צלב הגפן
צלב הגפן (בגאורגית: ჯვარი ვაზისა; ג'בארי ואזיסה), הידוע גם בשם הצלב הגאורגי או צלב נינו הקדושה, הוא הסמל הראשי של הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית, שמקורו מתוארך למאה הרביעית, עת הפכה הנצרות לדת הרשמית של ממלכת איבריה.
הסמל הוא בצורת צלב נוצרי כאשר זרועותיו שמוטים קמעה. המקורות המסורתיים מייחסים את יצירתו לנינו הקדושה, האישה מקפדוקיה שניצרה את ממלכת איבריה (הממלכה העתיקה של כארתלי מקביל בערך לשטח גאורגיה של ימינו) בתחילת המאה הרביעית. האגדה מספרת כי צלב הגפן ניתן לה על ידי מרים הבתולה. לפי גרסה אחרת היא חישלה אותו בעצמה בדרכה למצחתה, והגנה עליו על ידי כך ששזרה אותו בשערה. נינו הביאה את הצלב עמה במשימתה המיסיונרית בגאורגיה. המייצג המוכר ביותר של הצלב, עם הזרועות השמוטות שלו, לא הופיע עד לתחילת העת החדשה.
על פי המקורות המסורתיים נשמר הצלב בקתדרלת סווטיצחובלי שבמצחתה עד שנת 541. בתקופת הפלישה הפרסית נלקח הצלב לארמניה ונשאר שם עד שהמלך דוד הבנאי כבש את העיר הארמנית אני (Անի) מידי המוסלמים בשנת 1124, והביא את הצלב למצחתה. המלך וחטנג השלישי (1303-1307) נצר את הצלב במעטפה מיוחדת, המעוטרת בציורים של חיי נינו הקדושה. במאות ה-17-ה-18, כאשר גאורגיה הייתה נתונה לסדרת פלישות פרסיות ועות'מאניות, נלקח הצלב למקום בטוח. בתחילה לכנסיית גרגטי (כנסיית השילוש הקדוש), ולאחר מכן למנזר אננורי שבאזור ההררי של גאורגיה, ובסופו של דבר למוסקבה. בשנת 1801 העניק אותו הנסיך הגאורגי הגולה, גיאורגי בגרטיון לצאר הרוסי, אלכסנדר הראשון, שהחזירו לגאורגיה בשנת 1802, לאחר סיפוחה של האחרונה לאימפריה הרוסית. מאז מוצג הצלב בקתדרלת סיוני שבטביליסי גאורגיה.[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אילמה רייסנר, כנסייה תחת צלב הגפן הנפוץ בספר הכנסייה המזרחית, 51 (1996), עמ' 77–97, בגרמנית
- פטר האופטמן, תחת צלב הגפן הנפוץ של נינו הקדושה: סקירה כללית על ההיסטוריה הכנסייתית של גאורגיה. בספר כנסיות במזרח 17 (1974) עמ' 9–41, בגרמנית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'בארי ואזיסה (צלב הגפן), בגאורגית