אמי בואה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמי בואה
Ami Boué
לידה 16 במרץ 1794
המבורג, האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה האימפריה הרומית הקדושה
פטירה 21 בנובמבר 1881 (בגיל 87)
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית, האימפריה האוסטרית, המבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל גאולוג, ונוסע ברחבי הבלקן
השכלה אוניברסיטת אדינבורו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית וולסטון (1847) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רחוב אמי בואה בסופיה, בולגריה

אמי בואהגרמנית: Ami Boué‏; 16 במרץ 1794, המבורג, האימפריה הרומית הקדושה21 בנובמבר 1881, וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית), גאולוג ממוצא הוגנוטי צרפתי, מוכר בזכות סיוריו בבלקן ותיאוריו לגבי ערים שונות באזורי בולגריה ומקדוניה המודרניות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמי בואה נולד בהמבורג למשפחה אמידה ממוצא הוגנוטי-צרפתי, אשר עסקה בספנות. הוא רכש השכלה בז'נבה ובפריז, ובהמשך למד גאולוגיה באוניברסיטת אדינבורו. הוא ערך סיורים ומחקרים באזור סקוטלנד והאיים ההברידיים ובמקביל רכש דוקטורט בגאולוגיה. בהמשך עבר להתגורר בפריז וממנה יצא לסיורים גאולוגיים באזור איטליה, קרואטיה, הונגריה, שווייץ ואוסטריה המודרניות.

ב-1830 נמנה עם מייסדי "החברה הגאולוגית של צרפת". ב-1835 עזב את פריז ועבר לווינה. ב-1836 יצא לסיורים נרחבים באזור הבלקן העות'מאני וביקר בערים רבות באזור בולגריה, יוון ומקדוניה המודרניות. במסגרת סיוריו הרבים תיאר את הערים השונות, אופן בנייתן, ואורח חיי הקהילות השונות המתגוררות בהן.

ב-1836 הגיע בואה לעיר מונסטיר, שם התגוררה קהילה יהודית גדולה. הוא תיאר עיר ובה בנייה צפופה מאוד, רחובות צרים ורובע מסחרי גדול ובו למעלה מ-2,000 חנויות ובכלל זה אזורי המסחר של בני הקהילה היהודית. בואה תיאר את הדיסוננס בין רחובות מלאי זוהמה ורמת סניטציה ירודה, לבין גנים רחבי ידיים ומטופחים אשר שכנו בפאתי העיר. היה זה אחד התיאורים הראשונים של מונסטיר על ידי נוסע מערב-אירופי.[1]

אמי בואה הלך לעולמו בווינה ב-1881 והוא בן 87. רחוב בסופיה, בירת בולגריה, מנציח את שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמי בואה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, 2005, עמוד 17-11.