גארי פרנציון – הבדלי גרסאות
←קורות חייו: עריכה |
עריכה |
||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
===תחושתיות אצל בעלי חיים=== |
===תחושתיות אצל בעלי חיים=== |
||
בהקדמתו לספר "זכויות בעלי-חיים: הילד שלך או הכלב?" (2000) פרנציון מתבסס על הפילוסופיה של המוסר וכותב שעל מנת לשחרר את בעלי החיים לא נדרש מהם כל מאפיין קוגניטיבי מעבר להיותם חלק מהקהילה המוסרית, הזכאים מראש לזכות הבסיסית שלא להיות רכוש של בני אדם. הוא דוחה את העמדה המקנה זכויות לבעלי חיים רק אם הם בעלי מאפיינים קוגניטיביים הדומים לבני אדם, כמו מודעות |
בהקדמתו לספר "זכויות בעלי-חיים: הילד שלך או הכלב?" (2000) פרנציון מתבסס על [[הפילוסופיה של המוסר]] וכותב שעל מנת לשחרר את בעלי החיים לא נדרש מהם כל מאפיין קוגניטיבי מעבר להיותם חלק מהקהילה המוסרית, הזכאים מראש לזכות הבסיסית שלא להיות רכוש של בני אדם. הוא דוחה את העמדה המקנה זכויות לבעלי חיים רק אם הם בעלי מאפיינים קוגניטיביים הדומים לבני אדם, כמו [[מודעות עצמית]] או שימוש ב[[שפה]]. למסקנה זו הגיע פרנציון תוך התבססות על [[תחושתיות]] אצל בעלי חיים, ושימוש בעיקרון "שיקול שוויון האינטרסים" {{אנ|Equal consideration of interest}}, עיקרון מוסרי לפיו ההצדקה המוסרית למעשה מסוים צריכה לקחת בחשבון את כל האינטרסים הכרוכים בפעולה, ויש להעניק לכל האינטרסים הללו משקל שווה. |
||
פרנציון זיהה מגמה לפיה החברה מספקת הגנה טובה יותר לבעלי חיים מסוימים, כגון קופי אדם או דולפינים, בהתבסס על יכולותיהם הקוגניטיביות הגבוהות. פרנציון מתנגד לגישה זו, ובהקשר זה כתב: "ניצול של קופי אדם אינו מוסרי מאותה סיבה שלא מוסרי לנצל מאה מיליון עכברים וחולדות המנוצלים באופן שיגרתי במעבדות, או מיליארדי בעלי חיים שאנחנו הורגים ואוכלים." |
פרנציון זיהה מגמה לפיה החברה מספקת הגנה טובה יותר לבעלי חיים מסוימים, כגון [[קופי אדם]] או [[דולפינים]], בהתבסס על יכולותיהם הקוגניטיביות הגבוהות. פרנציון מתנגד לגישה זו, ובהקשר זה כתב: "ניצול של קופי אדם אינו מוסרי מאותה סיבה שלא מוסרי לנצל מאה מיליון עכברים וחולדות המנוצלים [[באופן שיגרתי במעבדות]], או מיליארדי בעלי חיים שאנחנו הורגים ואוכלים." |
||
במסגרת הדיון בנושא |
במסגרת הדיון בנושא תחושתיות, פרנציון מזהה את מה שהוא מכנה "סכיזופרניה מוסרית" של בני אדם כשמדובר בבעלי חיים. מצד אחד, בני אדם מתייחסים במלוא הרצינות לצרכיהם של בני אדם אחרים ואף של חיות מחמד. מצד שני, בגלל ההתייחסות לבעלי חיים כאל רכוש, אנו מתייחסים לצרכיהם רק כאשר הם עולים בקנה אחד עם התועלת שצומחת מכך. הפתרון היחיד לסוגיה זו הוא להפסיק להתייחס לבעלי חיים כאל רכוש. |
||
בדיון עם הפילוסוף מיכאל מרדר טען פרנציון שלצמחים אין יכולת חישה. |
בדיון עם הפילוסוף מיכאל מרדר טען פרנציון שלצמחים אין יכולת חישה. |
||
גרסה מ־15:53, 8 במאי 2016
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
שגיאות פרמטריות בתבנית:פילוסוף
פרמטרים ריקים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| גארי פרנציון עם כלבים שהציל מבית מחסה לבעלי חיים | |
| לידה |
מאי 1954 (בן 69) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Gary Lawrence Francione |
| מקום לימודים |
בית הספר למשפט של אוניברסיטת וירג'יניה, אוניברסיטת רוצ'סטר |
| מוסדות | |
| זרם |
אבולישניזם |
| תחומי עניין | פילוסופיה של המוסר, זכויות בעלי חיים |
| עיסוק |
פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, עורך דין |
| מדינה |
ארצות הברית |
| האתר הרשמי | |
  | |
גארי לורנס פרנציון (באנגלית: Gary L. Francione, נולד במאי 1954) הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת ראטגרס הידוע בפעילותו למען זכויות בעלי החיים. בשנת 1989 היה הראשון שהעביר קורס בנושא זה בבית ספר למשפטים בארצות הברית. עבודתו התמקדה בשלושה נושאים: מעמדם הרכושני של בעלי החיים, ההבדלים בין זכויות בעלי חיים לרווחת בעלי חיים, והביסוס התיאורטי של זכויות בעלי-חיים על סמך תחושתיות, ולא על סמך מאפיינים קוגניטיביים אחרים.
