אוטו ולס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: סוציאל-דמוקרט;
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Otto Wels.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוטו ולס]]
[[תמונה:Otto Wels.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוטו ולס]]
'''אוטו ולס''' ([[15 בספטמבר]] [[1873]] - [[16 בספטמבר]] [[1939]]) היה יושב ראש ה-[[SPD]], המפלגה ה[[סוציאל דמוקרטיה|סוציאל דמוקרטית]] הגרמנית משנת [[1919]], וחבר ה[[רייכסטאג]] בין [[1920]] ל-[[1930]], מראשי [[ההתנגדות הגרמנית לנאציזם]] בתחילת שלטון [[המפלגה הנאצית]] ב[[גרמניה]].
'''אוטו ולס''' ([[15 בספטמבר]] [[1873]] - [[16 בספטמבר]] [[1939]]) היה יושב ראש ה-[[SPD]], המפלגה ה[[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]] הגרמנית משנת [[1919]], וחבר ה[[רייכסטאג]] בין [[1920]] ל-[[1930]], מראשי [[ההתנגדות הגרמנית לנאציזם]] בתחילת שלטון [[המפלגה הנאצית]] ב[[גרמניה]].


ב-[[23 במרץ]] [[1933]] היה ולס היחיד בין חברי הרייכסטאג שיצא בגלוי כנגד [[חוק ההסמכה (גרמניה)|חוק ההסמכה]] שהגה [[אדולף היטלר]] על מנת ליתן הכשר חוקי לשלטונו הרודני. החוק התיימר להעביר את סמכות החקיקה מן הרייכסטאג לממשלת הרייך בראשותו של היטלר לתקופה של ארבע שנים, ובכך להעניק להיטלר סמכויות דיקטטוריות בלתי מוגבלות.
ב-[[23 במרץ]] [[1933]] היה ולס היחיד בין חברי הרייכסטאג שיצא בגלוי כנגד [[חוק ההסמכה (גרמניה)|חוק ההסמכה]] שהגה [[אדולף היטלר]] על מנת ליתן הכשר חוקי לשלטונו הרודני. החוק התיימר להעביר את סמכות החקיקה מן הרייכסטאג לממשלת הרייך בראשותו של היטלר לתקופה של ארבע שנים, ובכך להעניק להיטלר סמכויות דיקטטוריות בלתי מוגבלות.
בהצבעה שהתקיימה באותו היום, בבית האופרה קרול ב[[ברלין]] (שכן הרייכסטאג עצמו נשרף מספר ימים קודם לכן, [[שריפת הרייכסטאג|שריפה]] שהיוותה את התירוץ להעלאת החוק לדיון), גילה ולס אומץ לב אישי, כאשר על אף נוכחותם הבריונית של אנשי ה-[[אס אה|SA]] לבושי החולצות החומות, והנציגים הנאצים ששרקו והריעו בעת נאומו, נשא נאום נוקב בו הצביע על הסכנה הטמונה בחוק שעלה לדיון. רבים מחבריו של ולס, עשרים ושישה חברי הרייכסטג מן המפלגה הסוציאל דמוקרטית כבר נעצרו, וולס עצמו יכל לצפות כי הוא עצמו ייעצר עוד בטרם יחל נאומו.
בהצבעה שהתקיימה באותו היום, בבית האופרה קרול ב[[ברלין]] (שכן הרייכסטאג עצמו נשרף מספר ימים קודם לכן, [[שריפת הרייכסטאג|שריפה]] שהיוותה את התירוץ להעלאת החוק לדיון), גילה ולס אומץ לב אישי, כאשר על אף נוכחותם הבריונית של אנשי ה-[[אס אה|SA]] לבושי החולצות החומות, והנציגים הנאצים ששרקו והריעו בעת נאומו, נשא נאום נוקב בו הצביע על הסכנה הטמונה בחוק שעלה לדיון. רבים מחבריו של ולס, עשרים ושישה חברי הרייכסטג מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית כבר נעצרו, וולס עצמו יכל לצפות כי הוא עצמו ייעצר עוד בטרם יחל נאומו.
ולס אמר בין היתר:
ולס אמר בין היתר:


{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="בשעה היסטורית זו, אנו הסוציאל דמוקרטים הגרמנים, נשבעים אמונים לעקרונות ההומאניות והצדק, לחירות ולסוציאליזם. אף חוק הסמכה אינו יכול להעניק את הסמכות להרוס רעיונות נצחיים, שאינם ניתנים להשמדה... מרדיפות חדשות אלו יכולה הסוציאל דמוקרטיה הגרמנית לשאוב כוחות מחודשים. אנו שולחים את ברכותינו למדוכאים ולנרדפים. אנו מברכים את חברינו ברייך. עמידתם האיתנה ונאמנותם ראויים להערצה. האומץ בו הם שומרים על אמונותיהם וביטחונם שאינו ניתן לשבירה מבטיחים לנו עתיד בהיר יותר".}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="בשעה היסטורית זו, אנו הסוציאל-דמוקרטים הגרמנים, נשבעים אמונים לעקרונות ההומאניות והצדק, לחירות ולסוציאליזם. אף חוק הסמכה אינו יכול להעניק את הסמכות להרוס רעיונות נצחיים, שאינם ניתנים להשמדה... מרדיפות חדשות אלו יכולה הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית לשאוב כוחות מחודשים. אנו שולחים את ברכותינו למדוכאים ולנרדפים. אנו מברכים את חברינו ברייך. עמידתם האיתנה ונאמנותם ראויים להערצה. האומץ בו הם שומרים על אמונותיהם וביטחונם שאינו ניתן לשבירה מבטיחים לנו עתיד בהיר יותר".}}


