נתיב הים הצפוני
נתיב הים הצפוני (ברוסית: Се́верный морско́й путь; מקוצר כ: Севморпуть) הוא נתיב ימי מוגדר באופן רשמי בחקיקה רוסית היוצא ממזרח לנוביה זמליה ולאורך החוף הארקטי הרוסי מים קארה, דרך סיביר, אל מיצר ברינג. המסלול כולו נמצא במי האזור הארקטי ובאזור הכלכלי הבלעדי של רוסיה. החלקים נקיים מקרח רק חודשיים בשנה. המסלול הכולל בצד הרוסי של הקוטב הצפוני בין הכף הצפוני למיצר ברינג נקרא המעבר הצפון מזרחי, כמקביל למעבר הצפון מערבי בצד הקנדי.
בעוד המעבר הצפון-מזרחי אמנם כולל את כל הים הארקטי המזרחי ומחבר בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, נתיב הים הצפוני אינו כוללת את ים ברנץ, ולכן הוא אינו מגיע לאוקיינוס האטלנטי.
המסת מכסי קרח ארקטיים עשויה להגדיל את התנועה ובכדאיות המסחרית של נתיב הים הצפוני.[1][2] מחקר אחד, למשל, מקרין "שינויים יוצאי דופן בזרימת הסחר בין אסיה לאירופה, הסטת הסחר באירופה, תנועת ספינות כבדה בקוטב הצפוני וירידה משמעותית בתנועת סואץ. שינויים צפויים בסחר גורמים גם ללחץ משמעותי על מערכת אקולוגית ארקטית שכבר [חשה] מאוימת."[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המסלול נכבש לראשונה על ידי משלחת "וגה" a של אדולף אריק נורדנשלד .
נתיב הים הצפוני הוא אחד מכמה מסלולי ספנות ארקטיים. מאז אמצע שנות השלושים של המאה העשרים נתיב הים הצפוני היה נתיב ספנות שמנוהל באופן רשמי לאורך החוף הצפוני/הארקטי של רוסיה. הישות הניהולית שינתה שמה מספר פעמים. גלגולו הנוכחי הוא החברה הפדרלית למינהל נתיבי הים הצפוני, שאורגנה מחדש על ידי ממשלת רוסיה בשנת 2013.[4]
באוגוסט 2017, ספינה ראשונה חצתה את נתיב הים הצפוני ללא שימוש בשוברות קרח.[5] לפי הניו יורק טיימס, זה מבשר על פתיחת נתיב ימי קבוע דרך האזור הארקטי, מכיוון שקרח הים נמס ומקל על מעבר ספינות. בשנת 2018 מארסק ליין שלחה את ספינת המכולות החדשה "ונטה מארסק" דרך הנתיב כדי לאסוף נתונים על כדאיות תפעולית, אם כי כרגע הם לא ראו בה אטרקטיביות מסחרית. הספינה נדרשה לליווי למשך שלושה ימים של שוברת הקרח הרוסית "50 שנה לניצחון".[6][7]
הלשכה ההולנדית לניתוח מדיניות כלכלית העריכה בשנת 2015 כי נתיב הים הצפוני עשוי להיות ציר ללא קרח עד 2030, מוקדם יותר מהמעבר הצפון מערבי או נתיב הים חוצה הקוטב. דו"ח של בית הספר למנהל עסקים בקופנהגן משנת 2016 מצא כי ספנות טרנס-ארקטיות בקנה מידה גדול עשויות להיות כדאיות מבחינה כלכלית עד שנת 2040.[8][5] בשנת 2018 הממשלה הפדרלית הרוסית העבירה את האחריות העיקרית על הנתיב הצפוני לידי רוסאטום, תאגיד האטום הפדרלי, אשר באמצעות חברת הבת שלה "רוסאטוםפלוט", מנהל את צי שוברות הקרח הגרעיניות של רוסית, שבסיסן בעיר מורמנסק.[9][10]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Østreng, Willy; Eger, Karl Magnus; Fløistad, Brit; Jørgensen-Dahl, Arnfinn; Lothe, Lars; Mejlænder-Larsen, Morten; Wergeland, Tor (2013). Shipping in Arctic Waters: A Comparison of the Northeast, Northwest and Trans Polar Passages. Springer. doi:10.1007/978-3-642-16790-4. ISBN 978-3642167898.Østreng, Willy; Eger, Karl Magnus; Fløistad, Brit; Jørgensen-Dahl, Arnfinn; Lothe, Lars; Mejlænder-Larsen, Morten; Wergeland, Tor (2013). Shipping in Arctic Waters: A Comparison of the Northeast, Northwest and Trans Polar Passages. Springer. doi:10.1007/978-3-642-16790-4. ISBN 978-3642167898. Østreng, Willy; Eger, Karl Magnus; Fløistad, Brit; Jørgensen-Dahl, Arnfinn; Lothe, Lars; Mejlænder-Larsen, Morten; Wergeland, Tor (2013). Shipping in Arctic Waters: A Comparison of the Northeast, Northwest and Trans Polar Passages. Springer. doi:10.1007/978-3-642-16790-4. ISBN 978-3642167898.
