טבל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־21:02, 12 בדצמבר 2009

בהלכה היהודית טבל הוא כינוי לתבואה בשר או פירות שעדיין לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, וכן עיסה שלא הופרשה ממנה חלה.

מקור המושג הוא בספר ויקרא: "וְאִישׁ כִּי יאכַל קדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכּהֵן אֶת הַקּדֶשׁ: וְלא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה': הִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲון אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם" (פרק כב, פסוקים יד-טז). הנאמר בפסוק "ולא יחללו" הוא מלשון חולין, שאין לעשות בו מעשה חולין ולכן אסור לאכול ממנו.

בפסוקים אלה מוזכר הטבל במילה "קודש" (מלשון קדוש) אך זה אותו הדבר, כמו שכותב הרמב"ם: "כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות, קודם שיפריש ממנו נקרא טבל". (משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י הלכה יט)

הטבל אסור באכילה עד שיפרישו ממנו את כל מתנות הכהונה והלווייה (מלשון לוי), שאז הוא נעשה לחולין ומותר.

דרשו את ההשם טבל הוא צירוף של שתי המלים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן.

עונש של האוכל טבלים

בתוספתא^[1]מצויין עונש חמור לחלוטין לעובר ואוכל טבלים "ואלו הן שבמיתה האוכל טבל..", וכעין זה מופיע דעה זו בתלמוד בבלי^[2] "אמר שמואל מנין לאוכל את הטבל שהוא במיתה..שנאמר "ולא יחללו את קדשי בני ישראל..^[3]".

בתוצאה החמורה הזו הביע רבי יוחנן מאמר-אזהרה לזרז הקהל לתת מתנת זרוע לחיים וקיבה כהלכתה ואמר "כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים".^[4]

קישורים חיצוניים

הערך "טבל", באתר ויקישיבה

הערות שוליים

^ תוספתא קרבנות פרק יב סעיף ח, תוספתא כריתות פרק א סעיף ב‏
^ מסכת זבחים דף יא
^ ויקרא כב
^ אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים -מסכת חולין דף קלב:

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

תבנית:הלכה

[1] תוספתא קרבנות פרק יב סעיף ח, תוספתא כריתות פרק א סעיף ב‏

[2] מסכת זבחים דף יא

[3] ויקרא כב

[4] אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים -מסכת חולין דף קלב:

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 מקור המושג הוא בספר [[ויקרא]]: "וְאִישׁ כִּי יאכַל קדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכּהֵן אֶת הַקּדֶשׁ: וְלא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה': הִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲון אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם" (פרק כב, פסוקים יד-טז).
-הנאמר בפסוק "ולא יחללו" הוא מלשון [[חולין]], שאין לעשות בו מעשה חולין ולכן אסור לאכול ממנו.
+הנאמר בפסוק "ולא יחללו" הוא מלשון [[חולין (הלכה)|חולין]], שאין לעשות בו מעשה חולין ולכן אסור לאכול ממנו.
 בפסוקים אלה מוזכר הטבל במילה "קודש" (מלשון [[קדושה (יהדות)|קדוש]]) אך זה אותו הדבר, כמו שכותב ה[[רמב"ם]]: "כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות, קודם שיפריש ממנו נקרא '''טבל'''". ([[משנה תורה]], הלכות [[מאכלות אסורות]], פרק י הלכה יט)
-הטבל אסור באכילה עד שיפרישו ממנו את כל [[מתנות כהונה|מתנות הכהונה]] והלווייה (מלשון [[לוי (יהדות)|לוי]]), שאז הוא נעשה ל[[חולין]] ומותר.
+הטבל אסור באכילה עד שיפרישו ממנו את כל [[מתנות כהונה|מתנות הכהונה]] והלווייה (מלשון [[לוי (יהדות)|לוי]]), שאז הוא נעשה ל[[חולין (הלכה)|חולין]] ומותר.
 דרשו את ההשם '''טבל''' הוא צירוף של שתי המלים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן.