ניקוד העברית בת ימינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ניקוד העברית בת ימינו הוא הניקוד המשמש בתמלילים של העברית בת ימינו. הוא מבוסס על הניקוד הטברני שבו מנוקד התנ"ך, אבל כלליו פשוטים ואחידים יותר.[1][2]

הניקוד משמש בעברית בת ימינו לשתי מטרות עיקריות: הראשונה – לסייע למי שמתקשה בשפה העברית, כגון ילדים ועולים חדשים; והשנייה – כאשר לכותב המילה יש חשש שהקורא לא יֵדַע לקרוא נכון את המילה, בין אם משום שהמילה אינה מוכרת (כגון מילים זרות) ובין אם משום שללא ניקוד, המילה נכתבת באופן זהה למילה אחרת (הומוגרפיה). במקרה זה הניקוד יהיה לעיתים קרובות חלקי. בהתאם לכך הניקוד נפוץ בספרי ילדים, בעיתונים שמיועדים לעולים חדשים, וכן בספרי שירה, שבהם הטקסט יכול להיות רב־משמעי.

תולדות הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניקוד

הניקוד העברי הומצא בראשית ימי הביניים. בראשיתו הוא נועד לקבע את ההגייה המסורתית של התנ"ך, פן תאבד. עם הזמן עבר לשמש גם בטקסטים אחרים: ספרות חז"ל, תרגומי התנ"ך לארמית, ופיוטים. בעבר התקיימו ארבע שיטות ניקוד שונות: טברנית, בבלית, ארץ־ישראלית, וארצישראלית-טברנית. מערכת סימני ניקוד נוספת שימשה את השומרונים בכתבי יד של התורה. שיטת הניקוד הטברנית זכתה ליוקרה רבה בקרב קהילות ישראל, ועם הזמן דחקה כמעט לחלוטין את השיטות האחרות. עם תחיית הלשון העברית נמשך גם השימוש בסימני הניקוד הטברניים, אף על פי שנשמעו – ועדיין נשמעות – קריאות לפשט או להחליף את הניקוד.

הגיית העברית בימינו מבוססת על ההגייה הארצישראלית, בעוד שסימני הניקוד מתאימים להגייה הטברנית. התוצאה היא שהניקוד הוא במידה מסוימת מלאכותי: חלק מההגיים אינם משתקפים בסימני הניקוד, ומאידך חלק מסימני הניקוד אינם משתקפים בהגייה. באופן יחסי קל ללמוד את קריאת סימני הניקוד, אך הצבתם דורשת ידע נרחב, והיא נעשית בדרך כלל על ידי אנשי מקצוע.

סימני הניקוד ואופן הגייתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימני התנועות (ראו טבלת תנועות גדולות וקטנות בהמשך)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימן הניקוד שם הסימן הגייה דוגמה
Kamats.jpg
קמץ /a/
ראו ערך קמץ
זָנָב
Kamats.jpg
קמץ-קטן /o/ תָּכְנִית (נהגה כמו תּוֹכְנִית)
Hataf kamats.jpg
חטף קמץ /o/ צָהֳרַיִם (נהגה כמו "צוֹהוֹרַיִם")
Patah.jpg
פתח (על הפתח באותיות הח"ע
סופיות ראו ערך פתח גנובה)
/a/ קַל
Hataf patah.jpg
חטף פתח חֲלוֹם
Segol.jpg
סגול /e/ מֶלֶךְ
Hataf segol.jpg
חטף סגול נֶאֱמָן
Tsere.jpg
צירי לֵב
Shva.jpg
שווא /e/ או העדר תנועה.
ראו ערך שווא
יִכְתְּבוּ
Hirik.jpg
חיריק /i/ שִׁיר
Kibuts.jpg
קובוץ (קיבוץ) /u/ דֻּבִּים (בכתיב חסר ניקוד – דובים)
Holam.jpg
חולם חסר /o/ חֹלִי (בכתיב חסר ניקוד – חולי)

סימנים הבאים באֵם־הקריאה ו"ו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימן הניקוד שם הסימן הגייה דוגמה
Shuruk.jpg
שורוק /u/ סוּס
Holam male.jpg
חולם מלא /o/ נוֹף

סימן הדגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימן הניקוד שם הסימן שימוש
Dagesh.jpg
דגש סימן הדגש משמש בעברית בת ימינו להבחנה בין הגייה סותמת וחוככת של אותיות בכ״פ: כאשר יש באותיות אלו דגש, הן נהגות [b k p]. כאשר אין בהן דגש הן נהגות [v x f]. דגש זה מכונה בדקדוק המסורתי "דגש קל".

