מלאכת אוכל נפש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכה, מלאכת אוכל נפש היא מלאכה הנעשית לצורך הכנת מזונות האדם ליום טוב. מותר מדין התורה לעשות מלאכות אוכל נפש ביום טוב (בניגוד לשבת, בה פעולה כזו היא מלאכה האסורה מהתורה).

ביום טוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עישון, יש הסבורים שהוא נכלל במלאכת אוכל נפש

היתר מלאכת אוכל נפש מפורש בתורה: "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם"[1]. כך הותרו שחיטה, לישה, אפייה וכיוצא באלה.

חכמים אסרו לעשות כל מלאכה שאפשר לעשותה בערב יום טוב מבלי שיהיה בה הפסד או חיסרון, זאת כדי שאדם לא ידחה ליום טוב את כל המלאכות שהן לצורך אוכל נפש כגון טחינה וניפוי הקמח וכיוצא באלה, ואז ייטרד בהן כל היום ויימנע משמחת החג.

להלכה נפסקה דעת בית הלל, שכיוון שמלאכות ההוצאה וההבערה הותרו כמלאכת אוכל נפש, הם הותרו גם לצורך שאר הנאות, גם אם אינן קשורות דווקא באוכל.

האחרונים נחלקו לגבי העישון ביום טוב, לדעת חלק מן הפוסקים, העישון מותר למי שהורגל בכך, משום שזה צורך השווה לכל נפש, אולם הדלקה וכיבוי האש נאסרו, כשם שנאסרה הדלקה לבישול, והותרה רק העברת אש, אך ישנם פוסקים רבים האוסרים זאת, בטענה שאין זה צורך אוכל השווה לכל נפש, שהרי ישנם אנשים רבים שאינם נהנים מעישון, ואף אינם סובלים את הריח[2].

מכשירי אוכל נפש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכשירי אוכל נפש

רבי יהודה וחכמים נחלקו במסכת ביצה האם גם עשיית מכשירי או כל נפש הותרו או רק מלאכות לצורך אוכל נפש עצמו. לפי רבי יהודה[3] גם מכשירי אוכל נפש הותרו.

הראשונים נחלקו בגדר מכשירי אוכל נפש. לפי שיטה אחת, מכשירי אוכל נפש הוא כל דבר שאינו נעשה לצורך האוכל עצמו, אלא לצורך פעולה אחרת או חפץ אחר שנועד להכשרת האוכל, כמו סכין, אבל פעולה הנעשית לצורך מכשיר צדדי להכנת האוכלת ולא באוכל עצמו אינו נחשב לאוכל נפש, למרות שלא ניתן להסתדר בשום אופן בלעדיו. לפי שיטה שנייה, כל דבר שניתן לעשות ללא אוכל נפש, נחשב למכשירין, כך למשל סכין לחיתוך הבשר נחשב למכשירין מכיוון שניתן לבשל את הבשר באופן בלתי חתוך והאוכל עצמו יהיה מוכן ללא זה, אבל פעולה שמוכרחת לצורך האוכל נחשבת לצורך אוכל נפש[4].

בין שתי השיטות מספר הלכות הנתונות במחלוקת: אחת מהם היא הדילמה הבאה: בזמן הראשונים, היו מחממים את התנור על ידי פיזור גחילים על רצפת התנור כדי לחממו, ואחר מכן היו מפנים את הגחלים מרצפת התנור, ואז היו אופים את הלחם, אך פינוי הגחלים מתבצע תוך כדי כיבוי חלקי, לפי השיטה הראשונה מכיוון שפינוי הגחלים היא פעולה עקיפה היא נחשבת למכשירי אוכל נפש, ולפי שיטת הרא"ש היא מותרת מכיוון שאי אפשר לאפות את הלחם על הגחלים והיא פעולה המוכרחת לצורך האוכל[5].

במשכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג אוכל נפש מוזכר גם לעניין איסור משכון כלי אוכל נפש. ומשמש כנימוק "כי נפש הוא חובל"[6], היינו שאלו כלים שנצרכים לכדי חייו של האדם, ולכן אין לקחתם. מדובר בכלים המשמשים להכנת מזון כמו רחיים של תבואה וסכין שחיטה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ז.
  2. ^ קרבן נתנאל על הרא"ש בתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ג, עמוד ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ב, עמוד ב'.
  4. ^ שני התירוצים בתוספות תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ז', עמוד א' ד"ה אמר, חלוקים בספק זה, כך לפי ביאור שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תק"ז, בקונטרס אחרון.
  5. ^ מסכת ביצה פרק ג' סימן ח' (דף ל"ב ע"ב.).
  6. ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ו'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.