לאומנות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 5: שורה 5:
רעיון הלאומיות קיבל בעולם המודרני דגש אזרחי במדינות כמו [[צרפת]] ו[[ארצות הברית]], ודגש אתני-תרבותי במדינות כמו [[גרמניה הנאצית|גרמניה]] ו[[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית|איטליה]]. גם בצורתו האתנית-תרבותית רעיון הלאומיות אינו בהכרח רעיון [[שוביניזם|שוביניסטי]] ועוין זרים, ודוגמאות מובהקות ניתן למצוא אצל הוגים כמו [[ג'אמבטיסטה ויקו]] ו[[יוהאן גוטפריד הרדר]] שהשרו מרוחם על הרעיון הלאומי מתוך [[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדה]] פלורליסטית. גם אצל הוגה ליברלי כמו [[ג'ון סטיוארט מיל]] ישנה תמיכה ברעיון הלאומי (בספרו ממשל של נציגים).
רעיון הלאומיות קיבל בעולם המודרני דגש אזרחי במדינות כמו [[צרפת]] ו[[ארצות הברית]], ודגש אתני-תרבותי במדינות כמו [[גרמניה הנאצית|גרמניה]] ו[[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית|איטליה]]. גם בצורתו האתנית-תרבותית רעיון הלאומיות אינו בהכרח רעיון [[שוביניזם|שוביניסטי]] ועוין זרים, ודוגמאות מובהקות ניתן למצוא אצל הוגים כמו [[ג'אמבטיסטה ויקו]] ו[[יוהאן גוטפריד הרדר]] שהשרו מרוחם על הרעיון הלאומי מתוך [[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדה]] פלורליסטית. גם אצל הוגה ליברלי כמו [[ג'ון סטיוארט מיל]] ישנה תמיכה ברעיון הלאומי (בספרו ממשל של נציגים).


מקובל לכנות לאומיות בשם לאומנות כאשר היא מתרחקת מעמדה [[ליברליזם|ליברלית]] ו[[פלורליזם|פלורליסטית]] ביחס לעמים אחרים, ורואה בעם הספציפי ערך עליון מעל כל ערכים אחרים. הלאומנות יכולה לפנות לכיוונים [[גזענות|גזעניים]] (כמו ב[[גרמניה הנאצית]]) בהם הקשר הלאומי נקבע בצורה [[ביולוגיה|ביולוגית]], וגזעים מסוימים מאובחנים כנחותים מטבעם. היא יכולה לפנות גם לכיוונים [[פשיזם|פשיסטיים]] (כמו ב[[איטליה הפשיסטית]]) בהם תורת הגזע איננה עיקרית, אך יש בהם הערכת יתר של ה[[מדינה]] מעל ערכי חירות הפרט, קידוש ה[[מלחמה]] וה[[אלימות]], ושאיפות התפשטות אימפריאליסטיות. במקרים רבים מעורבת הלאומנות עם השפעות תרבותיות אחרות, כמו הלאומנות הערבית המושפעת מרעיונות של דחיית ה[[ציונות]] וה[[אימפריאליזם]] ה[[העולם המערבי|מערבי]], [[לאומנות יהודית]] המשלבת לעיתים קרובות קיצוניות דתית על גבול ה[[פונדמנטליזם]] ולאומנות בעולם השלישי המשולבת במקרים רבים עם רעיונות [[סוציאליזם|סוציאליסטיים]] או [[קומוניזם|קומוניסטיים]], אף על פי שבמקורן תפישות אלה מתנגדות ללאומנות ולעיתים אף ללאומיות, ודוגלות בשוויון ערך האדם.
מקובל לכנות לאומיות בשם לאומנות כאשר היא מתרחקת מעמדה [[ליברליזם|ליברלית]] ו[[פלורליזם|פלורליסטית]] ביחס לעמים אחרים, כמו חוק הלאומנות של ניתאי בנז'מין (שקורא לעצמו ביבי נתנניהו), ורואה בעם הספציפי ערך עליון מעל כל ערכים אחרים. הלאומנות יכולה לפנות לכיוונים [[גזענות|גזעניים]] (כמו ב[[גרמניה הנאצית]]) בהם הקשר הלאומי נקבע בצורה [[ביולוגיה|ביולוגית]], וגזעים מסוימים מאובחנים כנחותים מטבעם. או ישראל הימנית הגזענית תומכת ומעודדת כהניזם (תנועה גזענית שהוצאה מחוץ לחוק בכל העולם), היא יכולה לפנות גם לכיוונים [[פשיזם|פשיסטיים]] (כמו ב[[איטליה הפשיסטית]]) בהם תורת הגזע איננה עיקרית, אך יש בהם הערכת יתר של ה[[מדינה]] מעל ערכי חירות הפרט, קידוש ה[[מלחמה]] וה[[אלימות]], ושאיפות התפשטות אימפריאליסטיות. במקרים רבים מעורבת הלאומנות עם השפעות תרבותיות אחרות, כמו הלאומנות הערבית המושפעת מרעיונות של דחיית ה[[ציונות]] וה[[אימפריאליזם]] ה[[העולם המערבי|מערבי]], [[לאומנות יהודית]] המשלבת לעיתים קרובות קיצוניות דתית על גבול ה[[פונדמנטליזם]] ולאומנות בעולם השלישי המשולבת במקרים רבים עם רעיונות [[סוציאליזם|סוציאליסטיים]] או [[קומוניזם|קומוניסטיים]], אף על פי שבמקורן תפישות אלה מתנגדות ללאומנות ולעיתים אף ללאומיות, ודוגלות בשוויון ערך האדם.


