רפה

הרפה מופיע רבות בכתב יד כתר ארם צובא. בשורה הראשונה בתמונה הזאת הוא מופיע באותיות יוד (במילה ויהי), תי"ו (במילה מות) ועל האותיות בי"ת ודל"ת גם יחד (במילה עבד).

רָפֶה הוא מונח בעברית שלו מספר משמעויות שונות.

רפה כסימן דקדוקי גראפי

המשמעות הנפוצה ביותר כיום למונח רפה, מתייחסת לאותיות "בגד כפת" להן שתי צורות היגוי; אחת קשה (סותמת/פוצצת) ומסמנים אותה עם נקודה בתוך האות (ומשמעותה דגש קל), והשנייה היגוי רפה (חוכך), ובלשון הגמרא היגוי מוארך . היום מובחנת אות בגד כפת רפה, בכך שהיא לא מסומנת בנקודה. בעבר סימן הרפה היה קו אופקי ישר מעל האות הרפה. למשל: פֿ.

במשמעות הגראפית, סימן הרָפֶה הוא אחד מהסימנים הדיאקריטיים בכתב העברי.

הרפה סומן על ידי המסרן, בכתבי יד של המקרא. בתמונה משמאל, האות ת' במילה מות ו- משרת, והאות ב' וגם האות ד' במילה עבד, מסומנות בקו הרפה, לומר שהן נהגות בצורתן הרפה (moth, evedh, meshareth).

בניקוד העברית בת ימינו לא מקובל לסמן את הרפה: המוסכמה היא שהעדר דגש באות, משמעו סימונה כרפָה.

בעבר, לסימן הרפה (קו ישר אופקי מעל האות) הייתה יכולה להיות משמעות אחרת, ולא רק סימן הבחן לכך שהאות היא רפה (אינה דגושה בדגש קל).

רישום סימן הרפה מסיבה אחרת (שניה): בעלי המסורה השתמשו בסימן הרפה, לסימון אות שאינה נהגית, למשל אם קריאה.

בתמונה למעלה משמאל, האות א' במילים ויאמר ו- לאמור, מסומנות כרפות. שורש המילה (א.מ.ר), פותח באות א', וכדי שהקורא ידע שלא מבטאים את האות א', רשם המסרן את סימן הרפה מעל האות א', לומר שמדובר בא' שאינה נשמעת (א' נחה/ א' מאמות הקריאה, - כלומר שיש לומר/להגות את המילה בהיגוי lemor ולא le-emor).

רישום סימן הרפה מסיבה אחרת (שלישית): בעלי המסורה רשמו את סימן הרפה, לציין היעדר דגש חזק, כשיש מקום לחשוש שיטעו, ויחשבו שיש דגש חזק. בתמונה משמאל, במילה הראשונה "ויהי" יש סימן רפה מעל האות י'. כוונת המסרן, היא להבהיר, שהאות י' אינה מודגשת בדגש חזק, למרות שהיא באה אחרי ו' ההיפוך. אמנם, דרך כלל, אחרי ו' ההיפוך בא דגש חזק (ונצעק, ותבואנה, וישב), אך אות י' שוואית, לא מקבלת דגש חזק אחרי ו' ההיפוך . לכן המסרן רשם את סימן הרפה (קו אופקי ישר) מעל האות י', שהקורא ישים לב שהאות י' אינה דגושה, ויש להגות wayhi - vayhi ולא wayyehi - vayyehi .

בעת האחרונה, חלק מהסידורים המודפסים חזרו לעתים לעשות שימוש בסימן הרפה; כדי לסמן אות רפה, או במשמעות חדשה שלא הייתה מוכרת בעבר - לסמן שווא נע.

בכתיב התקני של יידיש לפי שיטת ייווא אותיות בי"ת, כף, פא ותו שאינן דגושות אמורות להיכתב עם סימן הרפה, אך הכותבים ביידיש לא תמיד מקפידים על כך וספרים רבים מודפסים ללא רפה או משתמשים בו באופן בלתי־עקבי.

רפה במשמעות לשונית שאינה סימן גראפי

בפיסקה זו מדובר על שימוש במונח רפה, ולא סימון גראפי כלשהו:

בעלי המסורה והמדקדקים המסורתיים, השתמשו במונח רפה - לאו דוקא כמונח ייחודי לצורה המוארכת (בלשון הגמרא) של אותיות בגד כפת (הגייה חוכחת /רפה של אותיות בגד כפת).

