קרב אלז'וברוטה

תרשים מהלך הקרב

מנזר "סנטה מריה של הנצחון בקרב" בבטליה.

קרב אלז'וברוטה (בפורטוגזית: Batalha de Aljubarrota) התרחש ב-14 באוגוסט 1385 במרכז פורטוגל בקרבת העיירות ליריה ואלקובסה, בין ממלכת פורטוגל ובעלי בריתה הבריטים, וכתר קסטיליה שנתמכה בבעלי ברית אראגונים, איטלקים, וצרפתים.

הקרב הסתיים בנצחון מכריע של הפורטוגזים, שם קץ לשאיפות ההשתלטות והכיבוש הקסטליאנים, והבטיח את עצמאותה של פורטוגל.

הרקע לקרב: המשבר של 1383-1385

לקראת סופה של המאה ה-14 התחוללה באירופה מלחמת מאה השנים במלוא עוזה, והשפעתה התפשטה עד לקצה המערבי של היבשת, בפורטוגל.

בין השנים 1383 ועד 1385 התנהלה בפורטוגל מלחמת אזרחים אשר החלה עם מותו של המלך פרדיננד הראשון. המלך לא השאיר אחריו בן זכר כיורש, אך לפני מותו חתם על הסכם נישואין של ביתו היחידה הנסיכה ביאטריש, עם חואן הראשון מלך קסטיליה. האצולה הפורטוגזית לא קיבלה את ההסכם, אשר משמעותו היתה העברת השלטון בפועל לשושלת החדשה, ולמעשה השתלטות של מלכי קסטיליה על פורטוגל, וגם מעמד הסוחרים העשירים של ליסבון התנגד לו.

סדרת מעשי עוינות הדדים החלה מייד עם מותו של המלך בדצמבר 1383. קרב משמעותי ראשון, "קרב אטולירוס", התרחש באפריל 1384 בין קבוצת קרב קסטלאנית לכוח פורטוגזי בפיקודו של הגנרל נונו אלוורז פרירה (Nuno Álvares Pereira), אשר נתמך בכוחות סיוע בריטיים. הקרב הסתיים בנצחון פורטוגזי ללא נפגעים. כוח קסטלאני גדול יותר, בפיקודו של המלך עצמו, הטיל מצור על ליסבון אך נאלץ לסגת לאחר כ-4 חודשים כתוצאה משיבושי ההספקה והטרדות מצד כוחות פורטוגזים אשר זינבו בו.

באפריל 1385 הכריז על עצמו ז'ואו, דוכס אביש, בתמיכת בריטניה, כמלך ז'ואו הראשון מפורטוגל. הוא החל במסע לגיוס תמיכה עממית גם בערים אשר הביעו את תמיכתם בעבר בנסיכה ביאטריז והמלך חואן הראשון מקסטיליה, והעביר את תמיכתם אליו. הקסטליאנים אשר ראו במעשיו של ז'ואו הראשון מעשה מרידה, פלשו בכוח בן 31,000 חיילים לפורטוגל תוך שהם מגרשים ושורפים ישובים מאוכלסים בדרכם. כוחות פורטוגזים אשר התנגשו בכוח הקסטליאני , הביסו אותם ב"קרב טרנקוסו" בתחילת יוני. בשלב זה החליט ז'ואו הראשון בהתיעצות עם הגנרל פרירה ובעלי בריתו הבריטים, ליזום קרב מכריע נגד הכוחות הקסטליאנים. הפורטוגזים בחרו לפגוע ממארב בכוח קסטליאני באיזור אלז'וברוטה , המתאפיין בפני שטח של גבעות שטוחות, מוקף גאיות, ומיושב בדלילות.

מהלך הקרב

הכוח הפורטוגזי התמקם בחלק הצפוני של איזור הקרב, כשהוא צופה לכוון שממנו יגיעו הכוחות הקסטליאנים. מיקום זה הבטיח לכוח הגנה טבעית של הגאיות משני הצדדים של המערך הלוחם. בחלקו האחורי של הכוח הממוקם בחלקה העליון של גבעה, הוצבו מכשולים ומלכודות.

