר פיתוח קצר, מופעים ארפג'ים מהירים מאד של סול מינור ביד ימין, שבצורה יפה מגיעים לבסוף למלודיה יפה בסולם מי במול מז'ור. הפיתוח מעט ארוך ולאחריו מגיע קטע זהה לנושא הראשון בבלדה פרט לכך שהוא כתוב בלה מינור, ושהסיום שלו מעט שונה, ומביל למלודיה שהייתה בסולם מי במול מז'ור, אך בסולם לה מזו'ר ובאוקטבות. לבסוף הוא מתחיל לקרוס לתוך ארפג' אקורד מוקטן ביד ימין בקלידים נמוכים יחסית שמתחיל לאט לאט לעלות עד שהוא יורד שוב, אך הפעם בסולם. המלודיה חוזרת כאן שוב במי במול מז'ור אך בשינוי קל, ולאחר מכן חוזר שוב הקטע ההתחלתי שהופיע בסול מינור ולאחר מכן בלה מינור, נאמן לסולם המקור, אלא שלפתע הקטע מתפתח לקטע בלתי צפוי של סקסטות מקבילות שמובילות לקדנציה של הפרק, שבה מוצגים אקורדים בסול מינור בהיפוכים שונים ולאחר מכן אקורדים של לה במול.
כמו הבלדות מס' 3 ו-4, גם הבלדה השנייה כתובה ב[[מקצב]] כפול מורכב של 6/8. היא נפתחת בשקט בסולם פה מז'ור, עם צלילי דו חוזרים ונשנים בשתי הידיים. פתטיחה זו מתקדמת במהירכות ל[[מלודיה]] והתפתחות בהוראת ביצוע "סוטו ווצ'ה" - מילולית "מתחת לקול", או "חרש". הקטע הזה מתפוגג בכמה צלילי לה חוזרים ביד ימין. הקטע הבא של הבלדה, העומד בניגוד חריף לראשון, נפתח בהוראת ביצוע "פרסטו קון פואוקו" - "מהיר מאוד ומשולהב". במקום להיכתב במינור המקביל, פה מינור, הוא כתוב בלה מינור. חוקר שופן והביוגרף שלו, פרדריק ניקס, כותב עליו "כניסת הפרסטו ... חורגת לכאורה ממה שקדם לה; אבל מה שנשמע לאחר זאת ... מצדיק את נוכחות הפרסטו."{{הערה|1=ניקס, "פרדריק שופן כאדם ומוזיקאי", 1836
"<ref name="Niecks">{{cite book |title=Frederick Chopin as a Man and Musician |last=Niecks |first=Frederick |year=1836 |url=http://www.globusz.com/ebooks/FrederickChopin |accessdate=2010-01-05}}</ref>
היצירה חוזרת כעבור זמן קצר לקצב ולסגנון המקורי שלה
והמלודיה הראשונה עוברת עיבוד ושכלול נוספים. שופן ממזג כאן וריאציות על המלודיה שאינן מופיעות בשלב התצוגה של היצירה. ההתפתחות הזאת נמשכת הלאה עד שנושא הפרסטו קון פואוקו חוזר שוב באופן טבעי בשינויים (רקאפיטולציה). הפעם, הוא עובר גם עיבוד ושכלול ומסתיים בפתאומיות, עד שהנושא מהדהד שוב והיצירה מתפוגגת חרש. הנושא המקורי בפה מז'ור חוזר שוב, אבל הפעם בלה מינור, סולם הפרסטו; כך מסתיימת היצירה, בלי לחזור לסולם ה[[טוניקה]] שלה.