- Keupp, Marcus M., ed. (2015). The Northern Sea Route. SpringerGabler. ISBN 978-3-658-04080-2.Keupp, Marcus M., ed. (2015). The Northern Sea Route. SpringerGabler. ISBN 978-3-658-04080-2. Keupp, Marcus M., ed. (2015). The Northern Sea Route. SpringerGabler. ISBN 978-3-658-04080-2.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מינהל נתיב הים הצפוני (הפדרציה הרוסית)
- משרד המידע על נתיבי הים הצפוני (אוניברסיטת נורד)
- התוכנית הבינלאומית לנתיב הים הצפוני
- המוזיאון הממלכתי הרוסי לאזור הקוטב הצפוני ואנטארקטיקה, גילוי והיסטוריה של חקר נתיב הים הצפוני
- קונישב, ולרי וסרגונין, אלכסנדר: האם רוסיה היא מעצמה צבאית רוויזיוניסטית בקוטב הצפוני? ניתוח ביטחון, ספטמבר 2014
- בהובלת רוסיה וסין: נתיב השיט הימי שעשוי לשנות את חוקי המשחק
מעבר הצפון, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Fountain, Henry (2017-07-23). "With More Ships in the Arctic, Fears of Disaster Rise". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-07-24.
- ^ McGrath, Matt (2017-08-24). "First tanker crosses northern sea route without ice breaker". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2017-08-24.
- ^ Bekkers, Eddy; Francois, Joseph F.; Rojas-Romagosa, Hugo (2016-12-01). "Melting Ice Caps and the Economic Impact of Opening the Northern Sea Route" (PDF). The Economic Journal (באנגלית). 128 (610): 1095–1127. doi:10.1111/ecoj.12460. ISSN 1468-0297.
- ^ "Object of activity and functions of NSRA". Northern Sea Route Administration.
- ^ 1 2 Goldman, Russell (2017-08-25). "Russian Tanker Completes Arctic Passage Without Aid of Icebreakers". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-08-26.
- ^ Embury-Dennis, Tom (2017-09-18). "Container ship crosses Arctic route for first time in history due to melting sea ice". The Independent (באנגלית). ISSN 0951-9467. נבדק ב-2017-09-20.
- ^ Humpert, Malte (2017-09-14). "Maersk Container Ship Transits Arctic Ocean With Icebreaker Escort". High North News. נבדק ב-2017-09-20.
- ^ Arctic shipping - Commercial opportunities and challenges (PDF). Copenhangen Business School Maritime. בינואר 2016. ISBN 978-87-93262-03-4.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Nilsen, Thomas (2018-07-18). "Vyacheslav Ruksha will lead the newly established Northern Sea Route Directorate". The Barents Observer.
- ^ Henderson, Isaiah (18 ביולי 2019). "Cold Ambition: The New Geopolitical Faultline". The California Review. נבדק ב-18 ביולי 2019.
{{cite news}}: (עזרה)
