ראומטולוגיה

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ראומטולוגיה היא תת-התמחות ברפואה פנימית וברפואת ילדים, שעוסקת באבחון ובטיפול במחלות הקשורות במפרקים, ברקמות רכות וברקמות חיבוריות (הקרואות מחלות ראומטיות). מומחים לראומטולוגיה מכונים ראומטולוגים. מקור המונח ראומטולוגיה במילה היוונית ראומה, שפירושה "משהו שזורם כמו נהר, או כמו נחל" ומהסיומת לוגיה – שמשמעותה חקר.

ראומטולוגיה הופכת במהירות לתחום התמחות ברפואה, התקדמות זו נובעת בעיקר מתגליות מדעיות בנוגע לחקר מערכת החיסון, הקשורה למחלות אלו. הגורמים למחלות ראומטולוגיות הם על פי רוב בעיות במערכת החיסונית, כל המחלות הראומטולוגיות הגדולות נובעות כתוצאה מחיסון עצמי, דהיינו אלו הן מחלות אוטואימוניות (מחלות חיסון עצמי).

לכן רוב סוגי הטיפולים מתבססים על מחקרים רפואיים בנושא החיסון ועל ההבנה המשתפרת של היסודות הגנטיים של הפרעות ריאומטולוגיות. ייתכן שבעתיד הטיפולים יכללו גם ריפוי גני. טיפולים המבוססים על רפואה מבוססת ראיות במחלות ריאומטיות, מסייעים לחולי ראומטיזם (שיגרון) לקיים חיים כמעט נורמליים.

ראומטיזם (שיגרון)

ערך מורחב – שיגרון

ראומטיזם הוא מושג כללי שמתאר כל הפרעה המלווה בכאב ומשפיעה על מערכת התנועה בגוף, כולל מפרקים, שרירים, רקמות חיבוריות, רקמות רכות מסביב למפרקים ולעצמות. המונח ראומטיזם משמש גם לתיאור חום ראומטי, שמשפיע על שסתומי הלב. אולם בספרות הרפואית נעשה שימוש במונחים ספציפיים לתיאור הפרעות ראומטלוגיות, כמו דלקת מפרקים שיגרונית (ראומטויד ארטריתיס), דלקת חוליות מקשחת (אנקילוזינג ספונדיליטיס), שיגדון (גאוט) ולופוס (זאבת אדמנתית מערכתית) וכך הלאה.

ראומטלוגיה היא תחום התמחות רפואי שנמצא כעת בצמיחה ומוכר בכל העולם. התמחות זו מתקדמת במהירות ומתבססת היטב, באמצעות תוכניות התמחות מאורגנות היטב. המונח המתאר רופאים שעוסקים בראומטולוגיה כריאומטולוגים, הוא כיום מונח מבוסס היטב ושגור בקרב הקהילה הרפואית, אף על פי שאינו מתואר במילוני שפות מבוססים. הראומטלוגים ברחבי העולם מסוגלים כיום לטפל ברוב המחלות הראומטולוגיות הכרוניות ולהגיע לתוצאות טובות בהרבה עבור המטופלים. זאת הודות לגילוי של סוג חדש של טיפול המכונה טיפול ביולוגי. שיטת טיפול זו משמשת לטיפול בחולים הסובלים ממחלות כרוניות וממחלות שגורמות למומים במפרקים. חלק גדול מהחולים בדלקת מפרקים שגרונית (ראומטויד ארתריטיס), כ- 70% על פי מחקרים מסוימים^{[דרוש מקור]}, יכולים להחלים כיום בזכות ההנהגה של הטיפולים הביולוגיים והשימוש הנרחב בהם במקרים של מחלות ריאומטיות, מאז תחילת המאה ה- 21.

ראומטולוג

ראומטלוג (יועץ ראומטולוג) הוא רופא מומחה בתת-התחום הרפואי המכונה ראומטולגיה, הוא מחזיק בתואר דוקטור ברפואה (M.D), או בתואר דוקטור באוסטיאופתיה (O.D). התמחות בתחום זה דורשת ארבע שנים של לימודי הסמכה, ארבע שנים בבית ספר לרפואה ולאחר מכן, מספר השנים הנדרשות להתמחות בריאומטולוגיה, עבור מתמחים שסיימו לימודי הסמכה, משתנה ממדינה למדינה בהתאם לדרישות של אותה מדינה. ראומטולוגים הם רופאים פנימאים, רופאים כלליים, או רופאי ילדים, שמתמחים בהתמחות נוספת ועוסקים באבחון ובטיפול בדלקות מפרקים ובמחלות אחרות הקשורות למפרקים, לשרירים ולעצמות. ראומטולוגים רבים גם מבצעים מחקרים למציאת גורמים וטיפולים טובים יותר למחלות אלו, שגורמות לנכויות ולפעמים אף למוות. שיטות הטיפול מבוססות על מחקרים מדעיים, כיום הראומטולגיה מתבססת במידה רבה על רפואה נסמכת הוכחות.

