יהודה ליטני

יהודה ליטני
לידה	1943; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	12 בינואר 2022 (בגיל 79 בערך); הוד השרון, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; הגימנסיה העברית רחביה ;
עיסוק	עיתונאי
תחום סיקור	השטחים
מעסיק	הארץ, ג'רוזלם פוסט, חברת החדשות
פרסים והוקרה	אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג (1982)

יהודה ליטני (1943 – 12 בינואר 2022) היה עיתונאי, פרשן וכתב ישראלי לענייני פלסטינים, וכן עורך, דובר ומתרגם.

ביוגרפיה

יהודה ליטני נולד בירושלים בשנת 1943 לחיים (הנריק) לייטאיזן, בעל בית מלאכה לצורפות שעלה לארץ ישראל מפולין ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, ולנחמה, בת למשפחת פת הירושלמית, שבבעלותה היה קפה פת ברחוב הנביאים בעיר. הוא למד בגימנסיה העברית רחביה במגמת מזרחנות וב-1961 התגייס לצה"ל ושירת ביחידה 515 (לימים יחידה 8200) של חיל המודיעין עד 1964.^[1]

בתום שירותו הצבאי התגורר במשך שנים מספר בניו יורק, שם למד פרסום ועבד בקונסוליה הישראלית בעיר כמפענח צופן (מפענח מברקים). עם שובו מניו יורק למד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי המזרח התיכון ועבד בקול ישראל ובערוץ הראשון. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 שירת כדובר הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון, תחת פיקודו של תת־אלוף רפאל ורדי. בשנת 1973 החל לעבוד בעיתון "הארץ" וסיקר את ליבת הסכסוך הישראלי-פלסטיני משטחי יהודה ושומרון. היה מראשוני העיתונאים הישראלים שכתבו על מעשי העוולה שביצעו מדינת ישראל וצה"ל נגד האוכלוסייה הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון. ליטני קנה לעצמו שם של עיתונאי וכתב שטח מוערך, והרבה להיפגש גם עם מנהיגים פוליטיים פלסטינים וגם עם תושבים מהרחוב הפלסטיני, ולשמוע את נקודת מבטם על הסכסוך. הוא עבד בעיתון עד שנת 1985, ושימש גם הכתב המדיני של העיתון.^[1] לאחר מכן החל לעבוד עבור העיתון "ג'רוזלם פוסט", שם עבד כעורך לענייני המזרח התיכון, בין היתר באינתיפאדה הראשונה ובעיתון "חדשות".^[2]

בשנת 1982 קיבל את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג של האגודה לזכויות האזרח בישראל על פועלו העיתונאי לשיקוף מצב תושבי שטחי יהודה ושומרון הפלסטינים "כנתונים לממשל צבאי ונטולי רוב הכלים להתבטאות עצמית ועצמאית העומדים לרשות אזרחיה של המדינה השלטת עליהם", כך על פי נימוקי הזכייה.^[3]

בשנות ה-90 של המאה ה-20 עבד בחברת החדשות של ערוץ 2 והיה העורך של המגזין השבועי "השבוע" בערבית בערוץ 2.^[4]^[2]

בנוסף פרסם ליטני במשך השנים סיפורים וספרים.

בשנת 2000 פורסם ספר הבישול שכתב ביחד עם נעים עריידי, "לא על החומוס לבדו" בהוצאת מודן.^[5]

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 פרסם ליטני, שחש חיבה גדולה לאירלנד, תרגומי שירה אירית (אנ') בעיתונים ובכתבי-עת שונים. כן כתב, יחד עם רעייתו, לבנה, את "המיתולוגיה האירית" בסדרת המיתוסים של הוצאת מפה. בין היתר תרגם את ספרו של המשורר האירי שיימוס היני "סטיישן איילנד" בהוצאת כרמל.^[6]

היה נשוי ללבנה, מתמטיקאית במקצועה,^[7] ולהם שלושה ילדים. נפטר ב-12 בינואר 2022 בביתו בהוד השרון בגיל 78^[1]. הובא למנוחות בבית העלמין נווה הדר בעיר.

כתיבתו

ספריו

יהודה ליטני, נעים עריידי, לא על החומוס לבדו - חומוס, שמן זית, מראי מקום, מודן, 2000
לבנה ליטני, יהודה ליטני, המיתולוגיה האירית, תל אביב, הוצאת מפה, 2002
יהודה ליטני, סינדרלה ירושלמית במילאנו, ירושלים, הוצאת ינטיל, 2014
יהודה ליטני, שכן רחוק, הוד השרון, הוצאת ינטיל, 2018
אלון ליאל, יהודה ליטני, וכיתתו: אירלנד, קפריסין ודרום אפריקה, בני ברק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2024

מבחר מסיפוריו^[8]