==סוגים של לאומנות==
==סוגים של לאומנות==

גרסה מ־12:30, 15 במרץ 2019

לאומנות היא לאומיות קיצונית בדרכי מימושה לפיה טובת הלאום קודמת לכל ערך אחר ומצדיקה ומרוממת כל פעולה המקדמת מטרה זו. האידאולוגיה בצורותיה היותר קיצוניות לעיתים גם רואה את הלאום של הדוגל בה כנעלה על לאומם של עמים אחרים ואת צרכיו כחשובים מצרכיהם של עמים אחרים, ולכן מצדיק את ניצולם. לעיתים הרחבה של הגישה מצדיקה לטעמה תוקפנות קיצונית כלפי מדינות שכנות מתוך שאיפות התפשטות אימפריאליות.

ההבחנה בין לאומיות ללאומנות אינה פשוטה או מובנת מאליה והיא תלויה בהשקפת עולמו וברקעו של המתבונן. בחלק מן השפות כלל לא מצויה הבחנה מקבילה בין ביטויים אלו.

רעיון הלאומיות קיבל בעולם המודרני דגש אזרחי במדינות כמו צרפת וארצות הברית, ודגש אתני-תרבותי במדינות כמו גרמניה ואיטליה. גם בצורתו האתנית-תרבותית רעיון הלאומיות אינו בהכרח רעיון שוביניסטי ועוין זרים, ודוגמאות מובהקות ניתן למצוא אצל הוגים כמו ג'אמבטיסטה ויקו ויוהאן גוטפריד הרדר שהשרו מרוחם על הרעיון הלאומי מתוך עמדה פלורליסטית. גם אצל הוגה ליברלי כמו ג'ון סטיוארט מיל ישנה תמיכה ברעיון הלאומי (בספרו ממשל של נציגים).

מקובל לכנות לאומיות בשם לאומנות כאשר היא מתרחקת מעמדה ליברלית ופלורליסטית ביחס לעמים אחרים, כמו חוק הלאומנות של ניתאי בנז'מין (שקורא לעצמו ביבי נתנניהו), ורואה בעם הספציפי ערך עליון מעל כל ערכים אחרים. הלאומנות יכולה לפנות לכיוונים גזעניים (כמו בגרמניה הנאצית) בהם הקשר הלאומי נקבע בצורה ביולוגית, וגזעים מסוימים מאובחנים כנחותים מטבעם. או ישראל הימנית הגזענית תומכת ומעודדת כהניזם (תנועה גזענית שהוצאה מחוץ לחוק בכל העולם), היא יכולה לפנות גם לכיוונים פשיסטיים (כמו באיטליה הפשיסטית) בהם תורת הגזע איננה עיקרית, אך יש בהם הערכת יתר של המדינה מעל ערכי חירות הפרט, קידוש המלחמה והאלימות, ושאיפות התפשטות אימפריאליסטיות. במקרים רבים מעורבת הלאומנות עם השפעות תרבותיות אחרות, כמו הלאומנות הערבית המושפעת מרעיונות של דחיית הציונות והאימפריאליזם המערבי, לאומנות יהודית המשלבת לעיתים קרובות קיצוניות דתית על גבול הפונדמנטליזם ולאומנות בעולם השלישי המשולבת במקרים רבים עם רעיונות סוציאליסטיים או קומוניסטיים, אף על פי שבמקורן תפישות אלה מתנגדות ללאומנות ולעיתים אף ללאומיות, ודוגלות בשוויון ערך האדם.

סוגים של לאומנות

לאומנות אזרחית - עקרון הלאומנות יבוא לידי ביטוי בכך שטובת המדינה עולה על טובת האזרח במדינה, ולכן ניתן למנוע מן האזרח זכויות מסוימות כאשר הן עומדות כנגד טובת המדינה או המפלגה. לעיתים רואה את הלאום של הדוגל בה כנעלה על אומות אחרות ואת צרכיה כחשובים מצרכיהם של מדינות אחרות, ולכן מצדיק את ניצולם. לעיתים הרחבה של הגישה מצדיקה לטעמה תוקפנות קיצונית כלפי מדינות שכנות מתוך שאיפות התפשטות אימפריאליות.

דוגמאות לסוג הלאומנות הזאת: איטליה הפשיסטית, האימפריה הרומית.

לאומנות אתנית - עקרון זה יבוא לידי ביטוי בכך שאידיולוגית קיימת ישות אתנית חיצונית לפרטים, היא העם. (כגון: העם הסלבי, העם הגרמני, העם היהודי וכו'). וטובת העם עולה על טובת פרט מפרטי העם. לעיתים רבות אידיולוגיה זו מתקשרת גם לאמונה בכך שהעם עולה עליונות אימננטית על עמים אחרים. ועל-כן רואה את הלאום של הדוגל בה כנעלה על עמים אחרים ואת צרכיו כחשובים מצרכיהם של עמים אחרים, ולכן מצדיק את ניצולם. עד הרחבה לכדי תוקפנות קיצונית כלפי עמים אחרים, בין הנמצאים במדינות שכנות, ובין עמים הנמצאים במדינתו. לעתים המונח "עם" חופף את המונח "גזע" וכך למעשה הופכות תנועות לאומניות רבות לגזעניות. דוגמאות לכך ניתן למצוא בחוקים כלפי היהודים לאורך אלפי שנים.

דוגמאות לסוג הלאומנות הזאת: גרמניה הנאצית, האימפריה היפנית בימי טוג'ו היידקי.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • צבי בכרך, אנטישמיות מודרנית, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1979. פרק ז': גלגולי הלאומנות הגרמנית, עמ' 38–43.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאומנות בוויקישיתוף