משפטי פראג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־12:22, 21 באפריל 2010

משפטי פראג הם סדרה של משפטי ראווה שנערכו בסוף 1952 בפראג, בירת צ'כוסלובקיה. המשפטים נערכו בהשראתו של סטלין, ונועדו לבצר את שלטונו בארצות הגוש הקומוניסטי.

ארבעה עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד עשר יהודים, שהבולט שבהם הוא רודולף סלנסקי, מזכיר המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה (המשפטים קרויים לעתים על־שמו, "משפט סלנסקי"). המשפטים נפתחו ב־20 בנובמבר 1952 ונוהלו בידי הרשויות הצ'כוסלובקיות, בהוראת מוסקבה, באווירה אנטישמית ואנטי-ישראלית.

סלנסקי וחבריו הואשמו ב"קשר טרוצקיסטי־טיטואיסטי־ציוני בשירות האימפריאליזם האמריקני". בהשפעת עינויים הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני וריגל לטובת המערב.

ב-27 בנובמבר 1952, אחד עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי, נידונו למוות ^[1] וב־3 בדצמבר בוצע גזר הדין. שני ישראלים, מרדכי אורן ושמעון אורנשטיין, שהגיעו לפראג נאסרו והואשמו בריגול לטובת ישראל וארצות הברית. הם שמשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נדונו במשפט נפרד. אורנשטיין נשפט למאסר עולם, אך שוחרר בשנת 1954. מרדכי אורן נידון לעשרים שנות מאסר ושוחרר בשנת 1956. מאסרו של מרדכי אורן, מראשי הקיבוץ הארצי ומפ"ם, ועמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות משה סנה, יעקב ריפתין ואליעזר פרי), שהצדיקה את הדין, זעזעו את השומר הצעיר ואת מפ"ם.

משפטי פראג נחשבים כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין כנגד ה"קוסמופוליטיים חסרי השורשים" בשנים 1948-1953, והתרחש בין משפט הסופרים למשפט הרופאים.

דרמטיזציה של משפטי פראג נעשתה בסרטו של הבמאי קוסטה גבראס, "ההודאה" (L'Aveu), בכיכובם של איב מונטאן וסימון סיניורה. הסרט התבסס על ספר באותו שם שנכתב על ידי ארתור לונדון, מניצולי המשפטים.

קישורים חיצוניים

יהודה ליטני, מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?, באתר הארץ, 21.12.2007
חיים גורי, ארבע הערות, באתר הארץ, 11.1.08 - הסתייגות של גורי מאחדים מהפרטים שהופיעו במאמרו של ליטני.

הערות שוליים

^
שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם, דבר, 28 בנובמבר 1952, 28 בנובמבר 1952

[1] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
פרמטרים ריקים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם, דבר, 28 בנובמבר 1952, 28 בנובמבר 1952

[1]

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 סלנסקי וחבריו הואשמו ב"קשר טרוצקיסטי־טיטואיסטי־ציוני בשירות האימפריאליזם האמריקני". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת המערב.
-אחד עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי, נידונו ל[[עונש מוות|מוות]] וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין. שני ישראלים, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, שהגיעו לפראג נאסרו והואשמו בריגול לטובת ישראל וארצות הברית. הם שמשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נדונו במשפט נפרד. אורנשטיין נשפט למאסר עולם, אך שוחרר בשנת [[1954]]. [[מרדכי אורן]] נידון לעשרים שנות מאסר ושוחרר בשנת [[1956]]. מאסרו של מרדכי אורן, מראשי [[הקיבוץ הארצי]] ו[[מפ"ם]], ועמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות [[משה סנה]], [[יעקב ריפתין]] ואליעזר פרי), שהצדיקה את הדין, זעזעו את [[השומר הצעיר]] ואת מפ"ם.
+ב-27 בנובמבר 1952, אחד עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי, נידונו ל[[עונש מוות|מוות]] {{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|1952/11/28|00100|28 בנובמבר 1952|}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין. שני ישראלים, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, שהגיעו לפראג נאסרו והואשמו בריגול לטובת ישראל וארצות הברית. הם שמשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נדונו במשפט נפרד. אורנשטיין נשפט למאסר עולם, אך שוחרר בשנת [[1954]]. [[מרדכי אורן]] נידון לעשרים שנות מאסר ושוחרר בשנת [[1956]]. מאסרו של מרדכי אורן, מראשי [[הקיבוץ הארצי]] ו[[מפ"ם]], ועמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות [[משה סנה]], [[יעקב ריפתין]] ואליעזר פרי), שהצדיקה את הדין, זעזעו את [[השומר הצעיר]] ואת מפ"ם.
 משפטי פראג נחשבים כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין כנגד ה"קוסמופוליטיים חסרי השורשים" בשנים [[1948]]-[[1953]], והתרחש בין [[משפט הסופרים]] ל[[משפט הרופאים]].
@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 * {{הארץ|יהודה ליטני|מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?|936690|21.12.2007}}
 * {{הארץ|חיים גורי|ארבע הערות|943230|11.1.08}} - הסתייגות של גורי מאחדים מהפרטים שהופיעו במאמרו של ליטני.
+==הערות שוליים==
+{{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:אנטישמיות]]