פרנציון הוא ממייסדי התנועה לשחרור בעלי חיים, ולדבריו ארגונים הדואגים לרווחת בעלי החיים גורמים לציבור הרחב להרגיש בנוח עם התפיסה לפיה בעלי החיים הם רכוש המיועד לניצול. על פי השקפתו, לכל היצורים החיים, בני אדם ובעלי חיים כאחד, יש זכות יסוד והיא: הזכות שלא להתייחס אליהם כאל רכוש של אחרים.
פרנציון תומך בטבעונות ומתנגד לכל צורה של אלימות. לדבריו, התנועה לזכויות בעלי חיים היא התפתחות טבעית של תנועות השלום בעולם.
פרנציון חיבר מספר רב של ספרים ומאמרים, חלקם במשותף עם מחברים נוספים.
קורות חייו
פרנציון סיים תואר ראשון בפילוסופיה בהצטיינות באוניברסיטת רוצ'סטר, וסיים תואר שני בפילוסופיה וכן תואר דוקטור באוניברסיטת וירג'יניה. לאחר מכן עבד בבית המשפט העליון של ארצות הברית עם השופט אלברט טייט והשופטת סנדרה דיי או'קונור, וכן כמשפטן במשרד עורכי דין בניו יורק.
בשנת 1984 החל ללמד משפטים באוניברסיטת פנסילבניה. בשנת 1985 הוא החל ללמד את נושא זכויות בעלי חיים כחלק מקורס בתורת המשפט. בשנת 1989 עבר ללמד באוניברסיטת ראטגרס, והעביר קורס בנושא זכויות בעלי חיים העומד בזכות עצמו, לראשונה בבית ספר למשפטים אמריקאי.
בשנת 1990 הקים, יחד עם אנה אי צ'רלטון (לימים אשתו) את "המרכז לזכויות המשפטיות של בעלי חיים" באוניברסיטת ראטגרס, בו ניתנה לסטודנטים הזדמנות להתמודד עם טענות משפטיות בתחום זה. במאמר בניו יורק טיימס משנת 1995 דווח כי המרכז מטפל ב-200 פניות בשבוע, וכי מחצית התביעות נדחות בגלל "גישתו המחמירה לנושא שחרור בעלי חיים" של פרנציון. המרכז נסגר בשנת 2000.
תאורייתו בנושאי זכויות בעלי החיים
מעמדם הרכושני של בעלי חיים
בספרו "בעלי חיים, רכוש וחוק" (1995) פרנציון טוען כי חוקי רווחת בעלי חיים אינם מספקים להם רמת הגנה משמעותית התואמת לזכויותיהם. הוא מנתח את החוקים לטיפול "הומני" בבעלי חיים ומסיק כי רובם נועדו להגן עליהם כרכוש של האדם. לבעלי החיים יש ערך זהה לסחורה, והאינטרסים שלהם אינם נחשבים בשום קנה מידה מוסרי. כתוצאה מכך, למרות שיש חוקים שכביכול מגנים עליהם, פרנציון טוען כי אנו מטפלים בבעלי חיים באופן שהיה נחשב לעינויים אילו בני אדם היו מטופלים כך. לדבריו, בני האדם מכירים בזכויות בעלי החיים רק כאשר יש בה תועלת כלכלית לבעליהם.
השוואת זכויות בעלי חיים לרווחת בעלי חיים
בספרו "גשם ללא רעם: האידיאולוגיה של התנועה לזכויות בעלי חיים" (1996) פרנציון טוען כי ישנם הבדלים תיאורטיים ומעשיים משמעותיים בין זכויות בעלי חיים, הדורשים אי-ניצול, לבין רווחת בעלי חיים, המבקשת להסדיר את הניצול ולהפכו למתחשב יותר. פרנציון טוען כי ההבדל התיאורטי בין שתי גישות אלה הוא ברור. גישת התנועה לשחרור בעלי חיים אינה מצדיקה שום שימוש בבעלי חיים, ואילו גישת הרווחה גורסת כי שימוש בבעלי חיים הוא מוצדק ונותר רק להסדיר את נושא הטיפול בהם.
