פיפטה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הקישור מתייחס לפיפטה ספיציפית שהומצאה בארץ ולכן חידדתי את הנקודה
כלל הערך: קישורים פנימיים ומעט הגהה.
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Single channel rack.jpg|שמאל|ממוזער|220px|שתי מיקרופיפטות בגדלים שונים]]
[[תמונה:Single channel rack.jpg|ממוזער|220px|שתי מיקרופיפטות בגדלים שונים.]]
[[תמונה:Manual microliterpipette.jpg|ימין|ממוזער|90px|מיקרופיפטה עם קצה פלסטיק חד-פעמי]]
[[תמונה:Manual microliterpipette.jpg|ימין|ממוזער|90px|מיקרופיפטה, עם קצה פלסטיק חד-פעמי ("[[טיפ (כלי מעבדה)|טיפּ]]").]]
[[תמונה:Tel-aviv-042.jpg|שמאל|ממוזער|פיפטור חשמלי]]
[[תמונה:Tel-aviv-042.jpg|שמאל|ממוזער|פיפטור חשמלי]]
'''פיפטה''' ('''Pipette''' או '''Pipet'''; ב[[עברית]]: '''פִּיפִית''' או '''טְפִיפִית''') היא [[מכשיר]] [[מעבדה|מעבדתי]] המשמש להעברת כמויות קטנות של [[נוזל|נוזלים]]. הפיפטה משמשת רבות במעבדות [[כימיה]] ו[[ביולוגיה]].
'''פּיפֶּטַה''' ('''Pipette''' או '''Pipet'''; ב[[עברית]]: '''פִּיפִית''' או '''טְפִיפִית''') היא [[כלי מעבדה|מכשיר מעבדתי]] המשמש להעברת כמויות קטנות של [[נוזל|נוזלים]]. הפיפטה משמשת רבות ב[[מעבדה|מעבדות]] [[כימיה]] ו[[ביולוגיה]].


קיימים דגמים רבים של פיפטות השונים זה מזה בדרגת הדיוק וביכולת לשנות את כמות הנוזל המועברת.
קיימים דגמים רבים של פיפטות, השונים זה מזה בדרגת ה[[דיוק ונכונות|דיוק]] וביכולת לשנות את [[נפח|כמות הנוזל]] המועברת.


הפיפטות הפשוטות ביותר מורכבות מצינור [[פלסטיק]] דק אשר בקצהו האחד חור (אותו טובלים בנוזל) ובקצהו השני בועית פלסטיק, אותה לוחצים קלות לפני טבילת הפיפטה בנוזל. הלחיצה על הבועית יוצרת [[ריק]] בצינור הפלסטיק; כשהצינור טבול בנוזל מרפים מהבועית והנוזל, ה"שואף" למלא את הריק, זורם במעלה הצינור. באמצעות לחיצה נוספת על הבועית משתחרר הנוזל. פיפטות מסוג זה ניתן למצוא לעתים קרובות בתכשירים [[רפואה|רפואיים]] נוזליים אותם ניתן לרכוש בבית המרקחת, כגון טיפות [[אוזן|אוזניים]], [[עין|עיניים]] ו[[אף]] וכן [[תמיסה|תמיסת]] [[יוד]] המשמשת ל[[חיטוי]]. פיפטה זו אינה מדויקת כלל, שכן כמות הנוזל הנשאבת תלויה בלחץ שמופעל על הבועית. לא ניתן לחזות בדייקנות את כמות הנוזל שנשאבת בפיפטה זו. במעבדות משתמשים בפיפטה זו במקרים בהם הכמות המדויקת של הנוזל אינה משמעותית.
הפיפטות הפשוטות ביותר מורכבות מצינורית [[פלסטיק]] דקיקה ומחודדת, אשר בקצהו האחד [[חור]] (אותו טובלים בנוזל) ובקצהו השני בועית פלסטיק, אותה לוחצים קלות לפני טבילת הפיפטה בנוזל. הלחיצה על הבועית יוצרת [[ריק]] בצינור הפלסטיק; כשהצינור טבול בנוזל, מרפים מלחיצת הבועית והנוזל, ה[[הפרש לחצים|"שואף" למלא את הריק]], זורם במעלה הצינורית. באמצעות לחיצה נוספת על הבועית משתחרר הנוזל. פיפטות מסוג זה ניתן למצוא לעתים קרובות בתכשירים [[רפואה|רפואיים]] נוזליים, אותם ניתן לרכוש ב[[בית מרקחת|בית המרקחת]], כגון טיפות [[אוזן|אוזניים]], [[עין|עיניים]] ו[[אף]], וכן [[תמיסה|תמיסת]] [[יוד]], המשמשת ל[[חיטוי]]. פיפטה זו אינה מדויקת כלל, שכן כמות הנוזל הנשאבת תלויה ב[[לחץ]] שמופעל על הבועית. לא ניתן לחזות בדייקנות את כמות הנוזל שנשאבת בפיפטה זו. במעבדות משתמשים בפיפטה זו במקרים בהם הכמות המדויקת של הנוזל אינה משמעותית.