ראומטולוגים מטפלים בארתריטיס – דלקת מפרקים, במחלות אוטואימוניות (מחלות חיסון עצמי) מסוימות, במחלות של מערכת השרירים והשלד המלוות בכאב ובאוסטיאופורוזיס – דלדול עצם. קיימים יותר מ-200 סוגים של מחלות כאלו, ביניהן דלקת מפרקים שגרונית (ראומטויד ארטריתיס), שיגרון ניווני (אוסתאוארתיריטיס), שיגדון (גאוט), זאבת (לופוס), כאבי גב, דלדול העצם (אוסתאופורוזיס) ודלקת הגידים והרצועות (טנדיניטיס). חלק מהמחלות הללו יכולות להיות חמורות מאוד וקשות לאבחון ולטיפול. הם מטפלים בבעיות של רקמות רכות הקשורות למערכת השלד והשרירים ובסוגי ספורט שקשורים לבעיות ברקמות הרכות. ההתמחות משלבת גם פיזיותרפיה, ריפוי גופני ושיקום של נכים ומוגבלים. כמו כן, משולבות בהתמחות תוכניות לחינוך מטופלים וריפוי בעיסוק.

ברחבי העולם קיימים ארגונים בינלאומיים רבים שמייצגים את הראומטולוגים. הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה (ACR), איגוד הראומטולוגים המומחים (ARHP), הליגה האירופאית למלחמה בראומטיזם (EULAR), ליגת האגודים לראומטולגיה באסיה ובאוקיינוס השקט (APLAR) והליגה הבינלאומית של איגודי הראומטולוגיה (ILAR), הם הארגונים הבינלאומיים העיקריים שהוקמו ומארגנים פעילויות רבות הקשורות להתמחות זו. מטרת הארגונים הללו היא לקדם ולחזק את תחום הריאומטולוגיה ברחבי העולם. יתרה מזאת, ישנם אגודים ומכללות לראומטולוגיה שיש בהם נציגים ריאומטולוגים מכל מדינה בעולם. ראומטולוגים הם רופאים שמתמחים במחלות ראומטיות.

מחלות

המחלות שמאובחנות ומטופלות על ידי הראומטולוגים כוללות בין היתר:

• דלקת מפרקים שיגרונית (ראומטויד ארתריטיס)
• קדחת ים תיכונית משפחתית
• זאבת (לופוס).
• תסמונת סיוגרן
• סקלרודרמה (טרשת רקמות החיבור)
• דרמטומיוזיטיס (דלקת עור ושרירים)
• פוליכונדריטיס
• פולימיוזיטיס (דלקת רב שרירית)
• כאבי שרירים רב שגרוניים (פולימיאלגיה ראומטיקה)
• ארטריתיס טמפוריאלי
• מחלת מפרקים ניוונית (אוסטאורתריטיס)
• דלקת מפרקים זיהומית
• סרקואידוזיס
• שיגדון (גאוט),שיגדון מדומה (פסאודוגאוט)
• מחלת המפרקים החולייתיים (ספונדילוארטרופאתיס)
  • דלקת חוליות מקשחת (אנקילוזינג ספונדילטיס)
  • תסמונת רייטר (מוכרת גם בשם ריאקטיב ארטופת'י)
  • דלקת מפרקים פסוריאטית
  • אנתרופאטיק ספונדיליטיס
• קדחת שגרונית
• דלקת כלי דם
  • דלקת רב עורקית קשרירית (פוליארטריתיס נודוסה)
  • ארגמנת על שם שונליין-הנוך
  • מחלת נסיוב זר
  • מחלת ווגנר גרנולומטוזיס
  • דלקת מפרקים של תאי ענק
  • דלקת מפרקים זמנית
  • מחלת הטקיסו
  • מחלת בכצ'ט
  • מחלת קוואסאקי
  • מחלת בירגר

דלקת מפרקים כרונית של גיל הילדות (JIA),

(דלקת מפרקים כרונית של הילדות כוללת מגוון רחב של בעיות מפרקים אצל ילדים)

דלקת מפרקים שיגרונית,

שיגרון ברקמות רכות (מחלות מקומיות ונגעים מקומיים המשפיעים על המפרקים ועל המבנים שמסביב למפרקים, כולל הגידים, רצועות הקופסית, הכיס, שברי לחץ, שרירים, כליאת עצב, נגעי כלי דם, גנגליון, עיוותים ברקמות חיבוריות, הפרעות מקומיות ברקמות רכות וכו').

