פאטמה שנאן
 | |
| לידה |
1986 (בת 38 בערך) ג׳וליס, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| פרסים והוקרה |
פרס האמן הצעיר (2016) |
|
www | |
  | |
פאטמה שנאן (בערבית: فاطمة شنان; נולדה ב-1986) היא אמנית ישראלית, ציירת ממוצא דרוזי. חיה ועובדת בג'וליס, תל אביב וניו יורק.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאטמה שנאן נולדה ב-1986 וגדלה בכפר הדרוזי ג׳וליס. בין השנים 2007 ל-2010 למדה במכון לאמנות במכללת אורנים, בקריית טבעון, וב-2011 למדה ציור אצל האמן אלי שמיר. בשנת 2016 זכתה בפרס מפעל הפיס ע״ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית-ריאליסטית ובשנת 2017 בפרס האמן הצעיר מטעם משרד התרבות והספורט. היא הציגה מספר תערוכות יחיד, בין היתר בגלריה לאמנות אום אל-פחם ובמוזיאון תל אביב לאמנות. עבודותיה נכללות באוספי מוזיאון ישראל בירושלים, כמו גם באוספים פרטיים בישראל ובשאר העולם.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנאן מתמקדת בציור ריאליסטי ובטכניקה של שמן על בד. ציוריה יונקים ממקורותיה הביוגרפיים ומסביבתה הקרובה, מתולדות האמנות ומחוויית הקיום היומיומית שלה כאמנית עכשווית בחברת מיעוט מסורתית. שנאן מפורסמת בעיקר בציורי השטיחים שלה, המופיעים באתרים שונים: בתוך הבית, על גגות הכפר, מוטלים על הכביש, בשדה הפתוח, מגולגל בפינת החדר ועוד. היא מביימת סצנות, לרוב בג'וליס, מצלמת אותן ומציירת אותן בסטודיו לאחר מכן. שנאן עושה שימוש מתריס ומרדני בשטיח האוריינטלי, שנחשב בתרבות הדרוזית לפריט יקר ערך. השטיח האוריינטלי הוא נושא מרכזי ביצירתה - אייקון המסמל את המסורת ומוצג בהקשרים שונים הבאים לבטא את הדיאלוג המורכב בין המסורתי והחדש, בין מזרח ומערב, בין אמנות לאומנות ובין הציבורי לאישי.[1] השטיחים בעבודותיה של שנאן משקפים גם את התהליך שבו מוצרים אלו, שנתפשים כמוצרי פולקלור ומלאכת כפיים נשיים, נטמעים בתוך שפת האמנות הקאנונית והופכים לחלק מאמצעי הביטוי בפרקטיקת האמנות העכשווית.[1] "אני משתמשת בשטיח כמייצג של תרבות ומתריסה כנגד אותה תרבות. אני מוציאה את השטיח מהמקום הטבעי שלו ומציבה אותו במקום אחר. אני מנטרלת אותו, מבטלת את הנוכחות שלו ומנכיחה במקומו את הגוף הנשי".[2][3][4]
בריאיון לדורון לוריא בקטלוג לתערוכת היחיד שלה במוזיאון תל אביב (2017) שנאן מסבירה: "אני עצמי באה אל השטיח ומציירת שטיח מתוך מקום חתרני וכאנטי-תזה לנקודת המבט של החברה. בחוויה שלי השטיח הפך ליצור חי ממש, חלק מהאופן שחוויתי את הבית. יש הורים – אמא ואבא, יש אחים ואחיות, ויש שטיח. [...] אני יוצאת מהשטיח כפי שהוא בחברה שלי, אבל לאו דווקא כדי לתאר ולרצות את הציפיות של ריאליזם אוריינטליסטי, אלא כדי להציע, דרך מוטיב השטיח, חלופה לתפיסה סטריאוטיפית, שהתקבעה במהלך השנים באמנות המערב בזיקה בין שטיח, נשים ומזרח".[5]
בתהליך יצירתה שנאן עוסקת בציור מבוים תוך שימוש בתצלומי הכנה. לעיתים היא מביימת את עצמה ולעיתים דמויות אחרות, לרוב דמות נשית או ילדה, המשמשות כ״ממלאות מקום״ של הציירת או כשליחיה בעולם הסובב. ציורים אלו נותנים ייצוג לעולמה כילדה הגדלה במערכת המקודדת בקודים ברורים של מותר ואסור. הדמויות מועמדות בסצינות מינימליסטיות, כאשר בחירת האור, המיקום והאביזרים המעטים מצביעים על המרחב העומד במרכז העניין ועל היחס בין גיבורי הציור – השטיח והדמות שמתלווה אליו. הדמויות עוסקות פעמים רבות בפעולה פשוטה כגון עמידה או שכיבה, והתוצאה היא סצנה חידתית שבמרכזה מעשה שהפשר שלו אינו ברור.[6]
