מונולטריזם

מונולטריזם (מיוונית: μόνος = יחיד, λατρεία = פולחן) הוא פולחן וסגידה לאל אחד בלבד, תוך אמונה בקיומם של אלים אחרים (אך לא בסגידה להם).

את המונח טבע יוליוס ולהאוזן.

בתנ"ך מצויים מספר מקומות שפורשו כמעידות על מונולטריזם. דוגמאות אחדות:

• ”וְעַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים” (שמות י"ח יא)
• ”וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי ה'” (שמות י"ב, יב) – כלומר יש אלים אחרים.
• ” מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ” (שמות ט"ו י"א).
• ” כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-ה' אֱלֹהֵינוּ--לְעוֹלָם וָעֶד” (מיכה ד ה)
• ”כִּדְנָה, תֵּאמְרוּן לְהוֹם, אֱלָהַיָּא, דִּי-שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ; יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן-תְּחוֹת שְׁמַיָּא, אֵלֶּה” (ירמיהו י' יא) – לפי רד"ק: אנחנו לא נעבוד אלה האלהות שלא עשו שמים וארץ אלא אלהים שעשה ארץ בכחו.
• ”אֵין-כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי; וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ” (תהילים פ"ו ח). כלומר, יש אלוהים אחרים אבל ה' הוא העליון שבהם.
• ”כִּי גָדול ה' וּמְהֻלָּל מְאד. נורָא הוּא עַל כָּל אֱלהִים:
  כִּי כָּל אֱלהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים. וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה” (תהלים צו ד)
• ”כִּי אַתָּה ה' עֶלְיון עַל כָּל הָאָרֶץ. מְאד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלהִים” (תהלים צז ט)

לפי אותה גישה פרשנית, קיים בתנ"ך גם הרעיון כי לא זו בלבד שיש אלים שונים, אלא כל אל שולט בטריטוריה מוגדרת:

• ”לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם” (דברים ו יד)
• ”בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם, יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ: יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ” (דברים לב ח-ט)
• ” הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ, כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ--אוֹתוֹ תִירָשׁ; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ, מִפָּנֵינוּ--אוֹתוֹ נִירָשׁ” (שופטים יא כד)
• ”כִּי-גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים” (שמואל א, כו יט)

פירוש אחר הסיק שלאלי המקרא יש ילדים:

• ”הָבוּ ה', בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ ה', כָּבוֹד וָעֹז” (תהלים כט א)

פרשנויות

רש"י מפרש את שמע ישראל: ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.” (דברים ו', ד) כ"ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלוהי האומות....הוא עתיד להיות ה' אחד". רש"י שואל: מדוע יש כפילות בפסוק זה? הרי ברור שה' אלוהינו הוא אל יחיד. לדעת רש"י אין כאן כפילות, ולכל משפט יש רעיון משלו. המשפט: "ה' אלוהינו" מתייחס אל ההווה, שבו רק עם ישראל האמין באל אחד, ואילו המשפט "ה' אחד" מתייחס אל העתיד, כאשר כל העמים יקבלו את האמונה המונותאיסטית.

במקרא המושג אל אינו מתייחס רק לישות בעלת כוח עליון אלא לכלל האלילים וכן לכוחות גשמיים כמו בפסוק  יֶשׁ-לְאֵל יָדִי, לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע (בראשית לא כט). הפרשנות המסורתית של הפסוקים המוזכרים (אלה שבהם רלוונטי פירוש זה) היא שכוחו של ה' גדול יותר מכוח (טבע) יחיד כשלעצמו.

באסלאם

באסלאם, בסורת אל-כאפרון מופיע הפסוק "לכם דתכם ולי דתי" שאותו אמר מוחמד אחרי שכופרים ניסו לשכנעו לעבוד תקופת מה את אליהם, פסוק זה מתפרש כהכרה בכך שכל קבוצה מאמינה באליהּ תוך שהיא מודעת לכך שקבוצות אחרות מאמינות באלוהּ אחר.

ראו גם

• מונותאיזם
• פוליתאיזם
• הנותאיזם

קישורים חיצוניים

• משה והמונולטריזם (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.