מחלות שפוגעות בעצמות,

דלדול העצם (אוסתאופורוזיס), אוסתאומלזיה (רככת), מחלת עצם כלייתית, רעלת פלואור (פלואורוזיס), רככת וכו'.

מחלות מולדות ותורשתיות הפוגעות במפרקים,

מפרקים מורחבים מאד

תסמונת הרלס דנלוס, אכונדורפלזיה (ליקוי גדילה, גמדות), תסמונת מרפן וכו'.

אבחון

מלבד תשאול מקיף לגבי ההיסטוריה הרפואית, קיימות שיטות נוספות לאבחון, חלקן קלות יחסית לביצוע, ומבוצעות באמצעות בדיקה גופנית, חלקן מסובכות יותר ובדרך כלל דורשות ריאומטולוג, או רופא מומחה מתחום אחר.

בדיקה גופנית

להלן שיטות אבחון שניתן לבצע במהלך בדיקה גופנית רגילה.

• מבחן שובר, בודק את גמישות הגב התחתון.
• בדיקת מפרקים יסודית
• בדיקת שלד ושרירים
  • בדיקת סינון מערכת השלד והשרירים (SMSE)- הערכה מהירה של מבנה ותפקוד.
  • בדיקה כללית של מערכת השלד והשרירים (GMSE) – הערכה מקיפה של דלקת במפרקים.
  • בדיקה מקומית של מערכת השלד והשרירים (RMSE) – הערכה ממוקדת של מבנה, תפקוד ודלקתיות, בשילוב עם בדיקות מיוחדות.

בדיקות מיוחדות

• בדיקות מעבדה (כגון שקיעת דם, גורם שגרונתי (גורם ראומטואידי), בדיקת נוגדנים אנטי CCP, בדיקת ANA – נוגדנים נגד גרעין).
• צילומי רנטגן של המפרקים הפגועים ובדיקות הדמיה אחרות.
• בדיקות ציטופתולוגיות ובדיקות פתולוגיות כימיות אחרות, של נוזלים הנשאבים מהמפרקים הפגועים, (למשל על מנת להבחין בין דלקת מפרקים זיהומית ושגדון (גאוט)).

טיפול

רוב המחלות הראומטיות מטופלות באמצעות משככי כאבים, תרופות נוגדות דלקת ללא סטרואידים (NSAID), סטרואידים (במקרים קשים), תרופות שמשנות את מהלך המחלה הראומטית ומאטות את קצב התקדמותה (DMARD), נוגדנים חד שבטיים, כמו אינפליקסימאב ואדאלימומאב, ורצפטור TNF מסיס אתאנרספט ומתוטרקסט - למקרים מתונים עד חמורים של דלקת מפרקים שגרונית. טיפולים באמצעות סוכן ביולוגי ריתוקסימאב (טפול בתאי אנטי B) מאושרים כעת לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית עיקשת. טיפולי פיזיותרפיה, לעתים רבות חיוניים להתמודדות עם מחלות ראומטיות שונות. ריפוי בעיסוק עשוי לסייע לחולים למצוא דרכים חלופיות לביצוע תנועות שגרתיות, שמחלתם מונעת מהם לבצע. חולים הלוקים בדלקת מפרקים שגרונית לעתים קרובות זקוקים לטיפול ארוך טווח ורב תחומי, הטיפול לעתים קרובות, מותאם אישית לצורכי המטופל ולאופן בו הוא מגיב לתרופות וליכולת של הגוף שלו לסבול אותן.

מחקר מדעי

לאחרונה, גופי מחקר גדולים החלו לעסוק ברקע של מחלות חיסון עצמי (מחלות אוטואימוניות), שהן הגורם למחלות ראומטיות רבות. גם בתחום האוסטאואימולוגיה נבדקים יחסי הגומלין בין המערכת החיסונית, המפרקים והעצמות. כמו כן, נערכים גם מחקרים אפידמיולוגים (חקר מגיפות) וניסויים של תרופות. מחקרים מדעיים על טיפולים ביולוגיים וניסויים קליניים על נוגדנים חד שבטיים הוסיפו מימד חדש לטיפול הרפואי במחלות הקשורות בדלקות מפרקים.

לקריאה נוספת

• שאול סוקניק, מחלות ריאומטיות: מידע מקיף על דלקות מפרקים ושאר מחלות המפרקים והעצם תסמינים, אבחון וטיפול. ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2011.