לדבריו, תקנות הרווחה לרוב מסדירות את נושא הטיפול בבעלי חיים בדומה לטיפול בסחורה בעלת ערך כלכלי, דבר הגורם לציבור הרחב להרגיש בנוח עם התפיסה לפיה בעלי החיים הם רכוש המיועד לניצול, ואף מגדיל את צריכת המזון מן החי.
עיקרון מרכזי בתפיסה של פרנציון הוא שהשינוי החשוב ביותר הנדרש לשחרור בעלי החיים הוא המעבר ההדרגתי לטבעונות.
תחושתיות אצל בעלי חיים
בהקדמתו לספר "זכויות בעלי-חיים: הילד שלך או הכלב?" (2000) פרנציון מתבסס על הפילוסופיה של המוסר וכותב שעל מנת לשחרר את בעלי החיים לא נדרש מהם כל מאפיין קוגניטיבי מעבר להיותם חלק מהקהילה המוסרית, הזכאים מראש לזכות הבסיסית שלא להיות רכוש של בני אדם. הוא דוחה את העמדה המקנה זכויות לבעלי חיים רק אם הם בעלי מאפיינים קוגניטיביים הדומים לבני אדם, כמו מודעות עצמית או שימוש בשפה. למסקנה זו הגיע פרנציון תוך התבססות על תחושתיות אצל בעלי חיים, ושימוש בעיקרון "שיקול שוויון האינטרסים" (אנ'), עיקרון מוסרי לפיו ההצדקה המוסרית למעשה מסוים צריכה לקחת בחשבון את כל האינטרסים הכרוכים בפעולה, ויש להעניק לכל האינטרסים הללו משקל שווה.
פרנציון זיהה מגמה לפיה החברה מספקת הגנה טובה יותר לבעלי חיים מסוימים, כגון קופי אדם או דולפינים, בהתבסס על יכולותיהם הקוגניטיביות הגבוהות. פרנציון מתנגד לגישה זו, ובהקשר זה כתב: "ניצול של קופי אדם אינו מוסרי מאותה סיבה שלא מוסרי לנצל מאה מיליון עכברים וחולדות המנוצלים באופן שיגרתי במעבדות, או מיליארדי בעלי חיים שאנחנו הורגים ואוכלים."
במסגרת הדיון בנושא תחושתיות, פרנציון מזהה את מה שהוא מכנה "סכיזופרניה מוסרית" של בני אדם כשמדובר בבעלי חיים. מצד אחד, בני אדם מתייחסים במלוא הרצינות לצרכיהם של בני אדם אחרים ואף של חיות מחמד. מצד שני, בגלל ההתייחסות לבעלי חיים כאל רכוש, אנו מתייחסים לצרכיהם רק כאשר הם עולים בקנה אחד עם התועלת שצומחת מכך. הפתרון היחיד לסוגיה זו הוא להפסיק להתייחס לבעלי חיים כאל רכוש.
בדיון עם הפילוסוף מיכאל מרדר טען פרנציון שלצמחים אין יכולת חישה.
התנועה לשחרור בעלי חיים
ערך ראשי: התנועה לשחרור בעלי חיים
פרנציון הוא ממייסדי התנועה לשחרור בעלי חיים, הדוגלת במימוש זכויות בעלי חיים באמצעות שלילת כל שימוש בבעלי חיים על ידי בני אדם, מתוך השקפה לפיה לכל היצורים החיים, בני אדם ובעלי חיים כאחד, יש זכות יסוד והיא: הזכות שלא להתייחס אליהם כאל רכוש של אחרים.
הוא טוען שארגונים כמו PETA, הדואגים לזכויות בעלי החיים אך גם לרווחת בעלי החיים, גורמים לציבור הרחב להרגיש בנוח עם התפיסה לפיה בעלי החיים הם רכוש המיועד לניצול. לטענתו אין הבדל גדול בין ארגונים אלה לארגונים ותיקים, כמו צער בעלי חיים, הדואגים לרווחת בעלי החיים אך אינם מעוניינים בשחרורם. דוברי PETA הגיבו לטענה זו באומרם שהם מתנגדים בנחרצות לצריכת בשר "הומני" ופועלים במפורש לקידום אורח חיים טבעוני.
בשנת 2008 הוצעה הצעת חוק בקליפורניה האוסרת על כליאת בעלי חיים במשקים באופן שאינו מאפשר להם להסתובב בחופשיות, לשכב, לעמוד ולמתוח את איבריהם. פרנציון התנגד לחוק זה.
ביבליוגרפיה