המונח רפה אצל בעלי מסורה (= בהערות מסורה), מבטא מספר אפשרויות של שימוש במונח רפה, לסוגים שונים של מקרים:

סוג ראשון: כאשר אות מאותיות טס שקץ נוזלים, ראויה להידגש בדגש חזק - והיא לא נדגשת, בעיקר באותיות המנוקדות בשווא. למשל, על האות נ' בפסוק וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר (בראשית לז, יא), נמסר רפה, לומר שלא כתוב ויקנאו כדין (באות נ' דגושה), בגלל בניין הפיעל (ויפעלו - כמו וישברו, ויספרו, וכפי שהפעל קנא בא בדר"כ באות נ' דגושה). כדי שהקורא ידע למה מתייחסת הערת המסורה, סומן עיגול חלול מעל האות או המילה שעליה כתב המסרן הערה .

הדוגמה באות י' במילה ויהי בתמונה למעלה מימין, מראה שבמקרים רבים, המסרן רשם את קו הרפה מעל המילה, כשאין בצידה הערת מסורה מפורשת. הערת מסורה תבוא דרך כלל, רק במקרים מיוחדים שעלולים להתבלבל בהם, או שיש מספר מופעים מצומצם של התופעה, שרצו למסור אודותיה.

לעומת זאת, במילים שבאות פעמים רבות במקרא, כגון ויהי, ויקחו, הללויה - לא תהא הערת מסורה "רפה", למרות שהן ראויות להידגש בדגש חזק. זאת, בגלל ריבוי המופעים של המילים האלה, ולעיתים רבות אף לא מסומן קו הרפה.

סוג שני: אות מ' שוואית בכל הטיות בנייני המפעל המפועל שכולם רפים . למשל הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם (שמות ו, כז), וְהָיָ֗ה בְּכׇל־יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ (בראשית ל, מא), לְדָוִ֨ד ׀ בָּ֘ר֤וּךְ יְהֹוָ֨ה ׀ צוּרִ֗י הַֽמְלַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה (תהילים קמד, א) וכו'. בעלי המסורה קראו לאות מ' הזו, מ' רפויה.

דווקא נדירה, הערת מסורה רפה על בגד כפת במובן זה, של היעדר דגש. לדוגמה, הֲלֹ֗א ט֛וֹב עֹלְל֥וֹת אֶפְרַ֖יִם מִבְצִ֥יר אֲבִיעֶֽזֶר - ב' רפויה (שופטים ח, ב).

סוג שלישי: נמסר רפה על אות ה', במקרים שדרך כלל תבוא מופקת, או שיש חשש שיחשבו שהיא מופקת. בעלי המסורה מסרו "רפה", להבהיר שהאות אינה מופקת (- אותיות ה' המובלטות בדומאות להלן אינן מופקות) ; ויקרא לה נובח, דמי טהרה, ושערה לא הפך לבן וסימניה מיחזקאל: כאמה ביתה ולשכה ופתחה . במקרים מסוג זה (אות ה' שאינה מופקת), מסרו "רפה" בהערה.

סוג רביעי של רפה אצל בעלי מסורה: כשרצו לסמן מיעוט מופעים בניקוד שוואי באותיות שימוש, במקרה שרוב המופעים באים בתנועה - אז מסרו רפה. למשל ג רפין ו' רפין וכו' כשהכוונה שאות השימוש (אותיות וכלב למשל) באותה מילה, באה במקרא במופע רפה (בשווא), במיעוט מקומות. כמספר הפעמים המצוין בהערה, ורוב המופעים אות השימוש באה בתנועה. במקרה כזה ימסרו את מיעוט המקומות בהערת רפה (למשל בכסף 15 רפין - המילה בכסף כשהאות ב' בשווא מופיעה במקרא 15 פעמים, לעומת ריבוי מקומות שב' השימוש בפתח - וממילא הכף שלאחריה דגושה כי אות השימוש בפתח באה במקום ה' היידוע). דוגמה נוספת; המילה בבהמה. כשאות ב השימוש באה בחיריק ימסר רפה, כי החיריק בא מחמת השוא שאחריו, לעומת זאת במילה בבהמה, בה האות ב' פתוחה במקום ה' היידוע, אז הב' השוואית שלאחריה דגושה. דוגמה נוספת: על האות ו' במילה ויחנו: "וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם", נמסר "ל רפה" (=לית רפה = אין רפה), כלומר מדובר על מופע יחידאי, בו מילת ויחנו מופיעה באות ו' רפה (ו' שוואית), וכל שאר המקומות כתוב ויחנו באות ו' פתוחה (למשל כל מופעי ויסעו ויחנו). לעומת זאת על המילה וישובו באותו פסוק, נמסר ח רפין (= יש שמונה מופעים באות ו' רפה). דוגמה נוספת: על המילה במים (צללו כעפרת במים אדירים - בשירת הים), נמסר "ז' רפין" (=קיימים במקרא 7 מופעים של המילה במים, באות ב' שוואית = רפה).

ביבליוגרפיה

•  Gesenius' Hebrew Grammar, §14e

קישורים חיצוניים

• הדגמת קריאה בתורה לפי כללי ההגייה, בה אפשר לשמוע היטב הגייה רפה באותיות בגד כפת