מם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Math.svg יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח באופן טכני מדי, וקשה להבנה לקהל הרחב.
יש להוסיף מבוא אינטואיטיבי שיסביר את הרעיונות והמושגים בצורה פשוטה יותר, רצוי בליווי דוגמאות. אם אתם סבורים כי הערך אינו ברור דיו או שיש נקודה שאינכם מבינים בו, ציינו זאת בדף השיחה שלו. יש לציין כי ערכים מדעיים רבים מצריכים רקע מוקדם.

מֵם (מלועזית: Meme; המונח נגזר מהשורש היווני שמשמעותו "זיכרון") הוא יחידת מידע שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא-חיים של מידע (כגון ספרים ומחשבים), למוחות או מאגרים אחרים. במונחים יותר מפורטים, מם הוא יחידה של אבולוציה תרבותית שמשכפלת את עצמה, והיא דומה במקצת לגן (היחידה של הגנטיקה). ממים יכולים לבטא חלקי רעיונות, שפות, חלקיקים אלמנטריים, מנגינות, דגמים, כשרונות, ערכים מוסריים או אסתטיים או כל דבר אחר שנלמד ומועבר לאחרים כיחידה אחת. תחום הלימוד של המודלים האבולוציוניים של מעבר מידע קרוי ממטיקה. את המושג "מם" טבע ריצ'רד דוקינס ב-1976 ברב המכר שלו "הגן האנוכיי".

קיימת תאוריה שהממים מתפתחים בדומה לגנים בדרך של ברירה טבעית בתאוריית האבולוציה. לפי תאוריה זו, בדומה לגנים גם ממים משתכפלים, מועתקים, שורדים ומתרבים. בממים נוצרים מוטציות שיוצרות גיוון בתכונות אשר מאפשרות לפרטים הנושאים את התכונות המתאימות ביותר לסביבה, לשרוד ולהתרבות טוב יותר.

היסטוריה של מושג המם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של רעיונות שמתפשטים תחת חוקים גנטיים קודם לטביעתו של המושג; לדוגמה, ויליאם בורוז טען כי "שפה היא וירוס".

ג'ון לורנט ב"כתב העת לממטיקה" אף הציע כי ייתכן שהמושג "מימי" עצמו הגיע מכתביו של ביולוג גרמני לא מוכר בשם ריכארד זֶמון. ב-1904 פרסם את "המנם" (Die Mneme) (שפורסם באנגלית ב-1924). ספרו דן בהעברה תרבותית של חוויות, עם תובנות מקבילות לאלה של דוקינס. המושג "מנם" נתגלה גם ב"נשמתה של הנמלה הלבנה" (1927) מאת מוריס מטרלינק.

אוורט רוג'רס פיתח את תאוריית ההפצה של חידושים (Diffusion of innovations), שמסבירה איך ולמה אנשים מאמצים רעיונות חדשים. רוג'רס הושפע מגבריאל טארד, שבנה "חוקים של חיקוי", המסבירים כיצד אנשים מחליטים האם לחקות התנהגות של אחרים. פרנסיס הייליאן ניסח את הקריטריונים לסלקציה ממטית, שפתחו את התחום של ממטיקה יישומית, על מנת לבדוק את הקריטריונים האלה.

ריצ'רד דוקינס, בספרו הגן האנוכי, מסביר כי מקור המונח הוא מהמילה מיממה, המילה היוונית שפירושה "חיקוי". הוא ביקש להשתמש במילה אחת קליטה יותר, הנשמעת דומה במקצת למילה "גֵן". לפיכך, בחר לקצר את המונח מיממה וקרא ליחידה החדשה בשם מֵם (Meme), המתחרז עם "גן" (Gene). כמו כן, הוא מציין כי המונח החדש דומה בצלילו גם למילה Memory, שפירושה זיכרון, או של ה-même בצרפתית, שפירושו "אותו הדבר".

קיימים גם שני מושגים מקבילים שקדמו לפרסומו של דוקינס. אך הם מתחומים לא מדעיים והמושגים עצמם יותר ספציפיים. אחד הוא צורת מחשבה. מונח שבין השאר משומש בפסיכולוגיה הכרתית ובפילוסופיה הכרתית. והשני הוא אגרגור מתחום המיסטיקה וחקר הנסתר.