דימוי השטיח בציוריה של פאטמה שנאן מאפשר עיסוק בגלוי וגם במוצפן. השטיח מסמל את החברה והמסורת התומכת והמגוננת, אך הוא גם מגביל ואוסר.[1] לדוגמה, בעבודה "לארה 1" (2013), ילדה קטנה ניצבת יחפה על גבול השטיח, מצייתת לאיסור הדריכה בנעל על השטיח. טפט פרחוני ורדרד המכסה את הקיר שמאחוריה יחד עם פרחוניות השטיח עוטפים אותה, בעוד העולם החיצון - החופשי, המיוצג באמצעות האור החודר אל החדר, חסום על ידי דלת זכוכית.[6] משמעות סמויה נוספת גלומה בתליית השטיחים לאוורור על מעקה הגג או המרפסת, כמו בעבודה "שטיח תלוי" (2011) ועשויה לשמש כמטפורה לשאיפה לאוורור תהליכי הדיכוי של החברה המסורתית ולהתרסה כנגד הדחקתם.[6]
בציורים רבים שנאן מושכת ומרחיקה את השטיח ממקומו הטבעי ויוצרת הזרה כשהוא מונח באמצע השדה. בעבודה "מיה" (2014) למשל, נראית דמות העומדת על שטיח מתחת לענפי עץ זית. השטיח מסמן בית נעדר, חסר קירות,[7] ואילו הטיפול הציורי הזהה בשטיח, בדמות, בעץ וברקע מדגיש את העובדה כי המסורת חולשת על כל עולמה של הדמות.[1] בעבודה, "שטיחים" (2014) השטיחים מכסים את השדה עד לקו האופק, הם הולכים ומיטשטשים עד שהופכים לחלק אינטגרלי מהאדמה ומבטאים את הרצון להתחבר לטבע ולאדמה.[7] ב-"רזאן ועדן 1" (2012) נראות שתי נערות הגוררות במאמץ רב שטיח כבד לאורך דרך עפר בנוף הפתוח משל היו סוחבות עמן את עברן ועתידן, את איסורי החברה ומשקלה הכבד.[1]
בעבודת הווידאו שיצרה בשנת 2014 שנאן מגייסת נערים ונערות בג׳וליס, כפר הולדתה, לצורך בימוי פעולה פרפורמטיבית בה הם פורסים שטיחים רבים על הגג, החצר והכביש ומצולמים מן האוויר באמצעות כלי טיס קל. צילומים אלו משמשים בסיס ליצירה כגון ״בית 2״ (2014). מבט העל מאפשר לבטל את חשיבות מקור השטיח ואיכותו והעיסוק הוא בגנריות של "המרבד המזרחי" המתפשט וכובש את המבנים המשקפים סדר חברתי ואורבני.[8] בעבודת וידאו ״שטיח ודיוקן עצמי מרחף״ (2017) עולות שאלות של ציפה וריחוף, כיסוי וגילוי. שאלות אלו מקבלות ממד נוסף של משך זמן וגם ממד אקוסטי.[5][9]
הנושא של זהות וריבוי זהויות הן בהקשר הפוסט-קולניאלי והן בהקשר המגדרי עולה בסדרת העבודות ״דיוקן עצמי ושטיח״ (2017). בעבודות אלו שנאן מציירת את עצמה כדימוי "ארוג" לתוך השטיח. שנאן התוודעה לשטיחים אלו בביקורה כאמנית אורחת במחלקת הטקסטיל של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. היא בוחרת בשטיחים שמקורם מהמאה ה-18 וה-19 באיראן, ומייצגים אוצרות תרבות מן המזרח אשר מוצגים לראווה במערב כאקט של ניכוס. ב-"דיוקן עצמי ושטיח" 1 ו-2, השטיח, מסוג המכונה "פנטזיה", מזמן מפגש בין חיות מיתיות לבין דמותה של האמנית - כך נוצרת היברידיות המדגישה את ריבוי הזהויות המושטח בשיח הדיכוטומי והבינארי. ב-"דיוקן עצמי ושטיח" 3 ראשה של האמנית מתמזג עם השטיח המונח לפניה במחלקת השימור של המוזיאון. בשטיח מופיעים שלושה ברושים המסודרים בצורה סימטרית ונראים כמזדקרים נוכח דמותה הרכונה. נראה כי האמנית מבקשת לשבש את הסדר הקיים באמצעות התערבות בטוהר המעבדתי של המוזיאון בעל הסמכות. יצירה זו מעלה דיון על יחסי כוח ומרות והתמודדות עם הסדר הפטריארכלי ומסמניו.
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארגמן, גלריה לאמנות ישראלית עכשווית, מרכז ההנצחה, קריית טבעון, 2011. (אוצרת טלי כהן-גרבוז)
- מקום שטיח, גלריה זימאק, תל אביב, 2014. (אוצר: רון ברטוש).[10]
- רצף מרחבי אחד, הגלריה לאמנות באום אל-פחם, 2015. (אוצרת: כרמית בלומנזון)[4]
- פאטמה שנאן, עבודות 2010–2017, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2017. (אוצר: ד"ר דורון לוריא).[10]
- חצאית צהובה, גלריה דיטריך שלכטרים, ברלין, 2019.
פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס עידוד היצירה, מכללת אורנים, קריית טבעון, 2010
- פרס מצוינות, קרן התרבות אמריקה ישראל 2010
- מענק אמנות מטעם קרן רבינוביץ 2016
- הפרס ע"ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית־ריאליסטית, מוזיאון תל אביב, 2016[11]
- מלגת שהות אמן בתוכנית הרזידנסי של ארטפורט 2016
- פרס אמן צעיר, משרד התרבות 2017[12]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פאטמה שנאן
אופיר חובב, פאטמה שנאן: "לא יכולתי לגעת במכחול. הייתי חייבת לצאת", באתר הארץ, 6 בפברואר 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 בלומנזון, כרמית, ״קודם כל בית״, פאטמה שנאן דרע - רצף מרחבי אחיד (קטלוג תערוכה), אוצרת: כרמית בלומנזון, אום אל פחם: הגלריה לאמנות אום אל פחם, 24 בינואר – 19 באפריל 2015, עמ' 12-10
- ^ פאטמה שנאן שוברת טאבו מרכזי בתרבות הדרוזית, באתר טיים אאוט, 2017-12-28
- ^ רעות ברנע, אני, המשפחה והשטיח, באתר כלכליסט, 17 בינואר 2016
- ^ 1 2 איתן בוגנים, השטיח של האמנית פאטמה שנאן כביטוי למהלך חתרני, באתר הארץ, 21 בינואר 2015
- ^ 1 2 לוריא, דורון, ״השטיח כמרחב הטרוטופי: ריאיון עם פאטמה שנאן״, פאטמה שנאן – עבודות 2010–2017 (קטלוג תערוכה), אוצר: דורון לוריא, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 25 ביוני – 28 באוקטובר 2017, עמ' 17-16
- ^ 1 2 3 עפרת, גדעון, ״על שטיחים ועל אותנטיות״, פאטמה שנאן דרע - רצף מרחבי אחיד (קטלוג תערוכה), אוצרת: כרמית בלומנזון, אום אל פחם: הגלריה לאמנות אום אל פחם, 24 בינואר – 19 באפריל 2015, עמ' 15
- ^ 1 2 פלג רותם, חגית, ״קולות של שטיח״, באתר פורטפוליו, 26.6.2017
- ^ גילעת, יעל, ״שטיחים כמרחבי פעולה ויצירה: על תהליכי עבודה אצל פאטמה שנאן״, פאטמה שנאן דרע - רצף מרחבי אחיד (קטלוג תערוכה), אוצרת: כרמית בלומנזון, אום אל פחם: הגלריה לאמנות אום אל פחם, 24 בינואר – 19 באפריל 2015, עמ' 20
- ^ גילעת, יעל, ״גוף-מרחב: על גבולות וזהויות ביצירותיה החדשות של פאטמה שנאן״, פאטמה שנאן – עבודות 2010–2017 (קטלוג תערוכה), אוצר: דורון לוריא, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 25 ביוני – 28 באוקטובר 2017, עמ' 17-16
- ^ 1 2 פאטמה שנאן: מקום-שטיח, באתר www.artbeat.co.il
- ^ פאטמה שנאן עבודות 2010–2017 הפרס ע"ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית־ריאליסטית, 2016 - מוזיאון תל אביב לאמנות, באתר www.tamuseum.org.il (ארכיון)
- ^ הוכרזו הזוכים בפרסי משרד התרבות והספורט בתחום האמנות הפלסטית 2016, באתר GOV.IL