משל הסעודה הגדולה
משל הסעודה הגדולה הוא אחד ממשלי ישו ומצוטט בבשורה על-פי מתי[1] ובבשורה על-פי לוקאס[2].
וריאציה של המשל מופיעה גם בבשורה על פי תומאס[3].
המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבשורה על פי מתי מסופר המשל כך:
וַיֹּסֶף יֵשׁוּעַ דַּבֵּר אֲלֵיהֶם בִּמְשָׁלִים וַיַּעַן וַיֹּאמַר׃ 2 דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמַיִם לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֲשֶׁר־עָשָׂה חֲתֻנָּה לִבְנוֹ׃ 3 וַיִּשְׁלַח אֶת־עֲבָדָיו לִקְרֹא הַקְּרוּאִים אֶל־הַחֲתֻנָּה וְלֹא אָבוּ לָבוֹא׃ 4 וַיֹּסֶף שְׁלֹחַ עֲבָדִים אֲחֵרִים לֵאמֹר אִמְרוּ אֶל־הַקְּרוּאִים הִנֵּה עָרַכְתִּי אֶת־סְעוּדָתִי שְׁוָרַי וּמְרִיאַי טְבוּחִים וְהַכֹּל מוּכָן בֹּאוֹ אֶל־הַחֲתֻנָּה׃ 5 וְהֵם לֹא־שָׁתוּ לִבָּם לָזֹאת וַיֵּלְכוּ לָהֶם זֶה אֶל־שָׂדֵהוּ וְזֶה אֶל־מִסְחָרוֹ׃ 6 וְהַנִּשְׁאָרִים תָּפְשׂוֹּ אֶת־עֲבָדָיו וַיִּתְעַלְּלוּ בָם וַיַּהַרְגוּם׃ 7 וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח צִבְאוֹתָיו וַיְאַבֵּד אֶת־הַמְרַצְּחִים הָהֵם וְאֶת־עִירָם שָׂרַף בָּאֵשׁ׃ 8 אָז אָמַר אֶל־עֲבָדָיו הֵן הַחֲתֻנָּה מוּכָנָה וְהַקְּרוּאִים לֹא הָיוּ רְאוּיִם לָהּ׃ 9 לָכֵן לְכוּ־נָא לְרָאשֵׁי הַדְּרָכִים וְכָל־אִישׁ אֲשֶׁר תִּמְצְאוּ קִרְאוּ אֶל־הַחֲתֻנָּה׃ 10 וַיֵּצְאוּ הָעֲבָדִים הָהֵם אֶל־הַדְּרָכִים וַיַּאַסְפוּ אֶת־כֹּל אֲשֶׁר מָצְאוּ גַּם־רָעִים גַּם־טוֹבִים וַיִּמָּלֵא בֵית־הַחֲתֻנָּה מְסֻבִּים׃ 11 וַיְהִי כְּבוֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת אֶת־הַמְסֻבִּים וַיַּרְא בָּהֶם אִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ לָבוּשׁ בִּגְדֵי חֲתֻנָּה׃ 12 וַיֹּאמֶר אֵלָיו רֵעִי אֵיךְ בָּאתָ הֵנָּה וְאֵין עָלֶיךָ בִּגְדֵי חֲתֻנָּה וַיֵּאָלַם׃ 13 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַמְשָׁרֲתִים אִסְרוּ יָדָיו וְרַגְלָיו וּנְשָׂאתֶם וְהִשְׁלַכְתֶּם אוֹתוֹ אֶל־הַחשֶׁךְ הַחִיצוֹן שָׁם תִּהְיֶה הַיְלָלָה וַחֲרֹק הַשִׁנָּיִם׃ 14 כִּי רַבִּים הֵם הַקְּרוּאִים וּמְעַטִּים הַנִּבְחָרִים׃
בבשורה על פי לוקס מופיעה גרסה מצומצמת יותר:
וְהוּא אָמַר אֵלָיו אִישׁ אֶחָד עָשָׂה סְעוּדָה גְדוֹלָה וַיִּקְרָא לָרַבִּים׃ 17 וַיִּשְׁלַח אֶת־עַבְדּוֹ לְעֵת הַסְּעוּדָה אֶל־הַקְּרוּאִים לֵאמֹר בֹּאוּ כִּי־הַכֹּל מוּכָן׃ 18 וַיָּחֵלּוּ כֻלָּם יַחְדָּו לְהִתְנַצֵּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָרִאשׁוֹן שָׂדֶה קָנִיתִי וַהֲלֹא אֵצֵא לִרְאֹתוֹ אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ נַקֵּנִי׃ 19 וְאַחֵר אָמָר חֲמֵשֶׁת צִמְדֵי־בָקָר קָנִיתִי וַאֲנִי הֹלֵךְ לִבְחֹן אוֹתָם אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ נַקֵּנִי׃ 20 וְאַחֵר אָמָר אִשָּׁה לָקַחְתִּי וּבִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לָבוֹא׃ 21 וַיָּבֹא הָעֶבֶד וַיַּגֵּד אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַאדֹנָיו וַיִּקְצֹף בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֶל־עַבְדּוֹ מַהֵר צֵא אֶל־רְחֹבוֹת הָעִיר וְאֶל־חוּצוֹתֶיהָ וְהָבֵא הֵנָּה אֶת־הָעֲנִיִּים וְאֶת־הַנִּדְכָּאִים וְאֶת־הַעִוְרִים וְאֶת־הַפִּסְחִים׃ 22 וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד אֲדֹנִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ כֵּן נַעֲשָׂה וְיֶשׁ־עוֹד מָקוֹם׃ 23 וַיֹּאמֶר הָאָדוֹן אֶל־הָעָבֶד צֵא אֶל־הַדְּרָכִים וְאֶל־הַגְּדֵרוֹת וּפְצֹר בָּהֶם לָבוֹא לְמַעַן יִמָּלֵא בֵיתִי׃ 24 כִּי אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אֵין אֶחָד מִן־הָאֲנָשִׁים הַקְּרוּאִים הָהֵם אֲשֶׁר יִטְעַם סְעוּדָתִי׃
הנמשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשל נועד להוכיח את חכמי ישראל והפרושים שדחו את שליחותו של ישו ואת המסר שהביא מאלוהים. בנמשל, האדון הוא אלוהים והסעודה שהוא עורך היא הסמל המקובל לחיי הנצח או לגן העדן, כעין סעודת בשרו של לווייתן שמוזכרת בתלמוד בבלי[4]. המוזמנים הם אלו שכבר משתייכים לקבוצה הנבחרת של המלך, כלומר היהודים, אולם הם מסרבים להכיר בקריאתו של המלך ושליחיו. או אז קורא האדון לכל מי שמוכן לשמוע ומזמין אותו לסעודה, כלומר על פי ישו, הגאולה תגיע לכל מי שמאמין בו, בין שהוא יהודי ובין שאינו יהודי[5], אך אלו שאינם מאמינים, לא ייגאלו.
כמו כן, ניכרת תוכחה על העדפת חיי העולם הזה, כגון העיסוק בשדה, במסחר ובנשים, על פני הציות לדבר אלוהים[6], וכפי שנאמר בדרשה על ההר, ”לֹא תּוּכְלוּ עֲבוֹד אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֶת־הַמָּמוֹן” (מתי, 6, 24).
אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשל מופיע בתחריטים של יאן לאוקן ובציורים של ג'ון אוורט מיליי ושל ברנרדו קוואלינו (Bernardo Cavallino).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משלי ישוע - המשל על המלך שערך חתונה(הקישור אינו פעיל)
