ניקולא היים

ניקולא היים
לידה	6 ביולי 1678; רומא, מדינת האפיפיור
פטירה	31 ביולי 1729 (בגיל 51); לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה
מוקד פעילות	לונדון
תקופת הפעילות	1708–1729 (כ־21 שנים)
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
שפה מועדפת	איטלקית, אנגלית
כלי נגינה	צ'לו
בן או בת זוג	ג'ואנה מריה לינדלהיים
	פרופיל ב-IMDb

ניקולא פרנצ'סקו היים (באיטלקית: Nicola Francesco Haym, ‏6 ביולי 1678 - 31 ביולי 1729) היה לבריתן אופרה, מלחין, מנהל תיאטרון ונגן. היים זכור בעיקר הודות לטקסטים שעיבד ללבריות לאופרות של הנדל וג'ובאני בונונצ'יני. להנדל כתב לבריות ל"יוליוס קיסר", "אוטונה", "פלביו", "טמרלאנו", "רודלינדה" ועוד.

חייו

ראשית הקריירה ברומא

היים נולד ברומא. אביו היה כנראה סבסטיאן היים, מוזיקאי ממוצא גרמני. במשפחתו היו עוד כמה מוזיקאים, שנשארו כולם ברומא ועסקו שם בנגינה, אך כמעט לא פנו להלחנה. את הקריירה המוזיקלית שלו החל ניקולא היים כצ'לן באיטליה.

בשנים 1694 - 1700 עבד היים מדי פעם כצ'לן בשירותו של החשמן פייטרו אוטובוני ברומא וב-13 בספטמבר 1695 נרשם כחבר ב"איגוד המוזיקאים של סנטה צ'צ'יליה". אוטובוני הזמין אצל היים את שתי האורטוריות היחידות שחיבר, היצירות המוקדמות ביותר שלו הידועות כיום.

לונדון

בשנת 1701 נלווה אל הכנר הרומאי ניקולא קוזימי, שיצא ללונדון בהזמנת הדוכס מבדפורד ובחר בהיים לנגן איתו כצ'לן קונטינואו בתזמורת האקדמיה המלכותית למוזיקה; תוך זמן קצר היה היים לממונה על המוזיקה הקאמרית בחצר הדוכס השני מבדפורד. וביסס את המוניטין המוזיקליים שלו בשני קבצים של טריו סונאטות בסגנון קורלי (אמסטרדם 1703-04) וקובץ של שבע קנטטות (1704), שרק אחת מהן שרדה. הוא כתב את הלברית ל"קאמילה" של בונונצ'יני, יצירה ראשונית שזכתה להצלחה עצומה ותרמה רבות לביסוס מעמדה של האופרה האיטלקית בלונדון. בתיאטרון דרורי ליין בוצעו בשנת 1705 אופרות בסגנון איטלקי, בעיקר באנגלית, והיים ליווה בנגינה בצ'לו את אשתו, הזמרת ג'ואנה לינצ'נהם וניהל את עסקיה. בשנת 1722 היה למזכיר האקדמיה לשש העונות האחרונות שלה: בתקופה זו לא הסתפק בכתיבת הלבריות, אלא קיבל עליו גם את תפקיד מנהל הבמה. לפני מותו בלונדון בשנת 1729 תכנן לסייע להנדל ולהיידגר להקים אקדמיה חדשה אחרי גוויעתה של האקדמיה הישנה.

בעשור הבא, כשהחל להתקבל בלונדון ביצוע אופרות איטלקיות בשפת המקור בלבד, סביר להניח שהיה זה הים שעיבד רבים מן הפסטיצ'וס (תערובת היצירות) שהכילו "אריות מזוודה" - אריות שזמרים לקחו עמם לביצוע במסעותיהם. ידו של היים ניכרת בעיבודי המוזיקה לאריות האלה, אך שום מקור איננו מייחס לו בפירוש את המלאכה. בשנת 1716 חיבר היים לפטרונו ג'יימס ברידג'ס, הארל מקארנאבון, קובץ של שישה מזמורים להרכב קאמרי מותאם במיוחד לתשעת המוזיקאים שעבדו בשירות הארל: שני נערים בקולות סופרן, בס, שני כנרים, אבובן, חלילן, צ'לן (היים) ונגן מקלדת. הייתה זו יצירתו הגדולה האחרונה ומכאן ואילך התמקד במחקר ובכתיבה. היים היה נומיסמטיסט והספר שכתב בשנים 1719-20, Del tesoro britannico parte prima, היה הראשון שנכתב על מטבעות עתיקים בשפה האנגלית.

לקריאה נוספת

Lowell Lindgren: "Franceso Haym, Nicola", Grove Music Online ed L. Macy (Accessed 19 April 2007), grovemusic.com, subscription access.

לואל לינדגרן: "פרנצ'סקו היים, ניקולא", מילון גרוב המקוון בעריכת ל. מייסי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולא היים בוויקישיתוף

ניקולא היים, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ניקולא היים, באתר ספוטיפיי
ניקולא היים, באתר AllMusic (באנגלית)
ניקולא היים, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ניקולא היים, באתר Discogs (באנגלית)
כתבי ניקולא היים בפרויקט גוטנברג (באנגלית)