יהודה ליטני, "יוליוס חוזר הביתה: ביקור בדבלין של ג'יימס ג'ויס", בספר: משה גלעד (עורך), העולם הוא ספר פתוח: 33 מסעות בעקבות סופרים, ספרים ודמויות שלא היו, תל אביב, מסע אחר, 2004
יהודה ליטני, "סינדרלה ירושלמית במילאנו" בספר: משה גלעד (עורך), געגועים לשינויים: 16 סיפורי מסע ישראליים, תל אביב, עם עובד, 2005
יהודה ליטני, גולדה השיבה מיד: בהול שְמָהוּל, כל דבר יכול לחכות! לילה במנהטן עם שרת החוץ גולדה מאיר, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2019
יהודה ליטני, אתם המצאתם את הקומוניזם... אבל העם הפולני לא קיבל את זה...הכל באשמתכם!, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2019
יהודה ליטני, האויבים לשעבר שוחחו כידידים על הקרבות שנלחמו האחד כנגד האחר, באתר הארץ, 17 בפברואר 2020
יהודה ליטני, רוסיה מודה לך גבירתי, לעולם לא נשכח, באתר הארץ, 18 בינואר 2022

מבחר מתרגומיו

שיימוס היני (תרגם: יהודה ליטני), סטיישן איילנד, ירושלים, הוצאת כרמל, 2003
יהודה ליטני, שיימוס היני - אנאהוריש 1944, באתר הארץ, 16 במאי 2007
יהודה ליטני, מהלך פתיחה של המלכה (שיר מתוך הספר "Belfast Confetti"), באתר הארץ, 18 בדצמבר 2005

שונות

יהודה ליטני, הערך "הדת של הקלטים" בספר: מירצ'ה אליאדה ויואן פ. קוליאנו, מילון הדתות, הוצאת כרמל, 2024

קישורים חיצוניים

עופר אדרת, העיתונאי יהודה ליטני, מהראשונים לסקר את חיי הפלסטינים תחת הכיבוש, מת בגיל 78, באתר הארץ, 13 בינואר 2022
מידע על יהודה ליטני בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ עופר אדרת, העיתונאי יהודה ליטני, מהראשונים לסקר את חיי הפלסטינים תחת הכיבוש, מת בגיל 78, באתר הארץ, 13 בינואר 2022
^ ¹ ² יהודה ליטני, לא הקשבתי לקול הפנימי, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1998
^ האגודה לזכויות האזרח בישראל - ארכיון משפטי | מקבלי אות זכויות האדם לשנת 1982, באתר law.acri.org.il
^ יהודה ליטני, טלטלת נפש, באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 1999
^ לא על החומוס לבדו - יהודה ליטני, נעים עריידי, באתר www.e-vrit.co.il
^ סטיישן איילנד, באתר הוצאת כרמל
^ תמר גולן, רבאט: מאחור הקלעים, מעריב, 25 במאי 1984
^ במוסף "ספרים" של עיתון הארץ סיכמו את כתיבת הסיפורים של יהודה ליטני כך: "אחרי פרישתו מהעבודה העיתונאית עבר ליטני לכתוב בסוגה המכונה faction, שהוא במידה רבה חלוץ הכתיבה בה בארץ. מדי כמה חודשים שלח ל"תרבות וספרות" סיפור הכתוב בסוגה זו, הנדמה לגמרי כממואר ריאליסטי, ולמעשה מערבב בתוכו בחופשיות בדיון עם עובדות היסטוריות וחוויות אישיות. ואכן רבים נפלו בפח והאמינו שאלה סיפורים אמיתיים, גם אם בכל אחד מהם טמן ליטני רמזים לכך שמדובר בסיפורים שהיו יכולים להתרחש, ואולי התרחשו ואולי לא התרחשו (18 בינואר 2022).

[אדרת-1] ¹ ² ³ עופר אדרת, העיתונאי יהודה ליטני, מהראשונים לסקר את חיי הפלסטינים תחת הכיבוש, מת בגיל 78, באתר הארץ, 13 בינואר 2022

[:1-2] ¹ ² יהודה ליטני, לא הקשבתי לקול הפנימי, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1998

[3] האגודה לזכויות האזרח בישראל - ארכיון משפטי | מקבלי אות זכויות האדם לשנת 1982, באתר law.acri.org.il

[4] יהודה ליטני, טלטלת נפש, באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 1999

[5] לא על החומוס לבדו - יהודה ליטני, נעים עריידי, באתר www.e-vrit.co.il

[6] סטיישן איילנד, באתר הוצאת כרמל

[7] תמר גולן, רבאט: מאחור הקלעים, מעריב, 25 במאי 1984

[8] במוסף "ספרים" של עיתון הארץ סיכמו את כתיבת הסיפורים של יהודה ליטני כך: "אחרי פרישתו מהעבודה העיתונאית עבר ליטני לכתוב בסוגה המכונה faction, שהוא במידה רבה חלוץ הכתיבה בה בארץ. מדי כמה חודשים שלח ל"תרבות וספרות" סיפור הכתוב בסוגה זו, הנדמה לגמרי כממואר ריאליסטי, ולמעשה מערבב בתוכו בחופשיות בדיון עם עובדות היסטוריות וחוויות אישיות. ואכן רבים נפלו בפח והאמינו שאלה סיפורים אמיתיים, גם אם בכל אחד מהם טמן ליטני רמזים לכך שמדובר בסיפורים שהיו יכולים להתרחש, ואולי התרחשו ואולי לא התרחשו (18 בינואר 2022).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]