בשימוש רחב יותר, המושג "מם" משמש לפעמים ככל פיסת מידע שמועברת ממוח אחד לשני. מובן זה קרוב הרבה יותר לאנלוגיה של "שפה כוירוס" מאשר לאנלוגיה של דוקינס עצמו של ממים כמשכפלים התנהגות. מקורות לא-חיים של מידע מכונים "מערכות החזקה".

ממטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממטיקה היא המחקר של הממים, וכיום היא נחשבת כתת-תחום בסוציולוגיה. ממטיקה לוקחת מושגים מתאוריית האבולוציה (בפרט גנטיקה של אוכלוסיות) ומיישמת אותם על התרבות האנושית. ממטיקה גם משתמשת במודלים מתמטיים על מנת להסביר נושאים השנויים במחלוקת, כגון דת או מערכות פוליטיות.

יש להבחין בין ממטיקה לסוציוביולוגיה, העוסקת בבסיס הביולוגי להתנהגות אנושית. בסוציוביולוגיה, הישויות המשתנות הן הגנים, ואילו בממטיקה – הממים. ממטיקה מתייחסת לבני אדם כתוצרים של אבולוציה גנטית ותרבותית גם יחד.

"אסוציאציה ממטית" היא הגילוי כי ממים באים בעדרים. לדוגמה, המם לג'ינס כולל גם את המם לרוכסנים, בגדים מחוזקים, הצבע כחול, ביגוד כותנה, ומכפלות כפולות.

"סחף ממטי" הוא התהליך של שינוי של רעיון או מם בזמן שהוא משתכפל מאדם אחד לאחר. הסחף הממטי מתגבר כאשר המם מועבר בתנאים לא אופטימליים. ממים מעטים מראים על "אינרציה ממטית" שהיא תכונתו של מם להיות מבוטא באופן זהה ושתהיה לו את אותה השפעה, בלי קשר למי שמקבל או קולט את המם. אינרציה ממטית גדלה כאשר המם מועבר באמצעות אמצעיים מנמוניים, כגון חרוז, על מנת לשמור על הזיכרון של המם לפני העברתו.

הרבה מהטרמינולוגיה הממטית לקוחה מהחלפת מונח גנטי במונח ממטי. לדוגמה: גנוטיפ ← ממוטיפ, מהנדס גנטי ← מהנדס ממטי, קומפלקס גנטי ← קומפלקס ממטי.

אבולוציה ממטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבולוציה ממטית, כמו אבולוציה גנטית, לא יכולה להתרחש ללא מוטציות. המוטציה גורמת לגיוון ההכרחי, שעל ידיו הממים ש"טובים" יותר בשיכפול נעשים לשכיחים יותר, ולכן יש להם סיכוי רב יותר לשרידה ולשכפול חוזר. אולם, שלא כמו באבולוציה גנטית באבולוציה ממטית אין גנוטיפ שנמצא בבסיסו. לדוגמה, אם עכבר מאבד את זנבו או מרים משקולות מרים משקולות, מידע ה-DNA שלהם לא ישתנה, וכשהוא משתכפל שוב הוא לא יעביר את האירועים האלה הלאה.

בממטיקה, הפנוטיפ משמש כגנוטיפ, ולכן שינויים מצטברים ומועברים כשהמם משתכפל. לפיכך, נאמר על הממטיקה כי היא למרקית (שיטה אבולוציונית שטענה כי לא רק הדורות הבאים משתנים, אלא גם הגוף עצמו משתנה בתהליך האבולוציוני), ולא דרווניסטית.

יש להניח כי השפה התפתחה מכמה הברות פרימיטיביות, הפנוטיפים המקוריים של השפה, למגוון הרחב של הדיאלקטים שיש לנו היום, על ידי מוטציה. מוטציות נוספות של השפה כוללות כתיבה, ברייל, שפת הסימנים, וכו'. גם ביטויים שונים משמשים כממים, כשהם עוברים מוטציות במשך הזמן.

האם תרבויות מתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוקינס טען, כי תרבויות מתפתחות באופן דומה לאוכלוסיות או לאורגניזמים. רעיונות שונים מועברים מדור לדור, ורעיונות אלה עשויים לשפר או לגרוע מסיכוייהם של אותם אנשים לשרוד. תהליך זה משפיע על איזה רעיונות יעברו לדור שאחריו. לדוגמה, לתרבות מסוימת עשויה להיות דגם ושיטה מיוחדת ליצור כלים מסוימים, שלתרבות אחרת אין, ולכן התרבות עם השיטות המוצלחות יותר תצליח יותר. דבר זה מביא לכך כי השיטות האלה יאומצו על ידי חלק גדול יותר מהאוכלוסייה ככל שהזמן עובר. כל דגם ושיטה פועלים כגן, שלאוכלוסיות מסוימות יש ולאחרות אין, והקיום של הדגם בדורות הבאים מושפע ישירות מהיעילות של המם.

חיקוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין חשוב של ממים הוא כי הם משוכפלים על ידי חיקוי. חיקוי פירושו להעתיק את ההתנהגות של אדם אחר. ההתנהגות יכולה להקלט מהסתכלות באדם אחר או ממקור אחר, כגון ספר או תווים.

כשיכולת החיקוי התפתחה בבני אדם, היא נתגלתה כמועילה מאד, והגדילה את יכולתו של האדם להתרבות מבחינה גנטית. אולי הבחירה המינית של החקיינים הטובים ביותר הביאה להגברה גנטית של היכולת המוחית לחקות היטב.

ממים מתרבים על ידי חיקוי של פרט אחד בידי השני, ולכן יש צורך במוח מפותח מספיק כדי להבין את ההתנהגות שמחקים אותה, וכן את היתרונות שלה. ניתן לראות ממים רק בכמה מינים בכדור הארץ, כולל הומנואידים, דולפינים וציפורים שלומדות לשיר על ידי חיקוי הוריהן. עם זאת, אפשר לטעון כי קיימים ממים פשוטים יותר במינים אחרים, לדוגמה התנהגות חקיינית נגרמה באופן מלאכותי אצל חולדות וסלפודים. ניתן לראות את ההתנהגות של בעלי חיים הצורכים תרופות כסוג של מם חייתי. יש מינים שנראו כשהם אוכלים דברים שאינם יכולים לעכל, כמו צמחים רעילים או פחם, על מנת למנוע דלקות או הרעלה.

גם גנים וגם ממים יכולים לשרוד לתקופה ארוכה בהרבה מהאורגניזמים שנושאים אותם. גן מוצלח, כמו הגן לשיניים חזקות אצל האריות, יכול להשאר זהה במאגר הגנים למשך מאות אלפי שנים. מם מוצלח יכול להשתכפל מאדם אחד לשני, לתקופה ארוכה לאחר שהוא הופיע לראשונה.

אנלוגיות ביולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותו אופן שניתן להשתמש במושג הגן האנוכיי כנקודת מבט על מנת להבין את האבולוציה הביולוגית, ניתן להשתמש במושג המם על מנת להבין יותר טוב היבטים לא מובנים של התרבות האנושית, ושל התנהגות נלמדת בבעלי חיים אחרים. השאלה אם ממטיקה ראויה להחשב כמדע עדיין פתוחה, ויש מבקרים הטוענים כי היא פסבדו-מדע בלבד.

מחשבות כיחידות נפרדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שמדברים על ממים כיחידות נפרדות, אין זה אומר כי אנו מכמתים את המחשבה וכי יש "אטומים" של רעיונות שלא ניתן לחלקם לחלקים קטנים יותר. המם כיחידה הוא פשוט צורה נוחה לומר "חלק של מחשבה שמועתק מאדם לאדם", גם אם הוא מורכב מממים קטנים יותר. מם יכול להיות נאום שלם או מילה אחת. אך הגיוני כי המם של המילה ישרוד לזמן רב יותר בשלמותו, ואילו הנאום בוודאי ישתנה במהירות רבה יותר בשל טעויות בזיכרון, גרסאות מקוצרות ומוטציות אחרות.

רעיון זה אנלוגי לזה של הגן כסדרה של קוד המשכפלת את עצמה. הגן בהגדרה זו אינו רק מספר מסוים של בסיסים, אלא פשוט אוסף של בסיסים (אולי במקומות שונים ב-DNA) שמשוכפלים יחד, ומקודדים התנהגות מסוימת או חלקי גוף מסוימים.

