פקעיות טעם – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים#
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Gray1018.png|שמאל|ממוזער|180px]]
[[קובץ:Gray1018.png|שמאל|ממוזער|180px]]
[[קובץ:Taste bud.svg|שמאל|ממוזער|250px|תרשים של פקעית טעם]]
[[קובץ:Taste bud.svg|שמאל|ממוזער|250px|תרשים של פקעית טעם]]
'''פקעיות טעם''' הן [[קולטן תחושתי|קולטני]] [[טעם]] הנמצאים על ה[[לשון (איבר)|לשון]], ה[[חך]] הרך, ומכסה ה[[גרון]]. בלשון אנושית ישנן כעשרת אלפים פקעיות טעם. רוב פקעיות הטעם פזורות על גבי פטמות המנקדות את הלשון.
'''פקעיות טעם''' הן [[קולטן תחושתי|קולטני]] [[טעם]] הנמצאים על ה[[לשון (איבר)|לשון]], ה[[חך]] הרך, ומכסה ה[[גרון]]. בלשון אנושית ישנן כעשרת אלפים פקעיות טעם. רוב פקעיות הטעם פזורות על גבי פטמות המנקדות את הלשון.

גרסה מ־22:09, 23 באוקטובר 2016

תרשים של פקעית טעם

פקעיות טעם הן קולטני טעם הנמצאים על הלשון, החך הרך, ומכסה הגרון. בלשון אנושית ישנן כעשרת אלפים פקעיות טעם. רוב פקעיות הטעם פזורות על גבי פטמות המנקדות את הלשון.

פטמות הלשון


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

על גבי הלשון פזורות פטמות (Papillae) מארבעה סוגים:

  • פטמות חוטיות (Filiform papillae) - פטמות דקות ומוארכות. זהו הסוג השכיח ביותר בלשון והיחיד שאינו נושא פקעיות טעם.
  • פטמות פטריתיות (Fungiform papillae) - פטמות שצורתן בחתך מזכירה פטרייה. ממוקמות בעיקר בקצה הלשון ובצדיה.
  • פטמות עליות (Foliate papillae) - יוצרות רכסים וחריצים בצדי בסיס הלשון.
  • פטמות (Circumvallate papillae) - שמונה עד תריסר פטמות גדולות יחסית המסודרות בצורת V, שקודקודו פונה לעבר הגרון, בצד האחורי של הלשון.

מבנה פקעיות הטעם


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

לכל פקעית טעם יש פתח זעיר שנתפתח לחלל הפה או הלוע, דרכו חודר לפקעית רוק בו מומסים חומרי הטעם השונים. (חומרים שלא מתמוססים במים הם חומרים חסרי טעם- הם לא מפעילים את קולטני הטעם)

קולטני הטעם


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פיזור פקעיות הטעם

לפי אגדה אורבנית רווחת, שעקבותיה מופיעים עדיין בספרי לימוד ומאמרים שונים,[1][2] הפקעיות של כל טעם נמצאות באזור שונה בלשון. נטען למשל כי באזור מסוים בלשון חשים בטעמים מלוחים ובאחר במתוקים. טענה זו מופרכת, כפי שניתן לבדוק בהתנסות עצמית. [3][4][5][6][7] ככל הנראה מקורה של האגדה בספר לימוד משנת 1942, אשר סקר את ההיסטוריה המחקרית של מערכות חושיות. המחבר, אדווין בורינג, בחן מחקר משנת 1901 בו נמדד סף ההבחנה בטעמים שונים באזורים שונים ברחבי הלשון. המחקר מצא כי קיימים ספים שונים להבחנה בטעמים בנקודות שונות על הלשון. ממצא זה מעיד כי לפקעיות טעם שונות רגישות שונה לטעמים. בורינג הבחין כי בתוצאות המחקר נמצאו ספים נמוכים יותר בקדמת הלשון לאבחנה במתיקות, והסיק מכך כי קדמת הלשון היא האזור הרגיש למתיקות. היסק זה שגוי מכיוון שההבדלים בספי האבחנה שנמצאו באזורים השונים בלשון היו קטנים מכדי להיות משמעותיים מבחינה סטטיסטית או הדירים. גבולות "אזורי הטעם" השונים שורטטו מחדש במפות שונות, ללא כל בסיס ניסויי, כמקרה פרטי מעניין לאבולוציה מימטית.[4] פקעיות הטעם אמנם מפוזרות באופן לא אחיד ובכך מקנות רגישות שונה לטעם באזורים שונים בלשון, אך חמשת הטעמים השונים מורגשים בכל רחבי הלשון ללא קשר לאזור הטעימה.

מקורות והערות שוליים

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.