דה-פרוטונציה – הבדלי גרסאות
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q2686738 |
|||
שורה 5: | שורה 5: | ||
==ראו גם== |
==ראו גם== |
||
* [[פרוטונציה]] - הוספת הידרון (בדרך כלל פרוטון) למולקולה |
* [[פרוטונציה]] - הוספת הידרון (בדרך כלל פרוטון) למולקולה |
||
==קישורים חיצוניים== |
|||
{{מיזמים|ויקימילון=דה פרוטונציה}} |
|||
[[קטגוריה:תגובות כימיות]] |
[[קטגוריה:תגובות כימיות]] |
גרסה מ־18:26, 5 באוקטובר 2015
בכימיה, דה-פרוטונציה היא תגובה בה מופרד הידרון (יון מימן חיובי +H) ממולקולה, ליצירת הבסיס המצומד שלה. בסיס ברונסטד-לאורי מוגדר כחומר כימי הגורם לדה-פרוטונציה של חומר אחר. היכולת היחסית של מולקולה למסור הידרון נמדדת על ידי ערך ה-pKa שלה. לחומצות ערך pKa נמוך, והן מוסרות הידרון (בדרך כלל פרוטון) בקלות. ערך ה-pKa מושפע מגורמים רבים, אך המשמעותי ביותר הוא יכולת המולקולה לייצב את המטען השלילי שנוצר לאחד מסירת ההידרון על ידי רזוננס כימי.
הבסיס המשמש לביצוע דה-פרוטונציה של מולקולה תלוי ב-pKa שלה. במקרים בהם ההידרון לא חומצי במיוחד, כלומר המולקולה לא מוסרת אותו בקלות, יש צורך בבסיס חזק יותר מההידרוקסיד הנפוץ, לדוגמה - הידריד. חוזקו של ההידריד בתגובות דה-פרוטונציה נובע מיצירת גז מימן בתגובה, גז שיוצא מהתמיסה, ובכך דוחף את שיווי המשקל לכיוון התוצרים, על פי עקרון לה-שטלייה. בין ההידרידים נפוצים למטרה זו נמנים נתרן הידריד ואשלגן הידריד.
ראו גם
- פרוטונציה - הוספת הידרון (בדרך כלל פרוטון) למולקולה