עם הגעתם, הבחינו הכוחות הקסטליאנים במערך הפורטוגזי והמלך חואן הראשון החליט להמנע מעימות בתנאים אלה. הכוחות הקסטליאנים החלו לנו מסביב לגבעה במטרה לחפש מיקום עדיף מבחינתם למתקפה וניהול הקרב. לבסוף החליטו לבצע מתקפה מן האגף הדרומי. הכוחות הפורטוגזים הגיבו במהירות לתוכנית המתקפה הצפויה ושינו את היערכותם בכיוון הצפוי שלה. בנוסף לכך ובהתאם לתוכניות המלחמה ההגנתיות של בעלי בריתם הבריטים, בנו הפורטוגזים במהירות סדרה של תעלות הגנה ומכשולים, היעילים בעיקר מול כוח פרשים האופייני לקסטליאנים.

הקרב נפתח בתנועה קדימה של כוח הפרשים הכבד של הצרפתים, בעלי בריתם של הקסטליאנים. הפרשים הכבדים נתקלו במכשולים שנפרסו מבעוד מועד, וספגו אבידות כבדות מירי הקשתים הפורטוגזים שהמתינו להם. בשלב זה התארגן הכוח הקסטליאני העיקרי והגדול להתקפה ישירה על הכוח הפורטוגזי המרוכז בתווך שבין שני הגיאיות. הם החלו לנוע במעלה הגבעה, תחת מטר כבד של חיצי הקשתים הבריטיים תוך שהם נעים בכבדות, מכוסים בשריון כבד, בחום הלוהט של אוגוסט. ז'ואו מלך פורטוגל פיצל את הכוח העיקרי שלו משני צידי הגבעה, וכך נלכדו הקסטליאנים לאש צולבת משלושה כיוונים תוך שהם סובלים אבדות קשות.

תוצאות הקרב

בתוך שעה אחת בלבד מפתיחתו , ועוד לפני שקיעת השמש, הסתיים הקרב. הפורטוגזים הצליחו לתפוס את דגל המלחמה הקסטליאני, והלוחמים אשר חשבו כי מלכם נהרג, ברחו בבהלה . חואן הראשון, שלא נהרג, ברח במהירות משדה הקרב, והשאיר את חייליו לבדם ללא מפקד. הכוחות הפורטוגזים פתחו במרדף אחרי הקסטליאנים הנמלטים והמשיכו לפגוע ולהרוג בהם. מספר האבידות של הקסטליאנים היה כה גדול עד שז'ואו הראשון מלך פורטוגל איפשר לניצולים המעטים לשוב לביתם ללא פגע. בקסטיליה הוכרז אבל לאומי עד חג המולד של 1387.

באוקטובר 1385 פתחו הפורטוגזים במתקפת מנע נגד העיר הקסטליאנית מדירה, והביסו ב"קרב ולוורדה" כוח קסטליאני גדול יותר אף מזה שהובס בקרב אלז'וברוטה. תקריות גבול בין שתי המדינות נמשכו עד שנת 1390, ומותו של חואן הראשון מלך קסטיליה.

הנצחונות החד משמעיים של הכוחות הפורטוגזיים הבטיחו את המשך השלטון של המלך ז'ואו ושושלת בית אביש כשליטי ממלכת פורטוגל. את הנצחון בקרב הנחשב לקרב העצמאות של פורטוגל חגג המלך ז'ואו בהקמת המנזר "סנטה מריה של הנצחון בקרב", בו קבורים הוא, אישתו, וכמה מצאצאיו (היום אתר מורשת עולמית), ובהקמת עיר בשם "הקרב" (BATALHA).

בשנת 1386 חתמו פורטוגל ובריטניה על הסכם הגנה ושיתוף פעולה הדדי, "הסכם וינדזור". הסכם זה קיים בתוקף עד ימינו אלה, ונחשב להסכם הבין מדינתי העתיק ביותר שעדיין מתקיים.

בשנת 1411 חתמו פורטוגל וקסטיליה על "הסכם איילון" ועל פיו הכירה ממלכת קסטיליה בעצמאותה של ממלכת פורטוגל.