בעבר שימש הדגש הקל גם להבחנה בין הגייה סותמת וחוככת של אותיות גד״ת. בימינו נהגות אותיות אלו בצורה סותמת בלבד, גם כשאין בהן דגש. כמו כן, בעבר שימש הדגש לסמן הכפלה של העיצור (אז הוא מכונה "דגש חזק"); כך למשל גַמּד נהגה במ"ם כפולה [gammad]. כיום אין לדגש החזק משמעות בהגייה, אך כאשר הוא בא מסיבות דקדוקיות באותיות בכ״פ, הן נהגות כאילו יש בהן דגש קל, למשל במילה מְסַבֵּךְ.

סימן המפיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימן הניקוד שם הסימן שימוש
Mapik.jpg
מפיק סימן המפיק זהה גרפית לסימן הדגש. קיים רק באות ה' בסוף מילה. הוא מציין שיש להגות את האות ה' כעיצור [h] ולא כאם קריאה לתנועות /a e o/. השימושים העיקריים במפיק הם בסופית שייכות בנקבה, כאשר היא מוטעמת (שולחנהּ), ובשורשי ג"ן כת"ם (ג-ב-הּ, נ-ג-הּ, כ-מ-הּ, ת-מ-הּ, מ-ה-מ-הּ).

הנקודה המבחינה באות שי"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימן הניקוד שם הסימן שימוש
Shin dot.jpg
נקודה דיאקריטית כאשר הנקודה בצד ימין, האות ש' נהגית כצרוף sh באנגלית (/ʃ/), לדוגמה: שֵׁם
Sin dot.jpg
כאשר הנקודה בצד שמאל, האות ש' נהגית כאות ס' (/s/), לדוגמה: עֶשֶׂר

סימנים נדירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימן הניקוד שם הסימן שימוש
Rafe.jpg
רפה סימן הרפה משמש לציין שהאות אינה דגושה. בראשית ימיה של העברית החדשה שימש הסימן לציון העדר דגש קל במלים זרות (כגון כֿימיה), אך עם הזמן כמעט נעלם מהשימוש. בכתיב התקני של יידיש לפי ייווא נעשה שימוש סדיר בסימן הרפה באותיות בֿ פֿ שצלילן /v f/.
Meteg.jpg
מתג לסימן היו מספר שימושים שונים במסגרת טעמי המקרא. בעברית חדשה הוא משמש לציון ההברה המוטעמת בספרים אחדים (בהם מילון אבן שושן).
Hataf hiriq.png
חטף־חיריק סימן נדיר המופיע בכתר ארם צובא:
מלכים א יז יא. "לקחי־נא"
תהלים יד א : "השחיתו", "התעיבו"
תהלים נג ב: "השחיתו", "והתעיבו"[3]

יסודות בכללי הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק ניקוד ההברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות גדולות ותנועות קטנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור שיקף כל אחד מסימני הניקוד הגייה שונה. ממציאי הניקוד לא ניקדו את התנ"ך על פי כללים, אלא על פי הדרך בה הגו את המילים: כאשר שמעו בהגייתם את תנועת הקמץ, כתבו קמץ, כאשר שמעו את תנועת הפתח, כתבו פתח, וכן הלאה. לכן כל ניסיון לצקת את הניקוד לכללים אחידים ומדויקים נדון מראש לכישלון. עם זאת, הגיית העברית בפי ממציאי הניקוד הייתה בעלת מערכת סדירה ברובה. על סמך הכרת המערכת הזו ניתן בחלק מהמקרים לשחזר כיצד היו ממציאי הניקוד מנקדים מילה מסוימת. כלל הניקוד הבסיסי, המכונה "חוק ניקוד ההברות", מושתת על סדירות זו.

