מלאכת אוכל נפש

אוכל נפש בהלכה, הוא הגדרה הלכתית המשמשת בשני עניינים :

1. אוכל נפש שמלאכתו מותרת ביום טוב.

2. כלי מלאכת אוכל נפש אסורים בלקיחה עבור משכון.

ביום טוב

בשבת אסורה מלאכה כלל ועיקר, ואילו ביום טוב מותר לבשל לאכילת היום. כך הותרו שחיטה, לישה, אפייה וכיוצא באלה.

החכמים אסרו לעשות כל מלאכה שאפשר לעשותה בערב יום טוב מבלי שיהיה בה הפסד או חיסרון, זאת כדי שאדם לא ידחה ליום טוב את כל המלאכות שהן לצורך אוכל נפש כגון טחינה וניפוי הקמח וכיוצא באלה, ואז ייטרד בהן כל היום ויימנע משמחת החג. כמו כן, נאסרה בו קדיחת אש חדשה בכל דרך שהיא משפשוף אבנים ועד הדלקה על-ידי גפרור או מצית.

במשכון

איסור משכון כלי אוכל נפש הוא משום משום "כי נפש הוא חבל" (דברים, כ"ד ו'). מדובר בכלים המשמשים למאכל ממש כמו ריחיים של תבואה וסכין שחיטה.

קישורים חיצוניים

• 'אוכל נפש', באתר 'דעת'

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.