הפיפטות השכיחות ביותר במעבדה הן ה'''מיקרופיפטות'''; במקום ללחוץ על בועית יש ללחוץ על כפתור בראש הפיפטה; על ידי סיבוב הכפתור ניתן לקבוע בדייקנות את כמות הנוזל שתישאב. לפיפטות הרגישות ביותר הפרדה רשמית של 0.01 [[ליטר|מיקרוליטר]] (10 נאנוליטר), אם כי רמת הדיוק בדרך כלל אינה נשמרת כשמדובר בכמויות כה מזעריות. הכמות המקסימלית שמסוגלת לשאוב המיקרופיפטה הגדולה ביותר היא 1 מיליליטר. לשם הנוחות והדיוק מיוצרות פיפטות בעלות טווחי ביניים, בדרך כלל בעלות שאיבה מקסימלית של 2 מק"ל, 10 מק"ל, 20 מק"ל, 100 מק"ל, 200 מק"ל ו-1,000 מק"ל. על איש המעבדה להפעיל שיקול דעת ולהחליט על הפיפטה המתאימה ביותר לפעולה מסוימת, פיפטה אשר מצד אחד תציע דיוק מרבי (כאן ניתנת עדיפות לפיפטות הקטנות יותר) ואשר מצד שני תוכל לשאוב את כל הכמות הרצויה. את המיקרופיפטה עצמה לא טובלים באופן ישיר בנוזל, אלא מלבישים עליה קצה חד-פעמי מפלסטיק.
הפיפטות ה[[שכיחות]] ביותר במעבדה הן ה'''מיקרופיפטות'''; במקום ללחוץ על בועית יש ללחוץ על כפתור בראש הפיפטה; על ידי סיבוב הכפתור, ניתן לקבוע בדייקנות את כמות הנוזל שתישאב. לפיפטות הרגישות ביותר הפרדה רשמית של 0.01 [[ליטר|מיקרוליטר]] (10 נאנוליטר), אם כי רמת הדיוק, בדרך-כלל, אינה נשמרת, כשמדובר בכמויות כה מזעריות. הכמות המקסימלית שמסוגלת לשאוב המיקרופיפטה הגדולה ביותר היא 1 [[מיליליטר]]. לשם נוחות העבודה, ובעיקר לשם שיפור הדיוק, מיוצרות פיפטות בעלות טווחי ביניים, בדרך-כלל בעלות שאיבה מקסימלית של 2 מק"ל (מיקרוליטר), 10 מק"ל, 20 מק"ל, 100 מק"ל, 200 מק"ל ו-1,000 מק"ל. על [[לבורנט|איש המעבדה]] להפעיל [[שיקול דעת]] ולבחור את הפיפטה המתאימה ביותר לפעולה מסוימת; פיפטה, אשר מצד אחד, תציע [[דיוק ונכונות|דיוק]] מרבי (כאן ניתנת עדיפות לפיפטות הקטנות יותר) ואשר מצד שני, תוכל לשאוב את כל כמות הנוזל הרצויה. את המיקרופיפטה עצמה לא טובלים באופן ישיר בנוזל, אלא מלבישים עליה קצה חד-פעמי (לרוב, [[עיקור (מיקרוביולוגיה)|סטרילי]]) מפלסטיק (מכונה: "[[טיפּ]]").