"חוק ניקוד ההברות" מתבסס על חלוקה של סימני הניקוד ל"תנועות גדולות" ול"תנועות קטנות" (חלוקה זו היא תאורטית בלבד, ואין לה אחיזה בהגייה של ממציאי סימני הניקוד). זוהי החלוקה:

תנועה "תנועה גדולה" "תנועה קטנה" "חצי-תנועה"
a קמץ: אָ פתח: אַ חטף-פתח: אֲ
e צירי: אֵ סגול: אֶ חטף-סגול: אֱ
i חיריק מלא: אִ חיריק חסר: אִ אין
o חולם: אֹ קמץ קטן: אָ חטף-קמץ: אֳ
u שורוק: אוּ קובוץ: אֻ אין

בנוסף, קיים סימן השווא, הנראה כך: בְ. קיימים 3 סוגים: שווא נח, שווא נע, ושווא מרחף.

כאשר השווא מצוי בסוף הברה, הוא שווא-נח.

במצבים הבאים, השווא נע:

איך נזכור? מה זה אומר? דוגמה
א ראש מילה בתחילה מילה, שווא יהיה שווא נע שְׁמִיעָה - השווא על הש' הוא שווא נע
ב השני (ב) מבין שני שוואים כאשר יש שני שוואים ברצף, הראשון יהיה שווא נח והשני שווא נע יִשְׁמְעוּ - השווא על הש' הוא שווא נח, השווא על המ' הוא שווא נע
ג אחרי תנועה גדולה אחרי תנועה גדולה, שווא יהיה שווא נע שָמְעוּ - מאחר שהאות מ' מגיעה לאחר ש' עם תנועה גדולה (קמץ), השווא תחתיה הוא שווא נע
ד תחת דגש תחת אות דגושה, השווא יהיה שווא נע לִמְּדוּ - באות מ' יש דגש תבניתי (בגלל שהיא בבניין פִּעֵל הכבד), ולכן השווא תחתיה הוא שווא נע ולא שווא נח (למעשה, הוא שווא מרחף...)
ה הללויה! כאשר יש שתי אותיות זהות ברצף, השווא על האות הראשונה יהיה שווא נע (ההיגיון: כדי להקל על ההגייה) המילה הַלְלוּיָה היא דוגמה נהדרת: שתי ל' ברצף, ולכן השווא על הל' הראשונה מוכרח להיות שווא נע (אם תנסו להגות אותו כשווא נח תראו עד כמה זה לא נוח)

שווא מרחף: שווא שנובע מחיטוף של תנועה גדולה. הוא נהגה כשווא-נח, אך מתפקד כשווא-נע. כך למשל, לא יבוא דגש קל אחריו.

טבלת כלל ניקוד ההברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורכי הניקוד יש לבדוק שני מאפיינים של ההברה: האם היא מוטעמת או בלתי מוטעמת, והאם היא פתוחה או סגורה. סימן לזיכרון הכלל הוא סל"ק - סגורה לא-מוטעמת קטנה כלומר תנוקד בתנועה קטנה, וכל שאר המקרים (מפ"ג: הברה מוטעמת והברה פתוחה) ינוקדו בדרך כלל בתנועה גדולה. כלל זה נקרא חוק ניקוד ההברות, ולהלן טבלה המציגה את הכלל על חריגיו העיקריים:

הברה פתוחה הברה סגורה
הברה בלתי מוטעמת תנוקד בתנועה גדולה

חריגים עיקריים: לפני גרונית ללא תשלום דגש (התנַחם, מִחוץ), ה' של הפעיל בפעלי א' גרונית מגזרת ע״ו (הַעירותי)
תנוקד בתנועה קטנה

חריגים לכלל זה מעטים, למשל בָּתִּים.
הברה מוטעמת תנוקד בתנועה גדולה

חריגים עיקריים: מבנים סגוליים (דֶּלֶת, כֹּבֶד), כינוי המושא של המדבר בעבר (ראַני)
תנוקד בתנועה גדולה

הברה סגורה מוטעמת באה לרוב בסוף המילה והחריגים הבולטים הם: אֵלֶּה, אָנָּא, הֵמָּה, לָמָּה, שָׁמָּה. מנוקדים בתנועה קטנה: הכינויים החבורים "הכבדים" (־הֶם, ־כֶם), הברת a סגורה בפועל (שָׁבַרְתִּי), הברות שמקורן בגזרת הכפולים (חַג משורש חגג, לְבַד משורש בדד), שמות מרובעים כפולי הברה (תַּלְתַּל), הברת ay (לַיְלָה).