לבסוף הקטע קורס בעזרת אקורדים של יד ימין ויד שמאל, ש "רודפים" אחד אחרי השני, עד שיד שמאל מנגנת אוקטבת רה רה ומתחיל סולם כרומטי מסול מאד נמוך עד לקלידים הגבוהים של הפסנתר. המנגינה יורדת שוב הפעם ב "אלתור" מהיר מאד של יד ימין שהופך אחרי 3 אוקטבות לסולם סול מינור הרמוני יורד. מיד לאחר מכן יד שמאל וימין מנגנות שתהין סולם סול מינור מלודי שמסתיים בצלילם הגבוהים. היצירה חוזרת ללא ירידה לאקורדים של סול מינור בהיפוך קוורט סקסט באוקטבה נמוכה. אחר כך שישה צלילם קצרים מנוגנים בשתי היידים, והמנגינה עולה שוב בסול מינור מלודי אך הפעם המרווח בין היידים הוא דצימה ולא אוקטבה כמו בעלייה הראשונה. לבסוף כל יד מנגנת אוקטבה של סולם כרומטי שהולך מסול עד סול, ולאחר אקורד בהיפוך סקסט מנוגנים שלושה סולים באוקטבה נמוכה, שמסיימים את הבלדה.


[[קטגוריה:יצירות מאת פרדריק שופן]]
[[קטגוריה:יצירות מאת פרדריק שופן]]

גרסה מ־21:56, 18 בינואר 2013

הבלדה הראשונה של שופן אופוס 23 בסול מינור, היא יצירה שכתב פרדריק שופן בגיל צעיר יחסית. ביצוע ממוצע של הבלדה נמשך בין 8 עד 10 דקות. הבלדה נחשבת קשה מאד לביצוע, ודורשת רמה טכנית גבוהה מאד.

שופן חיבר את הבלדה מסד' 2 בפה מז'ור אופוס 38 בין השנים 1836 ל-1839 בנוהאנט, צרפת ובאי הספרדי מיורקה. רוברט שומאן, שהקדיש את ה"קרייזלריאנה" אופוס 26 שלו לשופן, קיבל בתמורה את הקדשת הבלדה הזו. פסנתרנים ומוזיקולוגים ידועי-שם, בהם שומאן שהיצירה הוקדשה לו, ביקרו אותה כנופלת בכושר ההמצאה שלה מקודמתה. מחלוקת מסוימת קיימת באשר להשראה שהביאה לכתיבתה, המיוחסת לעתים לפואמה של אדם מיצקייביץ' "Świtezianka", אבל לייחוס זה אין אישוש, ויש המייחסים גם את הבלדה מס' 3 לאותה פואמה.

כמו הבלדות מס' 3 ו-4, גם הבלדה השנייה כתובה במקצב כפול מורכב של 6/8. היא נפתחת בשקט בסולם פה מז'ור, עם צלילי דו חוזרים ונשנים בשתי הידיים. פתטיחה זו מתקדמת במהירכות למלודיה והתפתחות בהוראת ביצוע "סוטו ווצ'ה" - מילולית "מתחת לקול", או "חרש". הקטע הזה מתפוגג בכמה צלילי לה חוזרים ביד ימין. הקטע הבא של הבלדה, העומד בניגוד חריף לראשון, נפתח בהוראת ביצוע "פרסטו קון פואוקו" - "מהיר מאוד ומשולהב". במקום להיכתב במינור המקביל, פה מינור, הוא כתוב בלה מינור. חוקר שופן והביוגרף שלו, פרדריק ניקס, כותב עליו "כניסת הפרסטו ... חורגת לכאורה ממה שקדם לה; אבל מה שנשמע לאחר זאת ... מצדיק את נוכחות הפרסטו."{{הערה|1=ניקס, "פרדריק שופן כאדם ומוזיקאי", 1836 "[1] היצירה חוזרת כעבור זמן קצר לקצב ולסגנון המקורי שלה והמלודיה הראשונה עוברת עיבוד ושכלול נוספים. שופן ממזג כאן וריאציות על המלודיה שאינן מופיעות בשלב התצוגה של היצירה. ההתפתחות הזאת נמשכת הלאה עד שנושא הפרסטו קון פואוקו חוזר שוב באופן טבעי בשינויים (רקאפיטולציה). הפעם, הוא עובר גם עיבוד ושכלול ומסתיים בפתאומיות, עד שהנושא מהדהד שוב והיצירה מתפוגגת חרש. הנושא המקורי בפה מז'ור חוזר שוב, אבל הפעם בלה מינור, סולם הפרסטו; כך מסתיימת היצירה, בלי לחזור לסולם הטוניקה שלה.

  1. ^ Niecks, Frederick (1836). Frederick Chopin as a Man and Musician. נבדק ב-2010-01-05.