ישיבת היישוב החדש

ישיבת היישוב החדש (ישיבת הרב עמיאל) היא ישיבה תיכונית בצפון תל אביב. בניגוד לרוב הישיבות התיכוניות השייכות לזרם הדתי לאומי, ישיבת היישוב החדש היא על פוליטית ולומדים בה, בני חו"ל, ציבור דתי לאומי ציבור חרדי מודרני, אבל כל רבניה וכמעט כל תלמידיה הבוגרים משתייכים לציבור החרדי המודרני ו/או הדתי לאומי יודגש כי ביישבה אין דרישה מהתלמידים להתלבש באופן חרדי. בשל כך הישיבה קולטת לתוכה תלמידים רבים בני הציבור החרדי המודרני, אשר מעוניינים בהשגת תעודת בגרות. ההנהגה החרדית מתנגדת ללימודים תיכוניים, ומביעה גם התנגדות פומבית לקיומה של הישיבה, אבל למרות זאת הישיבה היא חלק מהסטטוס קוו בעולם החרדי.

כמעט כל הבוגרים ממשיכים אחר סיום הלימודים לישיבות חרדיות גבוהות ורק מיעוט הולך לישיבות הסדר או למסלול שירות צבאי אחר. רבני הישיבה מעדיפים שהבוגרים ימשיכו בישיבות חרדיות. תורתם של רבני הציונות הדתית, כולל זו של הרב קוק, אינה נלמדת בישיבה.

אלו מהתלמידים שאינם גרים בגוש דן לומדים בישיבה בתנאי פנימיה. אחרים לומדים יום לימודים ארוך של 13 שעות, שמתוכן רק שעתיים וחצי מוקצות ללימודי חול. בשל מיעוט לימודי החול, נמשכים הלימודים בישיבה 5 שנים, ולא 4 כמקובל, עד להשגת תעודת הבגרות. האופי הנוקשה וההשגי של הישיבה מכתיב גם מיעוט פעילות ספורטיבית והעדר טיוליםבמסגרת הישיבה.

הישיבה נחשבת לאליטיסטית והישגית מאוד, אם כי חל פיחות מסוים מאוד במעמדה בשנים האחרונות, גם בשל הקמת ישיבות חרדיות מודרניות נוספות.חשוב לציין כי למרות כל הישיבות החדשות שנפתחות הישבה נחשבת לישיבה עם ההשגים הטובים ביותר גם בהשוואה למוסדות חינוך אחרים. היא ידועה בעיקר במשמעת הקפדנית שנוהגת בה. התומכים בסגנון פדגוגי זה מציינים את יוקרתה של הישיבה ואת הישגיהם הגבוהים של התלמידים, בגמרא ובלימודי החול יצויין כי אחוז העוברים את בחינות הבגרות הוא מהגבוהים שבמוסדות החינוך בארץ. בלימוד גמרא מקובלת בישיבה שיטת הלימוד הישיבתית הליטאית-בריסקאית.

הישיבה נוסדה בשנת 1939 על ידי הרב משה אביגדור עמיאל, שראה אותה כישיבה שתפנה לבני היישוב החדש, להבדיל מהיישוב הישן. ראש הישיבה היה בתחילה הרב ראובן טרופ, זאת עד אשר חלה, אז תפס הרב יהודה קולודצקי את ראשות הישיבה. בהקדמה לאחד מספריו של הרב ראובן טרופ, "בינת ראובן", מספר בנו על העוולה שנעשתה לאביו כאשר חלה והוזקק לצאת לטיפולים בחו"ל, אז ניצל זאת אדם אחר (הרב קולדצקי) על מנת להשתלט על ראשות הישיבה. יש לציין כי בקרב תלמידי הרב קולודצקי רווחת הדיעה כי גירסת הסיפור שונה, וכי הרב טרופ לא היה מסוגל להמשיך ולכהן בראשות הישיבה עקב מחלתו. הרב קולדצקי המשיך לעמוד בראשה עד מותו בשנת 2006, אז ירש אותו בנו, הרב כתריאל קולודצקי.

אישיותו של הרב קולודצקי עיצבה את אופיה הנוקשה וההישגי של הישיבה. הרב ישעיה שטיינברגר כתב על כך:

הרב קולודצקי הנהיג משטר נוקשה, ושלט ביד רמה בנפשות חניכיו, לפעמים גם בוגריו. הנפגעים האשימוהו במניפולציות רגשיות פוגעניות. אבל ההצלחה חסרת אח ורע של עשורים רבים מדברת בעד עצמה. היום כאשר החיבוק והליטוף, הידידות עם התלמידים, הם הבסיס של החינוך כמעט בכל אתר – ה"ישוב" היווה חריג מרתק ומאתגר בנוף הומוגני

צוות הרבנים מורכב בעיקרו מבני משפחתו של קולודצקי: בנו ושני חתניו. לאחר פטירתו של הרב יהודה קולדצקי פרש מזכיר הישיבה הוותיק גרשון דבורי לגמלאות.

בוגרים מפורסמים

לישיבה בוגרים רבים בכל התחומים מחקר, רפואה, משפטים, שופטים, דיינים, ורבנים. בין הבוגרים נמצאים ישראל סגל, אשר תיאר בספריו בביקורתיות את הישיבה ואת מאפייניה, השחקן שלמה ניצן, עורך הדין יעקב ויינרוט, ח"כ הרב משה גפני, הדיין הרב שלמה דייכובסקי, ר' דוד לאו רב העיר מודעין, ר"י אור ישראל ר' יגאל רוזן שבישיבתו מנהיג משטר דומה, וכן המשגיח ר' דוב יפה, ובידוע שבוגריהם מהמוצלחים בעולם הישיבות ומבוקשים מאוד בשוק השידוכים החרדי עקב רמתם האישית והלימודית הגבוה.

קישורים חיצוניים

• ישיבת היישוב החדש, הצופה
• דיון בפורום בחדרי חרדים