פיפטות מתוחכמות יותר מצוידות ב[[מנוע חשמלי]] זעיר אשר יוצר ריק כשהוא מופעל, באמצעות לחיצה על כפתור. פיפטות אחרות (ידניות וחשמליות) מכילות קצוות רבים (8 או 10 בדרך כלל), דבר המאפשר שאיבה סימולטנית של מספר נוזלים ממספר מכלים נפרדים.
פיפטות מתוחכמות יותר מצוידות ב[[מנוע חשמלי]] זעיר, אשר יוצר ריק, כשהוא מופעל באמצעות לחיצה על כפתור. פיפטות אחרות (ידניות וחשמליות) מכילות קצוות מרובים (8 או 10, בדרך-כלל), דבר המאפשר שאיבה בו-זמנית של מספר נוזלים ממספר מכלים נפרדים.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־19:12, 27 במאי 2015

שתי מיקרופיפטות בגדלים שונים.
מיקרופיפטה, עם קצה פלסטיק חד-פעמי ("טיפּ").
פיפטור חשמלי

פּיפֶּטַה (Pipette או Pipet; בעברית: פִּיפִית או טְפִיפִית) היא מכשיר מעבדתי המשמש להעברת כמויות קטנות של נוזלים. הפיפטה משמשת רבות במעבדות כימיה וביולוגיה.

קיימים דגמים רבים של פיפטות, השונים זה מזה בדרגת הדיוק וביכולת לשנות את כמות הנוזל המועברת.

הפיפטות הפשוטות ביותר מורכבות מצינורית פלסטיק דקיקה ומחודדת, אשר בקצהו האחד חור (אותו טובלים בנוזל) ובקצהו השני בועית פלסטיק, אותה לוחצים קלות לפני טבילת הפיפטה בנוזל. הלחיצה על הבועית יוצרת ריק בצינור הפלסטיק; כשהצינור טבול בנוזל, מרפים מלחיצת הבועית והנוזל, ה"שואף" למלא את הריק, זורם במעלה הצינורית. באמצעות לחיצה נוספת על הבועית משתחרר הנוזל. פיפטות מסוג זה ניתן למצוא לעתים קרובות בתכשירים רפואיים נוזליים, אותם ניתן לרכוש בבית המרקחת, כגון טיפות אוזניים, עיניים ואף, וכן תמיסת יוד, המשמשת לחיטוי. פיפטה זו אינה מדויקת כלל, שכן כמות הנוזל הנשאבת תלויה בלחץ שמופעל על הבועית. לא ניתן לחזות בדייקנות את כמות הנוזל שנשאבת בפיפטה זו. במעבדות משתמשים בפיפטה זו במקרים בהם הכמות המדויקת של הנוזל אינה משמעותית.

הפיפטות השכיחות ביותר במעבדה הן המיקרופיפטות; במקום ללחוץ על בועית יש ללחוץ על כפתור בראש הפיפטה; על ידי סיבוב הכפתור, ניתן לקבוע בדייקנות את כמות הנוזל שתישאב. לפיפטות הרגישות ביותר הפרדה רשמית של 0.01 מיקרוליטר (10 נאנוליטר), אם כי רמת הדיוק, בדרך-כלל, אינה נשמרת, כשמדובר בכמויות כה מזעריות. הכמות המקסימלית שמסוגלת לשאוב המיקרופיפטה הגדולה ביותר היא 1 מיליליטר. לשם נוחות העבודה, ובעיקר לשם שיפור הדיוק, מיוצרות פיפטות בעלות טווחי ביניים, בדרך-כלל בעלות שאיבה מקסימלית של 2 מק"ל (מיקרוליטר), 10 מק"ל, 20 מק"ל, 100 מק"ל, 200 מק"ל ו-1,000 מק"ל. על איש המעבדה להפעיל שיקול דעת ולבחור את הפיפטה המתאימה ביותר לפעולה מסוימת; פיפטה, אשר מצד אחד, תציע דיוק מרבי (כאן ניתנת עדיפות לפיפטות הקטנות יותר) ואשר מצד שני, תוכל לשאוב את כל כמות הנוזל הרצויה. את המיקרופיפטה עצמה לא טובלים באופן ישיר בנוזל, אלא מלבישים עליה קצה חד-פעמי (לרוב, סטרילי) מפלסטיק (מכונה: "טיפּ").

פיפטות מתוחכמות יותר מצוידות במנוע חשמלי זעיר, אשר יוצר ריק, כשהוא מופעל באמצעות לחיצה על כפתור. פיפטות אחרות (ידניות וחשמליות) מכילות קצוות מרובים (8 או 10, בדרך-כלל), דבר המאפשר שאיבה בו-זמנית של מספר נוזלים ממספר מכלים נפרדים.

קישורים חיצוניים