קשיים בהפעלת חוק ניקוד ההברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו הבעיות העיקריות בחוק ניקוד ההברות:

  • כדי להפעיל את החוק כיאות יש לדעת אם ההברה פתוחה או סגורה מבחינה דקדוקית, כלומר אם בסוף ההברה בא דגש חזק או שווא נח. לא ניתן לקבוע זאת על סמך הגיית העברית בת ימינו בהיגוי הנפוץ, שכן אין בה דגשים חזקים, וחלק מהשוואים הנעים הפכו בה לנחים. משום כך נדרשת היכרות עם ההגיה המסורתית הקפדנית של עדות ישראל בקריאת התורה ובתפילה, או ההגיה הקלאסית שאומצה בעבר באמצעי השידור בישראל.[4][5]
  • כדי לנקד לפי הכללים צריך להכיר היטב את מערכת השורשים והמשקלים ולדעת לאיזה שורש ולאיזה משקל שייכת המילה.
  • החוק אינו נותן מענה מלא לחטפים ולשווא הנע. גם כאן הכרת ההגייה של העברית בת ימינו בלבד אינה מאפשרת לנקד כיאות, ויש להכיר את מערכת ההגה ההיסטורית.

ניקוד הנטייה של שמות העצם והפעלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, גם הנטייה של שמות העצם והפעלים כפופה לחוק ניקוד ההברות, אלא שחוק זה אינו יכול לצפות מראש את אופן הנטייה. כך, למשל, במספר מילים מופיע בנטייה דגש באות האחרונה של צורת היסוד, כגון חַרְצָן – חַרְצַנִּים. אין חוק אחיד שקובע האם דגש כזה יופיע ומי שרוצה לנקד מילה באופן תקני חייב ללמוד את רשימת המילים האלה בעל־פה.[6]

הכללים המסדירים את הנטייה של שמות ופעלים בעברית בת ימינו הם הכללים שנדונו והתקבלו בדיוניה של האקדמיה ללשון העברית. כללים אלו סוכמו על ידי המזכירות המדעית של האקדמיה, ויצאו לאור כחוברת בשם "החלטות האקדמיה בדקדוק".

ניקוד מילים שאולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית בת ימינו נעשה שימוש תדיר לסימון הגייתן של מילים לועזיות. לשם כך קבעה האקדמיה ללשון כללים מיוחדים, שפורסמו בפרק 5 של "החלטות האקדמיה בדקדוק". גרסה מקוונת של הכללים נמצאת כאן.

בשנת 2007 אושרו באקדמיה כללים חדשים לתעתיק מילים לועזיות לעברית. החלטות אלו מתייחסות בעיקר לשמות מקומות ואישים. גרסה מקוונת של הכללים נמצאת בקישור[7].

הבדלים לעומת שיטת הניקוד הטברנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבדלים העיקריים בין שיטת הניקוד בעברית בת ימינו לבין מולידתה, שיטת הניקוד הטברנית:

  • בטברנית מילה המסתיימת בהברה פתוחה מרפה לעיתים אות בג"ד כפ"ת הפותחת את המילה שאחריה (בעיקר כאשר שתי המילים מחוברות בטעם מחבר או במקף ונקראות לפיכך כ"מילה אחת")[8]. מנגד הברה פתוחה יכולה גם למכפל את האות הפותחת במילה שאחריה גם היא לא בג"ד כפ"ת.
  • בטברנית הניקוד תלוי בהטעמת המשפט. כך למשל המילה מים, שניקודה באמצע משפט בפתח, בסוף משפט באה על פי רוב בקמץ ("צורת הפסק").
  • ניקודה של ה' הידיעה, וניקודן של אותיות השימוש בכ"ל פחות סדיר מבעברית בת ימינו. כך למשל לא תמיד יופיע דגש אחרי ה' הידיעה, בעיקר באות עם שווא.