בהביטו ישירות אל היטלר, הצהיר ולס - "אתה יכול לקחת את חיינו ואת חירותנו, אך לא את כבודנו". מילותיו הבאות - "אנו חסרי מגן, אך לא חסרי כבוד", "Wir sind wehrlos aber nicht ehrlos.", הפכו לציטטה ידועה.
בהביטו ישירות אל היטלר, הצהיר ולס - "אתה יכול לקחת את חיינו ואת חירותנו, אך לא את כבודנו". מילותיו הבאות - "אנו חסרי מגן, אך לא חסרי כבוד", "Wir sind wehrlos aber nicht ehrlos.", הפכו לציטטה ידועה.

גרסה מ־19:02, 14 בנובמבר 2009

אוטו ולס

אוטו ולס (15 בספטמבר 1873 - 16 בספטמבר 1939) היה יושב ראש ה-SPD, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית משנת 1919, וחבר הרייכסטאג בין 1920 ל-1930, מראשי ההתנגדות הגרמנית לנאציזם בתחילת שלטון המפלגה הנאצית בגרמניה.

ב-23 במרץ 1933 היה ולס היחיד בין חברי הרייכסטאג שיצא בגלוי כנגד חוק ההסמכה שהגה אדולף היטלר על מנת ליתן הכשר חוקי לשלטונו הרודני. החוק התיימר להעביר את סמכות החקיקה מן הרייכסטאג לממשלת הרייך בראשותו של היטלר לתקופה של ארבע שנים, ובכך להעניק להיטלר סמכויות דיקטטוריות בלתי מוגבלות. בהצבעה שהתקיימה באותו היום, בבית האופרה קרול בברלין (שכן הרייכסטאג עצמו נשרף מספר ימים קודם לכן, שריפה שהיוותה את התירוץ להעלאת החוק לדיון), גילה ולס אומץ לב אישי, כאשר על אף נוכחותם הבריונית של אנשי ה-SA לבושי החולצות החומות, והנציגים הנאצים ששרקו והריעו בעת נאומו, נשא נאום נוקב בו הצביע על הסכנה הטמונה בחוק שעלה לדיון. רבים מחבריו של ולס, עשרים ושישה חברי הרייכסטג מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית כבר נעצרו, וולס עצמו יכל לצפות כי הוא עצמו ייעצר עוד בטרם יחל נאומו. ולס אמר בין היתר:

"בשעה היסטורית זו, אנו הסוציאל-דמוקרטים הגרמנים, נשבעים אמונים לעקרונות ההומאניות והצדק, לחירות ולסוציאליזם. אף חוק הסמכה אינו יכול להעניק את הסמכות להרוס רעיונות נצחיים, שאינם ניתנים להשמדה... מרדיפות חדשות אלו יכולה הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית לשאוב כוחות מחודשים. אנו שולחים את ברכותינו למדוכאים ולנרדפים. אנו מברכים את חברינו ברייך. עמידתם האיתנה ונאמנותם ראויים להערצה. האומץ בו הם שומרים על אמונותיהם וביטחונם שאינו ניתן לשבירה מבטיחים לנו עתיד בהיר יותר".

בהביטו ישירות אל היטלר, הצהיר ולס - "אתה יכול לקחת את חיינו ואת חירותנו, אך לא את כבודנו". מילותיו הבאות - "אנו חסרי מגן, אך לא חסרי כבוד", "Wir sind wehrlos aber nicht ehrlos.", הפכו לציטטה ידועה.

כל 94 חברי ה-SPD ברייכסטאג הצביעו כנגד החוק, אך כל שאר חברי הרייכסטאג שנכחו בדיון (רבים נעצרו, הושלכו למחנות ריכוז, והתייצבותם להצבעה נמנעה בדרכים אחרות) הצביעו בעד. העברת חוק ההסמכה סימנה את סופו של המשטר הפרלמנטרי הדמוקרטי בגרמניה, והעניקה בסיס חוקי לשלטונו הדיקטטורי של היטלר. לאחר מספר שבועות אסר היטלר על קיום ה-SPD, ומפלגות פוליטיות אחרות בגרמניה, ולבסוף הכריז כי המפלגה הנאצית היא המפלגה החוקית היחידה בגרמניה.

ולס יצא לגלות עוד בטרם הוכרז כי פעילות ה-SPD אינה חוקית. הוא הקים את מרכז המפלגה בתחילה בחבל הסאאר, אשר היה תחת שליטה של חבר הלאומים, ולאחר שגרמניה החזירה לעצמה את השליטה בחבל, יצא לפראג ולאחר מכן לפריז, שם מת בשנת 1939.