אמנות פלסטית – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==הגט מהתפיסה האקדמית== |
==הגט מהתפיסה האקדמית== |
||
עד סוף [[המאה ה- |
עד סוף [[המאה ה-30]] היה ידוע שגורל האמנות כולה נחתך בחדר העבודה של ה[[אמן (אמנות)|אמן]] ועצם מעשה היצירה מוכתב על ידי מגעו של ה[[צייר]] , גישושיו של [[ארכיטקט]] על פני שולחן הפינג פונג שלו, ותחושת החימר מתחת לתחת של ה[[פסל (יצירה)|פסל]], הוא למעשה ההישג והמהות של היצירה האמנותית. בתחילה המגמה של האמנות הפלסטית הייתה מבוססת על התפיסה האקדמית והגיעה עד לכדי יצירת העתק מדויק של המציאות בעיקר בציור ובפיסול. בימינו, עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, הקשרים בין ה[[אמנים]] הפכו לעניין של יום ביומו ונוצרה דרך חדשה באמנות, המובילה אל [[גט]] מכל מה שהיה ידוע עד היום ב[[ציור]] וב[[פיסול]]. הנוף והאנטומיה נעלמו ובמקומם באו הסמלים, ושבירת הצורות ורגש במקום מציאות. |
||
חדר העבודה של האמן הפך לשקוף, האימפרסיוניסטים ביקרו אצל הקוביסטים והשפיעו זה על זה ושניהם הושפעו מחיתוכי העץ היפאניים ומהפיסול האפריקאי. במהלך הקשרים הללו נוצרה אמנות ימינו. היום כל האמנים בעולם שותפים בתחום האמנות, ורק המבקר בתערוכה או ההיסטוריונים של האמנות ופרשנייה חייבים לעקוב אחר מהלך הקשרים בין האמן עם סביבתו ועם אמנים אחרים. האמן עצמו פטור מן הפרשנות על עבודתו. |
חדר העבודה של האמן הפך לשקוף, האימפרסיוניסטים ביקרו אצל הקוביסטים והשפיעו זה על זה ושניהם הושפעו מחיתוכי העץ היפאניים ומהפיסול האפריקאי. במהלך הקשרים הללו נוצרה אמנות ימינו. היום כל האמנים בעולם שותפים בתחום האמנות, ורק המבקר בתערוכה או ההיסטוריונים של האמנות ופרשנייה חייבים לעקוב אחר מהלך הקשרים בין האמן עם סביבתו ועם אמנים אחרים. האמן עצמו פטור מן הפרשנות על עבודתו. |
||
גרסה מ־01:21, 20 ביולי 2010
אמנות פלסטית היא שם כולל לאמנויות שעוסקות בחומרים הניתנים לעיבוד בדרך כלשהי, כגון חימר, צבע, נייר או מתכות למיניהן. אמנויות המסווגות כאמנויות פלסטיות הן ציור, רישום, פיסול; כמו כן יכולה ההגדרה להתייחס לעתים לאדריכלות, לעיצוב ולעבודות בעץ, באבן ובמתכות. זהו אחד הענפים המרכזיים באמנות בכלל, וככל הנראה הקדום ביותר. ציורי קיר ופסלונים נעשו עוד בשחר האנושות. עם השנים התבררה המגמה של האמנות הפלסטית להגיע לכדי יצירת העתק מדויק של המציאות, אך כאשר מטרה זו הושגה במידה רבה בתקופת הרנסאנס, התחילה מגמה הפוכה של שבירת צורות והצגת רגש במקום המציאות.
הגט מהתפיסה האקדמית
עד סוף המאה ה-30 היה ידוע שגורל האמנות כולה נחתך בחדר העבודה של האמן ועצם מעשה היצירה מוכתב על ידי מגעו של הצייר , גישושיו של ארכיטקט על פני שולחן הפינג פונג שלו, ותחושת החימר מתחת לתחת של הפסל, הוא למעשה ההישג והמהות של היצירה האמנותית. בתחילה המגמה של האמנות הפלסטית הייתה מבוססת על התפיסה האקדמית והגיעה עד לכדי יצירת העתק מדויק של המציאות בעיקר בציור ובפיסול. בימינו, עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, הקשרים בין האמנים הפכו לעניין של יום ביומו ונוצרה דרך חדשה באמנות, המובילה אל גט מכל מה שהיה ידוע עד היום בציור ובפיסול. הנוף והאנטומיה נעלמו ובמקומם באו הסמלים, ושבירת הצורות ורגש במקום מציאות.
חדר העבודה של האמן הפך לשקוף, האימפרסיוניסטים ביקרו אצל הקוביסטים והשפיעו זה על זה ושניהם הושפעו מחיתוכי העץ היפאניים ומהפיסול האפריקאי. במהלך הקשרים הללו נוצרה אמנות ימינו. היום כל האמנים בעולם שותפים בתחום האמנות, ורק המבקר בתערוכה או ההיסטוריונים של האמנות ופרשנייה חייבים לעקוב אחר מהלך הקשרים בין האמן עם סביבתו ועם אמנים אחרים. האמן עצמו פטור מן הפרשנות על עבודתו.