מחשבים וניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת ההפעלה Microsoft Windows מאפשרת לנקד טקסטים עבריים.[9] במעבד התמלילים וורד אפשר אף לצבוע את הניקוד בצבע שונה מאשר האותיות.

במערכות הפעלה דמויות־UNIX שמשתמשות במערכת הגרפית X Window System, דוגמת לינוקס ו־FreeBSD ניתן להשתמש במספר פריסות מקשים עבריות, כאשר העיקריות הן עברית תקנית, הדומה לפריסה החלונות ופריסת LyX, שבה סימני הניקוד מוקלדים בדרך כלל על ידי לחיצה על Shift ועל האות הראשונה של שם סימן הניקוד: קמץ מוקלד על ידי ק+shift, צירי מוקלד על ידי צ+shift, וכו'. באופן דומה היא גם שיטת הניקוד בווינדוס 10: קמץ מוקלד על ידי ק+ctrl+alt (או ק+alt ימני), צירי מוקלד על ידי צ+ctrl+alt (או צ+alt ימני) וכו'.[10]

משנת 2009 עובד מכון התקנים הישראלי על רוויזיה לת"י 1452, "מערך קלידים במקלדת עברית-לטינית למחשבים".[11] מטרת רוויזיה זו היא להביא את תווי הניקוד למקשים שיהיו נוחים יותר לזכירה ולשימוש.[12]

ישנן תוכנות לניקוד, שמנסות לנקד מילים באופן אוטומטי. בגלל המבנה המורכב של העברית, לא ניתן לנקד טקסט באופן מושלם ולנחש באופן אוטומטי את הניקוד הנכון של כל מילה. אחת מהתוכנות הידועות ביותר מהסוג הזה היא נקדן טקסט של מט"ח שאף זכתה בפרסים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלים לניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנות ניקוד אוטומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריסות מקשים וניקוד ידני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 12
  2. ^ ד"ר ברק דן, על הניקוד - הסבר כללי על הניקוד ותולדותיו, באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. ^ טעמי המקרא ודקדוקי קריאה - חטף-חיריק
  4. ^ בקריאה המסורתית, כל עדות ישראל מבדילים בין שווא נע לסגול. העברית האשכנזית - (בהיגוי יהודי הולנד, הייקים, הגליצאים והפולנים ונגזרותיהם) והתימנית (על שלש עגותיה) מבדילים בין צירה לסגול, בין קמץ לפתח ולחולם, ובין תי"ו דגושה לרפה. זאת לעומת האוחזים במנהג גולי ספרד, כיהודי צפון אפריקה ואיטליה שאינם מבחינים בין תנועות והדגשות קלות אלו. יהודי איטליה וכל היהודים בארצות האסלאם מבדילים בין אותיות מודגשות בדגש חזק לרפות, ובין אותיות נחציות וגרוניות (אותיות: חטעצ"ק) למקבילותיהן. ברוב ארצות אלו מבדילים באופן ניכר בין האותיות גדזטעצק המודגשות (בדגש קל או דגש חזק) לבין רפות.
  5. ^ העברית החדשה: מסע בעקבות עיצורים במחלוקת ישי נוימן, 15 בספטמבר 2012 (הארץ)
  6. ^ הקמץ: קמץ המשתנה בנטייה לפתח ואחריו דגש
  7. ^ כאן
  8. ^ בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה, האקדמיה ללשון העברית, ‏2012-06-06 (בhe-IL)
  9. ^ ראו הסבר מפורט על הדרכים לנקד בדף ויקיפדיה:ניקוד בוויקיפדיה העברית.
  10. ^ לרשימה מלאה ראו כיצד לנקד בחלונות 10 באתר "השפה העברית".
  11. ^ ת״י 1452 באתר מכון התקנים
  12. ^ דף המתעד את טיוטות התקן ואת ההגיון מאחוריו