כוחות אבולוציוניים המשפיעים על המם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולתו של גן לשרוד אינה תלויה רק ביעילות של ההתנהגות או של חלק הגוף שהוא מקדד, אלא גם בהצלחתו לעקוף את ההגרלה ההתרבותית הרגילה על ידי כך שהוא נמצא ביותר מ50% מהזיגוטים באורגניזם. כך גם הלחצים האבולוציוניים של הממים כוללים יותר מאמיתותם שלהם או מהיעילות הכלכלית שלהם, ולפעמים הם כוללים דברים אחרים לגמרי, לדוגמה:

  • ניסיון – מם שמתאים לניסיון האנושי ישרוד;
  • שמחה – אם מם משמח אנשים, הם יזכרו אותו;
  • פחד – אם מם מצליח לשכנע אנשים שיש להם ממה לפחד אם לא יזכרו אותו, הם יזכרו אותו;
  • צנזורה – אם ארגון כלשהו הורס את מערכות השימור של מם מסוים, המם יסבול מאד;
  • כלכלה – אם מם מסוים נמצא בתרבות המצליחה מבחינה כלכלית, למם זה יהיה קהל גדול בהרבה;
  • מיוחדות – אם המם מאפשר לנושאיו לאפיין עצמם כמיוחדים (כמנהיגים, אינטלגנטים וכו') אז המם יתפשט. כמובן, שהמם עצמו אינו רוצה לעשות דבר מה; הוא פשוט משתכפל או לא.

וירוסים ממטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישום שנוי במחלוקת של רעיון ה"מם האנוכיי" הוא הרעיון שיש ממים שמתנהגים כמו וירוסים: כלומר, הם מועברים הלאה גם במחיר פגיעה בנושאים אותם, פשוט בגלל שהם כל כך טובים בזה. יש שטוענים כי דתות אוונגלסטיות וכתות פועלות בצורה כזו, כשחלק מהאמונה של הכת הוא כי צריך להעביר הלאה את האמונות שלה, וכך האמונות שלה מועברות הלאה גם אם הן לא מועילות במיוחד למאמין.

יש ספוקלציות, כי דתות מסורתיות פועלות כמו מערכות חיסוניות מנטליות, בכך שהן מונעות ממחשבות חדשות להיכנס למערכת. הדת מגנה על האדם מפני אמונות חדשות, בעצם שמרנותה.

בידוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבולוציה גנטית, מקובל כי על מנת לפצל מין אחד לשניים, יש צורך בהפרדה גאוגרפית מסוימת בין שני המינים, כגון רכס הרים חדש או נהר. הפרדה זו תמנע משתי הקבוצות להתרבות זו עם זו, וכך המוטציות שלהן לא יעברו מאחת לשנייה ויווצרו שני מינים שונים. תופעה דומה יכולה לקרות בממים. בדרך כלל, האוכלוסייה בעלת המם בהכרתה מעורבבת מספיק כך שהמם נמצא אצל הרבה אנשים באופן שווה. אך אם הקבוצה האחת מתפצלת לשניים, ייתכן כי יווצרו שני סוגים שונים של מם, עד שיהיו שונים לגמרי אחד מהשני.

דוגמאות לממים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוזאן בלקמור (הקדמה ריצ'רד דוקינס, מבוא ועריכה מדעית בעברית יוני מזרחי), מכונת הממים, דביר והמכללה האקדמית עמק יזרעאל, 2009.
  • Aunger, Robert. 2000. Darwinizing culture: the status of memetics as a science. Oxford: New York: Oxford University Press.
  • Aunger, Robert. 2002. The electric meme: a new theory of how we think. New York: Free Press.
  • Brodie, Richard. 1996. Virus of the mind: the new science of the meme. 1st Edition. Seattle, Wash.: Integral Press.
  • Distin, Kate. 2005. The selfish meme: a critical reassessment. Cambridge, U.K. ; New York: Cambridge University Press.
  • Durham, William H. 1991. Coevolution: genes, culture, and human diversity. Stanford, Calif.: Stanford University Press.
  • Edmonds, Bruce. 2005. The revealed poverty of the gene-meme analogy - why memetics per se has failed to produce substantive results. Journal of Memetics - Evolutionary Models of Information Transmission 9(1).
  • Edmonds, Bruce 2002. Three Challenges for the Survival of Memetics. Journal of Memetics - Evolutionary Models of Information Transmission 6(2).
  • Fog, Agner. 1999. Cultural selection. Dordrecht; Boston: Kluwer Academic Publishers.
  • Lynch, Aaron. 1996. Thought contagion: how belief spreads through society. 1st Edition. New York, NY: BasicBooks.
  • Westoby, Adam 1996. The Ecology of Intentions: How to make Memes and Influence People: Culturology. Boston: Center for Cognitive Studies.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]