התכוונות (פילוסופיה) – הבדלי גרסאות
מ בוט החלפות: דוגמה; |
מ תיקון קישור לדף פירושונים: רעד (באמצעות AWB) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
המושג הפילוסופי '''התכוונות''' או '''אינטנציונאליות''', מופיע ב[[המטאפיזיקה של אריסטו|פילוסופיה האריסטוטלית]] וה[[פילוסופיית ימי הביניים|ימי-ביניימית]], אך את משמעותו ה[[מודרניזם|מודרנית]] העניק לו ה[[הוגה]] [[פרנץ ברנטנו]]. לשיטתו של ברנטנו, בעוד שהתופעות ה[[חומר]]יות אינן זקוקות ליבוא [[מושא]] החיצוני להן, על מנת להיפעל, והן [[קיום|קיימות]] כשלעצמן (דוגמת ה"[[רעד]]"), הרי שהיפעלותן של התופעות ה[[נפש]]יות מתאפשרת רק באשר לתחוּלָתָן התודעתית על מושא [[אובייקטיביות|אובייקטיבי]], החיצוני להן (דוגמת התבניות "[[מחשבה]]", "[[תקווה]]"). |
המושג הפילוסופי '''התכוונות''' או '''אינטנציונאליות''', מופיע ב[[המטאפיזיקה של אריסטו|פילוסופיה האריסטוטלית]] וה[[פילוסופיית ימי הביניים|ימי-ביניימית]], אך את משמעותו ה[[מודרניזם|מודרנית]] העניק לו ה[[הוגה]] [[פרנץ ברנטנו]]. לשיטתו של ברנטנו, בעוד שהתופעות ה[[חומר]]יות אינן זקוקות ליבוא [[מושא]] החיצוני להן, על מנת להיפעל, והן [[קיום|קיימות]] כשלעצמן (דוגמת ה"[[צמרמורת|רעד]]"), הרי שהיפעלותן של התופעות ה[[נפש]]יות מתאפשרת רק באשר לתחוּלָתָן התודעתית על מושא [[אובייקטיביות|אובייקטיבי]], החיצוני להן (דוגמת התבניות "[[מחשבה]]", "[[תקווה]]"). |
||
התכונה ההתכוונותית (Intentional Property), היא סגולה טכנית [[מהות]]ית בטבע ה[[תודעה]], בעטיה מוּשׂאת התודעה להיפעלות אך ורק באמצעות זיקה לאובייקט-מה. |
התכונה ההתכוונותית (Intentional Property), היא סגולה טכנית [[מהות]]ית בטבע ה[[תודעה]], בעטיה מוּשׂאת התודעה להיפעלות אך ורק באמצעות זיקה לאובייקט-מה. |
||
גרסה מ־14:30, 21 בדצמבר 2009
המושג הפילוסופי התכוונות או אינטנציונאליות, מופיע בפילוסופיה האריסטוטלית והימי-ביניימית, אך את משמעותו המודרנית העניק לו ההוגה פרנץ ברנטנו. לשיטתו של ברנטנו, בעוד שהתופעות החומריות אינן זקוקות ליבוא מושא החיצוני להן, על מנת להיפעל, והן קיימות כשלעצמן (דוגמת ה"רעד"), הרי שהיפעלותן של התופעות הנפשיות מתאפשרת רק באשר לתחוּלָתָן התודעתית על מושא אובייקטיבי, החיצוני להן (דוגמת התבניות "מחשבה", "תקווה").
התכונה ההתכוונותית (Intentional Property), היא סגולה טכנית מהותית בטבע התודעה, בעטיה מוּשׂאת התודעה להיפעלות אך ורק באמצעות זיקה לאובייקט-מה. ה"התכוונות"-היִיחוּס למושא, כמחוללו ותשתיתו של האקט המנטלי, מאפיינת ומייחדת את "התופעות הנפשיות", ובאמצעותה, הן נבדלות מ"התופעות החומריות-פיזיות".
המושא, הוא עצם קיומן ומהות הוויתן של התופעות בעלות התכונה ההתכוונותית, וקיומו/אי-קיומו, אף הוא התכוונותי, בלתי תלוי בקיומו הממשי-חומרי של המושא ואינו מתחייב ממנו.
כך לדוגמה, ה"תנועה" המיוחסת למהות החוויה האסתטית המוזיקלית, אינה תכונה של הַתָּקָה-ממשית, כי אם "תכונה התכוונותית", המתארעת עם התמזגותה של מערכת צלילים נבדלים, בתודעה התופסת אותם כמחרוזת-צלילים, הניעה בין הצלילים השונים נחווית כ"מוזיקה". ככל מושא בעל קיום התכוונותי, גם קיומם של הצלילים כתנועה מוזיקלית, תלוי בהיותם בתודעה.